צופה_ומביט כתב:עוד כתבו שם בהערה שהמשכיל לדוד בריש פרשת וירא פסוק ב כותב דמחשבה שכבר נמצאת בלב כיצאה לחוץ דמיא, ע"כ. וכתבתי על זה בגליון: "וצ"ע מפסחים נד, ב אין אדם יודע מה שבלבו של חברו, ומשמע שהמחשבה כבר בלב. אבל אולי אית לב ואית לב, וחז"ל העלימו דבריהם מאד באגדה, כמש"כ הרמח"ל, וכתבו דברים במוחלט ואינה אלא בתנאי והכא במאי עסקינן, ורק המבין יבין. ואולי המשכיל לדוד מיירי במצב שהמחשבה היא כבר למעשה, וממילא ניכרת מתוך מעשיו".
שו"ר את המשכיל לדוד בפנים, וזה לשונו:ומ״ש רש״י ואף על פי שיודעין היו וכולי כלומר דמסתמא היו אומדים דעתו דוודאי יצא לקראתם שהרי כל עצמו לזה היה מבקש ולא על חנם היה יושב בפתח האוהל אלא להכניס האורחים דאל״כ מנא ידעי הרי המלאכים אינם יודעים מה שבלבו של אדם דכתיב בוחן לבות ה׳ ואין עוד מלבדו.
ושוב ראיתי לרבותינו בעלי התו׳ בפ״ק דשבת דכתבו בפשיטות דמלאכי השרת יודעים מחשבה שבלב האדם ע״ש.
ואברא דקשה מכמה קראי דמוכח דלאו הכי כדאמרן.
מיהא מצאתי בס׳ משנת חכמים למהר״מ חאגיז ז״ל שחילק שם שבעוד שהמחשבה בכליות אין יודע בה אלא הקב״ה אבל כשהיא נתונה בלב הרי היא כאילו יצאה לחוץ ויודעים אותה מלאכי השרת ע״ש ולפי׳ זה א״צ למה שכתבנו.
הן אמת שקשה הדבר דקרא כתיב בוחן לבות וכליות אלהים צדיק ומקרא אחד אומר בוחן לבות ה׳ הרי בהדיא דאפילו המחשבה בלב אין יודעה אלא השי״ת,
וצ״ע.
הרי קודם כל שהמשכיל לדוד [על פי התוס' והמשנת חכמים] מדבר על מלאכי השרת, ולא על אדם, והגמרא בפסחים מיירי ב"אין אדם יודע", וממילא לק"מ משם, וממילא גם אין להביא שום ראיה מהמשנת חכמים לעניין ידיעת אדם צדיק לומר שגם הוא יודע מחשבות מסוג זה [ואף אם גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, לא בהכרח שלכל דבר ועניין, וללמוד מכל תכונה שהיא של מלאך שיש אותה לצדיקים, וכמש"כ הרמח"ל הנ"ל כיצד יש ללמוד דברי אגדה שנאמרו במוחלט, וכ"ש בכה"ג שהאמירה כ"כ כללית].
ועוד, שהמשכיל לדוד עצמו טוען שהדבר צ"ע מפסוקים, ונשאר בצ"ע, ולכן הוא עצמו טוען שהיה שם בפירוש ניכרת מחשבתו מתוך מעשיו ובאומדנא דמוכח.
את בנך את יחידך ממני, מה דלא אמר 'אשר אהבת' משום דמלאכי השרת מחשבה שבלב אינם יודעים כמוש"א כי אתה לבדך בוחן כליות ולב, ואהבה היא מכוחות הנפש הנסתרים מהנבראים זולת הבורא יתברך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 214 אורחים