תגובה למאמרו של הגר"ש דיכובסקי שליט"א
הגאון רבי שלמה דיכובסקי שליט"א כתב ב'בסוד שיח' (גליון עקב התשפ"א) את הדברים הבאים:
גן החיות בתל אביב שכן בזמנו במקום שבו עומד הבנין הגדול של עירית תל אביב ו"גן העיר" הסמוך. הגן היה פתוח בשבת. לפי מדיניות העיריה באותה תקופה, לא נדרשו כרטיסי כניסה לגן בשבת. התוצאה היתה כפולה: חילול שבת ענק. אוטובוסים ומשאיות מכל הארץ הגיעו בשבת לתל אביב בכדי ליהנות מביקור חינם בגן, ופשיטת רגל כלכלית של הגן. מי פתי ישלם כסף על כרטיס כניסה באמצע השבוע, כאשר בשבת אפשר להכנס חנם אין כסף. פניתי לסגן ראש העיר מטעם ה"מזרחי", ואמרתי לו, כי ראוי לפעול באחת משתי דרכים: לגבות כסף עבור כניסה לגן בשבת – אולי מחיר גבוה יותר – "שכר שבת", או לחילופין, לסגור את הגן בשבת. בכך ימנע חלק גדול מחילול השבת הענק בחסות העיריה.
הוא ענה לי על כך: אינני יכול לסגור את הגן. מצד שני, גם אינני יכול לגבות כסף עבור כניסה לגן בשבת, כי איך תראה העיריה, אם תדרוש תשלום בשבת?
אמרתי לו, שמראית העין החיצונית אינה שקולה כנגד חילול שבת המוני. דעתי לא התקבלה.
ב'מבוא לספר עקידת יצחק', של רבנו רבי יצחק ערמאה ז"ל, כתבתי בנידון דידן את הדברים הבאים והם מהווים תגובה לדברי הגר"ש דיכובסקי שליט"א:
רבנו בעל ה'עקידה' (שער כ) כתב את יסודו הנודע ש"וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות, שהיה אסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו. ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם. גם יש שמספיקין להם פרס מהקהל, כי אמרו כיון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא איסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות, מוטב שיעברו על לאו זה משיבאו לאיסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות בי"ד, חטאת יחיד הוא, והוא שבעוונו ימות ע"י בי"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים, כמו שהיה עוון פילגש בגבעה, אם היו בי"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו ולא ניתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימין על השתתפותם בעוון. והוא היה עוון סדום, כמו שביארנו שהסכימו הם ובתי דינין שלהם שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן מוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החוטאים ההם בנפשותם, משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים, כמו שאמר בזה שעשתה בו פרשה בפני עצמו לא תהיה קדשה וכו', כמו שיתבאר שם ב"ה. ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת אלהית".
רבים מפוסקי ההלכה במרוצת הדורות מצטטים את הדברים בשם בעל ה'עקידה' וקובעים הוראות למעשה על פיהם, ונציין בזאת את חלקם:
דברי העקדה הובאו בשו"ת מהרש"ם ובשו"ת דרכי שלום ובשו"ת משיב דבר , בשו"ת מחנה חיים ובשו"ת באר חיים מרדכי .
בס' ארחות חיים בהגהות מהרש"ם נשאל בנידון שבוע של תשעת הימים שאין שוחטים במקולין, וע"י היריד אם יעכבו מלמכור בשר כשר בפרהסיא, יהיו אנשים שיקנו בשר טריפה מחנויות הגויים, ופסק לאסור עפ"ד רבנו אלו. הגאון רבי יצחק וויס זצ"ל אב"ד ווערבוי כותב בשו"ת שיח יצחק : "אך למותר שאסור לילך ולשמוע דרשה כזו, ומכ"ש ח"ו להתחבר לחבורה פורצי תקנת גאוני ישראל, עיין בשו"ת מחנה חיים מביא בעל העקידה בענין חטא סדום ועמורה, כתב שזה גדול שבחטאים אם עשו לנימוס ודת חוקים לא טובים".
הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג זצ"ל, בשו"ת שרידי אש , כותב: "הן נדע על נכון את האחריות הגדולה שיש בהוראה זו, כי רבים מהקלים לא יעמדו בנסיון מפני יוקר הבשר המובא מחו"ל למדינה ויאכלו בלתי שחוטות. אבל זה ענין פרטי של אנשים פרטים אם כי רבים הם הפרטים, אבל ע"י זה לא נוכל לשנות את הדין ולהתיר את האסור (וידוע תשובת העקידה לאלה שרצו לתקן מקוואות טהרה להפרוצות להקל מחמת איסור נדה)".
הרב הראשי הגרי"א הרצוג זצ"ל בשו"ת היכל יצחק כותב: "וכמה צווח רבי יצחק עראמה ז"ל בעל העקידה (בפרשת וירא), על שרצו להעלים עין מהפרוצים בפנויות, כדי שלא יבואו להכשל באשת איש. ודבריו חוצבים להבות אש, שהחטא הקטן, כשיסכימו עליו דעת הרבים והבי"ד שלא למחות בו, הנה זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כולו ולא ניתן למחילה. על אחת כמה וכמה שאין לנו להפקיע איסור דרבנן כדי שלא יעברו הפושעים על איסור תורה".
הגאון רבי מנשה קליין (הקטן) זצ"ל, בעל 'משנה הלכות', כותב : "ובאמת גם כי אני אסקופה הנדרסת לפני כ"ק זקינו הגה"צ ציס"ע מרן הגר"א הענקין זצ"ל, מ"מ אילו היתה באה לפני השאלה הייתי אומר שמוטב יתפללו ביחידות מלהתפלל באותו מקום בציבור אפילו כשהבתולות אחורנית ובפרט להתיר דבר כזה בצבור שיצא מזה ח"ו קלקול. וידועים דברי הר"י ערמאה דחמור יותר להתיר איסור דרבנן ברבים, מלהתיר ספק איסור תורה ביחיד".
וכן כותב הוא : "וראיה ברורה מהר"י ערמאה בעקידת יצחק שכתב שם שרצו אנשי חסד להתיר איסור דרבנן כדי להסיר מכשול מהחפצים שלא יוכשלו בא"א וכתב הנ"ל דלהתיר איסור דרבנן לרבים חמור מיחיד העובר איסור דאורייתא לעצמו, ע"ש והכ"נ כן הוא".
ועוד כותב כך : "ואדרבה יסד לן הר"י בן ערמאה זצוק"ל (בעל העקדה בספרו עקדת יצחק פ' ויקהל) דלהתיר איסור דרבנן לרבים גרע משיחידים יעברו על איסור דאורייתא".
וכן כתב : "וידועים דברי הר"י ערמאה בעקדה שיותר חמור להתיר איסור דרבנן לרבים מאיסור דאורייתא ליחיד וכן אמרו לענין אתרוג שקונים לרבים צריך להיות יותר מהודר מאתרוג של יחיד והדברים ידועים".
ועוד כותב :"ואינו דומה איסור דרבים לשל יחיד, והר"י ערמאה בעל עקידה כתב דאיסור דרבנן לעבור ברבים חמור מאיסור דאורייתא של יחיד, ולכן שקדו כל הפוסקים לתקן עירובין בעיירות גדולות אפילו בכל הקולות שאפשר".
וכן כתב הגרא"י וולדינברג זצ"ל בשו"ת ציץ אליעזר ועוד רבים.
בכסלו התרס"ח התפרסם מכתב גלוי, שעסק בפירצת היתר הקידושין על תנאי. על מכתב המחאה חתמו עשרות מרבני הונגריה, ובראשם כל גדולי הונגריה. בתוך המכתב מצטטים גדולי הרבנים את דברי רבנו אלו וקובעים לפיהם שאין לחכמים להתיר איסורים לצורך הצלת היחידים .
&&&&
אוסיף בזאת שאכן, ניתן לחלק בין המקרים ובוודאי לומדי בית המדרש יודעי דת ודין יוכלו לפלפל בדברים ובדימויים, כדרכה של תורה. אך לענ"ד, רוח דברי בעל ה'עקידה' מדברים בעד עצמם. אל לנו להתיר איסורים קלים, אפילו איסורי דרבנן, של גביית כסף לכניסה לגן חיות, בצורה רשמית ומסודרת, למול החשש שאם לא נעשה כך, יבואו מחללי השבת ויוסיפו עוד בחילולי השבת .
שמואל ברוך גנוט