פורום אוצר החכמה

עושה חדשות כתב:(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

עושה חדשות כתב:לכאו' פשיטא שאין דין לקנות בגד חדש, אלא המטרה היא שיהיה לאשה בגד הגורם לה שמחה, וכמו שהשמחה בבשר ויין לא צריכה להיות כל יו"ט על סוג יין חדש או מתכון חדש של הבשר. ואמנם לש' השו"ע הוא "קונה להם בגדים ותכשיטין", אבל נ"פ דאין עניין ב"קנייה", ואם יש לאשה בגד מיוחד וחגיגי ליו"ט, (שהיא לא משתמשת בו כל שבת אלא רק לחגים וחתונות וכד'), אז נתקיימה אצלה מצוות השמחה בהידור רב.

ואמנם ודאי ראוי להדר בכל תוספת שמחה אפשרית, וכלש' היראים "למדנו מכאן שכל שמחה הראויה לאדם לכל דבר המשמחו חייב לעשות ברגל וכל דבר שבלבו מוצא בו שמחה וקורת רוח באכילה ובשתייה ובכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות ברגל", וכ"כ בשאג"א, ז"ל "שמחה שנצטווינו ברגל אינה שמחה פרטיות אלא שמחה כללית שמחויב לשמוח בי"ט בכל מיני שמחה שיכולת בידו לשמוח ולא דמי לשאר מצות ששוין בכל אדם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אבל שמחה זו כל אדם ואדם מחויב לשמוח כפי יכולתו ולפי רוב עושרו וכן אנשים בראוי להן ונשים בראוי להן וה"נ קטנים כדאמרי' התם".


(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

לייטנר כתב:אחד מגדולי הדור הקודם שאל אברך שהגיע אליו עם אתרוגו המהודר למחירו. כשהאברך נקב בסכום, הרב אמר לו מיד: "החזר את האתרוג שקנית למוכר. קנה אתרוג בחמישים ש"ח ובשאר הכסף קנה בגד לאשתך".
נזכרתי בזה כעת היות וראיתי מה שפירסם כותב אחד שליט"א לעיל, וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה של החזרת הדין לקדמותו, ומכאן אפשר להמשיך לדון.
אגב, כד הוינא תליא עסקתי במכירת ארבעת המינים. נכנס אלי ר"מ בישי"ג כלשהי ובחר לעצמו אתרוג. כשרציתי "לסגור עסקה", אמר לי: "אני ממתין שאשתי תגיע ותסכים לבחירה שלי", וכך היה.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

סתם כך, אותו רב כנראה הבין שיש כאן מצווה לעידוד ה"זוגיות", ולא נחית לתפוס שהנידון הוא שמחת החג, גברים משמחים עצמן בבשר ויין, ונשים משמחות עצמן בכלים נאים. ומה שכתוב שהבעל קונה לה, פשיטא שאי"ז ממצוות האשה על בעלה כשאר כסות ועונה, אלא מפני שלאשה אין כסף, אז נקטו את החיוב על הבעל. ואלמנה וגרושה ורווקה, ודאי חייבת בזה מכספה. ובימינו בדרך כלל האשה קונה לעצמה בגדים כפי צורכה, ובעלה מרשה לה, ובודאי אין עליו דין להתרוצץ בחנויות התכשיטים 'להפתיע' אותה לחג, אלא היא צריכה לללכת לחנויות לחפש מה שישמח אותה בחג. תחת זאת היה ראוי לעורר על מה שראוי לאדם לקנות תכשיטים ובגדים לבנותיו הרווקות, כי בדרך כלל אין להם כסף משלהם, וגם הם חייבות בשמחת החג. וכ"ז מלבד ההערה דלעיל שהענין הוא בבגד משמח ולא בבגד חדש.

בהגהות מימוניות (אות כ') הביא ראיה מדברי הירושלמי שבגדי הרגל צריכים להיות טובים מאשר בגדי שבת. ובהל' שבת (פרק ל' ה"ג ומקורו בשבת קיג ע"א) פסק הרמב"ם שצריך ללבוש כסות נקיה בשבת מפני כבוד השבת. בשו"ע (סי' תקכ"ט סע' א') פוסק "ובגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת". ובפשטות נראה דכבוד יו"ט עדיף מכבוד שבת. אמנם במג"א כתב משום דחייב בשמחה ומטעם זה נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת. למדנו דהא דבגדי יו"ט צריכים להיות יפים יותר משל שבת הוא גם מדיני שמחה, דמה שלובש בגדים יפים (כשם אוכל מאכלים טובים יותר) זה עצמו מביאו לידי שמחה.
יתר מכן כתב היש"ש (ביצה פ"ב) "ומ"ש (-הרמב"ם) והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים, משמע שבגדי יו"ט ותכשיטים יהיו יפים משל שבת" (והביא ע"ז את דברי ההגמ"י). והנה אם נאמר דהמצוה היא לקנות בגד חדש לנשים, ושמחתם היא במה שקונה להם דבר חדש, אין להוכיח כלל מהאי דינא דבגדי יו"ט צריכים להיות טובים משל שבת, דמה שצריך לקנות בגדים ביו"ט אינו משום שבגדי שבת לא מספיקים ליו"ט, אלא משום שצריך בגד חדש[1].
מוכח מכל זה, דמה שאמרו דנשים משמחם בראוי להם בבגדי צבעונין, העניין הוא בעצם העובדה שלובשות בגדים מיוחדים ויפים ליו"ט[2], ואין חיוב לקנות בגדים חדשים. אמנם, שני חיובים נאמרו כאן, דין כבוד יו"ט שהוא לכבד את היו"ט בכסות נקיה כדרך שחייב לכבדו בשבת, ודין זה הוטל בין על האנשים ובין על הנשים, אלא שלא שמענו עדיין שיו"ט יהיה עדיף על שבת בדבר. והדין הנוסף שחייבה התורה כל איש ישראל 'ושמחת בחגך אתה וביתך' דמצוה על אדם לשמח בניו ובני ביתו כל אחד בראוי לו, ועניין שמחת יו"ט הוא הן בבשר ויין והן בבגדים חדשים, אלא שכל אחד ועיקר חיובו, האנשים בבשר ויין והנשים בבגדים. ומזה נלמד דיש לאדם ללבוש ביו"ט בגדים טובים משל שבת, ומדין שמחה, דאף אצלו נכלל דבר זה בכלל שמחה.
וכיון שעיקר שמחה בנשים הוא בגדי צבעונין, מוטל על האיש לדאוג שאכן יהיו לאשתו בגדים יפים ביו"ט, ואם אין לה הריהו מחוייב לקנות לה בגדים חדשים, ונמצא שמש"כ הרמב"ם שחייב לקנות לה בגדים חדשים אין הפירוש שזהו עיקר חיובו, בקניית הבגד, אלא שהוטל עליו לדאוג שיהיו לה בגדי יו"ט, ואם אין לה הריהו מחוייב לקנות דזהו עיקר שמחתה בחג[3].

[1] כך הוכיח הרב שי"ש שליט"א.
[2] ויש להסתפק אם צריך שיהיו גם יותר טובים ויקרים, או דסגי במה שמיוחדים ליו"ט והולכת איתם רק ביו"ט, ומל' השו"ע נראה דבעי' שיהיו יותר טובים משל שבת.
[3] וכיון שדבר חדש הוא זה, ולא כך משמעות הפוסקים, אפשר בכוונת היש"ש דראייתו היא, מאחר שמצינו דיש חיוב לקנות בגדים חדשים ליו"ט למדנו מזה שעניין הבגדים ביו"ט מרבה שמחה, דמה שמשמח אותה בחג הוא הבגד החדש שקנה עבורה, ואה"נ שאצלה צריך חידוש ממש שיהיה לה בגד חדש, אך עכ"פ שמענו מכאן שהשינוי שיש כאן בבגדים במה ששמחה עם בגד שלא הלכה איתו עד היום במשך השנה זהו דבר המעורר שמחה, וממילא יש ללמוד דביו"ט יש שמחה בלבישת בגדים השונים מבגדי כל השנה, וצ"ע.

עושה חדשות כתב:ר' סעדיה יש"כ. פרט יותר, האם אלמנה אינה מחוייבת בשמחה?

עושה חדשות כתב:לכאו' פשיטא שאין דין לקנות בגד חדש, אלא המטרה היא שיהיה לאשה בגד הגורם לה שמחה, וכמו שהשמחה בבשר ויין לא צריכה להיות כל יו"ט על סוג יין חדש או מתכון חדש של הבשר. ואמנם לש' השו"ע הוא "קונה להם בגדים ותכשיטין", אבל נ"פ דאין עניין ב"קנייה", ואם יש לאשה בגד מיוחד וחגיגי ליו"ט, (שהיא לא משתמשת בו כל שבת אלא רק לחגים וחתונות וכד'), אז נתקיימה אצלה מצוות השמחה בהידור רב.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

סתם כך, אותו רב כנראה הבין שיש כאן מצווה לעידוד ה"זוגיות", ולא נחית לתפוס שהנידון הוא שמחת החג, גברים משמחים עצמן בבשר ויין, ונשים משמחות עצמן בכלים נאים. ומה שכתוב שהבעל קונה לה, פשיטא שאי"ז ממצוות האשה על בעלה כשאר כסות ועונה, אלא מפני שלאשה אין כסף, אז נקטו את החיוב על הבעל. ואלמנה וגרושה ורווקה, ודאי חייבת בזה מכספה. ובימינו בדרך כלל האשה קונה לעצמה בגדים כפי צורכה, ובעלה מרשה לה, ובודאי אין עליו דין להתרוצץ בחנויות התכשיטים 'להפתיע' אותה לחג, אלא היא צריכה לללכת לחנויות לחפש מה שישמח אותה בחג. תחת זאת היה ראוי לעורר על מה שראוי לאדם לקנות תכשיטים ובגדים לבנותיו הרווקות, כי בדרך כלל אין להם כסף משלהם, וגם הם חייבות בשמחת החג. וכ"ז מלבד ההערה דלעיל שהענין הוא בבגד משמח ולא בבגד חדש.

וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים.

עושה חדשות כתב:ומה שכתוב שהבעל קונה לה, פשיטא שאי"ז ממצוות האשה על בעלה כשאר כסות ועונה, אלא מפני שלאשה אין כסף, אז נקטו את החיוב על הבעל. ואלמנה וגרושה ורווקה, ודאי חייבת בזה מכספה. ובימינו בדרך כלל האשה קונה לעצמה בגדים כפי צורכה, ובעלה מרשה לה, ובודאי אין עליו דין להתרוצץ בחנויות התכשיטים 'להפתיע' אותה לחג, אלא היא צריכה לללכת לחנויות לחפש מה שישמח אותה בחג. תחת זאת היה ראוי לעורר על מה שראוי לאדם לקנות תכשיטים ובגדים לבנותיו הרווקות, כי בדרך כלל אין להם כסף משלהם, וגם הם חייבות בשמחת החג. וכ"ז מלבד ההערה דלעיל שהענין הוא בבגד משמח ולא בבגד חדש.

ישראליק כתב:יל"ע אם הכונה הוא בגד חדש על יום טוב, או בגד חדש לדוגמא - לימות החורף - שקונים אותה כבר על סוכות וכדומה.

וכן אני נוהג; הבגדים החדשים לחורף אני קונה לקראת חגי תשרי, והחדשים לימי הקיץ - לקראת חג הפסח, וב"ה אשתי יש לה שמחת יום טוב מזה

יושב ירושלים כתב:

ישראליק כתב:יל"ע אם הכונה הוא בגד חדש על יום טוב, או בגד חדש לדוגמא - לימות החורף - שקונים אותה כבר על סוכות וכדומה.

וכן אני נוהג; הבגדים החדשים לחורף אני קונה לקראת חגי תשרי, והחדשים לימי הקיץ - לקראת חג הפסח, וב"ה אשתי יש לה שמחת יום טוב מזה

אם אינה לובשתם ביום טוב תמוה לומר כן, אבל אם לובשתם ביום טוב לכאורה בתלמוד בכתובות [סה:] מבואר דמהני.
וכן מתבאר שם דסגי במנעלים, וכן שאין צריך לקנות חדשים דוקא אלא שאם קונה חדשים בלא"ה ראוי לחדשם בחג.

פלפלת בחכמה כתב:הנה חיוב שמחה לאיש הוא בכל יום שצריך לשתות יין, ואם כן למה סגי במה שקונה בגד חדש לאשתו לכבוד החג ואין צריך לקנות בכל יום מהחג כדי לשמחה?

עושה חדשות כתב:לכאו' פשיטא שאין דין לקנות בגד חדש, אלא המטרה היא שיהיה לאשה בגד הגורם לה שמחה, וכמו שהשמחה בבשר ויין לא צריכה להיות כל יו"ט על סוג יין חדש או מתכון חדש של הבשר. ואמנם לש' השו"ע הוא "קונה להם בגדים ותכשיטין", אבל נ"פ דאין עניין ב"קנייה", ואם יש לאשה בגד מיוחד וחגיגי ליו"ט, (שהיא לא משתמשת בו כל שבת אלא רק לחגים וחתונות וכד'), אז נתקיימה אצלה מצוות השמחה בהידור רב.

ואמנם ודאי ראוי להדר בכל תוספת שמחה אפשרית, וכלש' היראים "למדנו מכאן שכל שמחה הראויה לאדם לכל דבר המשמחו חייב לעשות ברגל וכל דבר שבלבו מוצא בו שמחה וקורת רוח באכילה ובשתייה ובכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות ברגל", וכ"כ בשאג"א, ז"ל "שמחה שנצטווינו ברגל אינה שמחה פרטיות אלא שמחה כללית שמחויב לשמוח בי"ט בכל מיני שמחה שיכולת בידו לשמוח ולא דמי לשאר מצות ששוין בכל אדם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אבל שמחה זו כל אדם ואדם מחויב לשמוח כפי יכולתו ולפי רוב עושרו וכן אנשים בראוי להן ונשים בראוי להן וה"נ קטנים כדאמרי' התם".


(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

לייטנר כתב:לגבי 'טליא', צדקת.
ידוע הסיפור על ר' שלמה זלמן שקנה לאשתו לחג מקלף, כשהדבר היה חידוש גדול בירושלים... לצורך העניין אדם שיקנה לאשתו מדיח כלים לכבוד החג, לכאורה ישמח אותה לא פחות מאשר אם יקנה לה שמלה.

שמואל דוד כתב:מה הדין אם האשה לא רוצה תכשיטים וכדומה והיא משמחת עם שאר דברים ?