נחלקו תנאים ואמוראים אם כותים גרי אריות או גרי אמת
והנה הפסוקים במלכים ב מתארים את הכותים כעובדי ע"ז בשיתוף:
מלכים ב פרק יז פסוק מא
וַיִּהְי֣וּ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק וְאֶת־פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם־ בְּנֵיהֶ֣ם׀ וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פ
כיצד אם כן ניתן להסביר את השיטה שהיו גרי אמת?
נחלקו הראשונים: לדעת התוספות ועוד דלאחר שעבדו ע"ז כמתואר במלכים חדלו מכך, ואז התקבלה גירותם, ואילו לדעת הרמב"ן ודעימיה להיפך: כשנתגיירו נתגיירו לגמרי, ואח"כ החלו לעבוד ע"ז. [והאריכו בביאור השיטות באנציקלופדיה תלמודית ערך כותים]
תוספות מסכת סוכה דף ח עמוד ב
סוכת כותים - כל הנך דקחשיב הכא אמר בשמעתין דלאו בני חיובא נינהו דקסבר גרי אריות הן והא דאמר פרק שני דיבמות (דף כד:) דאחד גרי אריות ואחד גרי חלומות הלכה כולם גרים הני מילי כשנתגיירו לגמרי אבל גרי כותים כתיב בספר מלכים (ב יז) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים ומאן דאמר כותים גרי אמת קסבר דאחר כך ניתקנו.
חידושי הרמב"ן מסכת קידושין דף עה עמוד ב
דאמר כותים גירי אריות הם. אף על גב דאפסיקא הלכתא במס' יבמות (כ"ד ב') אחד גר שנתגייר לשום אשה או לשום שלחן מלכים ואחד גירי אריות הלכה כולם גרים הם. איכא למימר דרבי אלעזר לא סבר לה, וא"נ סבר לה, שאני כותים דכתיב את אלהיהם היו עובדים ולא נשתכח שם ע"ז מפיהם ולא עבודתה מידיהם מעולם, ולמאן דאמר גירי אמת סבר דלשם שמים נתגיירו לגמרי והוה ליה כגר שחזר לסורו שהוא כישראל משומד.
והנה על שיטת הרמב"ן קשה לכאורה מהסוגיא בחולין, שאף למ"ד גרי אמת היו גזרו עליהם מאוחר יותר שיהיו כגויים כיוון שמצאו להם כדמות יונה בראש הר גריזים:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ו עמוד א
כי הא דר"ש בן אלעזר שדריה ר"מ לאתויי חמרא מבי כותאי, אשכחיה ההוא סבא, א"ל: ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, הלך ר"ש בן אלעזר וספר דברים לפני ר"מ, וגזר עליהן. מאי טעמא? אמר רב נחמן בר יצחק: דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה
ותמוה מה התחדש במציאה זו והרי פסוקים מפורשים שהם עובדים ע"ז לאחר גירותם?!
הניחא לתוספות, דאחרי המתואר במלכים תקנו דרכיהם, ולכן רק כשמצאו את היונה גזרו עליהם, אך לרמב"ן הפסוקים במלכים מתארים את המצב לאחר שנתגיירו!