תענית ארבעים יום שני וחמישי למי שנכשל בחילול שבת

[מיללער]

כתב הרמ"א בהל' שבת סי' של"ד: אבל אסור לחלל שבת כדי להציל ממון (מפני הדליקה) ואם עבר וחילל צריך להתענות ארבעים יום שני וחמישי, ולא ישתה יין ולא יאכל בשר (בלילה שלאחר התענית - ט"ז שם סק"כ).

וכ' המג"א (סקל"ג) שה"ה בכל שאר מלאכות שנכשל ואפי' בתחומין דרבנן. ובדגול מרבבה שם כ' שאם נכשל בטלטול מוקצה ודאי אין להחמיר כ"כ, ואף בתחומין מיקל להתענות רק שלשה ימים בה"ב.

א. מהו המקור להתענית של מ' יום - והאם צריך דוקא שני וחמישי, האם צריכים להיות רצופים, וזה דוקא נאמרה על עון של חילול שבת?

ב. האם אפשר לפרש שהכוונה שמתענה יום שני וחמישי של משך מ' יום דהיינו רק י"ב ימי שני וחמישי - ולא שמתענה מ' תעניות?

מה שהשיאנו לבי לחשוב כך הוא דברי הגמרא בערכין דף כב. בא להכריז (הכרזת בי"ד על שום היתומים שנאמרה שם במשנה שצריך שלשים יום) רצופים בשלשים, בשני וחמישי ששים - ומפרש שם דהיינו שמכריז רק י"ח יום שני וחמישי של משך ששים יום.

ואולי יש לדייק כן מדברי הרמ"א בעצמו שהלשון "ארבעים יום" משמעה רצופים ויותר היה לו לומר "ארבעים תעניתים" או "ארבעים ימי שני וחמישי"

[במסתרים]

המקור להתענית של מ' יום

עיין שם בדרכי משה

[מיללער]

המקור להתענית של מ' יום

עיין שם בדרכי משה

כמובן שכחתי לציין שמקורו של הרמ"א הוא מפסקי מהרא"י - ובדרכי משה אכן העתיק את דבריו וז"ל: אבל אסור לחלל בשאר מלאכות כדי להציל ממונו, והעושה צריך כפרה להתענות ארבעים יום שני וחמישי שני אבל לא רצופים ושלא לאכול בשר ולשתות יין, וכן כ' מהר"ם לענין בא על הנדה.

ומדבריו שכ' אבל לא רצופים משמע שצריך ארבעים יום, ולא תימא שצריכים להיות רצופים אלא סגי אם התענה שני חמישי שני וכו'

אבל מה הוא מקורו של התרומת הדשן עצמו?

[במסתרים]

בפסקי תה"ד סימן ס' מוכח שהם ארבעים יום ואפילו בתחומין דרבנן, וצ"ע כי במקורו (מהר"ם הובא במרדכי שבועות סימן תשנ"ד) כתב בשגגת כרת להתענות יום אחד בכל שבוע מאייר עד ר"ה שאינם אלא כעשרים יום

שו"ר בדרכי משה שם דמשמע בפסקי מהרא"י דהו"ל גירסא אחרת בתשובת מהר"ם

[חד ברנש]

כל סכומי התעניות וסדרי התשובה שבאחרונים מקורם (בשינויים ובעיבודים שונים) מתורתם של חסידי אשכנז.
הרוקח באחד מסדריו, קבע את סכום ארבעים יום תענית כ'סכום על' לכל החטאים (גם למשומד, למשל, ששם זה בכפולות של ארבעים), אבל בסדרי תשובה אחרים שלו (ויש שלושה לפחות) הוא נקט סכומי תעניות שונים בכל חטא.
להרחבה עי': תשובות ר"א מוורמייזא הרוקח, במבוא ובנספחים.