פורום אוצר החכמה

הגמ' בשבת דף פח, ע"א, אומרת: "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל, קשרו לו שני כתרים" אז היו שישים ריבוא שהם מגיל עשרים ועד גיל שישים, ומה עם הזקנים ומה עם הילדים לא מקבלים כתרים לראשם? ואותם שגדלו ונהיו זקנים מה עם הכתר שלהם?

על הנשים לא קשה לך? גם הן אמרו נעשה ונשמע, ואפילו לא חטאו בעגל.

כנראה שהעניין הזה, של "מלאכים שקושרים כתרים" בעקבות אמירת נעשה ונשמע, הוא מסודות התורה, ולא משהו פשוט. מה אנחנו מבינים במלאכים, ומה אנחנו מבינים בכתרים שהם קושרים, מהו הכתר ומהי הקשירה, ומה פשר הכתר הנפרש עבור נעשה ועבור נשמע. וכנראה שהעניין שייך ליסוד המוסד שכלל ישראל הוא מנין של ששים ריבוא נשמות - [כמנין אותיות התורה, ואכמ"ל בהתאמת החשבון] - שעליו גופא הרי אפשר להקשות בדיוק את אותה הקושיא: לאן נעלמו מהיסוד הזה כל הצעירים מגיל עשרים והמבוגרים מגיל ששים. אבל זו המציאות.

רק לזכור, שאם היה המניין הזה נערך כיום - רוב ככל גדולי ישראל המפורסמים בתורה ובצדקות היו מחוץ לו...

במגד"ח שמות עמ' תשא ציין לעיני כל חי. ועש"ע.

אפשר לתרץ בפשיטות, דלא אמרו חכמים אלא דירדו ס"ר מה"ש,
היינו דבאמת קשרו כתרים לכל ישראל, רק ירדו ס"ר מלאכים,
לכ"א שהיה בכלל הס"ר, ולנשים ולטף לא ירדו מלאך פרטי לכ"א,
אלא מי שקשר כתרים לאביהם קשר גם להם את כתריהם.

מה שנכון נכון כתב:במגד"ח שמות עמ' תשא ציין לעיני כל חי. ועש"ע.

אין דף כזה בספר שמות. וגם מה שמצורך לא מוזכר שם על זה

כנראה זה מדבר על מגד"ח אורלנסקי הנמצא באוצר, וזה מדבר על מגד"ח וייס שלא נמצא באוצר

אפשר לשאול שאלה דומה בסוטה לז: דכל ישראל ערבין זה בזה וקחשיב כמה ערבויות מוטלות על כל אחד ששים ריבוא ושלשת אלפים וכו', עי"ש כל פרטי החשבונות, וקשה מה עם הזקנים למעלה מבני ששים אטו אינם בכלל ערבות?
ויעויין רש"י נדה יג: דהוכיח מגמ' זו דהגרים וערב רב אינם בכלל הערבות מדלא מנה להו, ותוס' שם דחו דלא חשיב ערב רב לפי שאין חשבונם ידוע.
ולדבריהם מיושב היטב גם מהזקנים, וה"ה לענין הכתרים דהר סיני, דלא חשיב אלא מי שחשבונם ידוע.