פורום אוצר החכמה

אישי כתב:הרב סובל, יישר כוחך על הסיפור המאלף.

במקרה נכנסתי לראשיתו של אשכול זה,
ונזכרתי באיזו נסיעה משפחתית שנסע הוא וב"ב, והטנדר התהפך, ואחד מהנוסעים ספיר לי שמיד עם תחילת ההתפכות זעק, תהא מיתתי כפרתי, ואולי גם שמע ישראל אינני זוכר.
לבסוף כולם יצאו בלי פגע.
נדהמתי איך שכל חושיו גם ברגע של הפתעה כולו לה'.

פעם שאלתיו לדעתו אודות נץ הנראה או נץ מישורי, ואמר לי שלא מכריע, אבל אמר שכשהתורה ואמרת שטובלת בבוקר וטהורה לערב, זה גם אידענע מפרדס כץ שלא מבינה בחשבון וכמות האור, כשיש שמש זה הנץ והיא טובלת..
(כמובן שיש לדון שאותה אידנענע תטבול שכשברור לה, ומי שחכם יודע שכבר היה לפני).

ברוך דיין האמת
הגאון רבי יעקב ישראל פוזן הלך לעולמו
הלוייתו הערב בשעה 7.30 (ממתינים לחלק מהמשפחה שיבואו מחו"ל), מביתו רח' רשב"ם 27 בני ברק לביה"ח בב"ב

שבתי עתה מההלוויה, הכל בניחוח של פעם, ציבור גדול מאד (כמה אלפים) אבל לא המוני, מאות צאצאים כולם זרע ברך ה', הספדים מעוררים וממצים כראוי לכבודו.
נשאו דברים, הגאון ר' מאיר גריינמן, גיסו רבי מאיר פוזנא (מהמקוואות), הגר"י סילמן, בנו הגאון רבי אליהו, הגרש"צ רוזנבלט, הגרמ"ח בויאר, ותלמידו הדיין רבי אברהם אטיאס (שנשא הספד מיוחד מאד).
חשבתי שמן הסתם היה יותר כבוד למרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, אם היתה לו לוויה כזאת.

התלבטתי רבות לפני פרסום השורות הבאות. והחלטתי לחיוב כי אפשר מתוך חרך צר להציץ לכל ה"הלוך ילך" של הגאון הצדיק המנוח זצ"ל, ולסביבה שעמו.
בתקוה שיובנו הדברים בפירוש הכי חיובי ולא בעין ביקורתית.
[ותמכתי יסודי בדברי בתחילת האשכול יעוי"ש, אשר כל-ככל המדווחים כיום על פטירתו עם כמה שורות אודותיו העתיקו מכאן מילה במילה שורה בשורה [כולל דברים שכתבתי נטו בהשערה, וטרם אימתתי אותם, כעת הם כבר עובדות ידועות לכולם וא"א לפקפק].

לפני כעשרים שנים בתחילת סדר ראשון בהיכל "כולל חזון איש", יושבים ולומדים כבר כמאתיים אברכים וותיקים כולם גדולי תורה, אולי יותר. והנה נכנס אברך אחד מחברי הכולל לבית המדרש וניגש בשאלה למעשה לאחד מהרבנים הפוסקים שישב על תלמודו. זה אפילו לא מחזה, זה טבעו של בית המדרש ולא שום דבר חריג.
את השאלה לא שמע אף אחד כמעט, אבל מהסביבה של הרב הנשאל היה מי ששמע, והחל להביע דעה, ומכאן לשם גם רב אחר, וכך הציע מישהו את השאלה לאזני רבי יעקב פוזן זצ"ל לשמוע את חוות דעתו.
השאלה היתה: האברך ראה ספר תנ"ך על המדרכה, ונחפז להרימו, ואז שם לב שזה דפוס משונה... בקיצור זה היה דפוס נוצרי והכרך כלל את תיפלותם "החדשה" בסוף. הוא כרך אותו במטלית והחביאו ורוצה לדעת מה לעשות? לגנוז? לזרוק? לשרוף? להפריד חלקים?
הזעזוע הנורא של רבי יעקב זצ"ל לשמוע את המינות כפשוטה בתוך בית המדרש, הפכה אותו באחת מאדם נינוח לאש להבה בוערת, והוא נזעק ברטט ועיניו כמעט נשטפו בדם כעסו, ואת סוף המשפט שאמר שמעו כל כתלי בית המדרש השואן בריתחא דאורייתא עד לפני רגע כמימרי' אשר השתתק לגמרי מקולות שאגתו:
" א נ י - ה י י ת י - ש ם - א ת - כ ו ל ו - ב ת ו ך - ה ש י ר ו ת י ם -, - ב ת ו ך - ה א ס ל ה -, - ו מ ש ת י ן - ע ל - ז ה ! ! ! "

באשכול זה שנושאו תנ"ך שנדפס ע"י נוצרים הבאתי את המעשה הבא:
בשנות השבעים קניתי בחנות סיני המפורסמת בתל אביב (רח' אלנבי) תנ"ך בעברית בהוצאת חברת התנ"ך הבריטית. כעבור שנים גיליתי שהם מסיונרים ושאלתי את רב שמעון שוואב מה יש לעשות עמו? וענה לי לשרוף! והוסיף שאם קשה לי לעשות זאת הוא ישרוף אותו בשבילי, ואכן שרפתי.

בנוגע לשיטתו בפשרה, שמעתי ממי ששמע מהרב שריאל רוזנברג: כשאמא מחלקת כרעיים לשוק וירך, היא לא חותכת באמצע, אלא איפה שזה יכול להיחתך. כך הדיין בבית הדין, הוא לא חותך את הפסק ע"י פשרה באמצע אלא איפה שזה יכול להיחתך

פלוריש כתב:בנוגע לשיטתו בפשרה, שמעתי ממי ששמע מהרב שריאל רוזנברג: כשאמא מחלקת כרעיים לשוק וירך, היא לא חותכת באמצע, אלא איפה שזה יכול להיחתך. כך הדיין בבית הדין, הוא לא חותך את הפסק ע"י פשרה באמצע אלא איפה שזה יכול להיחתך

השאלה מי מקבל את השוק ומי את הירך ומי מוכה שוק על ירך ודו"ק וד"ל ואכמ"ל

משפט קל להעיד על מקוריותו בביטויו:

סיפרו בשעתו כשבנו ה16 התברמץ (שאגב בברית קרא שמו בישראל יוחנן, לומר י"ו חנן אותו ה'), האב נשא דברים בסעודה ובירכו "שתשב שבעה שבע עשרה פעמים".

וכמובן מיד כולם מחייכים ועושים חשבון, על 2 הורים ו15 אחים, הרי זו ברכה לאריכות ימים ושנים.

העתק מתחילת האשכול
viewtopic.php?f=19&t=22666#p225584
ידוע שמשפחת פוזן היא משפחה מיוחסת מאוד. אביו של הגרי"י (שליט"א) [זצ"ל] היה הג"ר אליעזר פאזען (פוזנא) זצ"ל דיין דפרנקפורט ואחרי המלחמה דיין דלונדון. וגם אבות אבותיו היו דיינים דור אחרי דור.
[דרך אגב, מעניין שאח של אביו, הגה"צ רבי שמעון ישראל פאזען זצ"ל, יצא בצעירותו מגרמניה והלך ללמוד בהונגריה, ונהפך לתלמיד וחסיד מובהק של האדמו"ר המנחת אלעזר ממונקאטש. בהונגריה היה רב ואב"ד ור"מ שאפראן. ואחרי המלחמה בארצות הברית, היה מאוד מפורסם בקהילות סאטמאר בשם "שאפראנער רב".
ראה מש"כ עליו בקונט' "ימות המשיח" עמ' י"ז (בהערה למטה, שנמשכת כמה עמודים), ושם יש רשימה של שמות אבותיו שהיו כמה דורות דיינים.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7957&page=PP0010L
מתוך כתביו הדפיסו ספר: תורת א', (ג' כרכים על התורה, וכן אגרות).
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9 ... PP01500001]
הגרי"י (שליט"א) [זצ"ל], בנוסף לחריפותו ובקיאותו, ירא שמים גדול ובעל רגש מיוחד, עד כדי כך שידוע שבכל ברכה, לפני שמבטא את שם השם, כל איבריו מזדעזעים.

דרך אגב, הגיע זמן להחליף את השם המוזר של האשכול הזה.
נראה שיותר מתאים השם:
הגאון הגדול הדיין רבי יעקב ישראל פוזן זצ"ל

קו ירוק כתב:

אישי כתב:הרב סובל, יישר כוחך על הסיפור המאלף.

במקרה נכנסתי לראשיתו של אשכול זה,
ונזכרתי באיזו נסיעה משפחתית שנסע הוא וב"ב, והטנדר התהפך, ואחד מהנוסעים ספיר לי שמיד עם תחילת ההתפכות זעק, תהא מיתתי כפרתי, ואולי גם שמע ישראל אינני זוכר.
לבסוף כולם יצאו בלי פגע.
נדהמתי איך שכל חושיו גם ברגע של הפתעה כולו לה'.

פעם שאלתיו לדעתו אודות נץ הנראה או נץ מישורי, ואמר לי שלא מכריע, אבל אמר שכשהתורה ואמרת שטובלת בבוקר וטהורה לערב, זה גם אידענע מפרדס כץ שלא מבינה בחשבון וכמות האור, כשיש שמש זה הנץ והיא טובלת..
(כמובן שיש לדון שאותה אידנענע תטבול שכשברור לה, ומי שחכם יודע שכבר היה לפני).

המעשה עם התאונה היה עם בנו אריה, לא נראה לי שהיה בדיוק אותו מעשה עם אביו.

זאב ערבות כתב:באשכול זה שנושאו תנ"ך שנדפס ע"י נוצרים הבאתי את המעשה הבא:
בשנות השבעים קניתי בחנות סיני המפורסמת בתל אביב (רח' אלנבי) תנ"ך בעברית בהוצאת חברת התנ"ך הבריטית. כעבור שנים גיליתי שהם מסיונרים ושאלתי את רב שמעון שוואב מה יש לעשות עמו? וענה לי לשרוף! והוסיף שאם קשה לי לעשות זאת הוא ישרוף אותו בשבילי, ואכן שרפתי.

וכעת ראיתי בהקדמת חומש ע"פ המסורה בעריכת ר' משה אליעזר פאזען מלונדון בהקדמה את המעשה הזה:

נתבקשתי להכניס:

פעם עשה את דרכו בנסיעה באוטובוס, והנה חלפה בקרבת מקום אשה לבושה בפריצות. הסבא הסתובב מיד, קם ממקומו והחל לברך בהתרגשות, בקול גדול ובאש קודש "ברוך אתה מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות". כך נתן הודאה למי שקידש את עמו ישראל וציוה עליהם להתרחק מהכיעור והדומה לו
[גליון "טהור עינים" פסח תשפ"ד, ע"פ נכדו של הרב פוזן]