לע"ע כל הסיפורים על קשר כל שהוא בין החזו"א לסנדלר תלוי על בלי מה, וכל הפרטים המסופרים בענין על שמותם לא אומתו מעולם. כמדומה שהיה ע"ז דיון בפורום בעבר. שורה תחתונה שכל הסיפורים בחשש להד"ם.מן השורה כתב:אולם הנה החזו"א בעצמו היה שולח אל הסנדלר, כידוע.
איש_ספר כתב:לע"ע כל הסיפורים על קשר כל שהוא בין החזו"א לסנדלר תלוי על בלי מה, וכל הפרטים המסופרים בענין על שמותם לא אומתו מעולם. כמדומה שהיה ע"ז דיון בפורום בעבר. שורה תחתונה שכל הסיפורים בחשש להד"ם.מן השורה כתב:אולם הנה החזו"א בעצמו היה שולח אל הסנדלר, כידוע.
שש ושמח כתב:הרב נוטר הכרמים שליט"א, שפתיים יישק!
---
שמעתי שמועה שהי' להגר"י מסורת בעניני קבלה/סגולות מאביו שקיבל מר' מרדכי מאושמינא, ידוע משהו בענין? ר' מרדכי נפטר בתרע"ו כך שזה לא כ"כ מסתדר בתאריך, אבל אולי יש להוסיף עוד חוליה.
מ"מ גם אם אינו נכון כלל, הרי ר' מרדכי הי' מקובל גם אצל בני ליטא, וחזינן שאינם "מופקעים" מסגולות וכיו"ב.
נוטר הכרמים כתב:הוזכר כאן לעיל שהחזו"א ביכר את הג"ר יעקב זצ"ל וראה בו כמתאים לכתר הרבנות ברמת השרון יותר מאחיו הגדול יבלחט"א מו"ר הגרי"ג שליט"א. בהנחה שאכן כך היו פני הדברים, ברצוני להציע את ההסבר לכך, וזאת על סמך היכרותי העמוקה רבת השנים עם שני האחים.
הגעו עצמכם ואל תוגיעו את מוחכם יתר על המדה, למי מבין הצמד חמד הלזה נאה לישב בסתר בצל, ולהנחיל שמועה דווקנית לטובי הצורבים בתוך אהלה של תורה פנימה, ולמי נכונה ישיבת כרכים קשה, לנהוג רבנות בפשוטי עם ויושבי קרנות ולקדש שם שמים בכל הליכותיו??
שיף כתב:נוטר הכרמים כתב:הוזכר כאן לעיל שהחזו"א ביכר את הג"ר יעקב זצ"ל וראה בו כמתאים לכתר הרבנות ברמת השרון יותר מאחיו הגדול יבלחט"א מו"ר הגרי"ג שליט"א. בהנחה שאכן כך היו פני הדברים, ברצוני להציע את ההסבר לכך, וזאת על סמך היכרותי העמוקה רבת השנים עם שני האחים.
הגעו עצמכם ואל תוגיעו את מוחכם יתר על המדה, למי מבין הצמד חמד הלזה נאה לישב בסתר בצל, ולהנחיל שמועה דווקנית לטובי הצורבים בתוך אהלה של תורה פנימה, ולמי נכונה ישיבת כרכים קשה, לנהוג רבנות בפשוטי עם ויושבי קרנות ולקדש שם שמים בכל הליכותיו??
אכן ניכר שהינך 'מכיר' טוב מאוד את שני האחים הגאונים זצ"ל ויבלחט"א
הבעיה היא שאת כל מה שכתבת יכולים לכתוב רק היום לאחר היכרות רבת שנים וכורח המציאות של שנים רבות אלו שחידדו את השוני, אך לא ידעת זאת [וגם אחרים לא ידעו זאת] כששניהם היו בחורים צעירים השוקדים על תורתם יומם וליל ללא הויות העוה"ז ובשנות נישואיהם הראשונים
וכאן רואים את עיניהם הצופיות של הרב מפונוביז' זצ"ל או החזו"א או 'גדול' אחר שיספרו שגם הוא אחז כך
פרנקל תאומים כתב:איש_ספר כתב:פרנקל תאומים כתב:התמונה הובאה כאן לפורום על ידי בעבר ושם רשמתי את פרטי המצולמים
תודה רבה.
א"כ הגבר בין הבנים הוא כלל אינו אביהם כ"א בן דודם ר' יהודה אלינסון ז"ל. והילד השלישי איננו ילד כ"א ילדה, וזו היא אחותם, לימים הרבנית אשת הג"ר ראובן יוסף גרשונוביץ' זצ"ל. כדאי לציין זאת בעמוד הראשון באשכול במקביל לתמונה.
האם ישנה תמונה של אביהם הג"ר צבי יהודה אדלשטיין זצ"ל?
1.
לא כתבו על כך במוספי הכלכלה והנדל"ן, אבל אני יודע את זה בוודאות: הערך של אחת הערים היוקרתיות בארץ צנח בבת אחת השבוע. נכון, רמת השרון תישאר במיקום גבוה בדירוג הערים היפות והמטופחות בישראל, אבל משהו השתנה. הרב יעקב אדלשטיין, שחי ופעל בה יותר משישים שנה, נפטר השבוע בגיל 93. פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה.
מי היה הרב אדלשטיין? איך אפשר לתאר את דמותו המיוחדת, החד פעמית, למי שלא הכיר? האמת שקשה. המשפטים הסטנדרטיים שרגילים להשתמש בהם על רבנים גדולים שמסתלקים לבית עולמם לא יעבדו כאן. כלומר, ברור ש"שקעה השמש בצהריים" ו"אוי לה לספינה שאבד קברניטה". אבל זה לא מספיק כדי להקיף את האישיות הגדולה, על כל פניה וצדדיה.
2.
על הנייר, לפי הספר, הרב אדלשטיין היה קודם כול, ומעל הכול, תלמיד חכם עצום. מה שנקרא בטרמינולוגיה החרדית-ליטאית "גדול". בן לדור המייסדים של ישיבת פוניבז' (הוא למד במחזור הראשון יחד עם אחיו, הרב גרשון אדלשטיין, שעומד כיום בראש הישיבה), תלמיד מובהק של החזון אי"ש ושל גדולי הדור הקודם. מצד שני, הרב אדלשטיין כיהן במשך עשרות שנים כרבה הראשי של רמת השרון, עיר שהיא לא בדיוק פוניבז'. והרב החרדי הזה, הוא ובני משפחתו, אהובים מאוד על תושביה.
מצד שלישי הרב אדלשטיין לא היה רק למדן ותלמיד חכם ורב עיר אלא גם מקובל, בקיא גדול בתורת האר"י, איש שרבים שוחרים לפתחו ומחכים לסגולותיו ועצותיו. אני כמובן לא מבין בזה (עדיין), אבל כאן מגיע הצד הרביעי: את 'ספר יצירה' אני לא מכיר, אבל נודניקים אני מכיר גם מכיר. יצא לי לפגוש כמה כאלה בחיים, והיחס של הרב אדלשטיין אליהם הדהים אותי שוב ושוב. תמיד מאיר פנים, תמיד לבבי, עם מידות מופלאות וסבלנות אין סופית. זוכרים את הסיפור מהגן על האיש שבא להציק להלל הזקן בשאלות מטופשות? הרב אדלשטיין חי תמידית במצב כזה, של מישהו שמתדפקים על דלתו. דלת הבית, דלת בית המדרש, דלת הרכב. במו אזניי שמעתי איך שואלים אותו שאלות הרבה יותר מגוחכות מ"מדוע ראשיהם של בבלים סגלגלים?". ותמיד תמיד הוא הקשיב, התייחס, ענה במלוא הרצינות וכובד הראש. מזל שתושבי רמת השרון לא התערבו ביניהם אם יצליחו לעצבן אותו, כי הם היו מפסידים את כל כספם. ויש להם הרבה.
3.
ואולי בעצם צריך לדבר על מאפיין אחד מרכזי, שיסביר את כל האחרים. שש שנים גרנו ברמת השרון בשכנות לרב, וסוד הקסם, כך נדמה לי, היה המגע עם הנצח.
מי שבא לשיעורו בימי רביעי בבית הכנסת הישן של רמת השרון, וראה אותו פותח שבוע אחר שבוע את ספר תהילים ומלמד פסוק אחרי פסוק עם פירוש רש"י, הרגיש שהוא נמצא בזמן אחר ובמקום אחר. מי שראה את הרב בשמחות המשפחתיות שלו, מברך כל אחד ואחת מהאורחים, שמח עם כל אחד, לא הרגיש במדינת ישראל המפולגת והמשוסעת. לא ראית סביבך את הציבור ה"חרדי" חוגג, גם לא את הציבור ה"דתי-לאומי". זה לא היה אירוע של הציבור ה"חילוני" וגם לא של ה"חוזרים בתשובה". ראית ציבור יהודי. ההגדרות המגזריות הקטנות כל כך שלנו נמסו אל מול גישתו הפשוטה והמקרבת.
מי שזכה לסעוד בשולחן השבת של משפחת אדלשטיין, לחזות ברב הישיש סופר בעצמו את הכיסאות והצלחות ומוודא שלא יחסר חלילה לאיש, מי שזכה לשמוע את דברי התורה וגם את שיחת החולין, לראות אותו ואת נכדיו רוקדים למלאכי השרת שבאים לברכם, מי שראה את הרב רץ בסוף הסעודה, כמו ילד שמקבל ממתק, אל הגמרא הגדולה שמחכה לו - הרגיש שוב, מעל לכאן ולעכשיו.
הרב אדלשטיין, שנולד בליטא של תרפ"ד, ראה את כל נקודות השיא והשפל של המאה הקודמת. משטרים קמו ונפלו, אידיאולוגיות של קומוניזם, נאציזם, סוציאליזם ופאשיזם סחפו אומות ומדינות - וגוועו. מלחמות עולם פרצו, מדינת ישראל קמה ויצאה להילחם שוב ושוב על קיומה, התרבות והטכנולוגיה השתנו לבלי הכר. כל דור מרד בקודמו וחיפש חידוש, ואפילו מי שנשאר דבק ביהדות, מצא עצמו לפעמים מבולבל ומיואש. אבל הרב בשלו. שגריר של הנצח. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים וכן הלאה עד לרב יעקב אדלשטיין. והוא – משימת חייו למסור אותה הלאה. למי? לכל יהודי ויהודייה, בכל גיל, בכל רמה. היא הרי של כולנו.
לכן הרב אדלשטיין בירך בחום כל נער בר מצווה רמת-שרוני שיזכה לתורה, לחופה ולמעשים טובים, בלי לבדוק לאיזו מפלגה הוריו מצביעים. לכן רבבות בני אדם מכל הארץ והעולם מצאו את עצמם לאורך השנים בבית ברחוב נעמי 4 – שם הרב תמיד ענה לטלפון, בלי אנשי חצר ועסקנים – עם כל מצוקותיהם ושאלותיהם, מתקבלים בסבר פנים יפות, כאילו חיכו רק להם.
ואלה רק חלק מהדברים שזכיתי לראות בעצמי.
4.
הטור הזה נכתב מבית האבלים. הגעתי לכאן במוצאי שבת רק כדי להגיד "המקום ינחם אתכם", או אולי "המקום ינחם אותנו", ולפנות את הדרך לאלפי המנחמים הבאים. אבל כמה סיפורים ששמעתי באותו ערב גרמו לי להבין שאני צריך לבטל את כל הלו"ז השבועי ולשבת שם עם לפטופ בפינת הסלון עד תום השבעה, פשוט כדי לנצל הזדמנות שלא תחזור.
זה בראש ובראשונה עניין טכני: הרב אדלשטיין, כאמור, לא היה קשור למגזר מסוים. לכן אי אפשר לפרסם בעוד שבוע מודעה ב'יתד נאמן' או ב'בשבע' ולבקש שכל מי שיש לו סיפורים אישיים על הרב יפנה למייל כך וכך. כדי להגיע לכל אוהבי הרב צריך לפרסם גם ב'הארץ' וב'גלובס', וגם זה לא יספיק. כי המעגלים האלה כל כך רחבים ומגוונים שהדרך היחידה לא לפספס היא פשוט להיות שם פיזית כשכולם, מכל קצווי ארץ, חוזרים אל הבית לביקור אחרון בהחלט. באים למקום שבו מצאו נחמה, הפעם כדי לנחם.
אני יושב פה שעות ושומע ומקליט וכותב, ואפילו לא יודע לאיזו מטרה בדיוק. אולי ייצא מזה ספר או חוברת, אולי תוכנית רדיו. כרגע אני פשוט מרגיש צורך לתעד. לאו דווקא את המופתים והניסים, ולא חסרים גם כאלה, אלא יותר את הסיפורים האנושיים שכל אחד מאיתנו יכול להתבונן בהם ולקחת מהם משהו לחייו. ואולי בעצם זה המופת הגדול מכולם – היכולת של הרב אדלשטיין להתגבר על הטבע האנושי ולחיות כל כולו למען הזולת.
5.
אז הנה רק כמה סיפורים קטנים-גדולים ששמעתי כאן השבוע. תושב רמת השרון, השחקן עודד מנשה ואשתו עדן הראל סיפרו שהתארחו בבית הרב בחג הסוכות האחרון. בני המשפחה שרו ושרו שירים חסידיים, ועודד שתק. הוא לא הכיר אף שיר. אחרי כמה שירים הרב פנה אליו, לעודד, שכל כך רגיל לעמוד תמיד במרכז העניינים, להופיע, לשיר, לשחק, וביקש ממנו שישיר גם. "תשיר לנו 'ירושלים של זהב'", הציע פתאום. עודד ביצע את השיר הציוני המפורסם, סולו, אל מול כל הילדים והנכדים החרדים, והרגיש הכי בבית בעולם. השבוע הוא שיחזר את המחווה הקטנה הזאת ואמר שזו רק דוגמה אחת לרגישות של הרב כלפי כל אחד, למאמץ הבלתי פוסק שכל אחד ירגיש טוב, ירגיש שייך.
אנחנו כל כך רגילים למלחמות של דתיים וחילונים, ששכחנו שאפשר גם סתם לכבד. "לפני שנים שמתי לב", סיפר לי אחרי הלוויה ראש עיריית רמת השרון, אבי גרובר, "שתושבי העיר לא נוסעים בשבת דרך הרחוב של בית הכנסת של הרב. ושיהיה ברור: אין אצלנו שום קנס או אכיפה, זאת רמת השרון, אבל אנשים מעדיפים לעשות עיקוף ולא להיכנס לרחוב רבינו תם, אלא להסתובב דרך רחוב גולומב". ואז הוא שלף מכיסו את הפתק האחרון שהרב כתב לו, בחודשים שבהם כבר לא הצליח לדבר. ראש העיר שאל אותו מה הוא מאחל לעצמו, והרב כתב: "מה שחשוב לי שאוכל להמשיך לעזור לאנשים". וכאן, אחרי המשפט הזה, רואים שהרב כתב נקודה, אבל הוסיף לאחר רגע של מחשבה: "בלי טעויות". ראש העיר לא נרגע מהפתק הזה: "אתה מבין? בן אדם חולה, בן 93, שכבר לא יכול לדבר, אבל כששואלים אותו מה הוא הכי רוצה הוא אומר שהוא רק רוצה להמשיך לעזור לאחרים ולא לטעות".
6.
עשרות סיפורים כאלה שמעתי השבוע, והמשכתי ללקט אותם, אחד ועוד אחד, כי נדמה לי שזו בדיוק הרוח שחסרה לנו בשיח הציבורי בישראל.
אהבת תורה יחד עם כבוד אמיתי לזולת. יראת שמיים ודקדוק במצוות יחד עם אחריות לכלל. שמעתי על האשה המבוגרת שבאה לגור בעיר ושאלה "מי זה הזקן הנחמד הזה שגר כאן? הוא תמיד אומר לי 'בוקר טוב' הכי יפה", על הילד של השכנים שהאופניים התפנצ'רו לו בשבת בבוקר ודפק בדלת בחיפוש אחר משאבה ("הרב הסביר לו בנעימות רבה למה היום אסור לנפח את הגלגל, אבל הפציר בו לבוא שוב למחרת, והוא יעזור לו"). פגשתי את פרופ' יהודה אדלר מ'שיבא' שטיפל בו בשנה האחרונה וסיפר שאלה לא היו יחסי "רופא-פציינט" אלא יחסי "רופא-מלאך". ושמעתי גם איך הרב הגיע תמיד לאינספור שמחות של אחרים במסירות רבה (העוזר שלו סיפר: "היו לו בלילה אחד ארבע חתונות, שלוש בר מצוות ושני אירוסין. בירושלים ובאזור המרכז. אמרתי לו שזו טרחה גדולה בשבילו אבל הוא ענה: אני רואה, משום מה, שאם אני מגיע זה נורא משמח את בעלי השמחה. איך אני יכול לא לשמח אותם ככה?").
רבים סיפרו שם על ה"קבלות" הקטנות שביקש מהם לקבל, כדי שכל אחד ישתפר. קצת. עוד טיפה ועוד טיפה. צעיר חילוני שבא לקבל ברכה סיפר שהרב הציע לו "רק אל תעשן בשבת בפרהסיה". רווקה חרדית מבוגרת סיפרה שהציע לה "להוסיף התחזקות שקשורה בכבוד שבת", אבל אם לקבל שבת מוקדם סתם יכניס אותה למתח, אז שתחשוב על משהו אחר. נגיד לקנות נעלי שבת, שיהיו לה נעליים מיוחדות רק לשבת קודש. כל אחד עם השאלה המיוחדת שלו ועם התשובה המיוחדת והפרטית שקיבל. איך הגדירו אותו באחד ממאמרי ההספד השבוע? "הרב של פרט ישראל".
7.
טוב, אם גם לכם יש סיפורים כאלה – אשמח לשמוע ולהשמיע. כשהטור הזה יתפרסם בעיתון כבר לא אהיה בפינת הסלון הצפוף, אבל אפשר לפנות אליי באמצעות כתובת המייל כאן למטה.
ועכשיו אני באמת חייב לסיים. בחור עם קוקו וכלב מתקרב אל בית האבלים. אני חייב לשמוע את הסיפור שהוא הולך לספר על הקשר המיוחד שלו עם הרב.
לתגובות: yedidyameir@gmail.com
אפשר כתב:אשיחה ואולי ירווח, ... אני רואה שר' יעקב עצמו כן האמין לכל הדברים הללו. בשונה מהקרוב שלי, שמעולם לא שלח אדם לבקש מאיש אחר התרה או פדיון, וכן מעולם לא בקש מאדם להגיד משהו, רק עשה כפי מה שיכול הוא בעצמו לעשות, אצל ר' יעקב משמע שהיה תורה שלימה, ושלח הנה והנה, ולומר זה וזה, [וגם שמעתי על כמה שרלטנים שזכו לגיבוי ממנו], וזה מוזר, כי כחניך עולם התורה אשר בראשם עמדו יהודים כהגר"ח ח"ח חזו"א מאיפה בא לו כ"ז?
מן השורה כתב:שנדע אשר לא נדע כתב:אכן יבדלחט"א הגרי"ג מבוגר מאחיו הגר"י זצ"ל כמדומני בשנה אחת
כשאביהם הגרצ"י זצ"ל נפטר - בשנת תש"י - היה הגרי"ג ר"מ בישיבת פוניבז' והוא לא הסכים לקבל את הרבנות ולכן פנו להגר"י זצ"ל
הגרי"ג התחיל לומר שיעורים בתשט"ו, ובאמת מן הדין הגיע לו הרבנות, אלא שהחזו"א הכריע שהגר"י מתאים יותר.
שנדע אשר לא נדע כתב:מן השורה כתב:שנדע אשר לא נדע כתב:אכן יבדלחט"א הגרי"ג מבוגר מאחיו הגר"י זצ"ל כמדומני בשנה אחת
כשאביהם הגרצ"י זצ"ל נפטר - בשנת תש"י - היה הגרי"ג ר"מ בישיבת פוניבז' והוא לא הסכים לקבל את הרבנות ולכן פנו להגר"י זצ"ל
הגרי"ג התחיל לומר שיעורים בתשט"ו, ובאמת מן הדין הגיע לו הרבנות, אלא שהחזו"א הכריע שהגר"י מתאים יותר.
הגרי"ג החל כבר כבחור בשנת תש"ח למסור שיעורים לבחורים חדשים ובשנת תשט"ו נתמנה לכהן כר"מ רשמי לשיעור א' הרגיל ולא לבחורים חדשים מבתי אבות.
כל זה מובא בספר על הרב מפוניבז'.
שנדע אשר לא נדע כתב:שמעתי מאברך אחד שלמד אצלו בכולל, שאמנם מצד אחד היה קשה למצוא אותו לומד בשנים האחרונות עקב עיסוקיו הרבים בצרכי העיר וקבלת קהל וכדו', אך כל אברך שהיה מגיע לכולל היה צריך למסור לו 'חבורה', והגר"י זצ"ל התמצא בכל סוגייה וסוגייה שעליה האברכים מסרו לו חבורות!
אפשר להסביר זאת בכח זכרונו המיוחד ובשנים הארוכות שלמד עם אביו ובישיבת פוניבז' בהתמדה נוראה ובחזרות רבות, ואפשר להעמיק ולהסביר זאת כי בכוח צדקותו ובקדושתו לא שכח כלום וכמו שאמרו בגמרא מאחר שחסידים הם תורתם משתמרת.
וזהו גם ההסבר לעובדת היותו איש אשכולות, מתי חזר ולמד ארבעת חלקי טור ושולחן ערוך? הרי ישב בבית דינו של הגרנ"ק, ומתי למד חכמת הסוד [בהנחה שאכן כך היה, בינתיים לא שמענו ראייה אחת על כך שהתמצא בכתבי האריז"ל וכדו'] ומתי חזר ולמד כל הש"ס בעיון? עם כל עיסוקיו המרובים? התשובה היא בעוצם צדקותו וקדושתו שהזמן והמקום והשכחה אינם שולטים בצדיקים בדרגה כזו.
וכמו שכבר המליצו "והייתם קדושים לאלוקיכם" - "למען תזכרו", כי כל הקדוש, בפרט קדוש מרחם, אין השכחה שולטת בו.
ממרומי היער כתב:אגב הסיפורים על האחים הקדושים, שמעתי שסיפר על שני הבחורים האחים שיצאו מישיבת פונוביז' לביתם ברמת השרון (הוא התכוון על עצמו), ובדרך הם דיברו בלימוד, תוך כדי דברים, הקטן שם לב שהשעה מאוחרת והאיץ באחיו הגדול לרוץ בשביל שלא לאבד את האוטובוס, אמר לו אחיו הגדול (ר' גרשון) אם מוטב שנאבד את האוטובוס ולא נאבד את מידת הסבלנות.
פרנצויז כתב:הרה"ג נוטר הכרמים כתב דברים נפלאים בכל האשכול הזה.
אך יש להצטער שבדבריו על ההבדל בתכונות הג"ר יעקב זצ"ל ואחיו יבלח"ט הג"ר גרשון שליט"א, נכתב תיאור קצת נלעג על הגר"ג שליט"א, וחבל.
וכאן המקום לעורר, חכמים הזהרו בדבריכם, ובמיוחד מי ששייך לחוג מסויים וכותב על רבנים העומדים בצד השני של המיתרס, עלול מבלי משים להכשל בדבריו.
ממרומי היער כתב:הערב ההכתרה של הבנים למשרות החדשות בנו רבי צבי יהודה שליט"א יכהן כרב בית הכנסת גאולת ישראל, ובנו רבי שאול יכהן בעז"ה כרב העיר.
מזל טוב !
כל בן קיבל מאביו משהו מדמות הודו:
ר' שאול: הענוה החייכנות והלב הגדול
פרנקל תאומים כתב:ממרומי היער כתב:הערב ההכתרה של הבנים למשרות החדשות בנו רבי צבי יהודה שליט"א יכהן כרב בית הכנסת גאולת ישראל, ובנו רבי שאול יכהן בעז"ה כרב העיר.
מזל טוב !
כל בן קיבל מאביו משהו מדמות הודו:
ר' שאול: הענוה החייכנות והלב הגדול
יפה, א"כ הבחירה בו לשמש כרב העיר הינה ממש קליעה למטרה (גם הבנתי שהוא היחידי מהבנים המחזיק ב"כושר לרב עיר" מהרבנות).
יש לקוות שהוא ימשיך בדרכו של אביו הגדול וילמדו תועים בינה לקרוב ולרחוק אמר ה' ורפאתיו, ישמח לב מבקשי ה' ויתקדש ש"ש גם על ידו.
בעולם הדת"ל אוהבים להחזיק בטענה שדווקא רבנים מחוגיהם צריכים לשמש ברבנות במקומות חילוניים, היות שהם מעורים יותר בחברה הישראלית וכו' (הם הרי היו בצבא..), ובכלל יש מהם המסבירים שרבנות משפיעה ו"מסבירת פנים" צריכה למצוא כביכול דרכים להתגמש... "רבנות של בית הלל"...וכו', והנה דווקא כמה וכמה רבנים חרדים היו והינם למופת במידת החיבה הגדולה אותה רכשו או רוכשים להם בני עירם הרחוקים מחיי תורה, לרבות השפעתם הברוכה עליהם וקירובם ליהדות, וזאת מבלי לסגת מדרכי אבותינו ומבלי לעגל פינות. עלינו להמשיך ולהוכיח זאת, אם אנו מעוניינים שתיהיה לנו אפשרות לשמר את הרבנות בצביונה המסורתי בארץ, בה בשעה שיש המנסים לכרסם בה.
וונדרבר כתב: יתכן ויש הסברים אחרים לעובדה שהג"ר יעקב שלח הנה והנה.
ידוע סיפור ארוך על מרן החפץ חיים (ראה ילקוט לקח טוב, חלק ד' במדבר, עמ' רפ"א, וכן שאל אביך ויגדך ח"א עמ' רפ"ו), ובקיצור, שהח"ח שלח חולה לת"ח מעיירה קטנה לקבל ברכה למחלה קשה, ובסוף התברר שהחפץ חיים צם עליו בעצמו ארבעים(/שלושים) יום, והעמיד את הדברים בצורה כזו שייראה כאילו הברכה של הת"ח ההוא הועילה.
וכעין זה אולי אפשר לומר שרבי יעקב עשה את זה להסתיר את המופתים.
אפשר כתב:קראתי קצת בכ"ע, וקיבלתי כמה תובנות לדרכו של הנפטר, ואפרקם ואקוה שיבוא לרצון.
אקדים ב' נקודות.
דומני שענין זה אנו מוצאים כנר לרגלי ר' יעקב, כמובן א"א לי להגיד מתוך היכרות כי לא הכרתי, אך מריבוי סיפורים שמסופר עליו, וגם מכל מיני קושיות שצפו, ד"מ הענין שהוא היה כ"כ רב גווני דיין, ראש ישיבה, ראש כולל, רב – לחרדים, רב – לחילונים, ורב לבעלי תשובה. ועל כולם באבא למחצה. ובכלל למה לקח ע"ע כ"כ הרבה. גם הענין הזה שעסק בהברחת שדים ומזיקין וכדומה נגד דרכם של בית מדרשו. עוד דבר שלא דובר כ"כ הענין שהוא היה משתתף בריבוי של אירועים כמעט על סף הסתחררות. גם זה שישב לו כ"כ הרבה שנים מחוץ למחנה ברמת השרון, ולא נפגם כלל היותו בן ישיבה, או שבניו יפגעו, בניגוד מוחלט לכמעט כל אחד שהיה בנעליים שלו. גם מה שלא סופר כאן, כמה רצה לברוח מהרבנות וקיבל עליו פסק של הגרי"ז להישאר במקומו שהוא סיפור תמוה ומפליא בפנ"ע, ואכ"מ.
אבל נראה שר' יעקב תפס עצמו, את עיקר מהותו והשתייכותו, כישיבע בחור של פונוביז, ועד יומו האחרון זה היה 'הוא', הוא נשאר ר"מ בפונביז, זה היה מהותו ורצונו, והיכן שהוא היה נטוע, ומהמקום הזה הוא לא יצא כל ימיו, שאר כל מאורעות החיים שיחקו אצלו במנגינה של 'ההשגחה הביאה לידי כך', אם מחמת הנסיבות היה לו קשר לסנדלר אז כנראה שהשגחה רצתה שהוא יתעסק בזה, אז לקח מה שלקח, והמשיך להיות פונביזער שיודע להבריח מזיקין. אם מחמת הנסיבות הוא צריך להיות ברמת השרון, אין בעיה אני כאן לשירות כל העיר, לכל בעל תשובה ולכל חילוני, וכו', אבל אני פונביזער שיודע פרק בקירוב רחוקים, ולכן זה לא השפיע עליו ועל בניו, הוא לא הסתחרר כלל מהעמדה מול הרשויות או מעמדו ברבנות, [כמדומה שמעבר להיותו רב עיר לא התקדם במאומה בשום אחד מעמדות הרבנות, תמצא לי עוד רב כזה שלא התקדם לב"ד וכו'].
וזה גם הענין בכל המאור פנים והתייחסות לאנשים, עיקר הסיבה שגדולים או אפילו אברכים עצבניים לאנשים אחרים, הוא מחמת רצונם להית במקו"א או לעשות דבר אחר, כשאחד בא אלי לפני ארוחת ערב לגרד לי בשכל אני נותן לו להבין טוב מה שהוא עבורי באותה שעה, וממילא הוא הולך בפחי נפש, וכן אם אני מתמיד גדול ויש לי הספק של עשר דפים ליום, אין לי אפשרות להיות נחמד לכל מי שאני פוגש, ולכן אני מקצר, או אני עניני וכו', אבל ר' יעקב קיבל כל אדם כשליח מההשגחה העליונה בעצמו, ולכן הנני שלחני, הנני עומד ומוכן לשרת את הרגע הזה כפי שהרגע דורש. ולכן גם השתתף בכ"כ הרבה אירועים, הוא ראה תכלית בלבוא לשמחה, אנשים שמחים, והוא הוזמן, אז הנני שלחני.
ואפשר שהוא ראה עצם זה שהקב"ה זרקו למדברו של רמת השרון, [ואח"כ הוצע לו ודרשו ממנו לצאת לכל מיני קיבוצים ושאר ענינים לקירוב] שההשגחה דורשת את הדבר הזה ממנו, וזה הביאו לראות את עיקר תפקידו ותכליתו דווקא בנקודה השניה של להיות רב, היינו להתפלל ולבקש לחזק, ובקיצור להיות האב הרחמני.
ולכן אע"פ שמאוד הוקשה לי איך היה מסוגל להוציא אברך מביתו עם שליחות לילך לפדות נפשו או להבריח איזה רוחין ולילין, ולא נתן לאברך להבין שאין הצלה נגדו ית' רק בתשובה ומעש"ט תורה ותפילה וכו'. אבל יתכן באמת שהוא ראה זאת מחמת ריבוי צירוף מאורעות חייו כמי שלא התבקש לעמוד בעמדת הח"ח חזו" א וגרי"ז, אלא דווקא להיות את הר' אריה לוין, או את הצדיק'ל בצד שרק מפריח את השממה של הנפש.
כמובן כל דיבורינו מקירות לבי לבד, ולא מפי ר' יעקב אני מדבר, שרק הכרתי את פרצופו הזוהר ולא דרכו בחיים, אך ליקוט ההרגשות מכח הקריאה והמחשבה עליו הוליד לי הרגשה כזו. האמת שאני מרגיש טיפש בכתיבת דיבורים אלו, כיון שהם לא מאחד שהכיר וידע, אבל, הרי כבר אמרנו, 'ההשגחה הביאה לידי כך' שאכתוב, אז כתבתי....
ממרומי היער כתב:הערב ההכתרה של הבנים למשרות החדשות בנו רבי צבי יהודה שליט"א יכהן כרב בית הכנסת גאולת ישראל, ובנו רבי שאול יכהן בעז"ה כרב העיר.
מזל טוב !
כל בן קיבל מאביו משהו מדמות הודו:
ר' מרדכי שמואל: הצורה והשפראך
ר' צבי יהודה: ההתלהבות והעזות והפלפל
ר' שאול: הענוה החייכנות והלב הגדול
ר' ברוך: הצניעות וכח הנתינה
ר' חיים: החכמה והראש הגדול
ר' יוסף שלמה: הישיבישקייט והשמחה בלימוד
ר' יצחק: השמחה והחינניות והפרקטיות
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 106 אורחים