מאיר סובל כתב:עוד על מ"ש הרב דודי צח,
1. רבי חצקל לא היה במיר בירושלים אפילו לא יום אחד.
אכן התגורר בירושלים, אבל לא התקרב אפי' למיר.
מאיר סובל כתב:עוד על מ"ש הרב דודי צח,
1. רבי חצקל לא היה במיר בירושלים אפילו לא יום אחד.
אכן התגורר בירושלים, אבל לא התקרב אפי' למיר.
5. הרמי"ם היו אז שנים יחד, רבי אפרים עם חברו ממיר דליטא רבי זלמן רוטברג.
[זו פיסת הסטוריה שכוחה, לכן במקום שאפשר להשאיר עקבות מן הכדאי לעשות זאת].
(רבי זלמן באחרית ימיו היה מונה שבחם של תלמידיו מתקופת מיר בירושלים, וגם היה מזכיר את ר' שלמה).
אשר תאפו כתב:אענה גם אני חלקי, ורק מהזכור לי בוודאות.
ב. אכן דרכו לבדוק בחיבוריהם של רבנים. ולדוגמא, פעם התבטא על ר' חיים גריינמן זצ"ל שהוא גדול הדור, וכמישהו שאל "למה" ענה "תפתח חידושים וביאורים, ותראה". אולם ודאי צודקים דברי הרב פרנקל תאומים, ובמקום שלא זכינו לכתביו של גדול מסוים, או שידוע שיצאו לאור בצורה לקויה ואינה משקפת, פשיטא דלא קאמר, ומה יש לדון כאן.
בן ירושלים כתב:אשר תאפו כתב:אענה גם אני חלקי, ורק מהזכור לי בוודאות.
ב. אכן דרכו לבדוק בחיבוריהם של רבנים. ולדוגמא, פעם התבטא על ר' חיים גריינמן זצ"ל שהוא גדול הדור, וכמישהו שאל "למה" ענה "תפתח חידושים וביאורים, ותראה". אולם ודאי צודקים דברי הרב פרנקל תאומים, ובמקום שלא זכינו לכתביו של גדול מסוים, או שידוע שיצאו לאור בצורה לקויה ואינה משקפת, פשיטא דלא קאמר, ומה יש לדון כאן.
פעם דבר על שתי קבוצות פוסקים, אלו שפוסקים בעיקר מתוך הסוגיה, ומאידך אלו שעיקר עיסוקם ודרכם ללקט מהאחרונים ולהתבסס עליהם בפסק. על הקבוצה הראשונה מנה את ר' משה פיינשטיין ר' חיים גריינמן ודומני את ר' שלמה זלמן. בקבוצה השניה מנה את המנחת יצחק, הרב ולדינברג והרב עובדיה. ואז הוסיף : שברור שבקבוצה הזאת הרב עובדיה החשוב מכולם כי ההיקף שלו הרבה יותר גדול
אשר תאפו כתב:אענה גם אני חלקי, ורק מהזכור לי בוודאות.
א. בנוגע לרבנו המאירי, לי אמר זאת לא בשם עצמו, אלא ש"החזון איש התבטא בצורה חריפה ואמר עליו: הוא לא מהראשונים שלי".
ב. אכן דרכו לבדוק בחיבוריהם של רבנים. ולדוגמא, פעם התבטא על ר' חיים גריינמן זצ"ל שהוא גדול הדור, וכמישהו שאל "למה" ענה "תפתח חידושים וביאורים, ותראה". אולם ודאי צודקים דברי הרב פרנקל תאומים, ובמקום שלא זכינו לכתביו של גדול מסוים, או שידוע שיצאו לאור בצורה לקויה ואינה משקפת, פשיטא דלא קאמר, ומה יש לדון כאן.
ג. לי סיפר כך "אני עוד זכיתי לדבר סטירה מהרב'ה שלי משום שחשד בי שאמרתי מלה בעברית... וזה לא היה נכון!" (והדבר מבהיל, שאפילו אדם גדול בענקים זוכר עוול שנעשה לו לפני עשרות שנים כשהיה ילד, ויש לקחת מכאן מוסר עד כמה יש להקפיד בדבר)
צבי וחמיד כתב:אין רבינו מאורנו המאירי צריך עזרה וסעד, ואף שרבו המקומות כנ''ל. אך זאת אציין שבתקופה בה זכתה ירושלים לאורו של הגרמ''ש שפירא זצ''ל, שמסר נפשו על שניים, מסורת אבות בשלמות מוחלטת ומדוקדקת, ודברי הראשונים שהי' מונה בתגיהן ואותיותיהן, עם קבלתו מבן דודו ורבו הגרי''ז זצ''ל.
בתקופה ההיא כמעט שלא עבר שיעור מבלי הזכרת דברי המאירי אם מצד עצמו, ואם ביחס לרמב''ם ועוד. 'הזכרה' פירושה לימוד דבריו דק עדי נבדק עשרות ! פעמים, ונתינת משקל עצום לדבריו כפי מקומו בשרשרת הדורות ובמסירת התורה. כידוע, המאירי היה תלמיד של תלמיד הראב''ד, ולא ידעתי באיזו דרך עקומה מצא מקום לעבור לאחרונים.
דוד העיתונאי כתב:אבקש נא מתלמידי רבי שלמה פישר, להעלות כאן עובדות ותיאורים על יר"ש וצדקות.
ניתן כאן משקל גדול מידי להתמדה ולגאונות, ולמען תהיה התמונה שלימה ולא יתקבל רושם מוטעה כאילו זה המדד היחידי של גדולי ישראל.
וכמו שלימדונו חז"ל בג' דברים אדם ניכר "בכוסו בכיסו ובכעסו" ולא במידת ההתמדה והגאונות.
דוד העיתונאי כתב:אבקש נא מתלמידי רבי שלמה פישר, להעלות כאן עובדות ותיאורים על יר"ש וצדקות.
ניתן כאן משקל גדול מידי להתמדה ולגאונות, ולמען תהיה התמונה שלימה ולא יתקבל רושם מוטעה כאילו זה המדד היחידי של גדולי ישראל.
וכמו שלימדונו חז"ל בג' דברים אדם ניכר "בכוסו בכיסו ובכעסו" ולא במידת ההתמדה והגאונות.
איש_ספר כתב:דוד העיתונאי כתב:אבקש נא מתלמידי רבי שלמה פישר, להעלות כאן עובדות ותיאורים על יר"ש וצדקות.
ניתן כאן משקל גדול מידי להתמדה ולגאונות, ולמען תהיה התמונה שלימה ולא יתקבל רושם מוטעה כאילו זה המדד היחידי של גדולי ישראל.
וכמו שלימדונו חז"ל בג' דברים אדם ניכר "בכוסו בכיסו ובכעסו" ולא במידת ההתמדה והגאונות.
דוגמא יפה ואופיינית לכתיבה עיתונאית מסלפת.
אשר תאפו כתב:אם יורשה לי לחזור לנידון הנ"ל, אנסה להציע הסבר לדבר, המבוסס על תורתו של הגאון נשוא האשכול שליט"א.
בספרו דרשות בית ישי סימן ט"ו בעניין קבלת הרבים (סימן שהוא מחשיב ליסודי) מביא דברי הכס"מ הל' ממרים "שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים, וכן עשו גם בחתימת התלמוד שמיום שנחתם לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליו". והחזו"א חלק וכתב שהוא משום שנתמעטו הלבבות וקוצר הדעות. והגאון ר' שלמה שליט"א מאריך לבסס ולפתח דעת הכס"מ עפ"י דברי הריב"ש בשם הרמב"ן שכל קבלת הרבים היא מחייבת כקבלת התורה וחלה עליהם ועל זרעם, ולולא זאת יכלו אמוראים לחלוק על תנאים ע"ש.
ולקראת סוף הסימן (עמ' קל במהדורה החדשה) כתב:
(והרוצה לדון ולהתווכח עם הגאון שליט"א טוב יעשה אם יעיין תחילה בכל דבריו שם.)
ומתוך מה שרמז בקצרה י"ל שגם מה שמחויבים אנו לדברי הראשונים עיקרו משום שכך קיבלו על עצמם כלל ישראל. ואדרבה קבלה זו חזקה יותר מאשר טעם ירידת הדורות לחוד, ויש לה תוקף של תורה כאמור. ואולי בזה מסכים גם החזו"א. מיהו י"ל שזהו דווקא בראשונים שהיו לעיני כלל ישראל כל הדורות, אולם ראשונים שעיקר תורתם מתגלה בכת"י ולא היו ידועים לנו אולי אינם בכלל קבלה זאת. ולאו בגדלות תליא מילתא.
הספר "ליקוטי בית ישי" עוד לא יצא לאור ובעז"ה יצא בקרוב.
אשר תאפו כתב:והרוצה לדון ולהתווכח עם הגאון שליט"א טוב יעשה אם יעיין תחילה בכל דבריו שם.
דודי צח כתב:כדי להמתיק את האווירה הרצינית והמתוחה מדי, אביא לכם גם עניין פיקנטי ששמעתי משמיה דהגר"ש (מפי אחד מבניו)
כשהגיע אביו ר' אהרן פישר אחרי עלייתו ארצה - לישיבת "עץ חיים", היה מי שקרא לו בסוג צחוק: פִּישר, עם פ' דגושה
ר' אהרן שמוצאו היה מגרמנייה הייקית והדקדקנית, הסיק מכך שאולי אנשים מתבלבלים באמת ולא יודעים איך להגות את שם משפחתו כהוגן, מכאן ואילך החליט שכל ילדיו אשר יוולדו לו יתן להם שם המסתיים באותיות אהו"י, שאז לפי כללי הדקדוק האות הבאה בתיבה הסמוכה חייבת להיות רפויה. ושוב אנשים לא יטעו...
ואכן מלבד בנו הגדול ר' ישראל יעקב - שכבר נולד אז, הרי כל בניו ובנותיו קרויים בשמות המסתיימים באחת מהאותיות הנ"ל: משה, מאיר צבי, שלמה, דבורה - ועוד
איש_ספר כתב:כדברי הרב צבי וחמיד, רבינו המאירי אינו זקוק להגנתנו, אבל יחסו המסויג במידה מסוימת של החזו"א - ומשם לתלמידיו - הוא מן המפורסמות, וא"א להכחישו...
בן ירושלים כתב:דודי צח כתב:כדי להמתיק את האווירה הרצינית והמתוחה מדי, אביא לכם גם עניין פיקנטי ששמעתי משמיה דהגר"ש (מפי אחד מבניו)
כשהגיע אביו ר' אהרן פישר אחרי עלייתו ארצה - לישיבת "עץ חיים", היה מי שקרא לו בסוג צחוק: פִּישר, עם פ' דגושה
ר' אהרן שמוצאו היה מגרמנייה הייקית והדקדקנית, הסיק מכך שאולי אנשים מתבלבלים באמת ולא יודעים איך להגות את שם משפחתו כהוגן, מכאן ואילך החליט שכל ילדיו אשר יוולדו לו יתן להם שם המסתיים באותיות אהו"י, שאז לפי כללי הדקדוק האות הבאה בתיבה הסמוכה חייבת להיות רפויה. ושוב אנשים לא יטעו...
ואכן מלבד בנו הגדול ר' ישראל יעקב - שכבר נולד אז, הרי כל בניו ובנותיו קרויים בשמות המסתיימים באחת מהאותיות הנ"ל: משה, מאיר צבי, שלמה, דבורה - ועוד
נכון אבל לא מדויק.
אשתו היתה דבורה. בנותיו הן לאה בלהה ע"ה (יודלביץ) ותבדל לחיים רחל שרה (זלוטניק. אשת ר' מיכל)
לר' ישראל יעקב קרא על שם פרופ' דיהאן שנרצח ע"י אנשי המוסדות הלאומיים שאותו העריך מאד. זה דחה את הענין הדקדוקי של פ דגושה ורפויה
גם הסיפור עם עץ חיים לא שמעתי בלתי היום
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 68 אורחים