ישבב הסופר כתב:איש_ספר כתב:שני אחים צדיקים היו בארצנו, אחד ר' יצחק גרינברג בעל מוסר כיהן בישיבת פתח תקוה כמדומני, ואחיו ר' שמואל גרינברג שהתגורר בבני ברק ונפטר לפני שנים אחדות. כמדומה שר"ש היה קשור באיזה אופן עם המגיד ממינסק אולי אפילו היה חתנו. אביהם היה מאנשי נוה צדק שביפו ונמנה על אנשי הח"ק. שמעתי מיהודי גאו"צ שליט"א, שסיפר לו ר"ש גרינברג ז"ל, שבשנת תרפ"א נכנס אביו לבית הכנסת וזעק ברנר נהרג והאט תשובה געטהאן ...! לפי הסיפור אביו שהה עמו ברגעיו האחרונים ושמע ממנו דיבורים של חרטה ותשובה.
כאן כתב אי"ס דברים ברורים כי רבי יצחק גרינברג היה חתן המגיד ממינסק.
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... 495#p72495
במיוחד נחרת עמוק בליבי מאורע שהסעיר את רוחי, מאורע שלדעתי הוא שופך אור רב על הצער הגדול שנקב בנפשו ובלבו. פעם נכנסתי אליו רגעים מספר לפני הזמן המיועד בינינו, מצאתי את הדלת לחדרו פתוחה למחצה, חשבתי שהוא יצא לרגע, ובכוונה השאיר את הדלת פתוחה כדי שאכנס לתוך החדר. והנה עברתי רק את סף הפתח, כשנתגלתה לפני תמונה שהדהימה אותי. ראיתיו עטוף בטלית ותפילין, שמעתיו מוציא דברים מפיו שהיו נשמעים באזני כתפילה ותחנונים, אבל תחילה הופתעתי כ"כ, שהגיעו לאזני רק צלילי תפילה והשתפכות הנפש, אולם כעבור רגע שמעתי את המילים יוצאות מפיו בקול נמוך אבל ברור "אל תסתר פניך ממני ביום צר לי, הטה אלי אזנך", מילים אלה שיצאו מפיו ונקלטו בזכרוני נגעו עד ליבי, נרתעתי לאחורי ונמלטתי החוצה. הסתובבתי לפני המלון שעה קלה עד ששקטה קצת רוחי, נכנסתי אליו שוב, אולם באיחור זמן, מצאתיו נח ונעים כרגיל, ואך אמר לי כי כעבור שעה קלה צריך להכנס אליו ד"ר גולדמן. הוא אמנם הפציר בי להשאר עמו אך לא נעתרתי לו ולבד כבד יצאתי ממנו. אכן האישיות וכו' היה הוא עצמו מסובך בניגודים.
איש_ספר כתב:כתבתי שבעבר דנו על השמועה שיעקב קלצקין שר"י מעיד על עצמו או שפלוני העיד בו שהוא אומר תיקון חצות, ושם היה מי שפקפק בכך (תוך כדי שהוא עולב באביו זצ"ל). הוספתי כעת סיפור מעין זה על יעקב קלצקין. אגב המספר איש לא דתי. מגדולי הנדבנים שביהודי ארה"ב לטובת "תרבות עברית".
הריני יוצא ולומד מעצמי כמה קשה לעמוד על טיבו האמיתי של אדם. לדוגמה: אפילו מכרי היודעים אותי ואת דעותי והליכותי זה ארבעים שנה, ודווקא אלו היודעים אותי ביותר, אי אפשר להם לשער ואף יהיו מסרבים להאמין, שלפרקים אני מתעטף טלית ולובש תפילין ומתפלל ביחידות על גאולת ישראל, מתוך חרדת קודש ובכיות ממושכות כאחד מאבותי הקדושים. כל שכן שלא יהיו מעלים על הדעת שלעיתים אני קם בלילה ואומר 'תקון חצות' מתוך השתפכות הנפש עד כדי התשת כל כוחותי.
גביר כתב:יצא לאחרונה ודומה שנוגע לנושא האשכול -
איש משורש נביא : הממד האתי בבקשת הא-לוהים של הלל צייטלין / עוז בלומן
תל אביב : הוצאת אדרא, תשפ"ג 2022.
מתוך אתר ההוצאה -
הסופר, הפובליציסט והמיסטיקן ר' הלל צייטלין (תרל"א–תש"ב; 1871–1942) היה מעמודי התווך של יהדות פולין בעשורים שקדמו להכחדתה.
בשנותיו המוקדמות קיבל חינוך דתי; ולדבריו, בהיותו כבן אחת עשרה אף נתפרסם כעילוי. בתקופת הנערות גברו עליו "תאוות נוער ותסיסות שונות, ביניהן תסיסת ההשכלה", ואמונתו הפכה מסופקת. בשנות העשרים לחייו נשא צייטלין אישה והתיישב בעיירה הומל; שם התרועע עם קבוצת צעירים יהודיים שפנו עורף לאורח החיים הדתי – ביניהם מי שיהיו לימים סופרים עבריים ידועים דוגמת יוסף חיים ברנר ואורי ניסן גנסין. אך בניגוד אליהם, כמה שנים לאחר מכן החל צייטלין לכתוב בצורה נלהבת על חיי הדת הפנימיים, החסידות והקבלה. בערב ראש השנה תש"ג (1942) נרצח צייטלין בגטו ורשה, עטור טלית ותפילין, כשספר הזֹהר בידו.
מה היו הגורמים לשינוי זה? על פני כמה זמן נפרשׂ? אילו מוטיבים נוספו לכתיבתו או נחסרו הימנה? ובעיקר – האם קיימת 'הגות צייטלינית' ייחודית?
גביר כתב:מכתב שכתב אב"א אחימאיר לרב אריה לוין, בו על אמונתו בבורא, שהוקרא בידי הרב בלוויותו של אחימאיר -
יעקב אחימאיר, עד כאן יעקב אחימאיר : מבית אב"א לכל בית בישראל.
ירושלים תשפ"ד, עמ' 219.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 36 אורחים