שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים, ועל ידי עבדו ושפחתו הכנעניים, בין מדעתן, בין שלא מדעתן. אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים, ולא על ידי עבדו ושפחתו העבריים, ולא על ידי אשתו--אלא מדעתן.
שחטו למי שיכול לאכול ולמי שאינו יכול לאכול כזית, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטהורים ולטמאים--כשר שאלו הראויין לו, אוכלין כהלכה; והאחרים, כאילו לא חישב עליהם.
yankev כתב:איך הם מפרשים את ההלכה הזאת שהרמב"ם כתב:שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים, ועל ידי עבדו ושפחתו הכנעניים, בין מדעתן, בין שלא מדעתן. אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים, ולא על ידי עבדו ושפחתו העבריים, ולא על ידי אשתו--אלא מדעתן.
yankev כתב:שאלה חדשה:
ידוע שטמא בטומאת נבילה ('טמא יום'?) לא נדחה לפסח שני כי הוא יכול לאכול בערב. אז מסתמא הוא נמנה ביום כשהוא טמא.
אבער הרמב"ם כותב בהלכות קרבן פסח:שחטו למי שיכול לאכול ולמי שאינו יכול לאכול כזית, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטהורים ולטמאים--כשר שאלו הראויין לו, אוכלין כהלכה; והאחרים, כאילו לא חישב עליהם.
אז איך זה מסתדר עם זה שטמא יום נמנה?
עזריאל ברגר כתב:טמאים סתמא תנינן, בין טמאים שיכולים לעלות מטומאתם בו ביום, בין טמאי מת וזבים ויולדות וכו' שאינם יכולים.
ובכל אופן - הפסח כשר. וסיום דבריו - ברור שהוא רק בטמאים שלא עלו מטומאתם.
טמא שרץ וכיוצא בו, והערל, משלחין את קרבנותיהן ומקריבין עליהן, חוץ מפסח, שאין שוחטין אותו על טמא שרץ, ואין שוחטין על הערל פסח, כמו שיתבאר. אבל טמא מת אין מקריבין עליו קרבן כלל עד שיטהר
טמא שרץ וכיוצא בו וכו׳ – בפרק תמיד נשחט פסחים (דף ס״ב) בכל הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ואילו בפסח ערל וטמא אין משלחין פסחיהם ופירש״י ערל וטמא משלחין קרבנותיהם בעזרה חוץ מפסח דבעינן ראוי לאכלו שאכילת בעליו מעכבת בו דכתיב לפי אכלו תכוסו
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 214 אורחים