פורום אוצר החכמה

נתבקשתי לשאול:

השאלה היא האם ילדים מאומצים חייבים לפתוח את תיק האימוץ לראות מי הוריהם, מצד מצווה חמורה מדאורייתא של "כיבוד הורים"
לכא' חייבים, ולא יכולים לטעון טענת "אונס" של חוסר ידיעה אם יש להם אפשרות לברר
ומצד שני, הרבה פעמים יש בכך עוגמת נפש וצער נפשי לילדים לכל החיים, והרבה פעמים מתברר שההורים הם חולי נפש, מושחתים, הריון מחוץ לחתונה, וכדומה
וצע"ג

אין לך אב שמחל על כבודו יותר מהמוסר בנו לאימוץ. ופשוט לכאורה.

מי אמר שמסר אולי לקחו ממנו בכח?

שמעתי בשם הרב שטיינמן זצ"ל שענה לשואל: למה לך? תתחייב בכיבוד ומורא או"א שהוא חמורה שבחמורות. עדיף לך לא לדעת ולא תעבור מימיך על מצוות אלה.

צופה_ומביט כתב:שמעתי בשם הרב שטיינמן זצ"ל שענה לשואל: למה לך? תתחייב בכיבוד ומורא או"א שהוא חמורה שבחמורות. עדיף לך לא לדעת ולא תעבור מימיך על מצוות אלה.

אבל בקישור דלעיל נכתב לכאורה להיפך:
נושא: כיבוד אב ואם- אשרי מי שלא חמאן

אשרי יושבי ביתך כתב:שמעתי בשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שלא טוב למסור ילד לאימוץ - כי מפסידים ממנו מצות כיבוד אב ואם.

[הוא לא דיבר על אימוץ רגיל, שאז או שאין הורים או שאינם יכולים לגדלו. אלא במעשה שהי' במשפחה שהי' להם ילדים רבים, ולאחי הבעל לא היה ילדים שנים רבות, והחליטו 'לתרום' לו ילד אחד לאימוץ לאחיהם, מבלי שאף אחד ידע ע"כ. וכששמע ע"כ הגראי"ל אמר שלא טוב עשו שהפסידו מהילד מצות כיבוד אב ואם].

ולמה לא נימא 'אשרי מי שלא חמאן'. דנכון שבעלמא לא נגיד שכל אחד יעזוב את אביו ואמו כדי שלא יכשל בכיבוד אב ואם. אבל הכא שיש סיבה למה רוצים למסרו לאימוץ - אז נרוויח על הדרך שלא יכשל הבן בכיבו"א, וכסברת ר' יוחנן בקידושין שם.

ויש ליישב ע"פ מה שנתבאר שם בהמשך האשכול, שאשרי מי שחמאן ואשרי מי שלא חמאן.

סגי נהור כתב:אין לך אב שמחל על כבודו יותר מהמוסר בנו לאימוץ. ופשוט לכאורה.

לפעמים
אך לפעמים המציאות שונה בתכלית
והילד חי כל ימיו בתחושה שהיה לחלוטין לא רצוי, ואם היה יודע את האמת - נפשו היתה מבריאה, והיה זוכה מחדש בהורים או בהורה שמשתוקק להכיר אותו ולהעניק לו, ושזקוק לו [בגופו או בנפשו] אך המציאות לפני י"ח שנים לא אפשרה לו לגדל את בנו.
יש לי קרוב משפחה שהתאלמן לפני כמה חודשים, עם כמה ילדים, תינוקת זעיר וכמה פיצקלאך.
קרובי משפחה נטלו לאומנה כמה מילדיו עד שיגדלו, ויוכל להתמודד עם שלל המטלות.
והנה, אם לא היו אלו קרובי משפחה, שאצלם כמובן האב בקשר רציף עם ילדיו, אלא אנשים זרים
והילד גדל בלי להכיר את הוריו, ונמנע ממנו המידע על הפיגוע/מחלה/תאונה וכו' שגרמה לו להיות יתום מהורה אחד
הוא בהחלט עלול לחיות עם תסביך שלא רצו אותו וויתרו עליו
מה שלחלוטין לא נכון.
אני מכיר אשה שגדלה על כך שאבא שלה זרק אותה ולא היה מוכן לראות אותה - והכל שקר מכוון ששתלו בראשה מתוך אינטרס מסויים
בעוד אביה מתענה ביסורים רבים על כך שהיא נמנעה ממנו
וגם היום, כשהיא אמא בעצמה, היא לא מוכנה כלל לשמוע על אבא שלה, כי הרי הוא זרק אותה

תודה רבה לרבנים שליט"א

יואל שילה כתב:

סגי נהור כתב:אין לך אב שמחל על כבודו יותר מהמוסר בנו לאימוץ. ופשוט לכאורה.

לפעמים...

אם כי אולי יש לדון אם יכול למחול בדבר שלא בא לעולם (כיון שהבן עדיין אינו בר חיובא). ומסברא בעלמא נראה שהוא בגדר סילוק ששייך גם בדשבל"ע.

ועוד, שהרבה פעמים האב מוחל על כיבודו (בין באונס בין ברצון וכו') רק למשך השנים הראשונות לחיי הבן, אבל אחר כך - רצונו שהבן יחזור ליצור קשר איתו ויכבדו וכו'.
ומהיכי תיתי להכליל בחתימתו על ההסכמה לאימוץ את המחילה לעולם ועד?!
ובדרך כלל, אין דעת חכמים נוחה מאימוץ, וע"כ צע"ג מה דינה של "מחילה" שנעשתה ע"פ הכרח של חוקי-מדינה נגד דעת-תורה.
ואפילו אם מדובר על מדינה שיש לה תוקף של מלכות ודינא דמלכותא דינא - אין דין המלכות תקף לגבי איסורין (כגון כיבוד אב וכל המסתעף ממנו) אלא לגבי ממונות בלבד!

אם משום שהמסירה לאימוץ אינה לרצונו - ניחא.
אבל כשהמסירה היא לרצונו ודאי המחילה היא עולמית, ואין לך מחילה גדולה מזו.

סגי נהור כתב:אם משום שהמסירה לאימוץ אינה לרצונו - ניחא.
אבל כשהמסירה היא לרצונו ודאי המחילה היא עולמית, ואין לך מחילה גדולה מזו.

מסתמא יש מעט מאוד מקרים שהמסירה היא ברצון מלא.

גם יתכן שבעת המסירה הרצון הוא מלא משום שאז אינו מסוגל לגדל בעצמו אך מבחינתו אינו מוחל על הזכות להיות בקשר עם הילד כשיתאפשר לו

ועוד יש לדון, האם ההורים יכולים לחזור בהם ממחילתם.
דהנה זכורני שיש ענינים שהאדם יכול למחול על צער גופו וכדו', אבל המחילה תקפה רק כל זמן שלא חזר בו.
ושמא אף כיבוד ההורים בכלל ענינים אלו?

כיון שמסלק עצמו מכל קשר עם הבן, ובכלל סילוק זה - עצם ידיעת הבן שהוא הוא אביו, קשה לומר שיכול לחזור בו מזה.

סגי נהור כתב:כיון שמסלק עצמו מכל קשר עם הבן, ובכלל סילוק זה - עצם ידיעת הבן שהוא הוא אביו, קשה לומר שיכול לחזור בו מזה.

השאלה היא: מי אמר שעל פי תורה הוא יכול לסלק את עצמו מזה?
בדרך כלל אומרים שכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל חוץ מדבר שבממון.
וכאן אומרים להורים שמישהו אחר יגדל את בנם בתנאי שהם מוחלים על כבודם ומוראם וכו'.
והרי זה בדיוק "מתנה על מה שכתוב בתורה"!

ואין לומר שבכל דבר שיש בו מחילה תנאו קיים, שהרי עונת האשה יש בה מחילה, ותנאו בטל!

מה ענין תנאי לכאן? אין כאן שום חלות שתלויה ב"תנאי" הזה. יש כאן מחילה ותו לא.

וגם אם נאמר שיכולים ההורים לחזור בהם ממחילה זו, האם חובתו של הבן (שיודע שההורים מחלו) לברר זהותם שמא חזרו בהם?

בן ראובן כתב:מה ענין תנאי לכאן? אין כאן שום חלות שתלויה ב"תנאי" הזה. יש כאן מחילה ותו לא.

וגם אם נאמר שיכולים ההורים לחזור בהם ממחילה זו, האם חובתו של הבן (שיודע שההורים מחלו) לברר זהותם שמא חזרו בהם?

יש כאן חלות של האימוץ (וכל הענינים הכספיים התלויים בו וכו').

נקודת הענין שאני מנסה לבטא כאן, היא שמסתבר שרוב-ככל ההורים לא מוחלים בלב שלם, ואפילו אם באותו רגע מחלו - מסתמא אחר כך חזרו בהם, ולפענ"ד ע"פ תורה הם יכולים לחזור בהם, ובמילא הבן חייב בכבודם ובמוראם, וכל זמן שהוא לא עושה זאת - הוא לא מקיים את מצוותיו.

נ.ב. זה לכאורה הרבה יותר חובה לעומת לבישת ציצית, או ברכה על נר ובשמים במוצ"ש...