דברים שנלמדו במידות שהנ"ב במהלך הדורות ושינו דברים קודמים

[סליחות]

במהלך הדורות היו דברים שנלמדו במידות שהנ"ב, ומסתמא בזמן כנסת הגדולה ולפני ואחרי התחדשו דינים ע"י המידות שהנ"ב, כי סו"ס רק גזירה שווה אין אדם דן אלא אם כן קבלה מרבו.
האם יש דברים שנלמדו במידות בדור אחד, ולפני כן עשו או הבינו להיפך?

אמנם במדרש כתוב שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות, כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני. ואעפ"כ, אין זה בהכרח עונה השאלה.

[תלמוד_ישן]

יש לציין שרש"י בסוכה (דף לא. ד"ה לא מקשינן) סובר שלכל הי"ג מדות צריכים מסורה.

לא ניתן לדרוש מעצמו מכל י''ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק''ו

[עזריאל ברגר]

יש לציין שרש"י בסוכה (דף לא. ד"ה לא מקשינן) סובר שלכל הי"ג מדות צריכים מסורה.

לא ניתן לדרוש מעצמו מכל י''ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק''ו

דברי רש"י האלו - מופלאים. ותוס' הקשו עליו, ודחאום.
מעניין מה כתבו מתרצי רש"י על זה.

[עזריאל ברגר]

אגב, כמדומני שמעולם לא ראיתי דברים שנדרשים מ"כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען/טעון אחד/אחר שהוא/שלא כענינו יצא להקל ו(לא) להחמיר".
וכן, לא זכור לי שראיתי "דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו" (כלומר: ראיתי כמה מקרים שבא הכתוב להחזירו לכללו בפירוש, אבל מהם הדברים שאי אפשר להחזירם לכללם?).

[סליחות]

יש לציין שרש"י בסוכה (דף לא. ד"ה לא מקשינן) סובר שלכל הי"ג מדות צריכים מסורה.

לא ניתן לדרוש מעצמו מכל י''ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק''ו

דברי רש"י האלו - מופלאים. ותוס' הקשו עליו, ודחאום.
מעניין מה כתבו מתרצי רש"י על זה.

כמדומה שדעת התוס' היא שיטת רוב הראשונים.
ולפי הרשב"ץ (שע"ד פ"ב אות כ) ביבין שמועה, אף רש"י עצמו ס"ל כך.
בחיד"א ביעיר אזן (מערכת ה'): "אמנם הרב יבין שמועה כתב דמעולם לא כתב כן רש"י אלא לדעת ר' יהודה אבל לרבנן אדם דן כל המדות מעצמו חוץ מגז"ש וקי"ל כרבנן".

[סליחות]

אגב, כמדומני שמעולם לא ראיתי דברים שנדרשים מ"כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען/טעון אחד/אחר שהוא/שלא כענינו יצא להקל ו(לא) להחמיר".
וכן, לא זכור לי שראיתי "דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו" (כלומר: ראיתי כמה מקרים שבא הכתוב להחזירו לכללו בפירוש, אבל מהם הדברים שאי אפשר להחזירם לכללם?).

הכל בפירוש רס"ג לי"ג מידות שנדפס בתרביץ בשנה או בשנתיים האחרונות.

[עזריאל ברגר]

אגב, כמדומני שמעולם לא ראיתי דברים שנדרשים מ"כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען/טעון אחד/אחר שהוא/שלא כענינו יצא להקל ו(לא) להחמיר".
וכן, לא זכור לי שראיתי "דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו" (כלומר: ראיתי כמה מקרים שבא הכתוב להחזירו לכללו בפירוש, אבל מהם הדברים שאי אפשר להחזירם לכללם?).

הכל בפירוש רס"ג לי"ג מידות שנדפס בתרביץ בשנה או בשנתיים האחרונות.

איפה אפשר לראותו?

[סגי נהור]

אגב, כמדומני שמעולם לא ראיתי דברים שנדרשים מ"כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען/טעון אחד/אחר שהוא/שלא כענינו יצא להקל ו(לא) להחמיר".
וכן, לא זכור לי שראיתי "דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו" (כלומר: ראיתי כמה מקרים שבא הכתוב להחזירו לכללו בפירוש, אבל מהם הדברים שאי אפשר להחזירם לכללם?).

הזדמן לי פעם למסור שיעור על י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וליקטתי דוגמאות לכל המדות. ראה בדף המצורף (הפסוקים בלבד).

[עזריאל ברגר]

אגב, כמדומני שמעולם לא ראיתי דברים שנדרשים מ"כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען/טעון אחד/אחר שהוא/שלא כענינו יצא להקל ו(לא) להחמיר".
וכן, לא זכור לי שראיתי "דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו" (כלומר: ראיתי כמה מקרים שבא הכתוב להחזירו לכללו בפירוש, אבל מהם הדברים שאי אפשר להחזירם לכללם?).

הזדמן לי פעם למסור שיעור על י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וליקטתי דוגמאות לכל המדות. ראה בדף המצורף (הפסוקים בלבד).

אשמח להסבר על ג הדרשות האלו, כי אינני מכיר/זוכר אותן.

[סגי נהור]

ראה בכ"ז אנצ"ת סוף כרך ו.

[נחמת ארי]

אגב, כמדומני שמעולם לא ראיתי דברים שנדרשים מ"כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען/טעון אחד/אחר שהוא/שלא כענינו יצא להקל ו(לא) להחמיר".
וכן, לא זכור לי שראיתי "דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו" (כלומר: ראיתי כמה מקרים שבא הכתוב להחזירו לכללו בפירוש, אבל מהם הדברים שאי אפשר להחזירם לכללם?).

הכל בפירוש רס"ג לי"ג מידות שנדפס בתרביץ בשנה או בשנתיים האחרונות.

איפה אפשר לראותו?

שטמפפר, פירוש יג מידות לרסג.pdf

(650.23 KiB) הורד 92 פעמים

[אבקברד]

בברייתא דרבי ישמעאל בתחילת הספרא
מופיעות דוגמאות לכל המידות כולן

[סליחות]

במהלך הדורות היו דברים שנלמדו במידות שהנ"ב, ומסתמא בזמן כנסת הגדולה ולפני ואחרי התחדשו דינים ע"י המידות שהנ"ב, כי סו"ס רק גזירה שווה אין אדם דן אלא אם כן קבלה מרבו.
האם יש דברים שנלמדו במידות בדור אחד, ולפני כן עשו או הבינו להיפך?

יש להעיר שבמדרש כתוב שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות, כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני. ואעפ"כ, אין זה בהכרח עונה השאלה.

והדרא שאלה לדוכתא...

[פלוריש]

במהלך הדורות היו דברים שנלמדו במידות שהנ"ב, ומסתמא בזמן כנסת הגדולה ולפני ואחרי התחדשו דינים ע"י המידות שהנ"ב, כי סו"ס רק גזירה שווה אין אדם דן אלא אם כן קבלה מרבו.
האם יש דברים שנלמדו במידות בדור אחד, ולפני כן עשו או הבינו להיפך?

יש להעיר שבמדרש כתוב שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות, כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני. ואעפ"כ, אין זה בהכרח עונה השאלה.

והדרא שאלה לדוכתא...

גמ' בשבת: מתחילה למדו מ'והדוה בנדתה' שאשה לא תכחול, עד שבא רבי עקיבא

[סליחות]

במהלך הדורות היו דברים שנלמדו במידות שהנ"ב, ומסתמא בזמן כנסת הגדולה ולפני ואחרי התחדשו דינים ע"י המידות שהנ"ב, כי סו"ס רק גזירה שווה אין אדם דן אלא אם כן קבלה מרבו.
האם יש דברים שנלמדו במידות בדור אחד, ולפני כן עשו או הבינו להיפך?

יש להעיר שבמדרש כתוב שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות, כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני. ואעפ"כ, אין זה בהכרח עונה השאלה.

והדרא שאלה לדוכתא...

גמ' בשבת: מתחילה למדו מ'והדוה בנדתה' שאשה לא תכחול, עד שבא רבי עקיבא

תחת איזו מידה אפשר להכניס הלימוד הזה?

[סליחות]

אגב, אם זכרוני אינו מטעני, יוספוס פוליביוס כותב באחד מספריו שבקרב הפרושים פיקוח נפש לא דחה שבת. האם רמז לדבר כזה בחז"ל?

[עזריאל ברגר]

אגב, כמדומני שמעולם לא ראיתי דברים שנדרשים מ"כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען/טעון אחד/אחר שהוא/שלא כענינו יצא להקל ו(לא) להחמיר".
וכן, לא זכור לי שראיתי "דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו" (כלומר: ראיתי כמה מקרים שבא הכתוב להחזירו לכללו בפירוש, אבל מהם הדברים שאי אפשר להחזירם לכללם?).

הכל בפירוש רס"ג לי"ג מידות שנדפס בתרביץ בשנה או בשנתיים האחרונות.

איפה אפשר לראותו?

שטמפפר, פירוש יג מידות לרסג.pdf

יישר כח גדול.
יש שם דוגמאות לשתי השאלות הראשונות שלי (דבר שהיה בכלל ויצא לטעון וכו'), אך לא לשאלה השלישית - דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש, ואין פסוק שבא להחזירו לכללו.

[עזריאל ברגר]

העירוני בהודעה פרטית:

באנצ"ת יש ערך על כל מדה מהמדות שהתורה נדרשת, עם הסבר ודוגמאות.

נראה מתי אמצא זמן לעיין בע"ה.

[פלוריש]

• בעניין 'עמוני ולא עמונית' (יבמות עז.) - בועז דרש 'מואבי ולא מואביה' ונשא את רות, אבל לא הייתה זו הלכה רווחת, ובימי דוד ביקשו לשנותה ולקבוע 'מואבי וגם מואביה' ודוד פסול מלבוא בקהל, עד שבא עמשא וגילה שזו הלכה למשה מסיני ואין דרשה זו נתונה לוויכוח. אבל עד אז, לפי הדרשה יהם היו מוכנים לשנות מה שהיה נהוג לפסוק קודם לכן.
• ובעניין 'מזבח אדמה' (זבחים סא:) השתנתה ההלכה מבית ראשון לבית שני, בעקבות דרשה חדשה.

[תלמיד-חכמים]

יש לציין שרש"י בסוכה (דף לא. ד"ה לא מקשינן) סובר שלכל הי"ג מדות צריכים מסורה.

לא ניתן לדרוש מעצמו מכל י''ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק''ו

דברי רש"י האלו - מופלאים. ותוס' הקשו עליו, ודחאום.
מעניין מה כתבו מתרצי רש"י על זה.

כמדומה שדעת התוס' היא שיטת רוב הראשונים.
ולפי הרשב"ץ (שע"ד פ"ב אות כ) ביבין שמועה, אף רש"י עצמו ס"ל כך.
בחיד"א ביעיר אזן (מערכת ה'): "אמנם הרב יבין שמועה כתב דמעולם לא כתב כן רש"י אלא לדעת ר' יהודה אבל לרבנן אדם דן כל המדות מעצמו חוץ מגז"ש וקי"ל כרבנן".

רס"ג סובר במפורש כרש"י (במאמר של שטמפפר הנ"ל, עמ' 660, מתוך קטעים מכתאב תחציל לרס"ג, צוקר):
והרי התברר ממה שאמרנו כאן, שחז"ל לא רשמו את י"ג המידות האלה מפני שמהן למדו [את ההלכות], אלא מפני שמצאו שההלכות שבידיהם [מן הקבלה] מתאימות לי"ג מידות אלה. אבל יסוד ההלכות אינו במידות.
וכגון זה אנו אומרים על המסורת של המקרא, התבוננו במקרא ומצאנו י' פעמים 'תיעשה', וט' 'בטוב', וח' 'בבבל'. ואין המספרים האלה מחמת המסורת, אלא המסורת מנתה ומצאה שהם כך. וכמו כך דייקו חכמי הדקדוק וזולתם ומצאו דברים וחילקו אותם לסוגים [...] וכך רשמו חכמינו את י"ג המידות האלה על פי מה שהבחינו תוך כדי התבוננות בדרכי ההלכה.

ורס"ג בזה לשיטתו, שכל ההלכות שבמשנה ותלמוד (בענייני המצוות השמעיות), מקורם מן הקבלה (ובזה הכחיש דעת הקראים שלמדו מצוות מן ההיקש השכלי, והקדיש לזה את 'כתאב תחציל אלשראיע אלסמעיה' שלו). עד שהוצרך לתרץ באופנים שונים את סיבת המחלוקות שבתלמוד (וכבר תמה על דבריו הרב קאפח בהקדמתו לספר אהבה שבמשנה תורה בהוצאתו), וז"ל (בהקדמת פירושו לבראשית, צוקר):

כל זמן שהיו בני ישראל בדעה אחת בארץ הנבחרת, היו המלך והכהנים שומרים בזכרונם מסורות אלה, ובפרט בתקופת הנביאים. וכשגלינו גלות ראשונה ופסקה הנבואה, יראו החכמים שמא תישכח התורה שבעל פה ונתנו דעתם עליה וקבעוה בכתב וקראוה משנה. והשאירו את הענפים תוך תקוה שישמרו אותם בזכרונם מאחר שכבר קבעו את עיקרי הענינים בכתב, וכך היה, ולא פסקה שמירת התולדות בזכרון עד שגלינו גלות שניה ונתפזרו פזור יותר רב מבראשונה, וחששו התלמידים שמא ישכחו את הדברים שקודמיהם לא קבעו בכתב, ונתנו דעתם גם על אלה וכתבום וקראום תלמוד.
ואם ישאל השואל כיצד יחסו מאמרים שבתוכם, כלומר, שבמשנה ובתלמוד, ליחידים? נאמר, מפני שהיחידים הללו עוררו את תשומת לב העדה לדברים אלה. ומפני שהם הזכירו אותם, נקראו הדברים על שמם, ולא מפני שחידשו אותם, וכן יחסה התורה פרשת "כל דבר אשר יבוא באש" לאלעזר מפני שהוא הזכיר אותה, לא מפני שהוא חידשה.
ואם ישאל אדם, כיצד נכנסו לתוך המשנה והתלמוד מחלוקות בין בעלי הקבלה? נאמר, אין אלה מחלוקות באמת, אלא נראות כמחלוקת בתחילת הגעת הדברים לשומע. ולאמיתו של דבר (המחלוקות שבתלמוד) הן משלושה סוגים: א. חכם הראה את עצמו כחולק על חברו והקניטו כדי שיוודע לו על ידי כך טיב דעתו (של חבירו), וכמו שהראה משה את עצמו ככועס על אהרן ובניו ששרפו את שעיר החטאת, כדי שיגלו לו את דעתם הם, כי משה לא האמין ששרפו (את שעיר החטאת) מחסרון ידיעה. ב. הדבר נשמע מפי הנביא בשני אופנים שונים: באופן אחד הוא מותר ובשני אסור. וקדם אחד מן החכמים והזכיר את האופן המותר ובא השני והזכיר את האסור. ודברי שניהם צודקים, כי הדבר ההוא אמנם מותר באופן אחד ואסור באופן אחר. ודוגמה לזה מה שאמר הכתוב: לא תשחית את עצה, ואמר: רק עץ אשר תדע וגו'. ואמר: בת כהן כל תהיה לאיש זר, לא תאכל, ואחרי כן נאמר: ובת כהן כי תהיה אלמנה, מלחם אביה תאכל, ואין הבדל (בין המקרים) שבהם הכתוב המכריע בין שני הפסוקים המקבילים קרוב אליהם, ובין המקרים שהוא רחוק מהם מרחק פסוקים ומתברר אחר כך, ג. אחד מן החכמים שמע דבר חלקי ודימה בנפשו שהוא שלם. ואחרים שמעו סופו של דבר. וכשהזכיר הראשון מה שעלה על דעתו, טענו נגדו ואמרו: אנו שמענו סופו של דבר והוא מצמצם את שמועתך אתה. ודוגמה לכך, אדם קורא בחומש השלישי שבתורה, ובגד כלאים שעטנז, והוא סובר שזה כולל הכל וכשהוא אומר דבר זה לפני מי שקרא את כל התורה, הלה מודיעו שהכתוב צמצם את הכלל בחלק החמישי ועשאו פרט, כאמור, צמר ופשתים, וכן כל כיוצא בזה.

[מעיין]

ברמב"ם ממרים מפורש שלחלוק על הקודמים בדרכי הדרשות אין צריך להיות גדול בחכמה ובמנין ועל כרחך הכוונה בפרטים וענפים של הי"ג מדות כגון ה' לא לא דריש, זמן זמנים זמניהם לא משמע ליה, וכן בכמה מדות יש צדדים ובתוס' כתבו במדה של כלל ופרט וכלל שדרשי' כעין הפרט שבכל ענין דרשי' כעין הפרט במילתא דמסתברא, ולכן יתכן מחלוקת בדרכי הדרשות אף שעיקר י"ג המדות מקובלים הן, וגם צריך להיות המחלוקת בדברים שלא הי' בזה מסורה ברורה על עצם ההלכה [וכמובן שאמוראים אין יכולין לחלוק על תנאים, וכבר האריכו בהטעם בזה].
ויש לציין שכמה ממפרשי הרמב"ם סוברים בדעתו דגם ג"ש אין מקובלים מסיני רק מדור הראשון היינו דבמדה של ג"ש שאפשר לעשות בזה פרצות ולשנות כל התורה כולה בכל דור לכן בזה יש צורך לקבלה מדורות הראשונים שסמוכים למתן תורה.
ויש בזה מחלוקת בין המלבי"ם להדורות הראשונים אי העיקר והרוב הם הדרשות או העיקר היא הקבלה והדרשות הן ע"פ רוב אסמכתות

[בברכה המשולשת]

ברמב"ם ממרים מפורש שלחלוק על הקודמים בדרכי הדרשות אין צריך להיות גדול בחכמה ובמנין ועל כרחך הכוונה בפרטים וענפים של הי"ג מדות כגון ה' לא לא דריש, זמן זמנים זמניהם לא משמע ליה, וכן בכמה מדות יש צדדים ובתוס' כתבו במדה של כלל ופרט וכלל שדרשי' כעין הפרט שבכל ענין דרשי' כעין הפרט במילתא דמסתברא, ולכן יתכן מחלוקת בדרכי הדרשות אף שעיקר י"ג המדות מקובלים הן, וגם צריך להיות המחלוקת בדברים שלא הי' בזה מסורה ברורה על עצם ההלכה [וכמובן שאמוראים אין יכולין לחלוק על תנאים, וכבר האריכו בהטעם בזה].
ויש לציין שכמה ממפרשי הרמב"ם סוברים בדעתו דגם ג"ש אין מקובלים מסיני רק מדור הראשון היינו דבמדה של ג"ש שאפשר לעשות בזה פרצות ולשנות כל התורה כולה בכל דור לכן בזה יש צורך לקבלה מדורות הראשונים שסמוכים למתן תורה.
ויש בזה מחלוקת בין המלבי"ם להדורות הראשונים אי העיקר והרוב הם הדרשות או העיקר היא הקבלה והדרשות הן ע"פ רוב אסמכתות

וכידוע שדעת דוה"ר קדמו במטה דן
ויעויין במש"כ עכ"ז רבינו הנזיר זיע"א בקול הנבואה ח"ב (נדפס בתוך ספר הגיון תשנ"ה)
ולמיטב זכרוני נכב"ב