לדעת המהר"ם מינץ, גנב או הזיק אתרוג מהודר, אינו משלם כשווי המהודר, אלא כשווי אתרוג כל שהו שיוצאים בו יד"ח. וראייתו מב"ק דע"ח "הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו פטר עצמו בכבש לרבנן ובעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה". והאחרונים דנו בזה הרבה, כידוע.
עכ"פ לשיטתו יל"ע כיצד שמים את אותו אתרוג מינימלי, לכאו' צריך לבדוק מהו האתרוג הכי זול שיש בנמצא (ואולי דוקא אם נמצא באותו איזור), וזוהי שומת הנזק. ולא מסתבר שאפשר לשום לפי אתרוג קטן תיאורטי.
ועדיין יל"ע אם כה"ג השומא היא לפי שעת הנזק והגזילה, או לפי שעת התשלום. כי קצת תמוה לומר שאם בשעת הגזילה היה בעולם אתרוג קטן ואח"כ אבד, סגי שישלם כפי מה שהיה בשעתו. ויותר נראה גם לאידך גיסא שאם הוזלו מחירי האתרוגים הקטנים בין הנזק לתשלום, הכל תלוי בשעת התשלום. וזה חידוש.
ובעצם השאלה היא לגבי 'פטר עצמו בכבש', כאשר הוזלו או הוקרו מחירי הכבשים, או בכלל נעלמו הכבשים והעופות וכנ"ל. (ומה הדין אם נחרב הבית אחר שהזיק שור של עולה קודם ששילם).
כל זה שמעתי לדון, ואשמח אם ימצאו מקורות.