האם מותר לתלמיד לחלוק על רבו בהנהגה??

[שליטא]

יש לי ספק מזה המון שנים שבו לא ברור לי האם מותר לתלמיד לחלוק על רבו בהנהגה

אם נניח שכן האם מותר לו גם לומר את זה מפורש כאשר שואלים אותו מדוע הוא נוהג כך או אחרת או שמא על כל פנים מותר לו רק לנהוג אחרת אבל לומר זאת במפורש אולי שמא אסור??

אם נניח שאסור לומר זאת במפורש האם כאשר הוא לומד תורה עם חברים האם מותר לו להביא ראיה שהיא הפוכה מהנהגותיו של רבו המובהק??

אם נניח שלא אם כן קשה שהרי לפי זה נעקרת מן האדם מידת האמת שלו וצעג"מ

[מורה צדק]

מה זה הנהגה?

[אורייתא!]

האם כוונתך ל"מעשה רב" שרואה התלמיד ברבו, בעניין הלכה?

[יביע]

ע' סתירה בין כתובות ו' ע"א שמוכח שתלמיד צריך לעשות כרבו, וע' חולין קיא ע"ב שמוכח שתלמיד יכול לפסוק שונה מרבו. וכתב חת"ס בחידושי כתובות:
וסימנך אלו מקילין לעצמן ואלו מקילין לעצמן פירש"י דבי רב שצריכי' לעשות כדברי רבן אומרי' שרבן התיר ונהרדעא שעושין כשמואל רבן וכו' נזהר בלשונו דבי רב שהם תלמידים שצריכי' על כרחם לעשות כחומרא דרבם ואסור להם לסמוך על הוראת אחר. אם לא שיגדלו ויכריעו מדעת עצמן דלא כוותי' דבכי האי גונא הלכה כבתראי. אבל זולת זה צריכין לעשות כהוראתו עיי' מ"ש והאריך מהריעב"ץ בתשובה חלק א'. משא"כ נהרדעא שלא היו תלמידיו הלומדי' לפניו ממש. אלא אתרי' דשמואל ואנשי מקומו היו ואם יבוא לשם מורה אחר יכולים ומחוייבים לשנות כדעת השופט אשר יהי' בימי' ההם ע"כ לא כ' רש"י שצריכים לעשות כוותי' אלא העושים כשמואל וק"ל. ודע דתלמידי דרב סתמן היו בני ארץ ישראל כמ"ש תוס' בשבת ט' ע"ב ד"ה האילן וכו' ואותן היו בקיאי' בהטי' ונהרדעא אנשי עירו דשמואל בבלי הי' ולא בקיאי' בהטי' ויש לעיין בזה: [מהדו"ק]

הרי שאם "יגדלו ויכריע מדעת עצמן דלא כוותיה" בכה"ג הלכה כבתראי. ולא חסרות דוגמאות. ובעניני דיומא מצאנו בענין זה, ע' רא"ש תענית פרק ב' סימן לב:
ורבינו מאיר ז"ל כתב בהלכות אבלות שלו כתב ה"ר יצחק מוינ"א דתשעה באב שחל להיות בשבת אע"פ שאנו דוחין אותו עד למחר אותו היום אסור בתשמיש המטה. מידי דהוי אקובר מתו ברגל שאנו דוחין אבלות עד אחר הרגל ואפלו הכי נוהג דברים שבצנעא ברגל אם כן הכא נמי גבי שבת זו גבי תשעה באב הוא כרגל ואסור בתשמיש המטה. ותשעה באב ואבל שייכי אהדדי כדאמר רב חסדא בפרק קמא דתענית (דף יג א) עכ"ל מורי. הדבר יצא מפי מורי הקדוש וכל עדת ישראל יעשו אותו כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו עונה אחת בשנה. אע"פ שיש לי להשיב דתשעה באב ואבלות חלוקים בכמה דברים... ומיהו נכון להחמיר כדברי מורי אפי' הוא מקיל ואני מחמיר היה לנו לעשות כדבריו וכל שכן שהוא מחמיר ואני מקיל עכ"ל רבינו מאיר ז"ל. ומיהו לשון התוספתא משמע שאין נמנע וכן עמא דבר:

הרי שהרא"ש לא נהג כמהר"ם רבו אף שמהר"ם לא רצה לשנות מאו"ז רבו....

[אורייתא!]

אם נניח שאסור לומר זאת במפורש האם כאשר הוא לומד תורה עם חברים האם מותר לו להביא ראיה שהיא הפוכה מהנהגותיו של רבו המובהק??
אם נניח שלא אם כן קשה שהרי לפי זה נעקרת מן האדם מידת האמת שלו וצעג"מ

מי לנו גדול מרש"י ז"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו, ועכ"ז נחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י בהרבה מקומות, וסתרו דבריו, כי תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם וכו', ויפתח בדורו כשמואל בדורו. ע"כ. וכ"כ מהרא"י בעל תרומת הדשן בפו"כ (סי' רלח), שאם ההוראות ברורות קצת וצורתא דשמעתא אזלא כדברי התלמיד, למה לא יחלוק על רבו בפסק והוראה, והלא כך היה דרכה של תורה מימי התנאים, רבינו הקדוש חולק על אביו ורבו רשב"ג בכמה מקומות. ובאמוראים, רבא היה חולק על רבה רבו. [ע' מהרש"א בח"א הוריות יד ודו"ק,] ובגאונים, הרא"ש חולק בכ"ד על מהר"ם שהיה רבו מובהק. ע"כ. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' תצה) שמותר לחלוק על רבו בחייו בראיות דרך משא ומתן, והביא מכל הראיות הנ"ל, וסיים, וכן מותר לחלוק על רבו לאחר מותו ולפסוק ולהורות כפי ראיותיו ולעשות מעשה אף על פי שהם כנגד רבו. וכן יכול לכתוב בספר דברי רבו וראיותיו, ודברי עצמו וראיותיו אפי' הם סותרים דברי רבו. וכן עשו כל הראשונים ז"ל. ע"כ. גם בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א (ס"ס ה) כ', שבודאי רשאי התלמיד לחלוק על רבו ע"פ הוכחות וראיות בין בכתב בין בע"פ, והשלמים בחכמה אינם מקפידים על התופס עליהם, ואדרבה מחזיקים לו טובה שהצילם מליפול ברשת השגיאה. ע"ש. וכ"כ הגר"ח מוולוזין בשו"ת חוט המשולש (סי' ט) וז"ל, ואף על פי שאנכי שמשתי את מורי ורבי הכהן הגדול נ"י ומחוייבני בכבודו ומוראו כמורא שמים, אני שומר מ"ש (בב"ב קל:) כי אתי פיסקא דדינא דידי קמייכו וכו' עד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכבר הוזהרתי מפי מורי קדוש ישראל הגר"א מוילנא ז"ל שלא לישא פנים בהוראה וכו'. ע"ש. וע"פ זה פירש בספרו רוח חיים (פ"א דאבות מ"ד) מ"ש במשנה והוי: מתאבק בעפר רגליהם, מלשון: ויאבק איש עמו, כי אסור לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים תהיה האמת עם התלמיד וכו'. ולכן הוזהרנו וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדברים, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת. ע"ש. ובהקדמת ספר מזמור לדוד פארדו ממהר"ד פינטו ז"ל, הובאו דברי הגאון מהר"ר כליפא בן מלכא, שהעיר על הגאון מהר"ח בן עטר בפרי תואר (סי' פד), שהקפיד מאד על מי שיבא להשיג על דבריו, וכתב, וימחול לנו כבודו, דלאו כל כמיניה לומר קבלו דעתי, כי תורה היא וכו', וכתר תורה מונח לכל ישראל ומי לנו גדול מהרי"ף שהשיגו בעל המאור וכו', והאמת יקובל ממי שאמרו, ואפילו תלמיד בפני רבו כתיב ביה לא תגורו מפני איש, והכל כשיהיה לשם שמים אדרבה מצוה קא עביד. (והביא ההיא דב"ב קל: שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות) ע"ש. וע"ע להגאון מהר"ד פארדו במזמור לדוד (דנ"ז סע"א). שגם הוא כ' להעיר בזה על הפרי תואר הנ"ל, וכתב, דאטו מי שיראה קושיא לפי שכלו ועיונו על דברי אחד מן הראשונים, יעלים עיניו כאילו אינו רואה, כדי שלא להשיג על גדולי עולם, ותהי האמת נעדרת? חלילה, דרחמנא אמר לא תגורו מפני איש. וכ"כ הגאון מהר"ם לונזאנו בהקדמה לספרו: דרך חיים אשר בו השיג בקושיות כבדות על הראשונים, ואמר: גם הם לי לישועה כי לא לפניהם חנף יבא. ודומה כננס ע"ג ענק וכו'. ע"ש. וע"ע להגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי' מב) שאין לת"ח לכבוש נבואתו וחייב לגלות דעתו בהלכה ונכתב בספר. ע"ש. [יבי"א ח"ד - או"ח בפתיחה]

[שליטא]

מה זה הנהגה?

הנהגה היא דרך חיים, כמו כל הזרמים למיניהם שאין זו סוגיא של מותר ואסור אלא של תפיסת חיים

(כגון : ליטאי, ספרדי, חסידים, חבד, ברסלב, חזו"א כו' כו' כו' וכל כיוצ"ב )

[שליטא]

האם כוונתך ל"מעשה רב" שרואה התלמיד ברבו, בעניין הלכה?

לא למעשה רב אלא לדרך חיים שהרב הולך בה כנ"ל

[שליטא]

ע' סתירה בין כתובות ו' ע"א שמוכח שתלמיד צריך לעשות כרבו, וע' חולין קיא ע"ב שמוכח שתלמיד יכול לפסוק שונה מרבו. וכתב חת"ס בחידושי כתובות:
וסימנך אלו מקילין לעצמן ואלו מקילין לעצמן פירש"י דבי רב שצריכי' לעשות כדברי רבן אומרי' שרבן התיר ונהרדעא שעושין כשמואל רבן וכו' נזהר בלשונו דבי רב שהם תלמידים שצריכי' על כרחם לעשות כחומרא דרבם ואסור להם לסמוך על הוראת אחר. אם לא שיגדלו ויכריעו מדעת עצמן דלא כוותי' דבכי האי גונא הלכה כבתראי. אבל זולת זה צריכין לעשות כהוראתו עיי' מ"ש והאריך מהריעב"ץ בתשובה חלק א'. משא"כ נהרדעא שלא היו תלמידיו הלומדי' לפניו ממש. אלא אתרי' דשמואל ואנשי מקומו היו ואם יבוא לשם מורה אחר יכולים ומחוייבים לשנות כדעת השופט אשר יהי' בימי' ההם ע"כ לא כ' רש"י שצריכים לעשות כוותי' אלא העושים כשמואל וק"ל. ודע דתלמידי דרב סתמן היו בני ארץ ישראל כמ"ש תוס' בשבת ט' ע"ב ד"ה האילן וכו' ואותן היו בקיאי' בהטי' ונהרדעא אנשי עירו דשמואל בבלי הי' ולא בקיאי' בהטי' ויש לעיין בזה: [מהדו"ק]

הרי שאם "יגדלו ויכריע מדעת עצמן דלא כוותיה" בכה"ג הלכה כבתראי. ולא חסרות דוגמאות. ובעניני דיומא מצאנו בענין זה, ע' רא"ש תענית פרק ב' סימן לב:
ורבינו מאיר ז"ל כתב בהלכות אבלות שלו כתב ה"ר יצחק מוינ"א דתשעה באב שחל להיות בשבת אע"פ שאנו דוחין אותו עד למחר אותו היום אסור בתשמיש המטה. מידי דהוי אקובר מתו ברגל שאנו דוחין אבלות עד אחר הרגל ואפלו הכי נוהג דברים שבצנעא ברגל אם כן הכא נמי גבי שבת זו גבי תשעה באב הוא כרגל ואסור בתשמיש המטה. ותשעה באב ואבל שייכי אהדדי כדאמר רב חסדא בפרק קמא דתענית (דף יג א) עכ"ל מורי. הדבר יצא מפי מורי הקדוש וכל עדת ישראל יעשו אותו כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו עונה אחת בשנה. אע"פ שיש לי להשיב דתשעה באב ואבלות חלוקים בכמה דברים... ומיהו נכון להחמיר כדברי מורי אפי' הוא מקיל ואני מחמיר היה לנו לעשות כדבריו וכל שכן שהוא מחמיר ואני מקיל עכ"ל רבינו מאיר ז"ל. ומיהו לשון התוספתא משמע שאין נמנע וכן עמא דבר


הרי שהרא"ש לא נהג כמהר"ם רבו אף שמהר"ם לא רצה לשנות מאו"ז רבו....

יפה מאד!
אבל השאלה היא מה הדין במקרה שלא מדובר בדין הלכתי אלא בהנהגה כנ"ל

[אורייתא!]

לענ"ד
אי אפשר בעולם שיהיה הרב ותלמידו שונים זמ"ז בהנהגה [כהגדרתך].
היום אין אפשרות שפלוני יהיה חסיד ותלמידו ליטאי, ולהיפך. או ספרדי [שורשי] ותלמידו ליטאי, חזו"א וכיוצא.
שוני זה, גורר עימו דברים רבים שאצל האחד מותר, ואצל השני אסור [ופעמים שדברים אלו הם מעיקרי היהדות].

[שליטא]

אם נניח שאסור לומר זאת במפורש האם כאשר הוא לומד תורה עם חברים האם מותר לו להביא ראיה שהיא הפוכה מהנהגותיו של רבו המובהק??
אם נניח שלא אם כן קשה שהרי לפי זה נעקרת מן האדם מידת האמת שלו וצעג"מ

מי לנו גדול מרש"י ז"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו, ועכ"ז נחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י בהרבה מקומות, וסתרו דבריו, כי תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם וכו', ויפתח בדורו כשמואל בדורו. ע"כ. וכ"כ מהרא"י בעל תרומת הדשן בפו"כ (סי' רלח), שאם ההוראות ברורות קצת וצורתא דשמעתא אזלא כדברי התלמיד, למה לא יחלוק על רבו בפסק והוראה, והלא כך היה דרכה של תורה מימי התנאים, רבינו הקדוש חולק על אביו ורבו רשב"ג בכמה מקומות. ובאמוראים, רבא היה חולק על רבה רבו. [ע' מהרש"א בח"א הוריות יד ודו"ק,] ובגאונים, הרא"ש חולק בכ"ד על מהר"ם שהיה רבו מובהק. ע"כ. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' תצה) שמותר לחלוק על רבו בחייו בראיות דרך משא ומתן, והביא מכל הראיות הנ"ל, וסיים, וכן מותר לחלוק על רבו לאחר מותו ולפסוק ולהורות כפי ראיותיו ולעשות מעשה אף על פי שהם כנגד רבו. וכן יכול לכתוב בספר דברי רבו וראיותיו, ודברי עצמו וראיותיו אפי' הם סותרים דברי רבו. וכן עשו כל הראשונים ז"ל. ע"כ. גם בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א (ס"ס ה) כ', שבודאי רשאי התלמיד לחלוק על רבו ע"פ הוכחות וראיות בין בכתב בין בע"פ, והשלמים בחכמה אינם מקפידים על התופס עליהם, ואדרבה מחזיקים לו טובה שהצילם מליפול ברשת השגיאה. ע"ש. וכ"כ הגר"ח מוולוזין בשו"ת חוט המשולש (סי' ט) וז"ל, ואף על פי שאנכי שמשתי את מורי ורבי הכהן הגדול נ"י ומחוייבני בכבודו ומוראו כמורא שמים, אני שומר מ"ש (בב"ב קל:) כי אתי פיסקא דדינא דידי קמייכו וכו' עד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכבר הוזהרתי מפי מורי קדוש ישראל הגר"א מוילנא ז"ל שלא לישא פנים בהוראה וכו'. ע"ש. וע"פ זה פירש בספרו רוח חיים (פ"א דאבות מ"ד) מ"ש במשנה והוי: מתאבק בעפר רגליהם, מלשון: ויאבק איש עמו, כי אסור לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים תהיה האמת עם התלמיד וכו'. ולכן הוזהרנו וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדברים, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת. ע"ש. ובהקדמת ספר מזמור לדוד פארדו ממהר"ד פינטו ז"ל, הובאו דברי הגאון מהר"ר כליפא בן מלכא, שהעיר על הגאון מהר"ח בן עטר בפרי תואר (סי' פד), שהקפיד מאד על מי שיבא להשיג על דבריו, וכתב, וימחול לנו כבודו, דלאו כל כמיניה לומר קבלו דעתי, כי תורה היא וכו', וכתר תורה מונח לכל ישראל ומי לנו גדול מהרי"ף שהשיגו בעל המאור וכו', והאמת יקובל ממי שאמרו, ואפילו תלמיד בפני רבו כתיב ביה לא תגורו מפני איש, והכל כשיהיה לשם שמים אדרבה מצוה קא עביד. (והביא ההיא דב"ב קל: שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות) ע"ש. וע"ע להגאון מהר"ד פארדו במזמור לדוד (דנ"ז סע"א). שגם הוא כ' להעיר בזה על הפרי תואר הנ"ל, וכתב, דאטו מי שיראה קושיא לפי שכלו ועיונו על דברי אחד מן הראשונים, יעלים עיניו כאילו אינו רואה, כדי שלא להשיג על גדולי עולם, ותהי האמת נעדרת? חלילה, דרחמנא אמר לא תגורו מפני איש. וכ"כ הגאון מהר"ם לונזאנו בהקדמה לספרו: דרך חיים אשר בו השיג בקושיות כבדות על הראשונים, ואמר: גם הם לי לישועה כי לא לפניהם חנף יבא. ודומה כננס ע"ג ענק וכו'. ע"ש. וע"ע להגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי' מב) שאין לת"ח לכבוש נבואתו וחייב לגלות דעתו בהלכה ונכתב בספר. ע"ש. [יבי"א ח"ד - או"ח בפתיחה]

ה"מ בדבר הלכה אבל בדבר השקפה מא"ל??

ואפילו בדבר הלכה היכן שנוגע למנהגים מא"ל??
וכי מותר לתלמיד לעקור מנהג רבותיו/אבותיו רק משום שיש לו ראיות הפוכות מכך??
אני לא מדבר על מנהגים שנהגו בהם איסור (כמו אורז בפסח כו') אלא במנהגים שלא קשורים לאיסור (כגון להוציא את הציציות )

[אורייתא!]

בדבר שאינו תלוי במעשה אלא בסברא, אין לומר הלכה כפלוני וכל אחד יעשה כרצונו וז"ל הרמב"ם (פה"מ מסכת סנהדרין פרק י מ"ג):

כל מחלוקת שתהיה בין החכמים ואינה תלויה במעשה אלא קביעת סברה בלבד אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם .

אני לא ידוע לי על מנהג שלא קשור לאיסור. [ומש"כ גבי הציציות - עיין הלכה ברורה ח"א בשו"ת אוצרות יוסף שבסוף הספר עמ' קי"ג, ד"ה "והנה בשנים" ותרווה נחת].

[שליטא]

לענ"ד
אי אפשר בעולם שיהיה הרב ותלמידו שונים זמ"ז בהנהגה [כהגדרתך].
היום אין אפשרות שפלוני יהיה חסיד ותלמידו ליטאי, ולהיפך. או ספרדי [שורשי] ותלמידו ליטאי, חזו"א וכיוצא.
שוני זה, גורר עימו דברים רבים שאצל האחד מותר, ואצל השני אסור [ופעמים שדברים אלו הם מעיקרי היהדות].

יש משהו במה שאתה אומר אבל אין זו טענה תורנית

מצאנו גם מצאנו תלמידים שגדלו אצל גדולי החסידות ואעפ"כ נהפכו לליטאים וכן להיפך
(במה שנוגע לעיקרי היהדות חוץ מתופעה אחת או שניים לא מדובר בשום איסור שהוא, ויש הרבה אנשים שאינם מודעים לזה ותולים את האיסור בדרך ולא באנשים כאשר למען האמת ההיפך הוא הנכון , וכל מי שמעיין ביסודם של הדברים רואה זאת בפשטות)

[שליטא]

בדבר שאינו תלוי במעשה אלא בסברא, אין לומר הלכה כפלוני וכל אחד יעשה כרצונו וז"ל הרמב"ם (פה"מ מסכת סנהדרין פרק י מ"ג):

כל מחלוקת שתהיה בין החכמים ואינה תלויה במעשה אלא קביעת סברה בלבד אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם .

אני לא ידוע לי על מנהג שלא קשור לאיסור. [ומש"כ גבי הציציות - עיין הלכה ברורה ח"א בשו"ת אוצרות יוסף שבסוף הספר עמ' קי"ג, ד"ה "והנה בשנים" ותרווה נחת].

אה"נ אבל מדובר במחלוקת לגבי תפיסת החיים (ליטאי חבד ברסלב כו') ולא במחלוקת בסברא גרידא כמו הדוגמא בקידושין ט:

הרמבם דיבר כמו הדוגמא בקידושין ט: לגבי מחלוקת רבי יוחנן על רבי

רוב ככל המנהגים אינם קשורים לאיסור (לגבי ציציות לא מדובר באיסור מעיקר הדין ונדבר מזה בהזדמנות מכוון שאה"נ שישנם פוסקים שמדברים בזה מצד איסור אבל על כל פנים מצד הכללים של ספק דרבנן לקולא אין זה נחשב לאיסור וכבר דיברנו מזה באשכול אחר)

[אורייתא!]

מצאנו גם מצאנו תלמידים שגדלו אצל גדולי החסידות ואעפ"כ נהפכו לליטאים וכן להיפך.

מש"כ "נהפכו". אמת הוא ובשעה שקיבלו מרבם הוא היה כהנהגתם, דרכו כדרכם ולכן היה אפשר שיקבלו ממנו אבל לאחמ"כ כבר אי אפשר...".

(במה שנוגע לעיקרי היהדות חוץ מתופעה אחת או שניים לא מדובר בשום איסור שהוא, ויש הרבה אנשים שאינם מודעים לזה ותולים את האיסור בדרך ולא באנשים כאשר למען האמת ההיפך הוא הנכון , וכל מי שמעיין ביסודם של הדברים רואה זאת בפשטות)

.

מש"כ "ההיפך הוא הנכון". אנא דאמינא על דבריך אלו: "ההיפך הוא הנכון". ע"פ רוב ב"דרך" האיסור. וכל מי שמעיין ביסודם של הדברים רואה זאת בפשטות

[שליטא]

מצאנו גם מצאנו תלמידים שגדלו אצל גדולי החסידות ואעפ"כ נהפכו לליטאים וכן להיפך.

מש"כ "נהפכו". אמת הוא ובשעה שקיבלו מרבם הוא היה כהנהגתם, דרכו כדרכם ולכן היה אפשר שיקבלו ממנו אבל לאחמ"כ כבר אי אפשר...".

וחוזרת השאלה לדוכתא האם מותר להם להביא ראיה להיפך מרבותיהם המובהקים

(במה שנוגע לעיקרי היהדות חוץ מתופעה אחת או שניים לא מדובר בשום איסור שהוא, ויש הרבה אנשים שאינם מודעים לזה ותולים את האיסור בדרך ולא באנשים כאשר למען האמת ההיפך הוא הנכון , וכל מי שמעיין ביסודם של הדברים רואה זאת בפשטות)

.

מש"כ "ההיפך הוא הנכון". אנא דאמינא על דבריך אלו: "ההיפך הוא הנכון". ע"פ רוב ב"דרך" האיסור. וכל מי שמעיין ביסודם של הדברים רואה זאת בפשטות

לכל יסוד יש מקור בדברי הגמ' הזוהר האריזל וכד' כך שאין ענין לעשות מחלוקת מדברים מוסכמים

ישנה מחלוקת בדברים מסויימים אבל הם אינם גוררים שום איסור הלכתי שהוא ודו"ק

[מורה צדק]

ראיתי לא' שכתב להוכיח מהא דחסידים נהפכו לליטאים וליטאים לחסידים, שתלמיד יכול לחלוק על רבו,
אך לענ"ד אין להוכיח מזה, שכאשר תלמיד של אדמו"ר החליט להפוך לליטאי הרי החליט בזה שיותר הוא אינו תלמידו של אותו א', ולכך לא חלק בזה על רבו.
(וכי בגלל שהיום כל הליטאים נהפכו לחסידים זה אומר שמותר לתלמיד לחלוק על רבו?)

[שליטא]

ראיתי לא' שכתב להוכיח מהא דחסידים נהפכו לליטאים וליטאים לחסידים, שתלמיד יכול לחלוק על רבו,
אך לענ"ד אין להוכיח מזה, שכאשר תלמיד של אדמו"ר החליט להפוך לליטאי הרי החליט בזה שיותר הוא אינו תלמידו של אותו א', ולכך לא חלק בזה על רבו.
(וכי בגלל שהיום כל הליטאים נהפכו לחסידים זה אומר שמותר לתלמיד לחלוק על רבו?)

גם כן שייך לשאול וכי מותר לתלמיד להחליט כזו החלטה? אם כן אז לכאורה מדוע אסור לו לחלוק על רבו?

מה תאמר שהוא סומך על גדולים אחרים אם כן גם בזה שחולק על רבו תאמר שהוא יכול לסמוך על גדולים אחרים (שהרי מסתמא יש גדולים שסוברים כמוהו )

[אורייתא!]

ראיתי לא' שכתב להוכיח מהא דחסידים נהפכו לליטאים וליטאים לחסידים, שתלמיד יכול לחלוק על רבו,
אך לענ"ד אין להוכיח מזה, שכאשר תלמיד של אדמו"ר החליט להפוך לליטאי הרי החליט בזה שיותר הוא אינו תלמידו של אותו א', ולכך לא חלק בזה על רבו.
(וכי בגלל שהיום כל הליטאים נהפכו לחסידים זה אומר שמותר לתלמיד לחלוק על רבו?)

הוא אשר כתבנו למעלה:

מש"כ "נהפכו". אמת הוא ובשעה שקיבלו מרבם הוא היה כהנהגתם, דרכו כדרכם ולכן היה אפשר שיקבלו ממנו אבל לאחמ"כ כבר אי אפשר...".

[עושה חדשות]

עוד מקור חשוב, מענינו של הנושא הנידון.

ז"ל מהר"ם מינץ בשלושה ענפים הנד' בסוה"ס -

הנה בע"ה, הגלות מתגבר ותדיר נתחדש עול המדהיבה ואמרה הב ונתוסף מנדא בלא והלך, וע"י כן נשתכח התורה מרוב הטרדות ודאגות הלב. ושכל העייוני נסתם, שלא יכול אדם לירד לעומקא דהלכה. וכן הרווחים מתמעטים מידי יום יום, והוי תרי הפכי. וכן לומדי תורה דמדלי לבי רב, לא מצאו די ספוקן לא ע"י הספקה ולא ע"י שעות או חזרני'.
מצרף לזה אותן בחורי', דהלכו לבי רב יש מהן אפי' יניקים לא שמעו הלכה מפי הרב, רק ישבו ויעיינו ההלכה כל היום ולא יכלו להשיג צורת' דשמעת' ומשבשי' הלבבות.
וע"י כן נתבטל לימד התוספות והפסקי' על ההלכה, וכבוד תורה מונח בקרן זוית. ושורש החסרון הוי מצד יש רבנים המתנשאי' על תלמידיהון לאמור אתה תלמידי, השמר לך שלא תעשה נגדי כמלא נימא. ונקטו בדעתייהו שתלמיד הוא משועבד לרבו לאמור שונאיך אשנא וקטטתך אתקטט.
וכן נקטו בדעתייהו שצריכים התלמידים להסכים עמהם כל אשר יזמו לעשות, הגם אם נרא' לתלמיד שרבו טועה או עושה שלא כהוגן, מ"מ אמרי לתלמידיהון השמר לך שלא תעשה נגדי כי אין מורים הלכה במקום הרב, והחולק על רבו כאילו חולק על שכינה, וכה"ג הטילו מורא על תלמידיהם, שלא לש"ש. וכן לפעמי' יש בחור יניק ורך בשנים, למד בינקות' הלכה או פרק או מסכת' לפני מאן דהוא, בחור הגדול ממנו בשנים, ואח"כ לזמן מרובה נתגדל ונעלה היניק לגדולה, ויהא מופלג בחכמה בשוה לההוא שלמד ממנו ההלכה, או גדול ממנו בחכמה, מ"מ מתנשא עליו ואומ', כבר לפני שלושי' שנים למדתה לפני, אתה תלמידי. ומחמ' זה נשמטו התלמידי' מרביהם, ולא שמעו ההלכה מן הרב, כי יריאים מכל זה, פן לזמן מרובה ירום ויתנשא הרב עליהם כדפרישי'. על כן נתבטל כבוד התורה ח"ו ונשתכח. ואמינ' חדשי' מקרוב באו, כי כל ימי גדלתי בין חכמי', ולא שמעתי וראיתי כזאת מרבותיי, הן מר"ג מהר"ר זלמן כ"ץ ז"ל, הן מר"ג מהרר"י ווייל ז"ל, הן מר"ג מהר"רי איסרליין ז"ל, הן מר"ג מהר"ר זלמן יענט ז"ל ויתר רבותיי. לכן שמתי על לבי לבאר אילו הדינים אשר בינותי בספרי', ולקטתי לקוטי בתר לקוטי, מקו' מציאתו, איזה דבר צריך תלמיד לעשות לרבו, ומוראו וכבודו עד היכן מגעת, וחילוק בין רבו מובהק ואינו מובהק.
...

[פרי יהושע]

יש לי ספק מזה המון שנים שבו לא ברור לי האם מותר לתלמיד לחלוק על רבו בהנהגה

אם נניח שכן האם מותר לו גם לומר את זה מפורש כאשר שואלים אותו מדוע הוא נוהג כך או אחרת או שמא על כל פנים מותר לו רק לנהוג אחרת אבל לומר זאת במפורש אולי שמא אסור??

אם נניח שאסור לומר זאת במפורש האם כאשר הוא לומד תורה עם חברים האם מותר לו להביא ראיה שהיא הפוכה מהנהגותיו של רבו המובהק??

אם נניח שלא אם כן קשה שהרי לפי זה נעקרת מן האדם מידת האמת שלו וצעג"מ

ממתי תלמיד אסור לו לחלוק על רבו? אם זה רק בפניו מפני כבודו, תלוי האם בהנהגה כיון וכל אחד רשות לעשות כפי טבעו, או שלפעמים שייך שזה יוהרא ויש כאן חשש פגיעה בכבודו צריך להיזהר.

[ישא ברכה]

לחלוק בהלכה כמדומה לכאו' מותר, עי' ב"ב קלא. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמדומה היו תלמיד רבא. וגם מסברא מהיכ"ת שיהא אסור? הלוא רצון האלוקים אנו דורשים, ומה עדיף הרב על תלמידו. (ואמנם היה מקום לדון מצד קטן בחכמה כנגד הגדול, אבל חזינן בכולא תלמודא שאין חיסרון כזה ואדרבא הלכה כבתראי).

לחלוק בהנהגה, לכאו' לקחת חלק מהתורה ולהגדיר אותו כענין שונה בפנ"ע אין לו מקור, ובאמת הגישות האלו לרוב אינם בגדר של מחלו' שהרי אינם מקבלות אחת את חברתה, (והיינו מחלוקת זהו כשחכם א' חושב כך וחבירו כך, וכ"א מבין שזכות השני לנהוג כדעתו, אלו ואלו דברי אלוקים חיים), אבל המחלו' הנ"ל לרוב הם ויכוחים של נכון או לא נכון והיינו שכל צד פוסל את חבירו ולא רואה בזה מחלו', ובכלל ל"ש ע"ז דיני מחלו', אלא זה סוגיא של בירור האמת (ולהבדיל אלף אלפי הבדלות כמו היהדות והנצרות וכו', וסליחה על הדימוי הנורא, זה רק להציג את הדברים ולא בא לדמות חלילה). והאדם צריך לברר מה האמת בענינים אלו, ול"ש בזה מושג של רבו או של מחלו'.
ולכן אם באמת יש ויכוח בין הנ"ל אין אדם יכול לומר אני נוהג כאבי אלא הוא צריך לברר את האמת, (כשם שחסיד חב"ד וליטאי אין בניהם מחלו' האם הרבי האחרון היה בבחינת משיח או לא, אלא זה ויכוח על אמת ויש צד אחד אמיתי וכ"א צריך לברר את האמת (אם הוא רוצה לחיות חיי אמת).

אבל באמ קרוב לומר כיום שהויכוחים הללו לרוב אין בהם ממש, ורובם עקרים וחסרי תוכן. אבל אם יש ויכוח לכאו' זה לא כמו מחלוקת הילכתית אלא ויכוח על אמת מי צודק ויש רק אחד שצודק וכ"א צריך לברר את האמת, וא"א ללכת לא אחרי הרב ולא אחרי האבא וכו'.

אקוה שדבריי לא ירגיזו אי מי מבאי ביהמ"ד.

אלוקים יאר פניו אתנו סלה לדעת בארץ דרכך.

[ש. ספראי]

לפני שדנים מהי הנהגה, אולי צריך לדון מיהו רב.

האם יש מקום לרב אישי מול גדולי הדור? (הגרח"ק סבור שלא, אין לרב שום משמעות מול גדולי הדור).
האם אדם שלמד5/6 שנים בישיבה פלונית, צריך לקבל את עמדת ראש ישיבתו בעניני השקפה, רק משום ששמע ממנו כך וכך שיעורים ושיחות? ומה עם רבו בישיבה הקטנה? הלא גם הוא הנחיל לו דרך חיים בהבנת הלימוד וביר"ש.
ואם המשגיח חלוק עליו, בימינו- כשישנה הפרדה בין תפקיד הרבנים, כמו מי עליו לנהוג, כמו רבו בלימוד העיון או כמו רבו ביראת שמים?
ואם רבו הולך בעקבות רבו שלו, גם עליו לנהוג כך?
ובמקרה של נושא ונידון בהנהגה כללית, כמו דרך הגר"א או הבעש"ט. וכי רבו בירר את הנושא לעומקו ונהג כך בהנהגה אישית, או שכך נוהג כירושה מאבותיו בדרכם בעבודת ה'. אם כן, מדוע יש צד שתלמידו צריך לנהוג כמותו בענין זה?

אגב, החזו"א נהג להדליק נרות חנוכה לפי הנהוג בעירו קוסובה. אם אכן כך היתה הנהגתו (מפלפלים בזה ואכ"מ), משום הנהגת עירו. בודאי שאין ענין לדבוק בדרכו בענין, שהרי הוא עצמו לא הכריע בזה מבחינה הלכתית, אלא כיון שכך נהגו בעירו. אך בימינו זה נהפך למנהג החזו"א...

[ישא ברכה]

לפני שדנים מהי הנהגה, אולי צריך לדון מיהו רב.

האם יש מקום לרב אישי מול גדולי הדור? (הגרח"ק סבור שלא, אין לרב שום משמעות מול גדולי הדור).
האם אדם שלמד5/6 שנים בישיבה פלונית, צריך לקבל את עמדת ראש ישיבתו בעניני השקפה, רק משום ששמע ממנו כך וכך שיעורים ושיחות? ומה עם רבו בישיבה הקטנה? הלא גם הוא הנחיל לו דרך חיים בהבנת הלימוד וביר"ש.
ואם המשגיח חלוק עליו, בימינו- כשישנה הפרדה בין תפקיד הרבנים, כמו מי עליו לנהוג, כמו רבו בלימוד העיון או כמו רבו ביראת שמים?
ואם רבו הולך בעקבות רבו שלו, גם עליו לנהוג כך?
ובמקרה של נושא ונידון בהנהגה כללית, כמו דרך הגר"א או הבעש"ט. וכי רבו בירר את הנושא לעומקו ונהג כך בהנהגה אישית, או שכך נוהג כירושה מאבותיו בדרכם בעבודת ה'. אם כן, מדוע יש צד שתלמידו צריך לנהוג כמותו בענין זה?

אגב, החזו"א נהג להדליק נרות חנוכה לפי הנהוג בעירו קוסובה. אם אכן כך היתה הנהגתו (מפלפלים בזה ואכ"מ), משום הנהגת עירו. בודאי שאין ענין לדבוק בדרכו בענין, שהרי הוא עצמו לא הכריע בזה מבחינה הלכתית, אלא כיון שכך נהגו בעירו. אך בימינו זה נהפך למנהג החזו"א...

א. לא הבנתי מה כוונת הגר"ח וכי בהלכה א"א לחלוק על גדול הדור, לא שמענו כזאת, ורבים חלקו על גדולי דורם. (אם צריך דוגמאות, אפשר להביא). ואם בהשקפה, אינני יודע איזה מקצוע זה בתורה, ואם זהו אמונה ויר"ש, נו.. לענ"ד עניני ההשקפה אינם בגדר הלכות אלא בגדר בירור אמת, ואין בזה כללי מחלו' כאשר כתבתי לעיל.
ב. הגדרת רב היא דבר ידוע, יש רב ויש רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו, סוגיא בב"מ לב. כמדומה ונפסק להלכה ביור"ד הל' כבוד רבו. ובאמת לכאו' כיום אין כמעט מושג של רבו מובהק, אולי מי שלימדו דרך הלימוד והעמידו על האמת והיושר, אם יש אחד כזה מיוחד.
ג. לכאו' אין רב ביר"ש, אמנם הוא חייב לו הרבה הכרת הטוב שעורר אותו לעבוד את ה', אבל זה לא ענין רבו, אא"כ לימדו המשגיח את יסודות האמונה והתורה, ובכה"ג יל"ד. מ"מ על רך כלל זהו בתורת חיזוק לעבודת ה' ולא לימוד תורה.
ד. אם האדם צריך לנהוג כמו דרך רבו בעבודת ה', לכאו' מה לי היאך רבו קיבל דרך זה אם מעצמו ואם מרבו, סו"ס התלמיד נוהג כהרב. אלא שעיקר זה אין לו מקור והאדם אינו חייב ללכת אחר רבו שלימדו תורה. ואמנם אסור לו להורות הלכה במקומו וכו' ושאר הלכות, אבל אי"ז ענין לזה.
ה. בנידון כללי כמו הגר"א והבעש"ט, לכאו' אי"ז שייך להליכה אחר רבו, אלא זה ויכוח מה דרך התורה, וכ"א צריך לברר כמאן האמת.

בתקווה כי הדברים נכונים, ואם לאו יעמידנו בורא עולם על האמת.

[ש. ספראי]

לפני שדנים מהי הנהגה, אולי צריך לדון מיהו רב.

האם יש מקום לרב אישי מול גדולי הדור? (הגרח"ק סבור שלא, אין לרב שום משמעות מול גדולי הדור).
האם אדם שלמד5/6 שנים בישיבה פלונית, צריך לקבל את עמדת ראש ישיבתו בעניני השקפה, רק משום ששמע ממנו כך וכך שיעורים ושיחות? ומה עם רבו בישיבה הקטנה? הלא גם הוא הנחיל לו דרך חיים בהבנת הלימוד וביר"ש.
ואם המשגיח חלוק עליו, בימינו- כשישנה הפרדה בין תפקיד הרבנים, כמו מי עליו לנהוג, כמו רבו בלימוד העיון או כמו רבו ביראת שמים?
ואם רבו הולך בעקבות רבו שלו, גם עליו לנהוג כך?
ובמקרה של נושא ונידון בהנהגה כללית, כמו דרך הגר"א או הבעש"ט. וכי רבו בירר את הנושא לעומקו ונהג כך בהנהגה אישית, או שכך נוהג כירושה מאבותיו בדרכם בעבודת ה'. אם כן, מדוע יש צד שתלמידו צריך לנהוג כמותו בענין זה?

אגב, החזו"א נהג להדליק נרות חנוכה לפי הנהוג בעירו קוסובה. אם אכן כך היתה הנהגתו (מפלפלים בזה ואכ"מ), משום הנהגת עירו. בודאי שאין ענין לדבוק בדרכו בענין, שהרי הוא עצמו לא הכריע בזה מבחינה הלכתית, אלא כיון שכך נהגו בעירו. אך בימינו זה נהפך למנהג החזו"א...

א. לא הבנתי מה כוונת הגר"ח וכי בהלכה א"א לחלוק על גדול הדור, לא שמענו כזאת, ורבים חלקו על גדולי דורם. (אם צריך דוגמאות, אפשר להביא). ואם בהשקפה, אינני יודע איזה מקצוע זה בתורה, ואם זהו אמונה ויר"ש, נו.. לענ"ד עניני ההשקפה אינם בגדר הלכות אלא בגדר בירור אמת, ואין בזה כללי מחלו' כאשר כתבתי לעיל.

ה. בנידון כללי כמו הגר"א והבעש"ט, לכאו' אי"ז שייך להליכה אחר רבו, אלא זה ויכוח מה דרך התורה, וכ"א צריך לברר כמאן האמת.

בתקווה כי הדברים נכונים, ואם לאו יעמידנו בורא עולם על האמת.

א. רבים מויכוחי ההשקפה אינם בגדר בירור אמת אבסולוטית, אלא סגנון של הנהגה. לא מתווכחים על העובדות היבשות, אלא על ההשלכות העתידיות וכדו'.
ה. בימינו נראה שאין חולק שאין זה ויכוח של אמת מול שקר, אלא אמת מול אמת. מה טוב יותר להתקרב להקב"ה ובמה צריך יותר להתמקד. אי"ז ויכוח על דרך התורה באופן כה שרירותי כמו שאתה מציג את זה.