הודעהעל ידי אפשר » ו' דצמבר 30, 2016 10:07 am
בענין הנקודה השניה של אי"ס, שכתב באהבה גלויה ובתוכחת מוסתרת, ותו"ד שהגרד"ל אינו שייך כלל לדרך הלימוד של החזו"א, ומה שהחזו"א מנכסים אותו הוא סתם לשם יפוי הזהות. וכתב כ"ז תחת הרצון לחדד.
רצוני להעיר, דלענ"ד אינו נכון, ומרוב חדות נעשה קרע, ואבאר מצד שתי נקודות, נקודה הראשונה, אין רצוני ליכנס באורך, כי זה מצריך אריכות גדולה, וכבר נגעו בזה באתרא הדין כמה פעמים, [לא נתבאר לעומק, אבל הענין צף]. יש מחלוקת סמויה, ואפשר אפילו תת הכרתי בין תלמידי החזו"א, מה זה חזו"א, מי זה חזו"א, מה משנתו ומה דרכו [גם היכן החזו"א עומד ביחס לשאר גאוני הדורות ונו"כ השו"ע, ובאיזה חלקים הוא מחודש, ומה הוא חידושו]. איני מתכוון כאן בין תלמידי חזו"א ושאר כל העולם, אלא אני מתכוון לבין תלמידי החזו"א עצמם, כ"א מבטא בצורה אחרת ובשיכנוע עצמי שזה החזו"א. כמעט ולא היו חיכוכים ביניהם, כיון שהמטרה וההערכה גדולה מהחילוקי דיעות, החילוקים הם בדקות, ולפעמים בדקי דקות, [אף שלפי הנראה הם גסי גסות]. כיון שעיקר מטרתם הוא שימת החזו"א למרכז החיים, דרכו תורתו ובעיקר סוג חשיבתו, והעיקר מכל העיקרים להשים קו מהגר"א עד החזו"א ולדלג על כל הבאמצע, [ומהרמב"ם עד הגר"א, בערך]. לכן כל המאוחד ומאוגד למטרה זו, שלנו הוא, וממילא לא חשוב כ"כ איך מבינים ואיך לועסים את כל השאר.
הגרח"ג בהיותו נחשב לאחד מברי הסמכא בסוגיא זו, איחד למעשה רוב רובם של התלמידים, ואפ"ל שחלקם אפי' בע"כ ענו אמן. ולכן מצוי שאיש ליטאי רגיל שקורא כל הסיפורים על החזו"א ואח"כ הרבה תורה וכו', [וכמובן גם עם שאר סיפורי גדולי הדורות] ומצייר לעצמו מי זה החזו"א, וכיון שהוא בבלילה אחת עם שאר חכמי ישראל, יוצא לו שהחזו"א היה פחות יותר חפץ חיים אחיעזר רב מבריסק וכו'. זו נקודה אחת שמצידו הגרד"ל הוא מגדולי גדולי תלמידי החזו"א, לא רק סתם אחד שמעריך ומקדש את החזו"א, אלא חי ונושם, ובעיקר כופה עצמו להיות וללכת בדרכו של החזו"א, וע"פ דרכו של הגרח"ג דייקא. יתכן ומעשית ובמחשבה קשה לו, והוא גולש ומחליק, [עי' מש"כ בענין הניגודים שלו], אבל בעיקרו כן הוא.
וכאן נבוא לנקודה השניה, מש"כ שהוא בכלל לא שייך לדרכו של החזו"א שהרי אינו מתעמק בסברות ובביאורים, ואינו מסכם דינים, אלא הוא סוג מנ"ח אחיעזר כזה. זה אכן אמת לאמיתו, אבל כבוד הרב איש ספר מכיר רק את התוצרת הסופית, אבל אע"פ שאני לא הייתי חברותא שלו לעולם, [נוכחתי בלימודו עם אחרים כמה פעמים לראות מהלך הדברים, אבל לא ככלי ראשון. גם שאלתי אחרים שלמדו עמו על דלהלן], מכ"מ הוא בפירוש לומד בדיוק כמו שהחזו"א הורה, הוא חוזר על כל סוגיא כמה פעמים, מחשבן את ההו"א ואת הלכאו', לפני רש"י אחרי רש"י, מהרש"א, אליבא דהלכתא, וכל שאר הענינים שמודגש אצליהם. ובכן לימודו ופעולותיו הם במכונת חזו"א במקסימום.
יש כאן בעיה קטנה על הכתיבה והדיבור, שאז הכל מתעופף ונעשה כאן איזה משהו אחר, זה כבר היכן שה"על כרחך" לא הצליח להגיע.
גם צריך להדגיש שאין לשאר תלמידי חזו"א בעיה כ"כ עם הסגנון שלו, מהטעם הפשוט שבמרחב ספרי החזו"א יש מקום מסויים גם לדרך הגרד"ל, בפרט בספרי החזו"א על קדשים, שהוא סדר שאין שם חוט שדרה עם ראשונים וכו', ששם החזו"א מרביץ ספיקאלאך כאלו, ודמיון מר"מ כאלו.
[שוב כ"כ כתבתי במהירות, כי ממש אפשר לדרוש על כל הפרטים ופרטי פרטים ימים ולילות, כמובן רובם ידוע לכל בר בי רב, או בידיעה או בהרגשה].
נ. ב. איני בקי כ"כ בענין השאר ירקות שלו, וההליכות היום יומית, הבית וכו', אבל אני רואה שהציבור צמא לשמוע, אז אכתוב את הידוע קצת בענין מה שהזכירו.
הפייטנות שלו ידועה בעיקר מההספדים שלו, היה אפשר לשמוע לאחרונה על ר' נתן שולמן אבל גם בכל עת.
[בענין השירה, כמדומה בסה"כ הוא אוהב את הניגון אנא עבדא, אז כיאות לדורינו לא נתנו לו מנוחה וכל היכן שהלך אנא עבדא הלך עמו, שמעתי פעם שהוא הביע מורת רוח. כמו כן בענין מש"כ אי"ס לגבי המנ"ח, כמדומה ששמעתי שגם הוא הפנים כהיום את האיכזוב שבזה].
