ריש הלכות תלמוד תורה (רמב"ם)

[ספר יהלום]

הרמב"ם פותח את הלכות תלמוד תורה עם הדינים של 'לימוד לאחרים', ורק מאמצע הפרק כותב את הדין שכל אחד חייב ללמוד וכו'.
לכאורה הסדר צריך להיות הפוך: קודם חובה ללמוד, ורק אחר כך (יוכל) ללמד.
ואפשר שהוא על סדר הכתוב "ושננתם לבניך" והדר "ודברת בם". והיא גופא צ"ב מדוע הוקדם מצוות 'לימוד לאחרים' ללימוד עצמי.
אודה לביאור או להפניה אם כתבו בזה, כי מקופיא לא ראיתי.

[צופה_ומביט]

זכור לי שעמדו בזה, אולי הגרי"ז, בספר המפתח הסתכלת?
כמדומה אמרו שמכאן שלימוד לבניו/אחרים הוא מגדר לימוד תורה שלו. ועדיין צ"ב.
את המצוה עצמה ניסח שם הרמב"ם "ללמוד תורה וללמדה", כלומר הקדים לימוד עצמו ללימוד לאחרים.

[HaimL]

נראה לי פשוט, שהרמב"ם ז"ל נקט בסדר כרונולוגי, היינו, שאדם חייב ללמוד מקטנותו ועד זקנותו, ובקטנות הוא כמובן מצווה על אביו, ועל בני העיר.

[צופה_ומביט]

יש באוצר ספר "פתחי תורה" [מסודר כעין משנ"ב] על מצות ת"ת בסהמ"צ ועל הלכות ת"ת, עיי"ש הכל בנידון זה והמסתעף.

כמה נקודות בעלמא לעיונא ומקופיא:

קודם כל, יש לזכור שהרמב"ם אינו מונה ללמוד לעצמו וללמד לאחרים לשתי מצוות אלא אחת, וגם כתב בתו"ד שכל החייב ללמוד חייב ללמד, מדברים על הגדר בזה, ועיין. וגם יש מזה נפק"מ האם ללמד לאחרים נדחה מפני שאר מצוות וכיו"ב כדין ת"ת או לא. ועכ"פ ברגע שהוא כך, שלרמב"ם זו אותה מצוה עצמה, הרי שסדר קיום המצוה האחת הזו בחיי אדם מישראל הוא שכאשר הוא קטן מלמדים אותו וכשהוא גדול הוא לומד לבד ומלמד לאחרים.

הרמב"ם פותח שם בזה שקטנים פטורים מת"ת [וי"ג שמוחקים קטנים], והיינו ששווה בזה מצוות ת"ת לכל המצוות, אבל אביו חייב ללמדו, ובפשטות לרמב"ם הוי דאורייתא, כלומר שלרמב"ם מצות ושיננתם לבניך היא בבנו קטן אבל בגדול לא, עיי"ש בהלכות. [וי"א שחיוב האב ללמד בנו קטן הוא מדרבנן, והחיוב דאורייתא הוא בבנו גדול שחייב במצוות]. ומכ"מ היות שלרמב"ם מצות ת"ת לעצמו ולאחרים אחת היא כנ"ל, הרי לכאורה בהכרח שהחיוב לאב ללמד את בנו קטן הוא בעצם חיוב על הקטן ללמוד, שהרי אין מצוה נפרדת ללמד אחרים, וכל שכן כשהם עצמם פטורים מתלמוד תורה, וא"כ מי שפטור מתלמוד תורה הכיצד אותה מצוה שיש על האב ללמוד לעצמו תחייב אותו ללמד את ההוא. לכן לכאורה זוהי צורת המצוה של החיוב על קטן ללמוד, וזהו ציווי על האב כי כללא הוא שקטן פטור ממצוות. ועיין.

אולי חיוב האב ללמד בנו קטן תורה נלמד ממה שהבן נעשה חייב במצוות מבן י"ג ולא שייך שרק אז ילמד כל דיני המצוות ועד אז יהיה אנוס [וידוע הנידון בכל כה"ג], ולרמב"ם לימוד דיני המצוות שמחויב בהן הוא בכלל מצות ת"ת, ממילא בהכרח שמישהו ילמד את הקטן תורה, והראשון והטבעי הוא אביו אבל גם כל ישראל. אמנם סדר הלימוד לקטנים הוא מקרא ואז משנה, ובהגיעו לגיל י"ג הוא באמצע לימוד המשנה, ואולי זו ההלכה של ימיהם, ומקדימים לו המשניות של ההלכות הנצרכות, ועכ"פ לימוד המקרא אינו הלכה למעשה, אמנם אין זו פירכא כי כל צורת היהודי והאמונה נלקחת מהמקרא, וגם הוא בסיס להלכה. וגם מטעם גרסא דינקותא שהוא דבר האבד אם אינו נלמד בגיל קטן, וגם מזה הכרח ללמוד עוד לפני גיל י"ג וממילא הכרח שאחרים ילמדו אותו.

[דרומי]

הקונטרס המצורף מוקדש ליישוב שאלה זו (בתחילה באידיש, ואח"כ מתורגם ללה"ק)

הליקוט השבועי לפרשת ואתחנן תשלח - עם תרגום חפשי - לקריאה.pdf

(494.4 KiB) הורד 32 פעמים