פורום אוצר החכמה

האם ידוע למאן דהו היכן קבור הנתיבות והאם קברו קיים כיום?

יישר כח

בעל החות דעת או בעל נתיבות המשפט (תלוי אם האומר ליטאי או חסיד) נקבר בעיר סטרי שבמערב אוקראינה, שם כיהן כרב בערוב ימיו לאחר שגלה מליסא.
על הבית הקברות בסטרי כהיום ראה כאן (לא משובב)
http://www.zadikim.org/?catID=16614

אני הייתי בסטריא, ושם באמצע העיר בתוך ככר גדול יש מצבה גבוה, וסביבו גדר (לא מה שבתמונות שבקישור דלעיל) ושם כתוב שבמקום זה היה בית קברות יהודי שבו קבורים הקצות והנתיבות (אך אינני זוכר לשון הכתוב שם בדיוק, ויכול להיות שהוזכרו שמות עוד גדולים).

היום הוא היארצייט זי"ע

אני שמעתי מאת השו"ב הזקן בברעסלא מה"ר פרייער ע"ה שהוא הכיר עוד זקנים מליסא שהיו עוד בזמן שהחו"ד היה רב שם, וכך ספרו: שבשבת הראשונה כשבא לליסא היתה שאלה בקריאת התורה שאלו להגאון ונעלמה ממנו ההלכה ומתוך כיסופא ענה מיני וביה כלאחר יד: אצלנו (כלומר בגליציה שהוא היה מקודם רב בקאליש שע"י סטרי) שואלים שאלות כאלו להשמש, שאלו להשמש והוא ענה כהלכה ומאז עלה על דעת הרב שיש לו לסדר ההלכות בקיצור שיהיה שגור בפיו לענות במקרים כאלו.
(עלי תמר ברכות פרק א)

הרשה לי לפקפק בכזה סיפור לא ראוי

הרשות נתונה...

האם זה אכן סיפור לא ראוי? ליבי מצדד בעניין.

מה ראוי בגניבת דעת או שקר גמור?! וזה מלבד עצם ההקפדה על "בזיונו" מכך שהוא לא יודע את התשובה?!
לאור הבעייתיות, ומכיוון שזו שמועה כל כך רחוקה, ועוד תמוה מניין הם ידעו שזה הגורם לאמירה הזאת (פרט שלא היה אמור להתגלות להם), אני לא רואה שום סיבה לחשוב שהסיפור אכן קרה כפי שהוא מתואר.

אני שמעתי סיפור אחר על הנתיבות, שבעיני סותר את הסיפור הזה.

שמעתי מפי הגה"ח רב שמואל שמואל לזנובוסקי זצ"ל (שהיה חסיד סוכוטשוב ולמדן עצום) שאמר שראה את זה בהקדמה של הספר של ה"לאסקער רב" (חדות יעקב?), וחיפשתי ובינתיים לא מצאתיו (ואשמח אם מישהו יוכל להצביע על המקור). עכ"פ הסיפור הוא כך:

בסוף ימיו כשהגאון היה בבית הכנסת, ניגש אליו בעל הבית אחד ושאל אותו מאחר שקראו לו לעלייה לפני שבירך ברכת התורה, האם הוא עדיין צריך לברך או שמא נפטר במה שבירך בעלייה. הנתיבות השיב כלאחר יד שאינו צריך לברך. אחר כך הוא נזכר שזו הלכה מפורשת שאכן ברכת אשר בחר בנו אינו צריך לברך, אבל עדיין הוא חייב לברך אשר קדשנו וכו'. אז הוא אמר שאם הוא יכול לשכוח הלכה מפורשת אז אי אפשר לו לפסוק הלכות, ומני אז הוא אכן נמנע מלהשיב לשואלים.

האם זה יכול להיות אותו בן אדם שבסיפור המובא לעיל כאן?

מעשה זה אי' בקו' עץ אבות סו"ס חידושי מהרא"ך

עדיאל ברויאר כתב:הרשה לי לפקפק בכזה סיפור לא ראוי

בהני תלת מילי עבידי רבנן וכו' במסכתא, וברמב"ם פי"ד מהל' גזו"א [לפי הלח"מ] שמשנה מדיבורו כדי שלא יתבייש אם לא ידע להשיב

מצליח כתב:מעשה זה אי' בקו' עץ אבות סו"ס חידושי מהרא"ך

יש"כ. חיפשתי את זה הרבה זמן. כמו שכתוב שם זה עוד יותר חזק ממה שזכרתי.

ראיתי באיזה מקום שהגאון מליסא בעל החוו"ד נישא 3 פעמים, וכן איבד את רבנות ליסא משום שנסע למדינה אחרת כדי לגרש את אשתו.
האם מישהו מחכמי הפורום יודע פרטים אודות נישואין וגירושין אלו?

יש לקחת כל הפרטים בנושא זה בערבון מוגבל. המשכילים הפיצו הרבה השמצות על עליו, ובלי מקור מוסמך ממש כל השמועות אינם ראוים להרבה התייחסות.

יתר10 כתב:

עדיאל ברויאר כתב:הרשה לי לפקפק בכזה סיפור לא ראוי

בהני תלת מילי עבידי רבנן וכו' במסכתא, וברמב"ם פי"ד מהל' גזו"א [לפי הלח"מ] שמשנה מדיבורו כדי שלא יתבייש אם לא ידע להשיב

רבי אברהם בנו, הגביל את ההיתר הזה לדרגא מסויימת של ת"ח...
ראה כאן -

האם זה כתב ידו של הגאון רבי יעקב מליסא בעל החוו"ד והנתיבות?


מפה:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=619293#p619293

סיפור מוזר [יצויין שר' אפרים הנ''ל מובא באוהב ישראל, ליקוטים לס' ויקרא, בתואר "הגאון הקדוש המקובל"]:

עוד מצאתי כתוב:

שנים מתלמידיו: רבי זושא אב"ד שדליץ ורבי פייבל אב"ד גרוצא, היו חריפים ושנונים, אך אחר שנתקרבו לרבי מלובלין פסקו מללמוד גפ"ת ולמדו רק מדרש וזוהר, ורבם התלונן על כך במכתב לרבי מפרשיסחא.

איפה המכתב?

אבי ישועה כתב:ראיתי באיזה מקום שהגאון מליסא בעל החוו"ד נישא 3 פעמים, וכן איבד את רבנות ליסא משום שנסע למדינה אחרת כדי לגרש את אשתו.
האם מישהו מחכמי הפורום יודע פרטים אודות נישואין וגירושין אלו?

ענין זה נמצא בקונ' עץ אבות שבסוף חידושי המהרא"ך, הנזכר לעיל

עדיאל ברויאר כתב:מה ראוי בגניבת דעת או שקר גמור?! וזה מלבד עצם ההקפדה על "בזיונו" מכך שהוא לא יודע את התשובה?!
לאור הבעייתיות, ומכיוון שזו שמועה כל כך רחוקה, ועוד תמוה מניין הם ידעו שזה הגורם לאמירה הזאת (פרט שלא היה אמור להתגלות להם), אני לא רואה שום סיבה לחשוב שהסיפור אכן קרה כפי שהוא מתואר.

יש סיפור כעין זה בגמ' ברכות מג ב:
רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא וכו' ולא היא לאשמוטי נפשיה הוא דעבד. ופירש רש"י שם, ולא היא לא אמר רבא הלכתא כבית הלל אלא רב פפא איכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך.