פורום אוצר החכמה

ר' יידל לא היה הולך לומר תשליך לירקון, איני זוכר אם היה עומד במרפסת ליד הכניסה לחדר כיתתו או שהיה הולך לביתו.

ובקשר למקווה גם אנוכי שמעתי מפי הבית ישראל (הרבי האחרון שהיה לו כלשונו של רבי יידל) את סיפור המקווה והתגובה "מי ישמור".
ר' יידל לא התלהב מהבאטע החסידית, למיטב ידיעתי, אולם כשביקשתי להצטרף (למרות היותי ליטאי גמור וכוונתי היתה לדחות את שעת השינה) לא סירב ואישר...

בן ירושלים כתב:

פרנקל תאומים כתב:מה עם הבן דוד החב''דניק?.....
(אגב, הלא ה'בית ישראל' נלב''ע אחרי שסיימת את ה'הישוב'. לא שזה משנה את עיקר דבריך).

בכל אופן, כך ר' יידל סיפר, ועכשיו כשאני חושב על זה, נראה לי שאדרבה, זה בדיוק המסר שהוא הביע בסיפור הזה... כלומר הוא בא להביע את הלך הרוח שלו שכפי שכתבת זה לא היה הלך רוח שהתלהב ממקווה... הוא רמז בזה לביקורת החדה שלו על הליכה של בחורים צעירים למקווה וגם גיבה אותה ברבי חסידי שהיה לו קשר איתו..

אחד מהבני דודים החבדיים היה גם חבר לחדר במשך שנתיים. לא זכור לי שמעולם המקוה הטריד אותו.



גם אם נקבל שאכן ר' יידל דיבר עם ה'בית ישראל' על מקוה, להבנתי זה לצד השלילי היינו בסגנון ובשפה שמצפה לשמוע תשובה שלילית (ואולי אחד מהגעררער'ס העלה זאת בפניו)

טוב, בסדר. שיהיה כך. לא קריטי לי.


אגב, אתמול התחדש לי שהגאון ר' בניה נבנצאל זצ''ל שנלב''ע לאחרונה מהקורונה הארורה, היה חתנו של הג''ר שמואל גרוסברד זצ''ל ר''מ ב'הישוב'.

אכן כן.
כשהתחתנו היה זה פלא בעיני רבים: אמנם ר' בניה היה בר אוריין ובר אבהן מופלא אבל מאז צעירותו היה חסיד נלהב (טולנא), ומה לר' שמואל גרוסברד הליטאי הקר ולו?

בחיצוניותו ודאי לא נראה אז כחסיד ולא היה "נלהב", וגם לא הרבה שנים אח"כ

פרנקל תאומים כתב:

י. אברהם כתב:בחיצוניותו ודאי לא נראה אז כחסיד ולא היה "נלהב", וגם לא הרבה שנים אח"כ

הילדים שלו חסידים? (כוונתי חסידים ממש. לא רק בעקיטשע..). באילו מוסדות התחנכו הילדים שלו?

מכיר אישית 2 מבניו, תושבי אשדוד. 'חסידים' של ממש! (מסתופפים בצל האדמו"ר מטולנא אשדוד).
מבלי לגרוע מדרגתם התורנית הגבוהה, [א' מהם משמש כמו"ץ באשדוד], הרי התנהגותם כ'חסידים' מדורי דורות.

גביר כתב:חנניה וינברגר זה אותו חנניה שגדל בביתו של הרב ראובן מרגליות ואח"כ גר ברחובות או שזה אדם אחר באותו שם?

תמונת המחזור של תשיח -
http://www.israelalbum.org.il/יישובים/ב ... סטר/P75954
בין השאר הרב אברהם קוק שליט"א, ראש ישיבת מאור התלמוד, חנניה וינברגר, יקר קנאי [ממכון ויצמן], ועוד.

האם אליעזר קיסטר בתמונה הוא אחיו של הג"ר עקיבא קיסטר זצ"ל?

דעת_האברך כתב:האם אליעזר קיסטר בתמונה הוא אחיו של הג"ר עקיבא קיסטר זצ"ל?

בוודאי. הר''ר אליעזר קיסטר ז''ל מבני ברק. אני זוכר אותו בלוויה של ר'ידל עומד ומשוחח בחיבה עם אחיו הצעיר הגאון ר' עקיבא זצוק''ל.

גביר כתב:

גביר כתב:חנניה וינברגר זה אותו חנניה שגדל בביתו של הרב ראובן מרגליות ואח"כ גר ברחובות או שזה אדם אחר באותו שם?

תמונת המחזור של תשיח -
http://www.israelalbum.org.il/יישובים/ב ... סטר/P75954
בין השאר הרב אברהם קוק שליט"א, ראש ישיבת מאור התלמוד, חנניה וינברגר, יקר קנאי [ממכון ויצמן], ועוד.

תמונת המחזור הובאה בעמוד הקודם.

ושם כתבתי על התלמידים המופיעים בה בין השאר:

הגרא''י קוק שליט''א והדיין הגר''ב בארי (נכד הגרי''מ חרל''פ זצ'''ל, וחתן הרב בר שאול מרחובות). ולהבחל''ח צבי ויינמן ואליעזר קיסטר ז''ל
שני הראשונים וגם זה האחרון (ר''א קיסטר ז''ל) המשיכו אח''כ יחד גם בישיבת פוניבז'. הגר''ב בארי למד אצל הגר''א ברודיאנסקי גם אחר נישואיו, בכולל 'שבט מיהודא'.


אגב, היכן ר' יידל???
(כנראה דצ''ל שהגר''א ברודיאנסקי היה הר''מ של השיעור הגבוה, וצילמו את בני השיעור עם הר''מ שלהם בלבד.. ועדיין צ''ע..)

מה אתם אומר לגבי השאלה שלי על חסרונו של ר' יידל בתמונה? זה לא מפליא?

.

לא שמעתי כזאת מעודי. על איזו תקופה כב' קאי? שנות התש''י?

כאמור, בתקופתי, כמעט לא נותר מאומה מ"מנהגי" יום העצמאות ב''הישוב''. היה חופש מלימודי חול, וזה היה בהחלט מבורך מבחינתינו..

למעשה, לא שמעתי מעודי עד הנה שיש כזה דבר "קידוש ליום העצמאות".

.

לייטנר כתב:אז למדת שאין בית מדרש בלי חידוש...

אני מתייחס לשנות הכ' (...)
על ה"קידוש" ביום העצמאות, הרחיב ידידנו ר' צוריאל חלמיש כאן: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=372305#p372305, וראה משם ואילך.

בשנות הל' לא היה קידוש ואפילו לא מתקרב לזה. מה שהיה זו "סעודה חגיגית" (ואפילו הגישו געפילטע פיש מקופסה- מחווה חגיגית מאין כמוה בימים ההם ובמקום ההוא...) תמיד השתתף הגאון ר' דוד חדש בסעודה ונשא דברים. הביא את הפסוק "זה היום עשה ה' וכו'" מה שאמר על כך כבר נשכח ממני.
היה בישיבה מתפלל נכבד בשם ר' יוטקובסקי (היה תקופה מורה למתמטיקה. הקים בזמנו את הועד למען קדשי ישראל שהתריעו כל שנה נגד הלולבים הקנריים)שדרש שיקראו את ההפטרה. ר' יידל הרשה לו לעמוד ולקרוא ההפטרה (בלי ברכה) "עוד היום בנוב" אבל דאג להגחיך את הענין ובעיני התלמידים זה היה ליצנות ממש.



לאזן קצת התמונה : בזמני למד בישיבה רמי גורן בנו של הרה"ר. הרה"ר שלח מכתב ובו התלונן שמחללים את החג כי לומדים חצי יום. ר' יידל ענה לו : כבוד הרב אצלנו לומדים גם ביום הכיפורים אם יש זמן פנוי (אני לא זוכר את המקור, אבל הסיפור התפרסם בזמנו בין התלמידים)

לידע כללי אין בשום מקום בעולם הפטרה עם ברכה ביום העצמאות.

לייטנר כתב:

חלמישצור כתב:תגובות

amhasefer
יש כמובן הרבה מאוד לספר, גם באישי וגם בציבורי, אבל בזה אני לא שונה מדורות של בוגרים, ותקצר היריעה.
למרות זאת, אנצל את ההזדמנות לסיפור קצר ושאלה בצידו.
כידוע, בישיבת היישוב החדש היו לימודים גם ביום העצמאות (לימודי קודש בלבד, סדר בוקר והשיעור), אך תלו על הישיבה את דגל ישראל, וכולם היו צריכים להופיע בחולצות לבנות. במקום זמירות של ימי חג שרו בחדר האוכל משירי ארץ ישראל (פזמונים ישראליים).
אני זוכר היטב דבר תורה שאמר לנו הרב קולודצקי (ר' יידל) באחד מאותם ימי עצמאות.
הוא שאל, איך חז"ל למדו מפרשת ואתחנן כמה וכמה הלכות הקשורות לעניין התפילה וכיצד ראוי להתפלל, הרי לכאורה התפילה הזו לא עלתה יפה ומשה רבינו לא נענה לתפילה זו. והשיב: שמשה רבינו כן נענה בתפילה זו, כאשר אמר לו הקב"ה "עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגו' ". ההיענות למשה רבינו היתה בכוח הראיה שנתן הקב"ה למשה רבנו ובאותה עת העניק אותו לכל דורות ישראל שבגלות, אותו הכוח להסתכל על הארץ מבחוץ, גם אם מעולם לא היית בה, אבל להרגיש אותו געגוע כמי שנולד וחי בה.
את הדברים הנ"ל אמר ר' ייד'ל בשם הרב קוק, אך מעולם מאז לא שמעתי ממישהו שהכיר את הדברים בדברי הרב קוק או ידע לומר איפה/מתי אמר אותם.
בברכה
איצו ליפשיץ

לא שמתי לב אם הובא כאן. ב'יישוב' היו מקפידים על ה"קידוש" ביום העצמאות, ומי שהיה אומר אותו, היה ר' דוד חדש.

איננני בקי בתורת הרב קוק, אבל הרעיון בנוי על דברי הרמח"ל (אוצרות רמח"ל פי' הרמח"ל עה"ת פ' ואתחנן), שבראיה שהביט משה על א"י פעל שתמיד ישאר קדושה בא"י בבחינת מרחוק ה' נראה לי, עי"ש.
וראה עוד בס' לב שמחה דברים נפלאים בזה.

בן ירושלים כתב:

לייטנר כתב:אז למדת שאין בית מדרש בלי חידוש...

אני מתייחס לשנות הכ' (...)
על ה"קידוש" ביום העצמאות, הרחיב ידידנו ר' צוריאל חלמיש כאן: viewtopic.php?p=372305#p372305, וראה משם ואילך.

בשנות הל' לא היה קידוש ואפילו לא מתקרב לזה. מה שהיה זו "סעודה חגיגית" (ואפילו הגישו געפילטע פיש מקופסה- מחווה חגיגית מאין כמוה בימים ההם ובמקום ההוא...) תמיד השתתף הגאון ר' דוד חדש בסעודה ונשא דברים. הביא את הפסוק "זה היום עשה ה' וכו'" מה שאמר על כך כבר נשכח ממני.
היה בישיבה מתפלל נכבד בשם ר' יוטקובסקי (היה תקופה מורה למתמטיקה. הקים בזמנו את הועד למען קדשי ישראל שהתריעו כל שנה נגד הלולבים הקנריים)שדרש שיקראו את ההפטרה. ר' יידל הרשה לו לעמוד ולקרוא ההפטרה (בלי ברכה) "עוד היום בנוב" אבל דאג להגחיך את הענין ובעיני התלמידים זה היה ליצנות ממש.

תיאור זה נכון גם לשנים מאוחרות יותר [הרב בן ירושלים מבוגר ממני בכמה וכמה שנים], את ההפטרה קרא יהודי שזכור לי בכינויו 'ברברוסה' [כנראה שבעבר זקנו היה אדמוני, אז היה כבר לבן] וכנראה שזה כינוי לאותו ר' יוטקובסקי שהמשיך במנהגו. אלא שדרשה מיוחדת ו'קידוש' לא היו. ר' דוד חדש כבר נלב"ע כמה שנים קודם לכן ומאז כנראה העניין נפסק.

בזמני (החצי השני של שנות הנ') הזכר האחרון ליום העצמאות היה שר' יידל הגיש לעמוד במעריב בחור והנחה אותו לנגן את ברכו וברכות קריאת שמע במנגינת ג' רגלים.

ר' כתריאל קולודצקי על אביו ודרכו החינוכית [נראה, עומד מאחוריו, סמוך לארון הקודש, גיסו ר"י ברטלר]-
https://www.youtube.com/watch?v=YCdqME4kNGw
https://www.youtube.com/watch?v=5XQEeEDyEYw

חסומים....

אגב, הג''ר יצחק ברטלר זצ''ל היה גם גיסו של יבל''ח הג''ר כתריאל קולודצקי, וגם חתן גיסו של הג''ר יידל.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... d1#p773019

תמונה יפה וחביבה של ר' יידל עם מחותנו מרן הגרי''ש אלישיב וחתניו מרן הגר''ח קנייבסקי זצ''ל ויבלחט''א הג''ר אלחנן ברלין.
מסתמא מהחתונה של בת ר' כתריאל שליט''א עם בנו של ר' שלמה אלישיב זצ''ל.

בן ירושלים כתב:מתפלל נכבד בשם ר' יוטקובסקי (היה תקופה מורה למתמטיקה. הקים בזמנו את הועד למען קדשי ישראל שהתריעו כל שנה נגד הלולבים הקנריים)

אולי הכוונה לר' ישראל יוטקובסקי שעורר על בעיית כשרות הלולב הקנרי בשנת תשט"ז.
ראה ס' הלולב הקנרי (וייספיש), בפתיחה, עמ' י"א. (וכן בהמשך הספר).
https://tablet.otzar.org/#/book/155003/ ... 2/end/44/c

בשבת נתקלתי במקרה בספר 'ממה שנאמר בשמחה -ויקרא' מבוגר היישוב עורך הדין חנוך וינדרבוים.

בראש הספר כתב המחבר כמה מילים לזכרו של נשוא האשכול זצ"ל ומשם למדתי על דברים מעניינים מאד שכתב הגר"ש פישר בהסכמתו לספר זכרון [ל]יהודה הנוגעים מאד לנקודה שדנו בה כאן באשכול: יחסם של בוגרי היישוב החרדיים למוסד ולעומד בראשו.

ביותר התרשמתי ממדת הכרת הטוב שהוא חב לרבו הרה"ג רבי יהודה קולדצקי זצ"ל אשר העמיד תלמידים לאלפים, ומהם גדולי הדור ולא זכיתי לראות מאחד מהם מדת הכרת הטוב כלפיו

מעניין.

צילמתי משם כמה קטעים שגם בעניינם עסקו כאן לעיל:

אגב, הג"ר יידל נלב"ע בגיל 93. (ולא קרוב לגיל 90).

ג"א זוכר ששמעתי ממנו אודות הרב קופלמן ר"י לוצרן, היה ניכר שיש ביניהם ידידות (על אף הנתק הגיאוגרפי).

.."ראשי ישיבות חשובות לצד דיינים בכירים, עורכי דין מהשורה הראשונה לצד רואי חשבון ידועים, אך את הרוב המוחלט ייצגו אברכים שתורתם אומנותם, שעד ימים אלו - שנים לאחר שסיימו את לימודיהם ברח' פומבדיתא פינת נהרדעא - עדיין יושבים הם ולומדים בחשק גדול"...

שומע ומשמיע כתב:

גביר כתב:על המצבה כתבו 'יהודה' ולא 'יהודא' כפי שהוא עצמו נהג לכתוב, יש לכך סיבה מיוחדת או שזה חוסר תשומת לב של עושה המצבה?

מי שכותב יהודא, זה בשביל שלא להיכשל בכתיבת שם הוי'ה ולא שזה שמו.

על שינויים בכתיבת שמות כדי שלא לכתוב שמות שאינם נמחקים יעוין -

ר' שמואל אשכנזי, אגרות שמואל, תרנח. חלק ב, ירושלים תשפ"ג, עמ' 1010

מבקש חכמה כתב:לידע כללי אין בשום מקום בעולם הפטרה עם ברכה ביום העצמאות.

אגב, היו קהילות בצפון אפריקה (טריפולי), שביום העצמאות הראשון אף תקנו הפטרה למנחה של יום העצמאות.

פעם בליל פורים הגענו לביתו רב יידל, והיו בחדרו בני ישיבות שונות וביניהם בחור מישיבת סלבודקה שלבש את הפראק האפור של רב אייזיק שר זצ"ל, ודברו עם רב יידל על גדלות האדם וכו', ונענה רב יידל ואמר: והלא רב אייזיק היה מלאך, ולאחר ששמעתי את שיחותיו, הייתי מתפלל בדרגה אחרת לגמרי...

מטה עז כתב:פעם בליל פורים הגענו לביתו רב יידל, והיו בחדרו בני ישיבות שונות וביניהם בחור מישיבת סלבודקה שלבש את הפראק האפור של רב אייזיק שר זצ"ל, ודברו עם רב יידל על גדלות האדם וכו', ונענה רב יידל ואמר: והלא רב אייזיק היה מלאך, ולאחר ששמעתי את שיחותיו, הייתי מתפלל בדרגה אחרת לגמרי...

הוא נהג לקחת את בני הישיבה לשיחותיו של הגה"צ ר' אייזיק זצ"ל. הוא סיפר לנו על כך. הזכרתי לעיל איפשהו באשכול איזו עובדא שסיפר בעניין.

פרנקל תאומים כתב:ברצוני לפתוח אשכול אודות מו"ר הגאון ר' יידל קולודצקי זללה"ה שהרביץ תורה לבני "הישוב החדש" למעלה משישים שנה, והעמיד תלמידים הרבה, רבנן ותלמידיהון, ת"ח מופלגים, ראשי ישיבות, ר"מים, רבנים, דיינים ומורי הוראה. כמעט כולם נמנים על היהדות החרדית.

סליחה על הבורות, היכן זה ה’יישוב החדש’, ומאיזה ערים נשלחו אליו תלמידים?

כן מסתבר כתב:

פרנקל תאומים כתב:ברצוני לפתוח אשכול אודות מו"ר הגאון ר' יידל קולודצקי זללה"ה שהרביץ תורה לבני "הישוב החדש" למעלה משישים שנה, והעמיד תלמידים הרבה, רבנן ותלמידיהון, ת"ח מופלגים, ראשי ישיבות, ר"מים, רבנים, דיינים ומורי הוראה. כמעט כולם נמנים על היהדות החרדית.

סליחה על הבורות, היכן זה 'היישוב החדש’, ומאיזה ערים נשלחו אליו תלמידים?

צפון תל אביב, רח' פומבדיתא 13 פינת נהרדעא 11 (עברו הרבה שנים, אבל אני עדיין זוכר..). רחוב מוצנע, שקט וצר, קרוב לביה"ח איכילוב.

מהיכן שלחו?
מפתח תקווה, בני ברק, גבעתיים, רמת גן, תל אביב, הוד השרון, רעננה, ירושלים, ראשון לציון, רחובות, נתניה, חיפה, צפת, אנטוורפן, וינה, בורו פארק וכו'...
המסה המרכזית היתה מבני ברק (ובעבר הרחוק, אולי גם מתל אביב), אבל הגיעו מביה"ס של החינוך העצמאי בכל הארץ, ובנוסף תלמידים מחו"ל.

יישר כוחכם.

מתוך הספר "הרב שבתי שמואלי" עמוד 78.

ר' שבתי (מזכירה המיתולוגי של ישיבת "מרכז הרב" וראשון תלמידיה) היה כמו הג"ר יידל ז"ל (שהיה צעיר ממנו בפער ניכר) יליד העיירה סקידל ותלמיד הגר"ש שקופ זי"ע בישיבת גרודנא. פעל למען עלייתם ארצה של בני תורה מעיר הולדתו.

דרכו החינוכית [וגם הביקורת עליה, המוצדקת, לענ"ד, לפחות בחלקה] תוארו ונדונו באשכול דנן בעבר בהרחבה.

נראה שכדאי לנסות להצביע על מקורותיה ועל יסודותיה הרעיוניים.

דומה שדרך זו הושתתה על שיטת המוסר של קלם, שאותה קיבל, כנראה, מהמשגיח בגרודנה, הרב שלמה הרכבי הי"ד [אם כי כמעט לא הזכיר אותו, אני שמעתי את שמו ממנו פעם אחת בלבד (לאמתו של דבר היתה זאת הפעם הראשונה, ולעת עתה גם האחרונה, ששמעתי שם זה בשיחה בעל פה) הדבר בולט בייחוד לאור העובדה שאת ראש הישיבה, רבי שמעון שקאפ, הוא נהג להזכיר רבות]

אין בכוונתי לטעון שר' יידל היה ממשיכה הישיר של קלם או שהתיימר להיות כזה, טענתי היא שתפיסות היסוד של בית מדרש זה הן שהנחו אותו.
הוא עצמו מיעט, אמנם, להסביר את דרכו, אולם בנו, ר' כתריאל, עשה זאת בשיחותיו [הזכורות לטוב] ובהקשר זה הזכיר לא פעם את קלם [אף את לימודי החול הצדיק בכך שגם בקלם למדו לימודי חול].

בבסיס השיטה הקלמאית עומדת תפיסה הובסיאנית של האדם, המתומצתת, לדידה, בכתוב 'עַ֥יִר פֶּ֗֝רֶא אָדָ֥ם יִוָּלֵֽד' [איוב יא יב], פסוק עליו נהג ר' יידל לחזור בהזדמנויות רבות.

בהתאם לתפיסה זו, המתייחסת לטבע האנושי באי אמון ובחשדנות, משמעותו של החינוך היא שבירת האישיות המולדת ועיצובה של אישיות חדשה, לפי תבנית אחידה, פחות או יותר, מעין 'סותר על מנת לבנות'.

את האופי הקונפורמי של דרך זו הסביר פעם ר' כתריאל בשם הסבא מקלם [לא מצאתי אותם לע"ע בכתובים, יתכן ששמע אותם בעל פה מאביו או מהמשגיח ר"י לוונשטיין], באחת מאותן שיחות שהוזכרו לעיל, במשל, לפיו התהליך החינוכי דומה לציורים שבחוברות עבודה לילדים, אותם יש להשלים לפי מתווה הנתון מראש, משימתו של הילד אינה לצייר ציור חדש אלא להעביר את העיפרון בקווים הנכונים.


על המחנך להטיל על המתחנך את מרותו ולטפח אצלו ציות, משמעת, תלמנות, סדר, קביעות ויכולות של איפוק ודחיית סיפוקים [דומה שאחת הדוגמאות הבולטות לכך היא השיעור ב'משנה ברורה', בליל שבת לפני הסעודה, דווקא ליד השולחן הערוך].

המחנך אינו עומד, אפוא, לצדו של החניך, הוא ניצב מולו ואף מתעמת אתו [בעומקם של דברים עולה גישה זו בקנה אחד עם הגישה הטרנסצנדנטלית הליטאית הקלאסית, שתוארה בהרחבה ב'נפש החיים'] ומכאן אותה אווירה של עימות מובנה שאפיינה ואף הגדירה את מערכת היחסים בין ר' יידל לבין תלמידיו, אווירה שנוצרה על ידו במודע ובמוצהר.


דומה שיש בדברים אלה בכדי להסביר את דרכו ואת שיטותיו של ר' יידל, גם אם לאו דווקא להצדיק אותן.

[ ובשולי הדברים - מכאן שגם הסתייגותו מישיבת חברון, המבוססת על גישתה של סלבודקה, שראייתה את התהליך החינוכי שונה וכמעט הפוכה, היתה אותנטית ונבעה מתפיסות היסוד שלו].


יום פקודת שנתו [לנוהגים באד"ב, השנה ה'תשפ"ד],השבת, פרשת פקודי, ו אדר, תנצב"ה, ויהיו הדברים לזכרו ולע"נ.