האם מצינו בש"ס תקנת חכמים לחשוש ולא לסמוך על רוב או חזקה בלי טעם חיצוני (כלומר משום גזירה או חשש חיצוני)
אלא שחכמים חששו לאיסור למרות שמדין תורה הדבר מותר,
במידה ומצינו כזאת, מה פשר הדבר - מפני מה החמירו חכמים יותר מדין תורה?
סגי נהור כתב:בדיקת חמץ במקומות שאין משתמשים בהם בחמץ בתדירות (ראה פמ"ג פתיחה להל' פסח ושוע"ר סי' תלג סעיפים יב-יג).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 196 אורחים