לדמות הגרח"י דינקליס בעל 'דעת יוסף'\ יחסי הרב קוק והחזו"א

נוטר הכרמים

בגליון 'דורות' שע"י עיתון 'העדה' הופיעה שיחה מרתקת שנערכה עם הגאון ר' שלמה אידלשטיין שליט"א, ראש ישיבת אהבת אהרן בבני ברק, ומראשי מערכת רמב"ם הוצאת רש"פ, על אביו חורגו הגאון האדיר ציס"ע ר' חיים יוסף דינקליס זצוק"ל, בעל 'דעת יוסף' על טהרות. שיחה מלאת תוכן, רוויה ניחוחות קדומים ומושגים שמימיים בתורת ועבודת ה', חומר בלתי ידוע.
טרחנו להביאו לפניכם:

: העדה 1.png (124.15 KiB) נצפה 18307 פעמים

: העדה 2.png (107.41 KiB) נצפה 18307 פעמים

: העדה 3.png (255.62 KiB) נצפה 18307 פעמים

: העדה 4.png (138.79 KiB) נצפה 18307 פעמים

: העדה 5.png (156.71 KiB) נצפה 18307 פעמים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' אוגוסט 21, 2011 3:24 am

נזכרתי במה ששמעתי מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, כאשר הספיד מרן הגרא"מ שך את ר' יוסף דינקליס זצ"ל, פתח במשל פיו וסיפר על יהודי אחד, פושט רגל, שיום יום היו הנושים נוטלים מביתו את כל רכושו וקנין ביתו, ועדין לא רפו ידיו. ויהי היום והוציאו מביתו ארון, אשר למראה עינים לא נראה כתפארת ביתו, אכן בשעה שעקרו מביתו ארון זה, פרץ בבכי מר, שאלוהו סובביו, הרי כשנטלו ממך דברים יקרים יותר לא ראינו אצלך שברון בערך זה, וישיבם: 'יע, יע, אבער דאס איז לעצטער'. מוסיף הגרמ"מ, השומעים קטני המוחין לא הבינו, הרי האיכא והאיכא והאיכא, (היה זה בעוד עמנו חיים, החזון יחזקאל, ר' חיים שמואלביץ, הקהילות יעקב ועוד). אבל מי ששכל בקודקדו הבין, שאמנם יש את זה ויש את זה, אבל בכל זאת זהו האחרון.

מקור כאן.

נוטר הכרמים

בקשר ליחסו עם מרן הגרא"מ שך, יצויין עוד כי בשכון הגרא"מ בירושלים שכנעו להחליף למלבושי ירושלים בש"ק, כפי שנהג דודו בעל אבן האזל ועוד, אך מרן סירב בטענה כי אינו ראוי ללבוש את מלבושי ירושלים, והוסיף בהצטדקותו כי גם הרב מבריסק לא החליף. (נכדו ראי"ש ברגמן, מאמר האנק דום, נדפס בסוף ספר תומר דבורה הוצאת מישור).

מלבד ספריו הענקיים בכמות ובאיכות על סדר טהרות, חיבר גם 'אמונת יוסף' על זרעים, וכן שקד על הוצאת פי' מהרש"ס על סדר זה. כמו"כ חיבר קונטרס על קו התאריך בשם 'סוד נקודה דלתתא'.

מבקש חכמה

אני שמח שבקשתי מאז נענתה:
Re: ר' יצחק יעקב (איצ'לה) רבינוביץ מפאנעוויזש ומשפחתו
על ידי מבקש חכמה » 27/12/10 21:46

ישנו מחבר פורה מאד ואינו מוכר כל כך שמזהה עצמו בספריו בשער הספר כתלמיד מובהק של הרב איצלה מפוניבז', והוא הרב דינקלס בעל מחבר דעת יוסף על טהרות ואמונת יוסף על ירושלמי זרעים (שהוציאו לאור עם פירוש הרש"ס).
אולי יש מישהו שהכירו ויכול לספר עליו.מבקש חכמה

אודה על האמת שעל אף התרשמותי מגודל החיבורים טרם זכיתי להתעמק בתוכנם, אולי ימצא כאן מישהו שיכול לתת סקירה קצרה על אחד החידושים ולעמוד על דרכו הלימודית, שזה בעיקר הדבר המעניין.

מבקש חכמה · הודעהעל ידי **מבקש חכמה** » א' אוגוסט 21, 2011 6:14 pm

דברים מעניינים עליו פה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... c5bfd2&st=%u05d3%u05d9%u05e0%u05e7%u05dc%u05e1
בחוברת המעין נדפסו הערות שלו על החזון איש שביעית ועליהם השיב הרב ב"י זילבר בשו"ת אז נדברו חלק יד.

עוד תשובה שלו לרב שמעון כהן בנושא עונש כרת על ספק כרת:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 1&pgnum=19

בשו"ת הר צבי (זרעים צב) הביא דברים בשמו.

בקובץ תורת הארץ (ה) מובא בירור (ללא שם המחבר) תשןבת הרב דינקלס על הבירור ולאחר מכן תשובת החזון איש.

בקובץ הישר והטוב ב הביא הגר"נ גולדברג וויכוח בין הרב דינקלס לחזון איש האם ניתן לפדות מעשר שני בכסף של המדינה (ואולי הדבר קשור לעמדותיו כפי שצויינו בכתבה למעלה).

בחוברת העמק תשל"ג יש תשובה שלו שמתנגד להיתר גידולים בשביעית על המים ותוקף את מחפשי ההיתרים "מקלו יגיד לו"...

וראה עוד שו"ת אז נדברו (ד,נט) שמתאר פולמוס בין החזון איש לרב דינקלס בעניין דיני אתרוגים.

שמונה עשרה שעות

מו"מ מהאמונת יוסף עם מרן החזון איש בענין ישכר וזבולון נדפס בספר החדש גנזים ושו"ת חזון איש
ב"ח הגר"ש אידלשטיין מכהן כיום בישיבה בצרפת ולא בישיבת אהבת אהרון
להאמונת יוסף היתה גם בת חורגת מאשתו השניה [אלמנת הגרצ"י אידלשטיין] והיא נשאת לרבי שלמה זלמן בריטשטיין משגיח ישיבת תולדות אהרן
את ב"ח הנ"ל לא שלח ללמוד בפוניבז' למרות הקשר האדוק של משפחתו לפוניבז' בגלל ה"דגל" של הציונים

מיוחס · הודעהעל ידי **מיוחס** » א' אוגוסט 21, 2011 6:45 pm

איך אני יעתיק את המאמר למחשב שלי הבו עצה

תבוא על כל אחת מן התמונות (המאמר מורכב מתמונות) תלחץ עליה עם המקש הימני של העכבר ותבחר שמור תמונה בשם

חרט · הודעהעל ידי **חרט** » ג' אוגוסט 23, 2011 2:44 am

ציטוט מתוך הכתבה:
מתוך חוסר ידיעה שלח אותו [=אביו] לוילנא כדי שילמד ב'בית מדרש לרבנים' שהיה שם מבלי לדעת שמדובר במקום של משכילים פורצים ופורקי עול

'בית מדרש לרבנים' בוילנא נסגר למעלה מעשרים שנה לפני שרח"י דינקליס נולד!!!

ישראל הר כסף

מיוחס כתב:איך אני יעתיק את המאמר למחשב שלי הבו עצה

קח את המאמר בpdf.

דינקלס.pdf: (931.68 KiB) הורד 1367 פעמים

ישראל הר כסף

ישראל הר כסף כתב:
מיוחס כתב:איך אני יעתיק את המאמר למחשב שלי הבו עצה

קח את המאמר בpdf.
דינקלס.pdf

האיכות לא מי יודע, אבל זה מה יש.

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ד' אוגוסט 24, 2011 3:10 pm

שמעתי פעם שהגרח"י הנ"ל לא נכנס לחזו"א כל שנת השמיטה משום שסבר שאסור לגזום גינות נוי, ובבית החזו"א גזמו ע"פ הוראתו.

ספרן · הודעהעל ידי **ספרן** » ד' אוגוסט 24, 2011 3:49 pm

מספרים: רחי"ד היה מדקדק ומאריך מאד בקר"ש. כיוון שהיו ממתינים לו עד שיסיים, היה הדבר לטורח על הציבור והיה מי שהתלונן ע"כ באזני החזו"א. באחד מביקוריו, רמז לו החזו"א על העניין. רחי"ד חזר בהתלהבות על מאמרם ז"ל במס' ברכות כל הקורא קר"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנום. השיב לו החזו"א: אבל יש גם להזהר, הנך עוד עלול להצטנן ... (אולי מובא בפאה"ד)

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' אוגוסט 26, 2011 5:06 pm

השבוע פרק שני בסדרה והפעם דברים קשים על הרב קוק, (המכונה 'רב קוק') והתבטאויות החזו"א עליו.
מוזר במיוחד המסופר שם, לפיו קנאי ירושלים שמעו שהחזו"א שיגר מכתב לרב קוק, ושלחו את הגרח"י לברר את הפרטים, לבסוף השיב החזו"א שכתב לרב קוק בלי שום תארים ואף הוסיף כי מתשובתו למד על מידת גדלותו בתורה (והמ"י או שיעיין שם...). המספר מוסיף: לימים נדפס המכתב באגרות לראי"ה ובו מופיעים תארים, אבל ברור שזה זיוף כי מעולם לא נראה המכתב האוריגנאל. וזה 'קצת' פלא כי באגרות לראי"ה בסופו יש תצלום המכתב (אולי בהוצאה הראשונה לא היה, בכל מקרה תצלום המכתב מופיע במקומות רבים).
זה הזכיר לי מה ששמעתי פעם מר' שמעון כהן (בעל עשרת מונים). הלה קיבל מר"ש רענן קוק את מכתבו של מרן הגרי"ז לרב קוק, באמרו לו, 'אתה מעריץ את שניהם כאחת ולך יאתה'. ר"ש כהן אמר לי שהוא נוהג לעיתים ללכת עם המכתב בכיס המעיל, כאשר הוא מגיע לזכרון משה (הנמצאת בשכנות דירתו מעל האמריקנר שול), ואז כאשר נקרה לידו בריקסקער איינקיל חבוש כובע אפור, הוא מציג בפניו את המכתב על שלל התארים שכותב שם הגרי"ז לרב קוק, והם שואגים לעומתו: מזויף ! מזויף!

אליהוא כתב:שמעתי פעם שהגרח"י הנ"ל לא נכנס לחזו"א כל שנת השמיטה משום שסבר שאסור לגזום גינות נוי, ובבית החזו"א גזמו ע"פ הוראתו.

לא מדויק, היה אילן שהפריע שם וגזמוהו בהוראת החזו"א, והגרח"י כעס על אופן הגיזום, והתווכח עם החזו"א על היתרו בקולות וברקים. אומרים שהחזו"א אמר שלו היה יודע כמה יפריע הדבר לגרח"י היה נמנע מחמת כבודו - מופיע בדברי ר"ש אדלשטיין השבוע.

תוך כדי דיבור

כבר זה זמן שאני חושב להתפנות מתישהו ולנסות לעשות סדר בנושא יחס החזו"א והראי"ה. לא שהמצאי כל כך רע כשלעצמו (הסיקור בפאר הדור ח"ב מאוזן להפתיע, ורוב מה שהיה להרחיב עשה הרמ"צ נריה ב"חזון וראיה". דרך אגב, מכתבי החזו"א לראי"ה פורסמו לראשונה בתשל"ו בקונטרס הקטן 'לתקון עולם', וצילומם נדפס כמה שנים אחר כך על ידי הרב נריה, ומכל מקום עצם קיום התכתובת היה ידוע למן תרצ"ז עם הדפסת שו"ת משפט כהן), אבל אין בו התייחסות לכל מיני סיפורים שצצים חדשים לבקרים בדור האחרון, בתחום שכנראה המוטיבציה לשקר בו גדולה במיוחד (ראו לדוגמא כאן: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2459912&whichpage=4#R_4. ומסתמא חזרו ב'העדה' על הבדותא על הסיבה שלא עלה החזו"א לירושלים?) וגם לא ניסיון להתמודד עם עדויות שעשויות להצביע על תמונה מורכבת יותר. באופן כללי, כדי לעמוד על האמת בנושאים מסוג זה צריך להיות מוכנים לקבל באופן עקרוני כל מסקנה שתעלה, אם שהחזו"א העריץ את הראי"ה ואם שהתנגד לו בתוקף, ואילו ניסיונות "לברר" את העובדות כשסיכום הדברים כבר נכתב מראש, אינו עשוי לעלות יפה (ואגב2, עם כל מה שהרב נריה היה תלמיד הראי"ה וכמובן העריצו, עדיין יכולתו לחתור לבירור מאוזן ומחוייבותו לאמת גדולות עשרת מונים מאשר אלה של כותבי 'העדה' בנושאים שכאלה. דוגמא בעלמא, בפעם האחרונה שב'העדה' כתבו על החזו"א והראי"ה, לפני שנתיים כמדומני, הם תיארו כיצד מייד עם הגעת החזו"א לארץ החל בפולמוס מכתבים עם "רב קוק", "פולמוס" שעסק, לדבריהם, בהיתר המכירה... פתי יאמין שהם לא ראו את המכתבים הללו!).

כאן כמובן, על רגל אחת, אי אפשר להאריך ביריעה שלמה, אבל אכתוב ראשי פרקים של כיוון שלפי ידיעתי והבנתי הוא מבוסס.
בחינה פשוטה של העובדות הקיימות לפנינו בכל הנוגע ליחסי השניים בתקופת חייו של הראי"ה, מראה שהחזו"א הפגין כלפיו הערכה בלתי רגילה. ראשית ההתכתבות ו"הוד כבוד מרן שליט"א" - אין זה מסוג התארים שהחזו"א נהג בהם בפזרנות - בכלל לא היה כמוהו מקמץ בתארים ופתיחות סגנוניות - ובכל הקשר אחר אוהבים להדגיש שרק לר' איסר זלמן וכו' כתב דברים כאלה (ובנקודה זו, אגב מה שכתבת על הנסיון הפאתטי לטעון שמדובר בזיוף, כאן וכן גבי הגרי"ז, יש להעיר שמצד שני הטוענים כן מגלים קצת יותר מחשבה ישרה מאלה שמנסים לפלפל ולתרץ בק"נ תירוצים משונים שמלבד מופרכותם כשלעצמם גם הופכים את גדולי ישראל לעדת חנפים וצבועים). אבל זה לא רק התוארים, גם מעצם שליחת המכתב ניתן ללמוד הרבה. הרי מה ביקש החזו"א לברר, אמנם הוא פותח בלשון של בקשת הוראה ("אבקש בזה להשיבני אם אפשר להחליף פחות משו"פ על המטבע..."), אבל בעיקר רצה לדעת טעם המנהג; אם כן למה להרחיק במכתב עד ירושלים, למה לא יפנה לרי"צ הלוי או רב אחר מת"א-יפו וכדומה, וישאל אותו על מנהג זה? אלא אפשר להציע שני הסברים: א' הוא ביקש ליצור קשר יזום עם הראי"ה, ב' הוא ראה בו (שהתמנה עוד על ידי ר' שמואל סלנט והאדר"ת לפקח על ענייני מצוות התלויות בארץ ביישוב המתחדש) כדמות המוסמכת לענות על שאלה כזו בענייני המנהג בזה בא"י. כך או כך, גם המכתב השני כתוב בענווה גדולה ("אשאלה להקל לי לסמוך...ולא להוראה אני אומר, אלא להקל לי לעצמי") וכבוד ניכר ("והנני אסיר תודה על ברכותיהם וידידותם").
שנית, המפגש באירוע חנוכת ישיבת בית יוסף נובהרדוק בבני ברק, כמה חודשים אחר כך. שיש יותר מעד אחד על כך שהחזו"א עמד כל זמן שהראי"ה נאם (אף התמונה הידועה מראה שעמד ופניו אל הראי"ה. ואיני זוכר מיהו העד שסיפר ששאל את החזו"א מדוע אינו יושב ואמר לו "די תורה שטייט"). על זה היו גורמים ידועים שניסו לטעון משהו בסגנון, הרי החזו"א רק עלה לארץ ולא הכיר עדיין את הראי"ה. אבל כל מי שיש לו יושר אינטלקטואלי מינימלי מבין עד כמה טיעון כזה הוא מופרך. יותר מעשור שהקנאים מרעישים כנגד הראי"ה בכל יכולתם, אורות והאוניברסיטה ומה לא, והחזו"א כאילו חי בעולם אחר? וכי ייתכן שהחזו"א ישב כתריסר שנים בווילנא השוקקת, בסמוך למנהיג הגדול ר' חיים עוזר, ולא ידע ולא שמע כלום ממה שמתחולל סביבו? וכי יש משהו מהידוע לנו על החזו"א שאפילו מתחיל להצביע בכיוון שכזה? וכי לא זה הוא החזו"א שמספרים עליו שכתב ב'כנסת ישראל' (תחת שמו של ר' שלמה כהן) מאמר תורני נגד איזה חידוש של ר' משה הלוי סולובייצ'יק בשביל שהיה משוייך למזרחי? וכו'.

עד כאן הדברים הנוגעים לתקופת חייו של הראי"ה. שנפטר בסוף תרצ"ה, שנה וקצת אחר בוא החזו"א ארצה. וממילא דבר לא היה כבר יכול להשתנות ולהתחדש במה שנוגע ליחס הישיר שבין השניים (וכאמור גם קשה להניח שסך פרשת חיי הראי"ה ודמותו לא היה כבר מוכר לחזו"א). אלא שמעתה והלאה, מתחיל הדיון לא על יחסיהם של השניים כאישים אלא על התייחסותו של החזו"א לראי"ה כדמות. וכעשרים השנים שיחלפו עד פטירת החזו"א, הולידו כמה וכמה סיפורים ועדויות על התייחסויות כאלה של החזו"א. וכאמור יש הכרח לברור היטב את מהימנות הסיפורים ומידת דיוקם (ולדוגמא נוספת, באשכול אחר כאן צוטט ממעשה איש בשם ר' אליעזר צדוק טורצין על מעשה שבליל יוה"כ אחר כל נדרי בכולל החזו"א קם והודיע לתלמידיו שידבר "לשון הרע כשר" כנגד רב אחד, והכוונה כנראה לראי"ה - והנה בא כותב אחר ומספר שלא היה זה אחר כל נדרי אלא אחר התפילה, ולא בכולל חזו"א אלא ברחוב, ולא בפני תלמידיו אלא עם תלמיד בודד, ומה נשאר כבר מתוכן הדברים לא נתבשרנו). אבל גם לכשיוכחשו רובם עולה שאכן חלה הצטננות אצל החזו"א כלפי הראי"ה, ודאי לעומת מה שהפגין כלפיו בחייו.
אלא שזהו בדיוק העניין. שכל זמן שהראי"ה היה חי, הרי כשהחזו"א חולק לו יחס זהו סוף סוף יחס לת"ח וגאון העומד עמו בקשרים. ואילו לאחר פטירת הראי"ה, כשתוך שנים מעטות ניכסו אנשי 'המזרחי' את זכרו באופן בלעדי והכתירוהו כמורה הדרך הגדול (מה שבפירוש לא היה בימי חייו. והארכתי בזה הרבה במקו"א עמי), הרי שמעתה חלוקת כבוד לדמותו של הראי"ה משמעה בעקיפין חיזוק אנשי המזרחי ואמונתם בצדקת דרכם. וזו, עד כמה שהבנתי מגעת, הסיבה המרכזית להצטננות הנזכרת. בשעתו לפני כמה שנים כשהתחקיתי על רוב הסיפורים הידועים בנושא זה, הסיפור שהיה נראה לי האמין ביותר הוא זה של מוכר הספרים שפנה אל החזו"א אם אפשר למכור ספרי הראי"ה, והשיבו: בהלכה - כן, במחשבה - לא. וזה, אם נרצה, מבטא היטב את החילוק הנזכר בין ההתייחסות לראי"ה כת"ח וגאון ובין העובדה שסיעה שלמה שהחזו"א במאבק כנגדה נשענת על דמותו. גילויי הכבוד, בהקשר זה, כבר נעשו עניין אחר.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ש' אוגוסט 27, 2011 11:52 pm

אכן סוגית יחסו של החזו"א לרב קוק היא עמומה מאד. מחד יש את המכתב בעל התארים המפליגים, מאידך יש יותר מידי עדויות על ביטויים חריפים שאמר החזו"א עליו בשנים היותר מאוחרות (שמעתי כמה מהם בשם העדים ששמעו כן, מר' דב לנדו). יתכן על הדרך שכתב תוכ"ד אבל ביתר הדגשה: מסתבר שהחזו"א באופן אישי כיבדו מאד (כמו רוב ככל רבני ליטא), אלא שלימים תלה בו את הקלקלה שראה במדינה (ועד"ז יובן הביטוי המיוחס לו הנתלה בשמו של הרב קוק, לפיו יראו לו את תוצאות מעשיו וכו'). כלומר לא רק שהיה בזה ענין טקטי שלא לחזק את הסיעה שהפכה את הרב קוק לסמל, אלא הוא באמת ראה בו אחראי להתפתחויות שליליות מסוימות. כמובן שהכל השערה בדרך אפשר.

לגבי הסיפור עם עמידתו של החזו"א באירוע חנוכת הבית של ישיבת בית יוסף, מסופר שם מפי הגרח"י שלדבריו שמע כן מהחזו"א עצמו, לדבריו החזו"א התחכם בכך שלא יצטרך לעמוד בפניו, וכך עמד בכל האירוע כולו. עוד סיפר בשם החזו"א שכשאר ביקר הרב קוק בביתו, שתק החזו"א במכוון, ויש שם עוד פרטים מגנים על הפגישה ומה שהתרחש שם. (אמנם השתיקה מתועדת גם אצל הרב נריה אבל לכשעצמה היא אופיינית לחזו"א).

לגבי המכתב הידוע, פשוט (בקוצ"ד) שהוא פנה לרב קוק כמי שקיבל את המסורות מהאשכנזים מחדשי הישוב בארץ (ר' זונדל סאלנט לר' שמואל ור' שמואל לרב"צ יאדלר והאדר"ת ומשם לרב קוק) לגודל פליאתו על כך שאין נוהגים כדין המפורש בגמ' פנה לברר את טעם הדבר והרב קוק היה הכתובת הטבעית לכך. (הרב קוק לא ידע את טעם המנהג, (אם בכלל יש לו טעם) ושיער שאולי אינו נוהג אלא כשפודים בשוויו. כיום אף ההולכים לאורו לא אימצו את דבריו ולית מאן דחש שלא לפדות פחות משו"פ על פרוטה חמורה).

תוך כדי דיבור

א. פיתרון יפה מבחינת הקנאים, התירוץ בעניין העמידה...
ב. מה שכתבת שהשתיקה סה"כ היתה אופיינית לחזו"א, העלו גם בפאר הדור.
ג. לעניין מעשר שני כו' גם הראי"ה הסכים באופן מסויים, ואפשר בקצרה לעיין כאן: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/06/00605.htm

מבקש חכמה

בספר זכור לדוד (שיצא בעריכת הרב אי"ש קנייבסקי) נמסרים ביטויים חריפים מאד של החזו"א על הרב קוק (ראיתי הספר בזמנו בספריית ישיבת מרכז הרב ושם קראתי לתדהמתי את תוכנו, ובזמנו הערתי לאחד הספרנים שם שצריך להוציא את הספר מספריית הישיבה, ולא הסכים. לדעתי יש גבול עד כמה מוסד שנוסד על ידי הרב קוק עצמו צריך להחזיק ספרים שתוקפים בכזו חריפות את הרב, ואף לשלם עליהם בחנות ולממן את מוציאיהם).
הייתי שמח לקבל את התירוץ של תוכ"ד, בכל מקרה מבחינתי הדברים צ"ע, ערכו של הראי"ה אינו תלוי רק בהערכת החזון איש.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' אוגוסט 28, 2011 12:23 am

מבקש חכמה כתב:בספר זכור לדוד (שיצא בעריכת הרב אי"ש קנייבסקי) .

?

מבקש חכמה

כתבתי מהזיכרון, הספר אינו לפני ובוודאי עברו שנים מאז ראיתיו, זכור לי שהיה מעורב בהכנת הספר לדפוס בצורה משמעותית, אולי אינו העורך הראשי ועמו הסליחה.

שומר · הודעהעל ידי **שומר** » א' אוגוסט 28, 2011 12:01 pm

פעם נכנס חתנו של הגה"ק בעל השפע חיים הרב וייס לחדרו וראה אותו לומד שות משפט כהן ושאלו מה זה וענה חלקנו עליו בהשקפה אבל הוא היה אדם גדול

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' אוגוסט 28, 2011 12:13 pm

מבקש חכמה כתב:כתבתי מהזיכרון, הספר אינו לפני ובוודאי עברו שנים מאז ראיתיו, זכור לי שהיה מעורב בהכנת הספר לדפוס בצורה משמעותית, אולי אינו העורך הראשי ועמו הסליחה.

אין שום קשר לקנייבסקי. הספר נערך וי"ל בידי משפחת פרנקל (אחייניו של רד"פ)

גנזים ושות

לענין השאלה מדוע החזו"א פנה להרב קוק כבר פורש הדבר בספר גנזים ושו"ת חזון איש שהיה זה כהמשך ישיר להצעתו של רבי משה אילביצקי
לענין התוארים שכתב במכתבו הראשון זה בודאי לא קושיה כי הוא עדיין לא הכיר את דרכיו והכירו רק מפי השמועה ואף היה לו תפקיד חשוב ויומיים לאחר בואו של החזו"א לאר"י עדיין לא הכיר את דעת ציבור היראים אודות הרב קוק, ועל כן כיבדו בתואר זה רק מתוקף תפקידו וזה היה המושכל ראשון שלו. אך לאחר מכן נשתנתה דעתו לגמרי על הרב קוק וכדלהלן
והרבה ראיות לכל הנ"ל
ראשית אף על המהרי"ץ דושינסקיא החזו"א כתב מרן ומסתבר שהיה זה בגלל תפקידו החשוב כי החזו"א לא הכירו מקרוב ועכ"פ קשה לומר שהחזו"א החשיבו כהאחיעזר וכהח"ח וכהקוב"ש, ואמנם עכ"פ זה בודאי שהחזו"א העריכו והוקירו עד למאד [מבלי שום יכולת השואה להרב קוק ואפי' השואה לטיבותא]
במכתב השני -לאחר כשבועיים ומחצה- להרב קוק כבר נעלם התואר הזה
ובאמת כי מייד לאחר בואו החזו"א תפס במי המדובר ודעתו השתנתה מהקצה לקצה וכדלהלן בהוכחות חותכות וברורות
במכתב משנת תרצ"ז החזו"א כותב כי מרכיבים אתרוג "ע"פ הוראת הרב קוק" ומעולם לא יצא מתחת ידיו "הוראת הרב גרודזיסקי או הוראת הרב קגן או הוראת הרב וסרמן" ותמיד כתב הגרח"ע וכו' עז"ה
כמו"כ במכתבו הידוע מערב שמיטה צ"ח מזכיר במכתבו גדולי תורה ואת כולם מזכיר בתואר הגאון מלבד הרב קוק.

בהמשך אעלה לכאן את המכתבים בשלימותם.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ב' אוגוסט 29, 2011 12:12 am

גנזים ושות כתב:לענין התוארים שכתב במכתבו הראשון זה בודאי לא קושיה כי הוא עדיין לא הכיר את דרכיו והכירו רק מפי השמועה ואף היה לו תפקיד חשוב ויומיים לאחר בואו של החזו"א לאר"י עדיין לא הכיר את דעת ציבור היראים אודות הרב קוק, ועל כן כיבדו בתואר זה רק מתוקף תפקידו וזה היה המושכל ראשון שלו. אך לאחר מכן נשתנתה דעתו לגמרי על הרב קוק וכדלהלן
והרבה ראיות לכל הנ"ל
ראשית אף על המהרי"ץ דושינסקיא החזו"א כתב מרן ומסתבר שהיה זה בגלל תפקידו החשוב כי החזו"א לא הכירו מקרוב ועכ"פ קשה לומר שהחזו"א החשיבו כהאחיעזר וכהח"ח וכהקוב"ש, ואמנם עכ"פ זה בודאי שהחזו"א העריכו והוקירו עד למאד [מבלי שום יכולת השואה להרב קוק ואפי' השואה לטיבותא]

מישהו מוכן להסביר לי את הנכתב?!
החזו"א כתב תארים (את התואר 'מרן') לרב קוק כי לא הכיר אותו, "ועל כן כיבדו בתואר זה רק מתוקף תפקידו".
לעומת זאת, לרב דושניסקי הוא כתב 'מרן' כי לא הכיר אותו "ומסתבר שהיה זה בגלל תפקידו החשוב"... "עכ"פ בודאי שהחזו"א העריכו והוקירו עד למאוד".

אני חושב שזו דוגמא מצוינת לפלפולים שכבר לינקק אליהם תוכ"ד לעיל.

גנזים ושות

להלן העתק מהספר גנזים ושו"ת חזון איש: ראשית המכתב של רבי משה אילביצקי וההגהות שם,
והנה באין ספק כאשר יבוא כתר"ה לפה אה"ק יתחדשו לו ספקות הרבה והנה יש עם מי להתיעץ במצוות התלויות בארץ בתל אביב עם הרב הגאון רבי יוסף ראב"ד דתל אביב אשר יש בידו קבלות הרבה מחותנו הגאון המקובל ר' נפתלי הירץ מוציא לאור שנות אלי' על שבת להגר"א ז"ל ומחבר סידור הגר"א והי' זמן רב ראב"ד ביפו בהתחלת הישוב. ובירושלים עם הרב "קוק" כי הוא בקי גדול ומנוסה בזה .
ובהגהות שם:
מפי השמועה מסופר שאכן נסע אליו -לרי"צ הלוי- מרן לברר כמה דברים כיהודי פשוט, ולימים כאשר יצא שמו של החזו"א נסע אליו רבי יוסף צבי הלוי לשאלה או לעיצה או לברכה ועכ"פ עם כניסתו לחדרו של רבינו זיהה רי"צ שהלא זהו אותו אדם שבא אליו בזמנו ל"שאול שאלות".
ולענין הרב קוק באמת לאחר יומיים מבואו לארץ שיגר מכתב להרב קוק עם שאלותיו ונד' להלן. [בשולי הדברים אולי יש לדייק שבהפנותו את החזו"א לרי"צ הלוי ולרב קוק הוסיף ופירש כמין נימוקים טכניים ויתכן שנצרך לכך בדוקא בגלל עניני השמיטה].

העתק המכתב מהחזו"א לר"מ אילביצקי על הרב קוק:
שלו' וברכה וגמח"ט
אחדשה"ט נודעתי מהרכבה חדשה, שמרכיבים אתרוג מן השוק באתרוג היער, וזה קורין בלתי מורכב, ועושין כן ע"פ הוראת הרב קוק, וראיתי אתרוגים אלו וחזותן כמו שלנו, ועפ"ז בטלה הטביעות עין שסמכתי עלי', ולזאת אבקש לקבל אתרוג מאותו האיש שכת"ר מקבל בכל שנה ושנה, שאין בהם הרכבה של מין אחר כלל וכלל.

העתק המכתב של החזו"א בו מחלק ומפריד בתוארים באופן בולט את הרב קוק [הן בתוארים שלפני השם והן בתוארים שלאחר השם].
וכפי המוחזק כאן כן היתה דעת הגרי"ל דיסקין והגרש"ס זללה"ה בשנת תרמ"ט ושנת תרנ"ו, אלא בשנת תרנ"ו, אלא בשנת תרנ"ו חידש הגרנ"ה זללה"ה אבד"ק יפו למכור העצים ע"מ לקוץ, וכפי שמוסר חתנו מו"צ דתל אביב אמר שהסכים לו הגרי"ל בשנה ההיא ולא יותר, וגם אמר שהיה נראה לו שאין דעתו נוחה מזה, אך בהרכח לא מיחה בהם בשנה ההיא, וכאשר רצו לעשות ג"כ בשנת תרס"ג כן, ורצה [b]הגאון רא"ד תאומים ז"ל להסכים עם הגאב"ד יפו, קמו עליו הקנאים מתלמידי הגרי"ל והראוי לו חתימת הגרי"ל שאין להשתמש בשום היתר, והגרש"ס ז"ל אמר שאינו מתערב בזה מפני שקשה לו לראות בעצמו, ואם אין ברור לו כאחותו אל תאמרהו. והנה אגו"י הנמשכים אחרי תלמידי הגרי"ל מחזיקים הדבר לאיסור, אך העם נהגו בשמיטות אחרונות ע"פ הרב קוק ז"ל שהשתמש בהיתר המכירה למלאכות דרבנן ומלאכות דאורייתא ע"י נכרי.
[/b]

גנזים ושות

מסקנת הדברים:
לכל המבקשים להתלות באילן גדול כי מרן החזו"א כתב על הרב קוק "מרן" אין בדבריהם אלא סילוף הדברים, היות ומרן עצמו חזר בו ואף תיארהו בתואר הרב בלבד "והפה שאסר הוא הפה שהתיר", ולא זו בלבד אלא שאילו מתחילה לא היה מתארהו בתואר מרן היה מקום למזרחי לטעון כי החזו"א לא הכירו אבל אחרי שתארהו בכבוד וחזר וכתב עליו כמעט מבלי תואר יש בזה ללמד ביותר מאלף עדים על יחסו של מרן החזו"א להרב קוק, ובכל דוכתא קיימא לן "בתראה עדיף" ויחסו המאוחר של מרן החזו"א להרב קוק הוא הקובע ולאורו נסע ונלך.
[מעלה גדולה יש בדברים הנ"ל שהכל מוסמך בדייקנות מלאה לדברים שכתב מרן עצמו ואינו נתמך על "מיישעהלך"]

תוך כדי דיבור

א. כבר כתבתי שטענת הבל היא לומר שעד בוא החזו"א לארץ הוא לא הכיר 'באמת' את דמותו המפורסמת של הראי"ה. (ואנו יודעים כמה היה קשור אל ר' חיים עוזר, ובנקודה זו אנו יודעים הרבה מאד על כל קשרי ההערכה והכבוד בין ר' חיים עוזר לראי"ה, והשלמנו את התמונה עד כאן). גם לומר שהחזון איש היה כותב על מישהו "מרן" בתור מושכל ראשון, ורק בשביל תפקידו הרשמי, זה דבר מופרך לכל בעל עין ישרה.

ב. לומר שבמכתב השני "נעלם" התואר, זה תיאור מסולף, וכבר ציינתי שאין כהחזו"א לקמץ בתארים ובמליצות סגנוניות בפתיחת המכתב, וברוב מכתביו אין תארים בכלל אלא רק דרישת שלום במילה אחת או שתיים, אף כשמדובר ברבנים חשובים, וגם כשכתב בתארים לאדם מסויים, לא בכל המכתבים אליו הם מופיעים. ועוד ציינתי שמסיים את המכתב השני בכבוד רב (אגב, שאלת תם: בגנזים ושו"ת מופיע גם צילומו של מכתב הרב אילביצקי? בכל אופן הדבר מחזיר דווקא לאפשרות הראשונה שהעליתי, שהיה לו בת"א את מי לשאול ובכ"ז פנה דווקא לראי"ה. ואזכיר את המכתב ששלח ר' חיים עוזר לראי"ה לבשרו על בוא החזו"א).

ג. מה שבא אחר כך, אכן, כבר הזכרתי שהצטנן היחס בשנים שלאחר הפטירה ושיש לעמוד על כך, אבל להתעלם מן הכבוד שבתחילה או לנסות להסבירו בהסברים משונים, לא זו דרך מבקשי אמת.

ד. לגבי הדיוק בתוארים, איני מנסה לומר שאין כאן כלום. אבל יש להעיר את ההערות הבאות: ראשית, "הרב קוק ז"ל" זה רחוק מביטויי החירוף שיסופרו בשמו מאוחר יותר. שנית, אם כבר לדייק בתארים וכדומה, למה על האדר"ת כתב רק ז"ל ולא זללה"ה? שלישית, מהו דרך הזלזול הזאת "וכפי שמוסר חתנו מו"צ דתל אביב", אפילו בלי להזכיר שמו? (השווה לאופן אזכורו על ידי הרב אילביצקי!) וכבר הועלתה באשכול סמוך העובדה שהחזו"א לא נדרש כלל, כמעט במופגן, לחיבורי הרי"צ הלוי בעניין מצוות התלויות בארץ. רביעית, כיוון שהגענו לכך אציין שבעיני זהו דווקא אופייני בדרך החזו"א שכשמבקש לחלוק על דעת רב אחד לא ירבה בתארי כבוד אגב אזכורו (ובהקשר זה, מישהו יכול לציין דוגמאות לאופן אזכור ר' צבי פסח פרנק אצל החזו"א שלא בתכתובות הישירות ביניהן?)

ה. לגבי ההסבר להצטננות, על מה שכתב איש ספר, הוספתי אחר כך: לגבי ההצעה בפורום, קצת קשה: א' קצת מוגזם בכל זאת, אפילו בשביל העדה, לתלות את חולאי המדינה בראי"ה. אם לא היה הראי"ה לא היה בן גוריון? ב' אם על חולאי החילונים מדובר, איזה דבר מהותי השתנה מאז פטירת הראי"ה? לכן אולי, אם אלך בכיוון זה, אפשר לומר קצת אחרת: אני כתבתי, לאחר שהתחקיתי על הדבר, שהציונות הדתית (הפוליטית) נתלתה בראי"ה באופן מלאכותי. אבל בעלמא היא נתפסת מכל הצדדים כממשיכת דרכו. וכך היה מסתמא מזווית מבטו של החזו"א, ואם כן, הוא שלאחר קום המדינה היו לו כמה מאבקים קשים כנגד נציגי ציבו זה וככלל ביקורת נוקבת עליו, ממילא תלא את קיומו של ציבור זה במי שנתפס כמייסדו - הראי"ה - ומכאן היחס השלילי. וגם זה אינו ברור לגמרי, כי אחר שהכיר מתחילה בגדלותו היה מצופה שיפריד בינו לבין הנושאים את שמו אח"כ. לכן אני נטיתי יותר לומר שמדובר בכיוון טקטי. אבל מי יודע, ספק אם יהיה אפשר להעלות בנושא דברים ברורים יותר. מה שבטוח, כמעט אף אחד משום צד לא מנסה להתמודד עם שני הצדדים של התמונה, מצד אחד העובדות על הכבוד המופלג בחייו ומצד שני העדויות על אמירות שליליות בשנים מאוחרות יותר.

גנזים ושות

תוך כדי דיבור כתב:א. שלישית, מהו דרך הזלזול הזאת "וכפי שמוסר חתנו מו"צ דתל אביב", אפילו בלי להזכיר שמו? (השווה לאופן אזכורו על ידי הרב אילביצקי!) וכבר הועלתה באשכול סמוך העובדה שהחזו"א לא נדרש כלל, כמעט במופגן, לחיבורי הרי"צ הלוי בעניין מצוות התלויות בארץ. רביעית, כיוון שהגענו לכך אציין שבעיני זהו דווקא אופייני בדרך החזו"א שכשמבקש לחלוק על דעת רב אחד לא ירבה בתארי כבוד אגב אזכורו [/i]

כמדומה שבאותו אשכול סמוך גם נכתב על "שקלי למטרפסיה" של הרי"צ הלוי, ולעצם שאלתך אינני רואה בזה שום זלזול להזכיר בנ"א בכינוי של תפקידו בלבד וכך היה נהוג אצל הרבה מגדולי התורה, ואדרבה יתכן והחזו"א התעלם במכוון מאיזכור שמו מבלי תואר הגאון ועל כן כבדרך פשרה הזכירו על שם תפקידו שנותר לו לפליטה אחרי שלקחו ממנו את תפקידו הקודם לטובת הרב קוק כידוע.
יש עוד כמה דברים להגיב על דבריך ברגע שאתפנה אמשיך

גנזים ושות

תוך כדי דיבור כתב:א. כבר כתבתי שטענת הבל היא לומר שעד בוא החזו"א לארץ הוא לא הכיר 'באמת' את דמותו המפורסמת של הראי"ה. (ואנו יודעים כמה היה קשור אל ר' חיים עוזר, ובנקודה זו אנו יודעים הרבה מאד על כל קשרי ההערכה והכבוד בין ר' חיים עוזר לראי"ה, והשלמנו את התמונה עד כאן). גם לומר שהחזון איש היה כותב על מישהו "מרן" בתור מושכל ראשון, ורק בשביל תפקידו הרשמי, זה דבר מופרך לכל בעל עין ישרה.[/i]

יפה מאד ואלו בדיוק היו דברי שעד בואו של החזו"א לאר"י הוא הכיר את הרב קוק רק מהיחסים של רבותינו שבחו"ל להרב קוק וכידוע דרכם היתה להמעיט במחלוקת ובפרט שלחו"ל לא היה הדבר נוגע [ואף היו כאלו שבכונה שמרו קשר כדי שלא יתרחק מהם לגמרי] וממילא הקשרים וההתכתבויות היו בכבוד רב אבל לא הכיר מקרוב את דרכיו ופעליו, ואמנם לבטח באו שמועות אבל לא היו מבוססות דיו וכידוע הספר אורות יצא רק לאחר פטירתו ע"י בנו [ובקיצוצים ושינויים, שאף לדעת בנו באו שם דברים מוגזמים מדי] וכמו"כ היו גם הרבה שלא נטו להאמין לכל השמועות עד שבאו לאר"י ונוכחו באמת המרה, וכבר נודע לכל מכתבו של האמרי אמת מגור זיע"א אחר שבא במיוחד לאר"י כדי להשכין שלום ובחזרתו כתב את הדברים הבאים ומתחילה כתב עליו שהוא איש אשכולות ועוד תוארים חשובים מאד ובחדא מחתא המשיך וכתב "אלא שמתוך חיבתו לציון מראה פנים בתורה שלא כהלכה ומטהר את הטמא ומטמא את הטהור", וזה בדיוק היו דברי כלפי החזו"א שבבואו לאר"י נוכח באמת המרה וכמו שנוכח האמרי אמת. ואלא מתחילה כשהגיע החזו"א לאר"י והיה בידיעתו רק את הכבוד שחלקו לו בחו"ל ואף באר"י היה לו תפקיד חשוב ממילא במושכל ראשון כתב עליו מרן. והדברים האלו נכוחים ומובנים לכל מי שרק טעם טעמה של ישיבה קדושה.

תוך כדי דיבור כתב:[(אגב, שאלת תם: בגנזים ושו"ת מופיע גם צילומו של מכתב הרב אילביצקי?[/i]

המכתב הוא ארוך מאד ואין שם צילום, וכדי להפיג את חשדותיך באמינות המכתב אפשר להמציא לידך גם את הצילום.

כרם · הודעהעל ידי **כרם** » ב' אוגוסט 29, 2011 2:11 am

כיון שאני ניזון משמועות בלבד בנושא זה, ארשה לעצמי להגיב בדרגה של שמועה בלבד.
עיקר התנגדותו של החזון איש היתה לרבנות הראשית, שייסדה בית דין גדול לערעורים ועקרה את ירושת הבת, שהם מאבני הפינה של הרבנות הראשית. כל זאת לא היה מפורסם בחו"ל, ומשנוכח בכך באר"י ירדה קרנו של הרב קוק בעיניו.
כאמור, שמועה בלבד היא. ויודעי הדבר שבפורום זה יאשרוה ויוכיחוה אולי בדברים שבכתב מהחזון איש, או יכחישוה בדברים שבכתב.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' אוגוסט 29, 2011 2:53 am

גנזים ושות כתב:להלן העתק מהספר גנזים ושו"ת חזון איש: ראשית המכתב של רבי משה אילביצקי וההגהות שם,
העתק המכתב מהחזו"א לר"מ אילביצקי על הרב קוק:
שלו' וברכה וגמח"ט
אחדשה"ט נודעתי מהרכבה חדשה, שמרכיבים אתרוג מן השוק באתרוג היער, וזה קורין בלתי מורכב, ועושין כן ע"פ הוראת הרב קוק, וראיתי אתרוגים אלו וחזותן כמו שלנו, ועפ"ז בטלה הטביעות עין שסמכתי עלי', ולזאת אבקש לקבל אתרוג מאותו האיש שכת"ר מקבל בכל שנה ושנה, שאין בהם הרכבה של מין אחר כלל וכלל.

מכתב זה נדפס בקו"א ח"א בהשמטת שמו של הרב קוק ושוב בנוסח מלא בפאר הדור.

גנזים ושות כתב:העתק המכתב של החזו"א בו מחלק ומפריד בתוארים באופן בולט את הרב קוק [הן בתוארים שלפני השם והן בתוארים שלאחר השם].
וכפי המוחזק כאן כן היתה דעת הגרי"ל דיסקין והגרש"ס זללה"ה בשנת תרמ"ט ושנת תרנ"ו, אלא בשנת תרנ"ו, אלא בשנת תרנ"ו חידש הגרנ"ה זללה"ה אבד"ק יפו למכור העצים ע"מ לקוץ, וכפי שמוסר חתנו מו"צ דתל אביב אמר שהסכים לו הגרי"ל בשנה ההיא ולא יותר, וגם אמר שהיה נראה לו שאין דעתו נוחה מזה, אך בהרכח לא מיחה בהם בשנה ההיא, וכאשר רצו לעשות ג"כ בשנת תרס"ג כן, ורצה הגאון רא"ד תאומים ז"ל להסכים עם הגאב"ד יפו, קמו עליו הקנאים מתלמידי הגרי"ל והראוי לו חתימת הגרי"ל שאין להשתמש בשום היתר, והגרש"ס ז"ל אמר שאינו מתערב בזה מפני שקשה לו לראות בעצמו, ואם אין ברור לו כאחותו אל תאמרהו. והנה אגו"י הנמשכים אחרי תלמידי הגרי"ל מחזיקים הדבר לאיסור, אך העם נהגו בשמיטות אחרונות ע"פ הרב קוק ז"ל שהשתמש בהיתר המכירה למלאכות דרבנן ומלאכות דאורייתא ע"י נכרי.

מכתב זה נדפס לראשונה במוריה תשל"ט מתוך הכתב או העתקו שנמסר ע"י ר' אליקים שלזינגר מלונדון (ולכן יהיה באמת מעניין לראות את כתב היד וד"ל).

איני מבין מה ראה החזו"א בבני ברק בתוך זמן קצר, מפועלו של הרב קוק, שלא ראה בווילנא מרכז העצבים לענייני ירושלים, ואי"ז דומה לאמרי אמת שבא מפולין לירושלים ושוחח עם כל הנוגעים בדבר וכו'. (אא"כ נאמר כמו שכתבתי שתלה בו לימים התפתחויות שונות) גם התואר הרב קוק, אינו כ"כ מהותי, ראשית נזכור שהמכתב לא נכתב כמכתב ציבורי, וממילא אפשר להבין שכתב את שמו של הרב קוק כפי שהיו רגילים לקוראו. ישנם גאונים שנקראים בשמם הפרטי וישנם הקרויים בשם משפחתם. (דוגמא לדבר הרב שך. בפוניבז' היה ר' שמואל והיה ר' דוד והיה הרב שך. וכן יש ר' שלמה זלמן ויש הרב אלישיב. אני לא יודע אם יש מישהו שיכול להסביר איך דברים כאלה מתפתחים).
-------------
תוכ"ד התמיהה על ההתעלמות מהגרי"צ הלוי היתה על הגרח"ק בספרו דרך אמונה, שם מביא מדברי אחרונים ולא על החזו"א שאין דרכו בכך בכלל.
לגבי הגרי"צ והחזו"א, צריך כמובן לקחת בחשבון גם את יחסו של גיסו הסטייפלער הכותב לרב אלישיב שעד היום היה הרב הלוי הכתובת שלו להפנית שאלות הלכתיות, וכנזכר באשכול שם)

גנזים ושות

איש_ספר כתב:מכתב זה נדפס בקו"א ח"א בהשמטת שמו של הרב קוק ושוב בנוסח מלא בפאר הדור.

[אם כונתך היתה רק "לקנאות להאמת" הנני להגיב] נא תביט שוב ותראה שהמקור מגנזים ושו"ת נכתב רק על מכתבו של ר"מ אילביצקי ולא כפי שחיברת גם את ההמשך ודל"ב

איש_ספר כתב:מה ראה החזו"א בבני ברק בתוך זמןקצר, מפועלו של הרב קוק שלא ראה בווילנא מרכז העצבים לענייני ירושלים, ואי"ז דומה לאמרי אמת שבא מפולין לירושלים ושוחח עם כל הנוגעים בדבר וכו'. (אא"כ נאמר כמו שכתבתי שתלה בו לימים התפתחויות שונות)

כל כך פשוט ולמה לסבך, בוילנא לא היו תלמידי הרב קוק [לכה"פ מהימים בהם החל להשמיע הגיגיו ודרכו המחודשת לקהל תלמידים שזה היה רק בימי שבתו בירושלים] וממילא כל הדיבורים היו רק שמועות ומטבע הדברים לא תמיד שייך לעמוד בדקדוק על הדבר מה היה הוצאת דברים מהקשרם של הקנאים [כידוע שכבר אז היו כאלו והחזו"א כינה אותם פעם "העוזרים הגדולים ביותר של הועד הלאומי"...] ומה היה באמת ומשמועות לבד הוא עדיין לא שינה את יחסו הראשוני להרב קוק וכמו שהרבה גדולי ישראל כתבו עליו מתחילה בהערצה נדירה, ואף באגרות רח"ע נמצא הרבה פעמים שהוא משיב כי מרחוק קשה לו להכריע ואף שיישב ב"מרכז העצבים לענייני ירושלים", וכך בדיוק החזו"א ורק כשבא לאר"י וראה מקרוב את הרב קוק ותלמידיו להיכן פניהם מועדות לנפול שינה את דעתו לגמרי, וזה ההסבר הפשוט ביותר.

איש_ספר כתב:גם התואר הרב קוק, אינו כ"כ מהותי, ראשית נזכור שהמכתב לא נכתב כמכתב ציבורי, וממילא אפשר להבין שכתב את שמו של הרב קוק כפי שהיו רגילים לקוראו. ישנם גאונים שנקראים בשמם הפרטי וישנם הקרויים בשם משפחתם. (דוגמא לדבר הרב שך. בפוניבז' היה ר' שמואל והיה ר' דוד והיה הרב שך. וכן יש ר' שלמה זלמן ויש הרב אלישיב. אני לא יודע אם יש מישהו שיכול להסביר איך דברים כאלה מתפתחים).

אני סה"כ הצבעתי על כך שבמכתב אחד החזו"א כופל ומשלש [ואף יותר] את שמותם של מרנן ר' יהושע לייב ור' שמואל סלנט וכל פעם מזכירם בתוספת הכינוי הגאון ואילו על הרב קוק לא כתב כן ואף לאחר שמו לא כתב זללה"ה כמו שכתב שם על שאר השמות הנזכרים שם אלא רק ז"ל ולזה בודאי לא יעזור הפלפול שכתבת איך רגילים לקוראו, ואף באותו מכתב החזו"א מזכיר את חותנו של הרב קוק בשם הגאון רא"ד תאומים ואף שבלשון העולם היה מכונה רק האדרת ותו לא, כך שמכל זה מוכח להדיא שבדוקא כתב על הרב קוק כמו שכתב ולא מצד לשון בנ"א.

איש_ספר כתב:מכתב זה נדפס לראשונה במוריה תשל"ט מתוך הכתב או העתקו שנמסר ע"י ר' אליקים שלזינגר מלונדון [size=85](ולכן יהיה באמת מעניין לראות את כתב היד וד"ל).

גם אני לא הייתי משוכנע מטעם זה באמינות המכתב אך אחר שמרן הגרח"ק הדפיסו בסוף הדרך אמונה נסתמכתי גם אני על זה [ומרן הגרח"ק יודעני בבירור שהוא מודע למידת האמינות שיש ליתן לתוצרת ישיה"ר] וגם בארחות רבינו הביא הגרא"ה מכתב זה בשלימות מכת"י מרן ואילו מקורו היה במוריה אין צד שבעולם שהצדיק הגרא"ה היה נמנע מלפרט מקור זה וכנראה שהכת"י היה לפניו ושם גם נכתב החילוק בין התוארים של כולם לבין הרב קוק.

סופר · הודעהעל ידי **סופר** » ב' אוגוסט 29, 2011 4:48 am

ל'גנזים ושות' הסלפן והבדאי:

מדוע בספר גנזים ושו"ת חזו"א [שכל הדרתו ורוב חידושו מתבסס בעיקר על מילוי השמטות של דברים שנדפסו כבר בקו"א ובעוד מקומות], השמטת את התואר שכתב החזו"א לרב קוק 'הוד כבוד מרן שליט"א'???

למצער יכלת להביא בהערה למטה את כל המלל והפלפולים שאתה דורש (ומסתמא עתיד לדרוש) כאן, אבל למחוק ולצנזר? זה עובר את גבול הטעם, [עורכי קובץ אגרות לפחות הודיעו את השמטותיהם].

צדקנות מאוסה!!

מרחביה · הודעהעל ידי **מרחביה** » ב' אוגוסט 29, 2011 7:04 am

גנזים ושות כתב:וכידוע הספר אורות יצא רק לאחר פטירתו ע"י בנו

[כל המגיבים שלפני ודאי לא ראו צורך לתקן קביעה נחרצת זה, שהיא טעות פשוטה.]

תוך כדי דיבור

התחלתי לכתוב איזו תגובה להודעה הראשונה שאחרי דברי, אבל עצרתי כשראיתי שהכותב לא יודע אפילו את הא'-ב' של הסוגיה שלפניו... ("וכידוע הספר אורות יצא רק לאחר פטירתו"). לא כל שכן שהוא אינו מסוגל להפריד מינימלית בין בירור הדברים לבין עמדותיו שלו (הכוללות טרמינולוגיה פאתטית כמו "שמרו קשר כדי שלא יתרחק", וידיעות מקוטעות בסגנון "האמת המרה כמו שנוכח האמרי אמת" - כנראה אינו יודע על קשרי השניים בהמשך העשור [ואגב דווקא מכתב האמרי אמת מתרפ"א אמור להמחיש לאנשים כאלה שביקורת על השיטה אינה סותרת הערכת הדמות, ולהפך כמובן], ודמיונות כמו "ראה מקרוב את הרב קוק ותלמידיו להיכן פניהם מועדות". נו, בוא נשמע. הב דוגמא, מעשה, מה ראה. ועיקר העיקרים: כל זאת יכול לברר רק מי 'שטעם טעם ישיבה קדושה'!). ולבסוף כשאני רואה כאן עדות שבספר שיצא הושמטו מילות התואר ממכתב החזו"א, לא נותר עוד על מה לדבר. דיון ארצה לערוך עם אנשים הנוהגים ביושר.

(נ.ב. לגבי המכתב של הרב אילביצקי, שאין לי ספיקות באמינות המכתב כשלעצמו רק עניין אותי פרט קטן שם, מילה אחת או ליתר דיוק כמה אותיות. קל וחומר עתה).

כרם - לזה אחראי באותה מידה הרב פראנק, והרב הרצוג אח"כ, ועינינו הרואות וכו'. ומלבד זאת קצת מופרך לומר שהדבר לא היה מפורסם בחו"ל.
איש ספר - חשבתי שראיתי פעם את צילום הכת"י של המכתב בעניין השמיטה, ואולי זכרוני מטעני. ותודה על התיקון בעניין הרי"צ הלוי.

גנזים ושות

סופר כתב:מדוע בספר גנזים ושו"ת חזו"א [שכל הדרתו ורוב חידושו מתבסס בעיקר על מילוי השמטות של דברים שנדפסו כבר בקו"א ובעוד מקומות], השמטת את התואר שכתב החזו"א לרב קוק 'הוד כבוד מרן שליט"א'???

נכון בדיוק לכן התיחסתי בתגובתי הקודמות, כי זו היתה ההוראה שקיבלנו מאחד מגדולי הדור שליט"א כי היות ומרן עצמו פסק מלכנותו ושינה את דרכו על כן היות ובתראה עדיף לכן הושמט התואר
ואם זה כל הביקורת שיש לך לומר ומוציאה אותך מדעתך, גרמת לנו קורת רוח מרובה, ואף זהותך ידועה לנו.
------------
תוכ"ד:
דעת בע"ב היפך דעת תורה ודעת רבותינו שזהו היושר להנחיל את דעתו האמיתית של החזו"א על הרב קוק ולא את דעתו שהשתנתה וכמובן שזה לא מוצתא חן בעיניך אבל אין מה לעשות אנחנו אמונים על ועשית ככל אשר יורוך

שומר · הודעהעל ידי **שומר** » ב' אוגוסט 29, 2011 11:47 am

משום מה לא דנים כאן על יחסו המיוחד של מרן הגריש שליטא לרב קוק

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ב' אוגוסט 29, 2011 5:04 pm

נוטר,
"להחליף למלבושי ירושלים בש"ק, כפי שנהג דודו בעל אבן האזל".
מה כוונתך? ר' איסר זלמן הלך במלבושי ירושלים?

תוך כדי, הסיפור במעשה איש על לשון הרע כשר, יותר היה מסתבר שידבר על רב שהיה בחיי חיותו (כמו רבה של תל אביב שהתנגד לדרכו בחריפות) שלכן יש בזה ענין כדי שיתרחקו ממנו. מה ענין יש לדבר על מי שנפטר שנים רבות קודם לכן?
בכלל הסיפור הזה על "כושערע לשו"ה" לאחר כל נדרי הוא תמוה ביותר. יש אמנם סיפור דומה על הרב מבריסק שדיבר כנ"ל בערב יו"כ וכשראה את איש שיחו תמה ביותר על העיתוי, ענה שאם זה מותר כל השנה זה מותר כעת באותה מידה. ואם אסור, זה אסור כל השנה.

גנזים, מה עם גניבת דעת? כיצד ניתן למחוק מילים ולהציג מצג שוא ושקר לפני אנשים? לא מאמין לך שאחד מגדולי הדור התיר זאת.
ומה כוונתך שאתה יודע מי זה ניק מסויים? ואם אתה יודע מי זה, אז מה? תלך לשרוף לו את הבית?

כרם · הודעהעל ידי **כרם** » ב' אוגוסט 29, 2011 5:15 pm

שומר כתב:משום מה לא דנים כאן על יחסו המיוחד של מרן הגריש שליטא לרב קוק

כפי המובן, כי אין מקומו כאן, ותו לא.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ב' אוגוסט 29, 2011 5:27 pm

בכתבה כתוב שהרב יחזקאל אברמסקי היה חתן של הרב הילמן רבה של אירלנד.
והרי הרב הרצוג היה חתן הרב הילמן. השווער של הגאון רבי יחזקאל היה רבה של איהומאן ולא של אירלנד.

פשוט פאתטי רמת הכתיבה והמגמתיות כשהכל סובב סביב הקנאות. ולפי הכתבה הזו הסבא מסלבודקא היה בעצם קנאי.
כמה רחוק מהאמת.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר