האגודה מסכת יבמות פרק יב
[יבמות ק ע"ב] קיז. מצות חליצ' (קודמת) [קוראת] וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. כתוב בספר התרומה צריך שלא יהא המנעל ארוך למעלה מן הארכובא, וצריך שיחלוץ ברגלו יחף ולא על בתי שוקיים וגם ינקה הרגל שלא ידבק ברגלו דבר שלא יהא מעל דמעל, והא דמכשרינן בסנדל של עץ המחופה עור היינו משום שהן מחוברין יחד. ומנעל שלנו תחת הסנדל שהיה בימיהן כי הן היו רגילים לילך בסנדל ואנו במנעל ולהכי עושין אותו מעור קשה כדי שיהיו כעין סנדל וצרי' להלך בו שעה אחת קודם חליצ' [כדי] שיראה שלו ומכוון לרגלו ורבינו תם כתב שאם הרצועות לבנות והמנעל שחור שפיר דמי כדאמר בביצה [ט"ו ע"א] שצריך ביצת הגיר להשחירו. וכתב בספר אבי"ה יקח מנעל שניכר שהוא של ימין ויחתוך מעט מלפניו ומאחריו כדי שתהא הרצוע' לגמרי על רגלו יחף וכן בגדיו ויכוין הקשר של רצועה על בשרו ולא יסייע לה לא בידו ולא ברגלו, ואם (היה) [היא] איטרת יד תעשה בשמאל דידה דהוה בימין דעלמא כדאמ' במנחות [ל"ז ע"א] גבי תפילין ויש מרבותינו שהחמירו שאם הוא איטר ברגל שיחלוץ בשתיהן במנעל ימין בימין ומנעל של שמאל בשמאל. ואם הוא שולט בשתי רגליו והיא שולטת בשתי ידיה יעשו בימין. וצריכה שלא תרוק לפני היבם לפני הדיינים קודם חליצה דסבור הרואה שרקיק' מצוה היא ויש לחוש דאמרינן [ק"ה ע"א] יבמה שרקקה כבר נפסלה על האחין וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ואף על פי שיש להשיב טוב ליזהר. ורא"ם היה נוהג להתיר חרם לישא שתי נשים שלא תהא חליצה פסולה וגם טוב שיבטל מודעא ויכוין להתירא בחליצה וכן היא. וכל אותם שכופים להוצי' כופין נמי לחלוץ וטוב שהיא תמחול על הכתובה כי אם היתה תופסת כתובה אחר החליצה היו צריכין ליתן לה ורבינו יהודה כתב שהיבמה אומרת שלשה פעמים חלוץ הנעל כמו העומדים שם. והדיינים לא יהיו קרובים זה לזה לא ליבם ולא ליבמה. וייקבעו [דוכתא מ]קודם שילכו שם ויאמרו נלך למקום פלוני. והאיש והאשה יעמדו בשעת חליצה. וישאלו אם יש שלשה חדשים ממיתת הבעל. ואם החולץ אחי המת מן האב. ואם המת היה בעל אשה זאת. וסגי בעדות אשה וקרוב. וישאלו אם יש לאיש י"ג שנים ויום אחד ולאשה י"ב ויום אחד. ואין האב נאמן על השנים. ויבדקו אם יש שערות באשה ובאיש בבית הערוה ונשים נאמנות כיון שהגיעו לכלל שנותיהן. ואין אנו בקיאין בגומות על כן צריך רבוי שערות עיין לעיל [ק"ה ע"ב] ופרק בא סימן [נ"ב ע"א]. ולא תאכל האשה באותו יום קודם חליצה כי יש דברים הרבה הגורמים רוק כדאמרינן אכלה תומא וגרגישתא לא חלצה. וישים הקרסים בלולאות דליהוי חליצה אלימתא. ונהגו לעשות שתי רצועות ושלשה קרסים ויעמוד האיש אצל הכותל או אצל עמוד כדי שידחוק רגלו בארץ.
מי חכם ויבאר פשר המשפט המודגש?!