אהבת חנם

[הוגה]

אני שמעתי 'ואהבת לרעך כמוך' תחילה עליך לאהוב את עצמך, אחר כך תוכל להשפיע ולאהוב גם חברך כמוך.
וידוע שהאהבה שהאדם אוהב את עצמו היא אהבת חינם שאינה תלויה בדבר. ממילא כך גם צריכה להיות אהבה לזולת.

[אראל]

בא ונעזוב את סיפור יוסף והשבטים. וגם דרשות לא מענינות אותי כרגע, מה שאני מעוניין לדעת זה באופן מעשי, מה עלי לעשות בכדי שאהבתי למישהו תהיה נחשבת אהבת חנם? האם זה תלוי באיזה מעשה או מחשבה, או באיזה דבר שקשור לאדם שאני אמור לאהוב אותו את אותה אהבת חנם? האם משמעותהדבר שכאשר אני פוגש יהודי באשר הוא שם ולא משנה מיהו ומהו אני צריך לומר לו שאני אוהבו אהבת חנם? בקיצור, תלמד אותי הלכות אהבת חנם הלכה למעשה.
הנה אקח לדוגמא מה שכבר הערתי כמה פעמים שנמצאים אורחים בבית כנסת, המתפללים הקבועים בד"כ לא מברכים את האורח אלא חולפים על פניו כאילו הוא רואה ואינו נראה. האם הם עוברים על מצות אהבת חנם? ונניח כן ברכו אותו, האם זה מראה שהם אוהבים אותו? או שמא כל אחד צריך לעשות איזו פעולה שמראה את אהבתו לאורח?
אני מודע לכך שדברי מגוחכים אך לכאורה גם הביטוי אהבת חנם הוא מגוחך, כיוון שעל פניו משמעותו כפי שציינתי שאם מישהו הרע לי אני צריך לומר לא לא רק שאיני שונא אותך עבור זה אלא אני אוהב אותך. תראה לי מי שחי באידיאל כזה הלכה למעשה?

תחשוב תמיד שלכל יהודי יש בו נשמת אלקי, חלק אלוק' ממעל, מה שיש רק ביהודי ולא בגוי....
אם מתרגלים לחיות ולהסתכל בכל דבר במבט האלקות כיהודי, אזי יפלו ממילא כל הקושיות וכל הספיקות....., כי כאשר האהבה הוא לא מחמת האיש הזה, מראהו, או הנהגתו החיצוניות, כי אם מחמת הפנימיות שבו, שכל יהודי שאתה רואה, הרי הוא חלקו של הקב"ה, ועצם מעצמותו ית' [כפי השגת שכלינו], לא משנה כלום, אם הוא השיב לך גוט שבת או שלא...., שהרי גם אהבת הקב"ה אנו מחויבים לאהוב אותו ית', 'חינם', כמ"ש חז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה...
ועד"ז גם ההפיכיות, דהיינו שנאת הרשעים, אם שונאים את הרשע כדרך שהגוי שונא את שונאיו, אז ברור כשמש שנכשלים בעבירת ואהבת לרעך כמוך...., השנאה לרשעים היינו שנאת הרע שבו, בבחי' יתמו חטאים ולא חוטאים, והבן היטב
אם רוצים לאהוב כמו שהגוי אוהב את אוהביו ואת תאותיו... אה, זה ממש אנדערע מעשה אינגאנצען....

וכמובן, שכדי לזכות למדרגת אהבת ישראל כנ"ל, זה לא על רגל אחת..., זה בעצם חלק מן התכלית והעבודה שעל כן ירדה נשמתינו מעולמות עליונים ירידה והשתשלות עד לעולם השפל הזה, כדי שנזכך עצמינו ונתעלה... להפוך את האהבה החומריי הגופניי לאהבת רוחניי, אהבת השי"ת, ואהבת ישראל, בבחי' הנ"ל.

[זאב ערבות]

אני שמעתי 'ואהבת לרעך כמוך' תחילה עליך לאהוב את עצמך, אחר כך תוכל להשפיע ולאהוב גם חברך כמוך.
וידוע שהאהבה שהאדם אוהב את עצמו היא אהבת חינם שאינה תלויה בדבר. ממילא כך גם צריכה להיות אהבה לזולת.

אדם אוהב את עצמו כי זה טבעו ולא קשור לחינם, יש גם אנשים ששונאים את עצמם. אך אהבה לזולת זה קטגוריה אחרת. האם משמעות הדבר שאני צריך לאהוב כל יהודי באשר הוא שם ולא משנה מה דעותיו ומעשיו ואפילו אם הרע לי? האם יש גבול לאהבת חינם? האם אתה מכיר מאן דהו שבאופן מעשי חי בצורה זו וכולם אצלו אהובים ללא יוצא מן הכלל? אפילו הרשע הכי גדול, נניח איזה מוסר ומלשין? נקח דוגמא קיצונית, מן הסתם זה שייך גם לנשים, אז נניח מישהו אנס ובפרט אשת איש, האם על האשה לאהוב את האנס אהבת חנם? אדם נהג בפראות ושכרות והרג את האבא והאמא, האם על הילדים לאהוב את הנהג אהבת חנם? משמע כאילו לא עשה דבר?
בפשיטות אנשים אוהבים בשביל סיבה, בטלה הסיבה בטלה האהבה, רואים זאת יום יום בשלום בית שזוג שחי באהבה פתאום קורה משהו בינהם ואין זכר לאותה אהבה. בקיצור מה שקורה זה שמנסים להכניס ביטוי זר זה לתוך הלקסיקון שלנו למרות שזה דבר לא מציאותי לחיות על פיו.

[זאב ערבות]

תחשוב תמיד שלכל יהודי יש בו נשמת אלקי, חלק אלוק' ממעל, מה שיש רק ביהודי ולא בגוי....
אם מתרגלים לחיות ולהסתכל בכל דבר במבט האלקות כיהודי, אזי יפלו ממילא כל הקושיות וכל הספיקות....., כי כאשר האהבה הוא לא מחמת האיש הזה, מראהו, או הנהגתו החיצוניות, כי אם מחמת הפנימיות שבו, שכל יהודי שאתה רואה, הרי הוא חלקו של הקב"ה, ועצם מעצמותו ית' [כפי השגת שכלינו], לא משנה כלום, אם הוא השיב לך גוט שבת או שלא...., שהרי גם אהבת הקב"ה אנו מחויבים לאהוב אותו ית', 'חינם', כמ"ש חז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה...
ועד"ז גם ההפיכיות, דהיינו שנאת הרשעים, אם שונאים את הרשע כדרך שהגוי שונא את שונאיו, אז ברור כשמש שנכשלים בעבירת ואהבת לרעך כמוך...., השנאה לרשעים היינו שנאת הרע שבו, בבחי' יתמו חטאים ולא חוטאים, והבן היטב
אם רוצים לאהוב כמו שהגוי אוהב את אוהביו ואת תאותיו... אה, זה ממש אנדערע מעשה אינגאנצען....

וכמובן, שכדי לזכות למדרגת אהבת ישראל כנ"ל, זה לא על רגל אחת..., זה בעצם חלק מן התכלית והעבודה שעל כן ירדה נשמתינו מעולמות עליונים ירידה והשתשלות עד לעולם השפל הזה, כדי שנזכך עצמינו ונתעלה... להפוך את האהבה החומריי הגופניי לאהבת רוחניי, אהבת השי"ת, ואהבת ישראל, בבחי' הנ"ל.

חשבתי... אז האם זה תקף גם לגבי ציוניים? נכון, צריך לברך כל אדם ולקבלו בסבר פנים יפות, אבל זה לא מראה בהכרח שאני אוהב אותו. אתה נותן כעת אתגר שהוא בלתי מעשי. לשנוא באדם את הרע שבו ולאהוב את הטוב שבו. אז באופן מעשי מה עלי לעשות?

[אראל]

לגבי הציונים, ציינתי לך גמרא 'יתמו חטאים ולא חוטאים' והבן היטב
גם הרבי מסאטמאר, אף שלא תחשוד אותו באהבת הציונים, הוא בכה נחלי דמעות מאין הפוגות על מות חיילים בצה"ל, יש ע"ז תיעודים ועדות למאות

[ארזי ביתר]

לא עברתי על כל האשכול, וייתכן שמה שאכתוב כבר נזכר כאן.

עכ"פ, המושג של אהבת חינם - אינו מובן לי מאז ומעולם. הלוא כלפי ישראל עסקינן, שנצטווינו כלפיהם במצוות 'אהבת ישראל' - ואהבת לרעך כמוך. ואם כן, אין זו אהבת 'חינם', משום שכבר נצטווינו בה.

[סגי נהור]

לא עברתי על כל האשכול, וייתכן שמה שאכתוב כבר נזכר כאן.

עכ"פ, המושג של אהבת חינם - אינו מובן לי מאז ומעולם. הלוא כלפי ישראל עסקינן, שנצטווינו כלפיהם במצוות 'אהבת ישראל' - ואהבת לרעך כמוך. ואם כן, אין זו אהבת 'חינם', משום שכבר נצטווינו בה.

"חנם" פירושו שהאהבה איננה ניתנת בעד משהו.
אהבה ליהודי רק מפני שהוא יהודי, בן ממ"ה הקב"ה - זוהי אהבת חינם.

בהקשר דומה, זכורני שמישהו שאל פעם את המשפיע רבי זלמן גופין שליט"א למה מתכוונים כשאומרים ש"חוקים" הן מצוות ללא טעם. הרי יש טעם לקיומן - מפני שכך ציווה הקב"ה.
והחזיר לו הרב גופין: זו סיבה, אבל זה לא 'טעם'. טעם פירושו - שאתה טועם משהו במצוה, שיש בה משהו שאתה כבן אנוש יכול לחוש ולטעום.

[ארזי ביתר]

חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!

[סגי נהור]

אם מניחים הנחה זו, קושייתך אכן מתעוררת. אבל מה מכריח אותך להניח אותה?
"חינם" כאן היינו - בהשוואה לאהבה שהיא בגלל מעלותיו של אדם, או בזכות מעשיו, או מפני שקיבלתי ממנו משהו.

[עזריאל ברגר]

בדיוק היום שאלני יהודי אם אחד גנב אותו הציק לו וכו' והוא שונאו לזה יקרא חנם?
אם אפשר תשובה עם מקורות לא סברות הכרס.
אני ממתין לחכמים דכאן.

אם הוא לא רשע כלומר שלא עבר עבירה ידועה במזיד אסור לשנאותו (וגם בזה יש שסוברים שרק אם חטא לשמים ואם לא אז מצוה לכוף את יצרו עי' סמ"ע חו"מ סי' ערב' ופמ"ג או"ח סי' קנו ס"ק ב' ויש בזה אריכות גדולה)
ומלבד איסור שנאה יש מצוה של ואהבת וכן מצוה לדון לכף זכות..וכן גם שמותר לשנוא אסור לדבר עליו לשון הרע כי לא יצא מכלל "עמך" וכן חייב להטיב עמו רק נ"מ שאינו קודם לאוהב לגבי מצוות "פריקה"
א"כ אין כ"כ נ"מ לגבי "היתר" זה מלבד אם הוא רשע גמור ואפיקורס וכדו
ובפרט אם זה שנאה אישית כי הוא גנב אותו ודאי לכ"ע אסור..

גם אם אסור לשנאתו - ודאי שאין זו שנאת חינם.

[ארזי ביתר]

אם מניחים הנחה זו, קושייתך אכן מתעוררת. אבל מה מכריח אותך להניח אותה?
"חינם" כאן היינו - בהשוואה לאהבה שהיא בגלל מעלותיו של אדם, או בזכות מעשיו, או מפני שקיבלתי ממנו משהו.

לא התעוררה לי כל קושיא...

בהשוואה לשנאת חינם - שהיא שנאה ללא כל סיבה, אהבה היא תמיד עם סיבה - ואהבת לרעך כמוך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

לגבי הציונים, ציינתי לך גמרא 'יתמו חטאים ולא חוטאים' והבן היטב
גם הרבי מסאטמאר, אף שלא תחשוד אותו באהבת הציונים, הוא בכה נחלי דמעות מאין הפוגות על מות חיילים בצה"ל, יש ע"ז תיעודים ועדות למאות

ולגבי זה שגנב את ספריך, עם כל העוול שעשה לעומתך, עדיין אתה צריך לאהוב אותו [כאמור חלק הטוב שבו, חלק אלוק ממעל שבו, נשמתו הזכה והנקיה, אף שעתה ע"י שעבר על עבירה רח"ל פגם בנשמתו, והכתים אותה בכתם שצריך ללבנה כבתחילה], לא כתוב כמדומה בשום מקום שהותר לשנוא יהודי בעבור שנכשל באיסור ממון..., ויש דין בישראל, יש חושן משפט, הקב"ה שצוה אותנו על מצות אהבת ישראל, צוה אותנו ג"כ על מצות דינים, וג"ז ע"ד הנ"ל, לא בשביל שהקב"ה מצוה אותנו לאהוב את הממון... אלא שכך גזרה חכמתו יתברך שעי"ז מתקנים את הרע המתלבש באיסור 'גזל', ע"י שהנגזל יתבע את הגזלן, ויוציא ממנו הגזילה בהאופנים שנצטוינו בתורתו ית'...
[היסודות הנ"ל כלל לא משלי... כך האריכו למעניתם בספרי עבודה וחסידות, ובעיקר בספה"ק ליקו"א תניא, ויושר דברי אמת, ועוד רבים]

הרב אראל יעזרו לי מאד הלשונות שהבאת בענין לאהוב את החלק הטוב שבו.

[אראל]

הדברים מפורשים בכמה מקומות:
הנה אחת מהם
ספר אורח לחיים ריש פרשת נח, בשם הה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל
https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... =&pgnum=26

ובקוצר נאמר הרעיון, בתניא קדישא פרק ל"ב

[עליך עיננו]

בדיוק היום שאלני יהודי אם אחד גנב אותו הציק לו וכו' והוא שונאו לזה יקרא חנם?
אם אפשר תשובה עם מקורות לא סברות הכרס.
אני ממתין לחכמים דכאן.

אם הוא לא רשע כלומר שלא עבר עבירה ידועה במזיד אסור לשנאותו (וגם בזה יש שסוברים שרק אם חטא לשמים ואם לא אז מצוה לכוף את יצרו עי' סמ"ע חו"מ סי' ערב' ופמ"ג או"ח סי' קנו ס"ק ב' ויש בזה אריכות גדולה)
ומלבד איסור שנאה יש מצוה של ואהבת וכן מצוה לדון לכף זכות..וכן גם שמותר לשנוא אסור לדבר עליו לשון הרע כי לא יצא מכלל "עמך" וכן חייב להטיב עמו רק נ"מ שאינו קודם לאוהב לגבי מצוות "פריקה"
א"כ אין כ"כ נ"מ לגבי "היתר" זה מלבד אם הוא רשע גמור ואפיקורס וכדו
ובפרט אם זה שנאה אישית כי הוא גנב אותו ודאי לכ"ע אסור..

גם אם אסור לשנאתו - ודאי שאין זו שנאת חינם.

למה לא?

[יוסף חיים אוהב ציון]

כתבתי לך לעיל ה' אמר לו קלל.

[זאב ערבות]

ב"ה מצאתי הוכחה לדברי שהביטוי אהבת חנם מקורו מהנוצרים האומרים שהדת שלהם היא דת האהבה שאומרים תן את הלחי השניה כהוכחה לאהבת חנם. וזאת במהדורה הראשונה של הספר בין ששת לעשור מר' שלמה וולבה שבסופו יש מאמר על דת האהבה.

[בן ראובן]

חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!

ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?

בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?

[זאב ערבות]

חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!

גם רשעים ומומרים ומשכילים ורפורמים וציוניים...

[ארזי ביתר]

חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!

גם רשעים ומומרים ומשכילים ורפורמים וציוניים...

הלא משנאיך ה' אשנא!

ואיני כולל את כל הרשימה שלך יחד באותו פסוק, אך צריך לזכור ש'אהבת ישראל' אינה כוללת התחברות לרשעים וכו'. ובכלל, זכור נא את הווארט הויז'ניצאי הנודע: מ'דארף זיין גוט צו יעדער, אבער נישט מיט יעדער! [צריך להיות טוב לכל אחד, אבל לא 'עם' כל אחד].

[ארזי ביתר]

חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!

ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?

בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?

א. בכל התורה כולה? פרט...

ב. הביטויים הללו אינם ביטויים 'של התורה'. לא כתוב בתורה לאהוב ב'חינם', או לא לשנוא ב'חינם'.

ג. איך אתה מפרש 'רגש ללא תמורה'? וכי יש רגשות שיש עליהם תמורה? עד כמה שאני מבין, רגש 'חינמי' הוא רגש ללא טעם וסיבה.

[בן ראובן]

חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!

ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?

בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?

א. בכל התורה כולה? פרט...

ב. הביטויים הללו אינם ביטויים 'של התורה'. לא כתוב בתורה לאהוב ב'חינם', או לא לשנוא ב'חינם'.

ג. איך אתה מפרש 'רגש ללא תמורה'? וכי יש רגשות שיש עליהם תמורה? עד כמה שאני מבין, רגש 'חינמי' הוא רגש ללא טעם וסיבה.

א. ארבעה מקומות בתורה: ועבדתני חנם, יצא לחפשי חנם, ויצאה חנם, אשר נאכל במצרים חנם (עוד עשרות מקומות בנ"ך).

ב. זה גם פירוש המלה "חנם" בכל מקום אחר. מניין לקחת את פירושך ש"חנם" הוא "בלי סיבה"?

ג. לא שיש תמורה על הרגשות, אלא שהרגשות התעוררו בתמורה למשהו.

[ארזי ביתר]

לא שיש תמורה על הרגשות, אלא שהרגשות התעוררו בתמורה למשהו.

תסביר את השורה הזו...

נראה לי שבשורה זו, ייתרת את כל ה'ויכוח' בינינו. רגשות שהתעוררו 'בתמורה למשהו' = 'סיבה' לרגשות אלו. ומכאן, חינם = ללא תמורה = ללא סיבה.

[ארזי ביתר]

ארבעה מקומות בתורה: ועבדתני חנם, יצא לחפשי חנם, ויצאה חנם, אשר נאכל במצרים חנם (עוד עשרות מקומות בנ"ך).

איך תסביר את הפסוק הבא? מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם.

[לבי במערב]

לשון הרד"ק ב'שרשים' סוף ערך 'חנן': "כל חִנָּם שבמקרא יתפרש כמו חן" (יעו"ש).
וראה גם ב'מכלול', שער דקדוק השמות, סוף 'פעלי הכפל' (קפג, סע"ב - במהדו' ליק, תרכ"ב).

[פלתי]

חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!

ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?

בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?

האם גם שנאת חנם אתה מפרש שנאה ללא תמורה? ושנאה שאינה על חינם היא שנאה שיש עמה תמורה?
כי לכאורה שנאת חינם על כרחינו לפרש שנאה ללא סיבה.

[פלתי]

לעניות דעתי
אהבת חנם. היא אהבה ללא סיבה. כפשוטו. ואה״נ שהתורה ציוותה לאהוב כל יהודי בלי שום סיבה, דהיינו אהבת חינם. ולזה אמר הרב קוק זצ״ל שהלוואי שנקיים את זה שציוותה לנו התורה. אמן כיה״ר.

[זאב ערבות]

לעניות דעתי
אהבת חנם. היא אהבה ללא סיבה. כפשוטו. ואה״נ שהתורה ציוותה לאהוב כל יהודי בלי שום סיבה, דהיינו אהבת חינם. ולזה אמר הרב קוק זצ״ל שהלוואי שנקיים את זה שציוותה לנו התורה. אמן כיה״ר.

כמדומני שהתורה לא מצווה אותנו לעשות דברים שאין ביכולתינו לעשות, שנאמר דרכיה דרכי נועם. בכדי להבין מדוע אהבת חנם זה דבר בלתי אפשרי צריך להבין לפני כן מה זה אהבה. אהבה זה לא דבר שניתן ללחוץ על כפתור ולומר אני אוהב. אז מה משמעות לאהוב כל יהודי, ממש כל יהודי ללא הבדל את אותה אהבה? סתם דוגמאות פשוטות: מישהו גנב ממך מליון שקל ומסרב להחזיר, השכן בנה תוספת ללא רשות וחסם לך את האויר, הבעל מסרב לתת לאשתו גט, האם אתה יכול לחייב לאהוב אותם? לדבריך צריך לאהוב אותם סתם כך כיוון שהם יהודים. הלוואי שנגיע למדרגה כזו אך במציאות איני רואה זאת.
הבעיה היא שאין הקבלה בין אהבה לשנאה. שניהם רגשות אך פועלות באופן שונה. לכן לגבי שנאה ניתן לומר שנאת חנם שכן יצר לב האדם רע מנעוריו, אך לגבי אהבה צריך שיהיה משהו המקשר בין האנשים, כגון איש ואשתו, ואם המשהו הזה חסר חסרה גם האהבה. וסתם לומר לאדם אני אוהב אותך זה חסר משמעות אם לא מלווה לכך רגש כלשהו, אז זה כבר לא בחנם.

[בן ראובן]

לא שיש תמורה על הרגשות, אלא שהרגשות התעוררו בתמורה למשהו.

תסביר את השורה הזו...

נראה לי שבשורה זו, ייתרת את כל ה'ויכוח' בינינו. רגשות שהתעוררו 'בתמורה למשהו' = 'סיבה' לרגשות אלו. ומכאן, חינם = ללא תמורה = ללא סיבה.

כשל לוגי. כל תמורה היא סיבה, אבל לא כל סיבה היא תמורה.

[בן ראובן]

ארבעה מקומות בתורה: ועבדתני חנם, יצא לחפשי חנם, ויצאה חנם, אשר נאכל במצרים חנם (עוד עשרות מקומות בנ"ך).

איך תסביר את הפסוק הבא? מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם.

למה אני צריך להסביר במקום שהסבירו המפרשים? ראה פרש"י: "באישים שאיני מתרצה בהם", כלומר שאינכם מקבלים תמורה עבורם.

[בן ראובן]

חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!

ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?

בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?

האם גם שנאת חנם אתה מפרש שנאה ללא תמורה? ושנאה שאינה על חינם היא שנאה שיש עמה תמורה?
כי לכאורה שנאת חינם על כרחינו לפרש שנאה ללא סיבה.

ודאי. שנאת חנם היא שנאה שלא בתמורה, כלומר שנאה למי שלא עשה לך רע.

[פלתי]

זה שיש סיבה לשנוא זה כמובן סיבה ולא ״תמורה״.

[זאב ערבות]

וגם לאהבה צריך סיבה, ושוב השאלה היא מה זו אהבה. סתם לומר למישהו אחי, או ידידי, או כל ביטוי כזה לא מראה בהכרח שאתה אוהב אותו.
ושוב, אולי תסביר לי במה בדיוק מתבטאת האהבה. לדידי אהבה זה מן רגש וכאשר אני הולך לקניות בסופר ורואה מסביבי מאות אנשים בלבוש חרדי קשה לי לומר שאני מרגיש כלפיהם איזה שהם תחושות אהבה רק בגלל שהם יהודים, כלומר צריך משהו פרט לעובדה שהם יהודים שמקשר בין אנשים.
אתן דוגמא אחרת: הנה אנו מתכתבים בפורום, האם אתה אוהב אותי? לפחות אתה יודע את שמי אך מנין לי מי אתה בכדי שאוהב אותך?

[בן ראובן]

זה שיש סיבה לשנוא זה כמובן סיבה ולא ״תמורה״.

יש כל מיני סיבות לשנוא.

אם אני שונא מישהו בגלל שאני חושב שהוא אדם רע, זו סיבה ולא תמורה.

אם אני שונא מישהו בגלל שהוא עשה לי רע, הרי הסיבה לשנאתי היא גם התמורה לה.

[זאב ערבות]

זה שיש סיבה לשנוא זה כמובן סיבה ולא ״תמורה״.

יש כל מיני סיבות לשנוא.

אם אני שונא מישהו בגלל שאני חושב שהוא אדם רע, זו סיבה ולא תמורה.

אם אני שונא מישהו בגלל שהוא עשה לי רע, הרי הסיבה לשנאתי היא גם התמורה לה.

נהניתי מההגדרות. הבעיה באהבת חנם היא כאילו מצפים שאוהב כל יהודי באשר הוא שם ולא רק אם סתם כך אין לי רגשות עבורו, אלא אף אם יש לי סיבה לשנאותו כדברך. כלומר זו משימה בלתי אפשרית.
ואוסיף שבאשכול אחר כתב כמדומני אראל שלמרות שהיה אנטי ציוני מובהק, כששמע האדמור מסאטמר שחייל נהרג היה בוכה, האם זה היה ביטוי לאהבת ישראל שבו שידע להפריד בינה לבין האידיאולוגיה? כמה יש במדרגה כזו (בהתחשב בכך שהעובדה הזו נכונה)? כמדומני שמסופר על ר' חיים עוזר שכאשר נפטרה בתו היחידה לא הראה סימן צער על פניו בשבת (או משהו דומה, איני זוכר בדיוק), אך גם מסופר עליו שהיה יכול לעשות שתי פעולות שונות בעת ובעונה אחת.

[יוסף חיים אוהב ציון]

לאחר המחקר, שנאת חנם היינו שעשה לו רע ושונאו יותר ממה שצריך, כעין שנאת בר קמצא, הגדרה זו לאחר בירור מעמיק בסוגיא.

[סגי נהור]

זה שיש סיבה לשנוא זה כמובן סיבה ולא ״תמורה״.

יש כל מיני סיבות לשנוא.

אם אני שונא מישהו בגלל שאני חושב שהוא אדם רע, זו סיבה ולא תמורה.

אם אני שונא מישהו בגלל שהוא עשה לי רע, הרי הסיבה לשנאתי היא גם התמורה לה.

אפשר גם לשנוא אותו בתמורה למעשה שהוא עשה לאדם אחר מדין ערב...
לגופם של דברים, כל שהשנוא ראוי לאותה שנאה כלפיו, זו אינה שנאת חינם אלא שנאה שהוא קנה ביושר, או אם נפשך, שנאה שקיבל בתמורה למעשיו הרעים.
עכ"פ, כאמור, כל הדיון הוא בשאלה שלא מתחילה.

[דרומי]

מוסבר באיזה ספר (איני זוכר כרגע היכן), ש'שנאת חנם' שהיתה בימי בית שני הכוונה היא שאחד שונא לחבירו בגלל שקיבל לה"ר עליו, והלה"ר הוא שקר, ונמצא שבאמת לא עשה לו מאומה ואם כן שונאו ללא סיבה אמיתית (יש סיבה לשנאה, אבל היא פשוט לא נכונה ולכן בסך הכל זה 'חנם')

[פלגינן]

מוסבר באיזה ספר (איני זוכר כרגע היכן), ש'שנאת חנם' שהיתה בימי בית שני הכוונה היא שאחד שונא לחבירו בגלל שקיבל לה"ר עליו, והלה"ר הוא שקר, ונמצא שבאמת לא עשה לו מאומה ואם כן שונאו ללא סיבה אמיתית (יש סיבה לשנאה, אבל היא פשוט לא נכונה ולכן בסך הכל זה 'חנם')

אולי כוונתך להלצה זו. מהי שנאת חנם? אילו שמעת שחברך זכה בלוטו בסכום של 3 מליון ש"ח ואתה שונאו בשל כך, אך בסוף מתברר שזכה רק ב-2 מליון ש"ח, הרי לך שמליון אחד היה שנאת חנם (א"ד).

[דרומי]

טוב להתבדח, אולם מה שאני כתבתי ראיתי בספר תורני בר-סמכא

---
שוב חיפשתי ומצאתי שכן הוא בלקוטי תורה לבעה"ת ספר דברים ד, ד ושוב שם ו, א

ושם כותב שלא יתכן שנאה סתם אם לא עשה לו רעה

[ולכאורה צ"ע בזה מהמבואר באותו ספר גופא בפרשת מטות]

[ארזי ביתר]

לעניות דעתי
אהבת חנם. היא אהבה ללא סיבה. כפשוטו. ואה״נ שהתורה ציוותה לאהוב כל יהודי בלי שום סיבה, דהיינו אהבת חינם. ולזה אמר הרב קוק זצ״ל שהלוואי שנקיים את זה שציוותה לנו התורה. אמן כיה״ר.

כמדומני שהתורה לא מצווה אותנו לעשות דברים שאין ביכולתינו לעשות, שנאמר דרכיה דרכי נועם. בכדי להבין מדוע אהבת חנם זה דבר בלתי אפשרי צריך להבין לפני כן מה זה אהבה. אהבה זה לא דבר שניתן ללחוץ על כפתור ולומר אני אוהב. אז מה משמעות לאהוב כל יהודי, ממש כל יהודי ללא הבדל את אותה אהבה? סתם דוגמאות פשוטות: מישהו גנב ממך מליון שקל ומסרב להחזיר, השכן בנה תוספת ללא רשות וחסם לך את האויר, הבעל מסרב לתת לאשתו גט, האם אתה יכול לחייב לאהוב אותם? לדבריך צריך לאהוב אותם סתם כך כיוון שהם יהודים. הלוואי שנגיע למדרגה כזו אך במציאות איני רואה זאת.
הבעיה היא שאין הקבלה בין אהבה לשנאה. שניהם רגשות אך פועלות באופן שונה. לכן לגבי שנאה ניתן לומר שנאת חנם שכן יצר לב האדם רע מנעוריו, אך לגבי אהבה צריך שיהיה משהו המקשר בין האנשים, כגון איש ואשתו, ואם המשהו הזה חסר חסרה גם האהבה. וסתם לומר לאדם אני אוהב אותך זה חסר משמעות אם לא מלווה לכך רגש כלשהו, אז זה כבר לא בחנם.

איני יודע מה העמסת כאן. בכל אופן, החידוש של יהודי, שהוא מצווה לאהוב. 'ואהבת את ה' אלוקיך'. 'ואהבת לרעך כמוך'. וכבר האריכו הראשונים לבאר כיצד ניתן לצוות על רגשות.