- משה מדעסוי.png (2.9 MiB) נצפה 4277 פעמים
בספר הזכרון קדוש יעקב, שיצא לזכרו של הגה"ק רבי יעקב בן מרן הבא"ח, כתב בעמ' 27, הע' 82:
יש לציין כי רבי יעקב לא מוגדר כקנאי כלל מטבעו, אם כי היה קדוש וטהור ראשו ורובו לעב יגיע, משוטט ביני עולמות עליונים בחסידותו וקבלתו, מ"מ הוא קרא ושנה ספרות, וידע עברית ספרותית ומליצית כמבואר במה שכתבנו אודותיו למעלה, עת ביקש להתקבל כמזכיר בעסקי בית ששון בהודו. אמנם לבני דורנו המחוטב תבניות תבניות קשה הדבר להתקבל, אולם באותה עת במזרח הדבר לא היווה סתירה. במ"א כתבתי על מספר גדולי ישראל במזרח, שהיו באוצרותיהם ספרי השכלה מסופרי אירופה, ומדובר בג"ע גדולי הקנאים שא"א לחשוד בהם אפי' כצל עובר שהיה בהם ריח מינות השכלה; כי ביד אחת משמשו ופשפשו בקבלה ובידם אחרת קראו ספרות, ותומתם וצדקתם לא סרה מהם, כי לא כפירתם מטרתם; באותו דור הם לא יכלו להעלות על דעתם כי הספר אותו הם מחזיקים כתב רשע ופריץ המבעט בקדשי ישראל. אפשר כי רבי יעקב ידע אף ערבית ספרותית, אנגלית וצרפתית (ראה מכתבו בשבח השפה הערבית, ישיבות בגדאד, נספחים ומקורות, עמ' 98). באוסף הספרים היהודי עיראקי הנמצא כעת בוושינגטון, נמצא עותק מספרו של משה מנדלסון, נתיבות השלום (וינה תר"ו), עם חתימתו. כמובן אין זה מורה על כי הסכים לדרך חייו, כי אין כמעט ספק שלבד מספרו לא שמע על דרכו. אגב הגאון הספרדי רבי ישראל משה חזן, בספרו שארית הנחלה (עמ' עג), מלאך מליץ טוב בעד משה מנדלסון ונפתלי הירץ ויזל.