פורום אוצר החכמה

חולין קה:-קו.:
"ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום ציבתא אמר לי מר משום דאיכא מים הרעים ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא אזל לאתויי מיא מנהרא איעכב כי אתא אמרו ליה אמאי איעכבת אמר להו עד דחלפי מים הרעים אדהכי חזנהו דקא שדו מיא מפומא דחצבא אמר אי הוה ידענא דרגיליתו למיעבד הכי לא איעכבי".

תוס' שם:
"חזנהו דהוו שדו מיא מפומא דחצבא. והא דאיעכב ולא עשה בעצמו כן או שלא הודיעם לפי שהיה ירא שיקפידו עליו שאר השדים אם היה מודיע אי נמי אין מועיל אא"כ שדי להו ההוא גברא גופיה דשתי".

האם מקפידים ע"כ?
האם ידוע על אי מי שדן בעניין זה?
האם מותר לעשות כן בשב"ק? (פעם שמעתי שיש מנח"י ע"ז)

אודה על כל מידע בעניין.

הגרב"צ מוצפי שליט"א מקפיד בזה טובא.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:הגרב"צ מוצפי שליט"א מקפיד בזה טובא.

כתב ע"כ בא' מספריו?
האם מקפיד כתי' השני בתוס' שצריך השותה בעצמו לשפוך?
מה עושה בשב"ק?

ענייני רוחות רעות שבגמ׳ ברובם אינם נהוגים היום, ואף מה שנהוג הוא רק באופן שנאמר ולא באופנים חדשים. בנוסף רוחות הרעות מצויים אצל לכלוך, משא״כ במים שלנו. והרי כאן מדובר בכדים ששאובים בהם מים מהנהר, ואינם ענין כלל למי שממלא כוס מברז או בקבוק.
ראה כאן https://benyehuda.org/dict/24412/43907 תיאור חצבא.

אך עי׳ כאן https://daat.org.il/shut/%D7%A9%D7%A4%D ... %99%D7%94/ .

שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן טז
- ב - וע"ד מש"כ כהדרג"ק דצ"ע בענין מה שקודם ששותין מים שופכים מעט מהכלי, ומקור הדבר בגמ' (חולין ק"ה ע"ב) בהא דאמר אביי בשם רבה משום מים הרעים יעויין שם במעשה דר"פ, ונראה משם דכך היו עושין בשנים קדמוניות ואיכא חשש סכנה בדבר, ולהכי שופכין ואזיל הסכנה, א"כ לענין שבת למה לא נימא דהוי המעורבב במים כמו פסולת, וכששופך מים הו"ל כבורר פסולת מתוך אוכל דאסור בכל גווני עכ"ל.
לענ"ד פשוט דלא שייך בורר אלא אם כל אחד האוכל והפסולת ניכר במקומו, או שני מיני אוכלין שכל או"א ניכר במקומו, וכשבורר רוצה דוקא בברירת אותו חלק הניכר במקומו, אבל כה"ג שאין להבורר ידיעה איזה חלק הוי מים הרעים, רק כשנשפך תלינן שזה ששפך הוי מים הרעים זה ל"ה בורר, ודבר זה דומה למי שיש לו מאכל או משקה ממין א' ואינו רוצה לאכול כולו, או אף אם נשבע שלא יאכל כולו, ולוקח מעט מן הבא בידו באין נפ"מ לו מאיזה חלק, וכי זה יקרא בורר, ועוד יותר מזה מצינו במין א' שיש בו חתיכות גדולות וקטנות, דלרוב הפוסקים אין בזה דין בורר, ואף לטו"ז דמחמיר, מ"מ אם לוקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא דרך ברירה ל"ה בורר כמבואר (בסי' שי"ט סעי' ג) עיין שם.
וגם אף אם היה שייך בזה בורר, מה שהחליט כהדרג"ק, דבכה"ג הוי כבורר פסולת מתוך אוכל, אין כן דעת הרב בסידורו (בהלכתא רבתא לשבתא) שכתב שם באם נפל זבוב או שאר פסולת לכוס, יטהו וישפוך ממנו עד שיפול הפסולת מתוכו, שכיון שנפילת הפסולת לחוץ הוא ע"י שאוחז בידו הכוס עם המשקה שבתוכו ומטהו בידו ה"ז נקרא בורר אוכל מתוך פסולת ומותר כדי לשתות מיד עכ"ל

ואולי יש להביא ראיה לדבריו מזה שמדאורייתא מותר להפריש תרומות ומעשרות בשבת, ולא חששו לזה משום בורר.