ב"ה זכינו לרב מאזוז,
שבניגוד לאחרים, הסכים לומר בפה מלא שכזית הוא גודל זית ולא יותר.
וכך נכתב בעלון "בית נאמן" האחרון (אמור, תשפ"ב):
"היום התברר
שמה שאנחנו אומרים שכזית זה 27 גרם זו טעות, כי כזית זה פשוטו כמשמעו כמו הזיתים שיש בימינו, והזית הכי גדול שיש בימינו הוא 13 סמ“ק, אבל לא 27 גרם".
"וזה אמרתי מלבי בתחילה, ואחר כך ראיתי שכמה ראשונים אומרים ככה (עיין בס‘ ה‘ נסי ח“ב חלק השו“ת סי‘ מ“ט). למה? כי חכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה כזית, על שיעור ביצה ראינו שדנו, אבל על כזית לא שאלו. והתוספות (בחולין דף ק“ג ע“ב ד“ה חלקו) הם הראשונים שאמרו כמה זה כזית, והוכיחו ממקומות אחרים שכזית זה חצי ביצה.
ולמעשה
אין מי שראה כזית בעולם שהוא חצי ביצה, תקח את הביצה הכי קטנה, ותקח את הזית הכי גדול זה לא יהיה חצי. אלא שהתוספות לא הכירו זיתים. הודיעו לי שבמקום מסויים בצרפת, כל האזור ממעלה פלונית עד מעלה פלונית, אין שם זיתים. ויש לי הוכחה לזה מתוס‘ פסחים (דף ל“ו ע“א ד“ה מה) ועירובין (דף י“ח ע“ב ד“ה מרורין) שהם כותבים שהזית הוא מתוק, רק האילן מר. לא יתכן כדבר הזה.
מישהו שמע דבר כזה זית מתוק?! אבל יש אנשים עקשנים שאומרים שהזיתים של התוספות היו מתוקים...
איפה נעלמו הזיתים האלה? אומרים לך: נעלמו, מה נעשה להם?!... הבן איש חי כותב (ש“א פרשת פינחס אות ב‘) שהזיתים מרים, ופשט הגמרא שהזיתים מרים, וגם רש“י פירש שהזית מר, בשבת דף נ‘ (ע“ב ד“ה לפצוע) רש“י אומר שפוצעים את הזיתים כי הם מרים, ושוברים אותם עם סלע או אבן כדי להפיג מעט את מרירותם. וכי זו הכוונה על האילן? ודאי שעל הפרי. אלא שהתוספות לא הכירו את הזית, ולכן חשבו שהזית מתוק.
ולמה חשבו שהזית מתוק? למדתי את זה מדברי מורה אחד שהיה אצל הרב פינסון - רבי מאיר מימון ע“ה שנפטר לפני שנה בן 95 .בנו של רבישמעון מימון שהיה רב בגאבס, הוא היה נותן להם שיעורים בעברית, וכתב להם מה ההבדל בין פרי לירק? אם תאמר שפרי זה פרי עץ, וירק זה מה שגדל באדמה, זה לא נכון, כי יש פרי אדמה כמו אבטיח שנקרא פרי אדמה, א“כ מה זה פרי? אז הוא כתב להם ככה: כל דבר שנאכל כמות שהוא זה פרי, וכל דבר שאינו נאכל רק על ידי בישול או כבישה במלח וכדומה זה ירק (כמו גזר או לפת וכדומה), וכנראה זו הייתה החשיבה של התוספות שכיון שהזית זה פרי, (כמו שמוכח בברכות דף ל“ה ע“ב), אם כן הוא לא צריך לא מליחה ולא כבישה ולא שום דבר. הוא נאכל כמו שהוא. ומזה למדו התוספות שהזית הוא מתוק.
ולמעשה זה לא ככה אלא הזית הוא מר, וככה פשט הגמרא. וגם רש“י יודע שהזית הוא מר, ויתכן שקיבל את זה מרבותיו, או שהוא היה גר בצרפת במקומות שגדלו בהם זיתים. ולכן כיון שהזית מר והזיתים הם קטנים, שיעור כזית הוא קטן כמו בימינו. יש טוענים שמצאו זיתים שהיו בצפת לפני 2000 שנה בזמן החורבן, והגודל שלהם כמו זית הכי קטן שלנו, אבל זו גוזמא,
אולי נאמר שגודל זית זה עשרה סמ“ק".
ונראה שהרב מאזוז שינה את דעתו עם השנים להקטין עוד ועוד את שיעור הכזית, כי בשנת תשע"ט נקט שיעור 12 גרם, וכעת 10 סמ"ק (שהם לכל היותר 6 גרם).
ואלו דברי הרב מאזוז במה שנדפס בעלון בית נאמן פרשת בשלח תשע"ט:
"דיברנו גם על שיעור כזית, העולם יודעים שכזית זה חצי ביצה, אבל יש הרבה מה לדבר בנושא הזה. מקרוב הביאו לי דפים שנדפסו בקובץ המועדים של מוריה (ח"א עמ' ס"ה שנת תשס"ה). הוא מביא מה שכותב המרדכי (פסחים קט"ו ע"א) כורכן בבת אחת ואוכלן, פירוש כזית מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית חצי ביצה.
והחכם שלא ידוע שמו כותב: 'וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ הא אמרן (עי' כריתות י"ד ע"א) שיעור בית הבליעה כביצה. ואם שיעור כזית חצי ביצה, איך אפשר לאכול שני 2 כזיתים של מצה ומרור וחרוסת. ויש לומר שאוכל מרוסק מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב אינו קשה, כי ראיתי זיתים בארץ ישראל בירושלים, אפילו ששה אינם גדולים כביצה'. (זה מכתב יד ה"ש, ראשי תיבות היכל שלמה).
והנה החכם האשכנזי הזה כותב שאמנם אצלם באשכנז אין זיתים ואמרו להם שזה חצי ביצה, אבל הוא היה פעם בירושלים וראה שאפילו ששה זיתים אינם מגיעים לגודל כביצה. זו עדות שאין כמוה. וזה חוץ ממה שכתב ראבי"ה (ברכות סימן ק"ז:) וכל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאים בשיעור זית, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. והנה הוא כותב מפורש שאנחנו לא בקיאים בשיעור הזה. וכי יש דבר יותר מזה?!
והנה החכם הזה כותב כאן: אני הייתי בירושלים בארץ ישראל, וראיתי זיתים ששישה מהם עוד לא מגיעים לכביצה. מישהו אמר לי שלעולם התוספות הכירו זיתים, אבל הבעיה שלא היו יודעים אם השיעור "כזית גדול או קטן". אבל אם יש בעיה כזאת, אז כשאמרו שהזית זה חצי ביצה הרי לא יודעים אם זה כביצה גדולה או קטנה, וא"כ לא עשינו כלום בזה, התוספות היו צריכים לומר כמה סמ"ק. אבל לא אמרו כלום רק דברים פשוטים.
תלמיד חכם אחד כתב ב'יתד המאיר' שזה ביאור פשטני מדי לומר שהתוספות לא הכירו את הזיתים. וא"כ מה הפרוש שלו? שיש סוג של זיתים מתוקים והתוספות מדברים עליהם. איפה מצאת את הזיתים האלה? בגן עדן? אולי בחלום... אבל גם אם נאמר כדבריו, הרי רוב הזיתים בעולם כולם מרים, וא"כ למה התוספות נדחקים לפרש שהגמרא שאמרה יהיו מזונותי מרורים כזית הכוונה כמו העץ ולא הפרי? שיאמרו שהגמרא מדברת על הזית כפשוטו, והכונה על הזיתים המרים. אלא מוכרח שהתוספות לא הכירו את הזיתים... כ"כ פשוט הדבר הזה. למה להתעקש?!
ועוד ראיה לזה, שחכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה הזית, והרי בדרך כלל דברים שמחדשים בצרפת מגיעים לספרד, כי הספרדים תמיד היו שומעים מה שכתבו התוספות, וא"כ למה לא נמצא אף אחד מחכמי הספרדים, לא הרמב"ן ולא הרשב"א ולא הריטב"א וגם לא הרמב"ם, שיכתבו כמה גודל של הזית. ולא רק זה, אלא הפרי חדש (סימן תפ"ו) כותב שלדעת הרמב"ם הביצה יותר משלש זיתים. וכ"כ הגר"א שם. ואמנם האריכו להכריע בין התוספות ובין הרמב"ם, אבל עכ"פ זו דעת הרמב"ם.
והגר"א בביאורו על משלי (כב, ט) כתב ששיעור כזית הוא שלש עשיריות של ביצה. הרשב"א (משמרת הבית דף צ"ו ע"א) כותב שזה רבע ביצה, והריטב"א (שבת מהדורת הרב קוק עמ' תתרכ"א) כותב שזה שתות ביצה. איך יתכן שחכמי ספרד כל אחד כותב שיעור אחר? אלא שהם הכירו את הזית, ואחד לקח זית הכי גדול וראה שזה שליש ביצה, ואחד לקח זית קצת יותר קטן וראה שזה רבע ביצה, ואחד לקח כזית קטן מאד וראה שזה שתות ביצה (כמו שראה אותו החכם בירושלים).
אבל אף אחד לא שאל כמה זה ולא הביאו ראיות משום מקום, כי הם הכירו את הזיתים, "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך" (איוב מ"ב נ'). לכן כיון שאנחנו יודעים שחכמי הספרדים הכירו את הזית שהיה קטן, א"כ לא צריכים להחמיר עשרים ושבע גרם... כי לפי האמת הכזית הרבה פחות ממה שכתבו התוספות (חולין ק"ג ע"ב בד"ה חלקו) שזה חצי ביצה, וזה כשליש ביצה, ויתכן אפילו פחות מזה...
לכן אם אדם רוצה להחמיר שיקח עשרים ושבעה גרם, אבל אם הוא לא יכול או שיש לו רק שלושה עשר או חמשה עשר גרם, יכול לברך על זה ברכת המזון בשופי. ומי שרוצה לזכור את זה, "זית" במספר קטן זה שתים עשרה, ו"כזית" זה בערך קצת יותר משנים עשר גרם, אז תוסיף עוד קצת".