מזה זה 'גוזאי'?

[תלמיד חברים]

לפנינו 4 דיבורי רש"י.
בב"מ וב"ק פירש שהם אנשים אלימים ובני כפר, ובקידושין ומגילה פירש שהם סריסים - משרתים.
האם אכן הם ב' פירושים? [1. בני כפר, אלימים. 2. משרתים].

דמגיזתא - גוזאי הדנין ביסורים ובחזקה, וחבירו בבבא קמא (קיד, א): דדייני בגזתיא.
(רש"י ב"מ ל:).

דמגיסתא - בני כפר שאין יודעין לדון במשפט.
(רש"י ב"ק קיד.).

רב נחמן משדר גוזאי - סריסים שהיו תמיד לפניו לפי שהיה שר חתן הנשיא ואב ב"ד היו רגילין לעמוד לפניו משרתים להכות ולכוף מאן דלא ציית דינא וכשהיו זקנים עוברים לפניו היה שולח הנך סריסים להחזיק בידם...
(רש"י קידושין לג.).

גווזי - סריסין, היו עבדים משרתים.
(רש"י מגילה כח.).

[HaimL]

לא מיחייב עד דמסר ליה גווזא סילתא ושרגא
גווזא - עצים יבשים:

וְאַל־יֹאמַר֙ הַסָּרִ֔יס הֵ֥ן אֲנִ֖י עֵ֥ץ יָבֵֽשׁ׃

[הוה אמינא]

ראה ב"אוצר רש"י" ערך גווזא, גוזאה. ומ"ש שם בשם הערוך. וכן בערך מגיזתא, מגיסתא.
(נדמה לי שהרב המחבר הכניס את כל הספר באשכול קבצים ופרפראות).

[שמואל דוד]

עיין פירושי ראשונים לאגדות חז״ל שבת קנב:

IMG_2607.jpeg (217.04 KiB) נצפה 1020 פעמים

[זאב ערבות]

ערכי גוזא א-ג
*גּוּזָא, גווזא (א)
תיבה [נדרים נ.].
=ע"ע: נהר גוזא, סילתא.
*גּוֹזָא, גוזאה, גווזא (ב)
א. גוזא (בגמרא: גוזאה) – סריס, וצדוקי היה. גוזניא - סריס [שבת קנב.]. גווזי - סריסין, עבדים משרתים [מגילה כח.], סריסים העומדים לרדות בחזקה [ב"ק קיד. ד"ה חד]. גוזאי – סריסים... משרתים להכות ולכוף מאן דלא ציית דינא [קדושין לג.].
=בערוך (ערך גוז) מפרש גואזא - חתוך הערוה והוא סריס. סריס אחד (מ"א כב ט) תרגום לגואזא חד. ע"ע: מגיזתא, שלף ב.
*גוזא, גווזא (ג)
ב. ענף של עץ [ברכות מ.], מקלות וקיסמין [כתובות כז.], גוזא דמרמהין - קיסם של עץ ששמו מרמהין [גיטין סט:]. גווזא - חתיכות עצים [חולין ח:], עצים יבשים [ב"ק כב:], קוצים [ב"ק נט:], עץ [ע"ז לה:].
אילן [שבת קנה.]. גווזא פרסכנא - אילן שענפים הרבה יוצאין מצדדיו ומתפשטין לכאן ולכאן [שבת קנד:].
=בערוך (ערך גז א) גורס גזא, ומפרש שהוא שרף גוף העץ של אילן, לשון (פסחים נה ע"ב) גוזאות של אילן. ע"ע: פרסכנא.

ערך מגיזתא
*מְגִיזְתָּא, מגיסתא
מגיסתא - בני כפר שאין יודעין לדון במשפט... לשון אחר דמגוזתא - אנסין בחזקה, כמו (מגילה כח.) אתו גוזאי וקא מחו ליה, סריסים... העומדין לרדות בחזקה [ב"ק קיד.], דיני דמגיזתא - גוזאי, הדנין ביסורים ובחזקה, וחבירו בב"ק דדייני בגזתיא [ב"מ ל:].
=עיין בערוך ערך מגסתא. ע"ע: גוזא ב.