פורום אוצר החכמה

קיי"ל דמותר לרמוז לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת אפילו מלאכה דאורייתא ואפילו בבית הישראל, כל עוד שאין ציווי. וקשה לי, הא מעיקר הדין מותר לתת מלאכה לעכו"ם בקבלנות, והעכו"ם יכול לעבוד בשבת. אבל בבית הישראל אסור לעכו"ם לעבוד בשבת משום מראית העין, שיאמרו שהישראל נתן לו לעבוד בשבת. ואם כן, למה לא חיישינן ברמז נמי למראית העין?

קיי"ל שבדרך כלל אסור לרמוז לגוי לעשות מלאכה עבורנו. ולא זו בלבד, אלא אפילו אם בא לעשות מלאכה מעצמו - יש למחות בידו, ואם לא מחו - אסור ליהנות ממלאכתו (כדתנן "ואם בשביל ישראל - אסור [ליהנות ממלאכתו]").

אלא שיש מקרים שמותר שהגוי יעשה לנו מלאכה (כאשר אין בזה דין שליחות ולא מראית עין וכו'), ועדיין יש בעיה עם עצם האמירה, ורק במקרים האלו מותר לרמוז.

(מבוסס על החילוק הידוע (המיוחס כמדומני לשו"ע הרב) בין איסור עשיית מלאכה ע"י גוי, שהסמיכוה על הפסוק "כל מלאכה לא תיעשה", לבין איסור האמירה לעשות מלאכה (אף למחר וכדו'), שהיא מדברי קבלה משום "ממצוא חפצך ודבר דבר").

ועתה - לאיזו מראית עין אתה מציע לחשוש? הלא עצם המלאכה מותר.
ואם תאמר שיחשדוהו שאמר ולא רמז - הנה לכל לראש אין לדבר סוף, ושנית - בדרך-כלל לא גזרו איסורי מראית-עין באיסור שכולו דרבנן (חוץ ממקרים מיוחדים כגון איסור עשיית מלאכה ע"י גוי שהחמירו בה ביותר, וגזרו בה הרבה גזרות לגזרות וכו').