ברכה על נטילת יד אחת

[לבנון]

אדם שכרך ידו האחת במפה, ונטל את השנייה כדין, האם מברך על נטילת ידים.
שאלה זו מצויה במי שיש רטייה על חלק מידו, אך נאסר במצוות הרופאים להרטיבה במים.
בערוך השולחן פוסק שבכה"ג אינו מברך, אך אני מחפש מקורות נוספים, או דעות נוספות.
יש"כ

[מה שנכון נכון]

ראה מה שציין ביבי"א ח"י נה, ח.

[לבנון]

ראה מה שציין ביבי"א ח"י נה, ח.

יש"כ
עיינתי שם, והוא פשוט לו שצריך לברך, אלא שמסתפק בנוסח הברכה.
אבל לא הביא ראיה להכרעה זו.
ומה שכתוב במ"א, שמי שיוצא באמצע הסעודה להטיל מים שפסק בשו"ע שיטול ידו האחת ששפשף בה, והוסיף המ"א שיברך ענט"י, אפשר ששם שכל חובתו בנטילה היא רק בידו האחת (כי השניה נטולה ועומדת), וממילא עתה הוא מקיים את המצוה בשלמות, לכן צריך לברך. (וה"נ ל"ע מי שנקטעה ידו האחת). משא"כ מי שחייב ליטול את שתי ידיו, ואינו נוטל אלא אחת (גם כי באונס) ועל השניה כורך מפה, אולי כאן אינו מברך כלל.
ושמא יש לחלק בין רטיה שכרכה לפי שעה, שגם אינו יכול ליטול עליה כי היא חוצצת, לבין רטיה שאינו חפץ בהורדתה, שפסק המשנ"ב שנוטל על הרטיה ומברך. שאם יש רטיה כזאת על כל היד, שהוא אינו חייב כלל בנטילתה. ואז מברך על השניה.

[מה שנכון נכון]

ראה מה שציין ביבי"א ח"י נה, ח.

עיינתי שם, והוא פשוט לו שצריך לברך, אלא שמסתפק בנוסח הברכה.
אבל לא הביא ראיה להכרעה זו.

ציינתי למה שציין היבי"א, היינו הזב"צ והר"פ והאורח נאמן, והם דנו (גם) על עיקר החיוב.

[לבנון]

ראה מה שציין ביבי"א ח"י נה, ח.

עיינתי שם, והוא פשוט לו שצריך לברך, אלא שמסתפק בנוסח הברכה.
אבל לא הביא ראיה להכרעה זו.

ציינתי למה שציין היבי"א, היינו הזב"צ והר"פ והאורח נאמן, והם דנו (גם) על עיקר החיוב.

תודה. אשוב ואבדוק

[לבנון]

ראה מה שציין ביבי"א ח"י נה, ח.

עיינתי שם, והוא פשוט לו שצריך לברך, אלא שמסתפק בנוסח הברכה.
אבל לא הביא ראיה להכרעה זו.

ציינתי למה שציין היבי"א, היינו הזב"צ והר"פ והאורח נאמן, והם דנו (גם) על עיקר החיוב.

בזבחי צדק הביא הראיה שהבאתי, והכריע ממנה. אך לענ"ד יש לדחות.
דברי האורח נאמן אינם שייכים לענין זה כלל. הוא דן רק לגבי נטילת ידים שחרית, שהיות וצריך ליטול לסרוגין, כי בלי זה הרו"ר אינה מסתלקת לפי שהיא בת מלך, אם כן מי שיש לו רק יד אחת, או נוטל יד אחת, אין כאן נטילה כלל, כי אינו יכול ליטול לסרוגין.

[מה שנכון נכון]

גם האורח נאמן ס"ל בנט"י דסעודה ללמוד מדברי מהמג"א למי שי"ל מכה, עש"ה.
בר"פ כתב כעין החילוק שכתבת, וע"ש מש"כ עוד בזה.