רבינו חננאל (עירובין ק:) ביאר את דברי הגמרא הנ"ל
שאינה מקבלת עליה זכר אלא זכר המיוחד לה
והיינו שניתן היה ללמוד עריות מנקבת היונה
לעומתו רש"י שם מפרש
שאינו נזקק אלא לבת זוגו
וכבר קדמו הערוך ערך צנע
כל זכר הולך אצל אשתו ולא אל אשת חבירו
והיינו שניתן היה ללמוד מן הזכר.
ידועה דעת רש"י שנח שלח את הזכר שביונה לראות הקלו המים מעל הארץ. והמפרשים נתקשו לדע'ת מדוע לא חשש שיחשדנו על בת זוגו כפי שעשה העורב. ומהרי"ק ומהרש"ל תירצו דדוקא עורב ששימש בתיבה חושד משום דכל הפסול פוסל. משא"כ יונה, ויש שתירצו עוד משום שיונה אינה מזדווגת אלא לבן זוגה. וראיתי בספר יחלק שלל שכתב דמהרש"ל לא תירץ תירוץ זה משום דלרש"י הנאמנות היא של הזכר אולם הנקבה אפשר שכן תזדווג לאחר ועל כן הלך לפרש מטעם דפסול פוסל.
אלא שלעניות דעתי דברי רש"י סתרא'י נינהו מאחר ובשיר השירים (א, טו) כתב
כיונה זו שמשמכרת את בן זוגה אינה מניחתו שיזדווג לאחר[ת]
והוא מדברי המדרש רבה בשיר השירים שם
משעה שמכרת את בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר
ומדרש תנחומא פרשת תצוה
משהיא מכרת את בן זוגה אינה זזה ממנו
מכל הני משמע שהנאמנות היא בנקבה ולא בזכר.
לעומת זאת הסתייגות מסויימת יש בדברי הרשב"ץ במגן אבות חלק ג פרק ד
והיונים לא יבעלו אלא למורגלות מהם מהנקבות אלא אם תמות וכו' ולעיתים רחוקות יבעול לנקבה זכר אחר
אולם מפירוש הרמב"ן ויקרא (א, יד) נראה ששניהם אינם נאמנים
אבל היונים קנאים מאוד ובקנאתם יתפרדו ויחליפו על כן לא בחר מהם אלא הקטנים קודם שיזדווגו
וצ"ע לפירושו היאך היינו למדים עריות מיונה?