על מנהג מצרים אין לנו מקור חד משמעי. (בנהר מצרים כותב את דעתו אבל לא מתייחס איך מנהג מקומו).
וז"ל מהריק"ש מאריה דאתרא דמצרים בערך לחם סי' קצד:
אם יש נוהגות בימי טוהר של יולדת, להחמיר משבעה ועד ארבעים לזכר ומארבעה עשר ועד שמונים לנקבה, אחר ספירת שבעה נקיים, אף אם אינה רואה בהם דם, אם נהגו כן מפני נקיות, שבאותם הימים דמים מצויים בהם, ראוי שלא להתירם בפניהם, אבל אם נהגו כן בטעות, שסוברות שאסור מן הדין, ראוי להודיעם שטועות הן ושהוא מנהג צדוקין. ומצוה לכופן ולהוציא מלבן ולהחזירן לדברי רבותינו ז"ל שתספור שבעה נקיים בלבד וכל שכן בארצות שיש בהם צדוקים ועיין הרמב"ם פרק י"א מהל' אסו"ב. עכ"ל.
הגרע"י יוסף בטהרת הבית, כתב ע"כ באריכות עצומה ונפלאה. אבל המקור הבא נשמט ממנו...
ז"ל מהריק"ש בתשו' אהלי יעקב סי' טז
שאלה. ראובן הביא עדים שקידש לפניהם את לאה בת שמעון דודו ונתקבלו בב"ד, ושמעון טען שבתו הנזכרת לא בגרה עדיין ואפילו לפי דברי המקדש והעדים אין קדושיה כלום, והוציא כתובת אשתו אֵם הבת הנזכרת לפני ב"ד וראו שהיה לו י"ג שנה ושמנה חדשים וכ"ב יום שנשא אותה, והביא עדים איך נולדה לו בת אחרת קודם לאה הנזכרת, באופן שאם נמנה שני עבורין מתשעה חדשים שלימים כל אחד ועוד חדש ביניהם, כדי שתוכל לטבול יהיו י"ט חדשים שהם שנה וז' חדשים, כי לא היו אותן השנים מעוברות כנודע מלוחות השנים, נשארו שנים עשר שנים וקרוב לשני חודשים נמצא שעדיין בהווה לא בגרה בתו. יורנו רבינו אם יש לסמוך על אלו הראיות לבטל הקדושין, ושכרו כפול ומכופל מן השמים.
תשובה. גרסינן ביבמות פרק החולץ אמר מר זוטרא אפילו למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים ילדה לשבעה יולדת למקוטעים, שנאמר ויהי לתקופות הימים, מיעוט תקופות שנים, מיעוט ימים שנים ע"כ. וכתב שם רש"י ז"ל ויהי לתקופות הימים הרי ששה חדשים ושני ימים עכ"ל. נמצא שאם נמנה ששה חדשים ושני ימים לכל עבור, וכ"א יום ביניהם י"ד של נקבה וז' נקיים, יהיה הכל שנה וכ"ה ימים, ישאר מזמן הנישואין שבכתובה י"ב שנה ושמנה חדשים פחות ג' ימים, ונמצאת בת זו בוגרת גמורה,
מן המודגש משמע, שמנהג זה לפרוש בימי טוהר לא היה מצוי כלל במקומו והוא לא חש למציאותו כלל, אפילו בדרך אפשר !
אני יוצא מנקודת הנחה שסתם השאלות שבאהלי יעקב הם ממצרים אע"פ שיש שאלות שהתפרש בהם, כרתים או רודוס ועוד.