לייטנר כתב:היה מעשה ורב גדול אחד מחוגי ה'אגודה' בא לבקר את המקום [=כפר עציון]. הוא נסע לחברון ולבו לא נתנו לפסוח על היישוב החדש. בבואו היתה שמחה גדולה. שמחו בני התורה שבמקום ושמחו אלו שהיו בחוץ לארץ בני עירו של הרב או בני סביבתוץ הרב היה מוקף אוירה של אהבה והוקרה. לאחר תפילת מנחה אמר לו החבר צבי [טילמן]: יאמר לנו רבנו בשעת פרידה דבר תורה כדי שנזכרהו. בחברו אמרו, ברבו על אחת כמה וכמה. אמר הרב: הגידו אתם מה שלמדתם באחרונה ... התחיל החבר צבי מרצה את בעיית הסוגיה על קיפולי גדולי המפרשים וקמטיהם. עמד הרב הגדול, נפעם ונדהם ונפרד מהם מתוך השתאות
(ר' בנימין, 'מזה ומזה - פרידה מכפר עציון', במישור גל' רעג, ג בכסלו התש"ו).
ראשית, מנא לך שבהרב מפוניבז' עסקינן,
זאת ועוד, חבל שר' בנימין לא היה זכור אפילו את שם הסוגיא...
ושמא נתבלבל מחמת ריבוי הקמטים והקיפולים.