מה,יד ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו.
ופירש"י: ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך - על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב. ובנימין בכה על צואריו - על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב.
ומטו להקשות בשם מרן רי"ז הלוי מהא דאיתא בזבחים קיח,ב: אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה בישראל בשילה בנוב וגבעון ובבית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימן שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן, כל חפיפות לא יהיו אלא בחלקו של בנימן. ופריך מהא דכתיב (תהילים עח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, הרי שהיה משכן שילה בחלקו של יוסף. ומשני, שהיה כמו בבית עולמים, שרצועה יוצאת מחלקו של יהודה... והיתה רצועה יוצאה מחלקו של יוסף ונכנסת לחלקו של בנימן ובה היה המזבח בנוי וכו' דכתיב תאנת שילה.
ולפי"ז נמצא דמשכן שילה היה בעיקרו בחלקו של בנימן, וא"כ מדוע לא בכה יוסף על צוארי בנימן גם על חורבן שילה.
והנה בגמ' זבחים שם איתא: רבי אבהו אמר דהא דבמשכן שילה נאכלין קדשין בכל הרואה זה בזכות יוסף שלא רצה לזון עיניו בדבר שאינו שלו. חזינן דזכותו של יוסף היא עמידת משכן שילה, ובאמת נקרא בלשון הפסוק 'אהל יוסף' כמבואר שם בגמ', וזה לכו"ע. ואשר על כן אף אם נימא דהיה בחלקו של בנימין, מ"מ היה בזכות יוסף, וכן היה אף שייך לחלקו ולכן בכה בנימין על חורבנו.
וביותר נראה דחזינן דסנהדרין בחלקו של יוסף וכמו שהיה בבית עולמים בחלקו של יהודה. ונראה שזה שנקבע שם מקומו של הסנהדרין היינו משום שזה הגורם להשראת השכינה, דסנהדרין וביהמ"ק תליא זב"ז, ומי שסנהדרין בחלקו הוא הגורם להשראת השכינה, והא דכל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימן, היינו דזה הוא מקום השראת השכינה. ואשר על כן חורבן שילה הוא חורבן שמתיחס ליוסף אף לפי רבי שמקום המשכן היה בחלקו של בנימן.
אמנם נראה עוד, דחלוק חורבן משכן שילה מחורבן בית עולמים לגבי בכיה, דהנה מהר"ץ חיות במגילה שם הקשה, וז"ל: איני יודע מה היה לו לבכות הרי על פי התורה היה עתיד להיחרב, ועיקר מצות התורה שיבנה מקדש בירושלים, ועי"ז היה על משכן שילה דין במה, ומה בכיה שייך על ענין זה שמוכרח ונצטוונו עפ"י ד'.
ונראה, דבאמת מצד מה שנעתק מקום השראת השכינה משילה לבית עולמים לא היה סיבה לבכיה, ולכן לא בכה יוסף על צוארי בנימן על ענין זה. אכן מ"מ היה במשכן שילה ענין של חורבן וכמו שמבואר בגיטין ט,א מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים גילוי עריות ובזיון קדשים, ע"ש. וכן מבואר בקראי: ויטש משכן שילה אהל שכן באדם ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר (תהילים עח).
ונראה דעיקר החורבן היה על בחירת מקום השכינה בגבולו של יוסף דע"י שנעתק ממקומו הופקעה בחירה זו ונבחר גבולו של יהודה, וכך מפורש בפסוק: וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב (שם).
ואשר לפי"ז מבואר דעיקר חורבן משכן שילה היה כלפי שבט יוסף שהופקע כל כוחו של יוסף בהשראת השכינה, וכדחזינן שמכוחו היו אוכלים קדשים בכל הרואה יותר ממה שהיה אח"כ בירושלים, ונקרא על שם זה 'תאנת שילה', כמבואר בגמ' שם שמתאנחים על כך כאשר רואים את שילה. אמנם בנוגע לשבט בנימן אין כאן בכיה דכך הוא סדר הדברים בהבטחה שתהא שכינה תמיד בחלקו, שקודם תהא במשכן שילה, ואח"כ תהא בבית עולמים, ורק על חורבן בית עולמים בכה יוסף על צוארי בנימן.
ואילו חורבן בית עולמים היה דוקא חורבן לבנימן, ולא ליהודה, כיון דלא הופקע בזה כלל חלקו של יהודה, דנשארה בחירה עולמית בשבט יהודה, והיה החורבן על עצם השראת השכינה, וחורבן זה הוא חורבן המתיחס לשבט בנימן.
ויש להוסיף בזה עוד, שבכיה שייכת רק על דבר שהוא נצחי ועומד לדורות ולא על מאורע זמני, ולכן בית שני שחורבנו בתמידות עד כי יבא שילה, חורבן זה גורם לבכיה על צוארו של בנימן. ואף גם חורבן בית ראשון, דחזינן דצום ט' באב הוא על חורבנו, היינו משום חמישה דברים שהיו בבית ראשון ולא היו בבית שני, כמבואר ביומא כב,ב (ואחד מהם שכינה), ואף שנבנה בשנית, מ"מ נשאר חורבן לדורות במה שלא חזר להיות כמו ביהמ"ק הראשון ולכן יוסף בכה אף על חורבנו.
אמנם אף שבית עולמים היה גדול ונכבד יותר משילה, מ"מ דבר אחד היה בשילה שלא חזר בבית עולמים, שהיו נאכלין קק"ל בכל הרואה, וע"ז יש לבכות כיון שזה אבל נצחי. אכן זה הרי היה מצד יוסף כמבואר בגמ' שם שע"י שלא רצה לזון עיניו במה שאינו שלו, זכה במשכן ולא מכח בנימן, ולכן בכיה זו בכה יוסף על צוארי בנימן. (מתורת אאמו"ר שליט"א).