עובדא ידענא בהאי שתא.
יהודי ישיש התארח בבית בִתו לקראת חג הפסח.
רבו של אותו יהודי שלח לו בער"פ אחר חצות מצות מצוה.
אך בהגיע בין הערביים נשמת המקבל עלתה למרומים.
בלילה ביקשו בני המשפחה לאכול מן מצות המצוה של הסבא
אך א' הנכדים עורר שיש כאן ירושה של הבנים ואיכא גזל.
ומכאן באנו לתמוה ולעיין.
איך והאם זכה בכלל הסבא במצות. שהרי המשלח לא זיכה לשליח בידיו אלא הזמין ממאפיה כמה סטים לחלוקה
כך שאין כאן לא 'תן' 'זכי' או 'הולך'. [וגם בזה, זה רק בהלוואה או פיקדון אך כאן במתנה צריך שהמקבל יזכה בזה].
והנה אם היה הסבא בביתו אולי היה כאן קנין חצר מעת שנכנס החבילה בשערי ביתו אך כאן החבילה הגיע לבית בתו
והוא עדיין לא זכה בזה.
ואם כנים הדברים. איכא להסתפק למי כן שייכים המצות האם למשלח? או שהוי כהפקר, וזה נפק"מ לאכילת מצות 'לכם'.