איש_ספר כתב:משוש דורים כתב:איש_ספר כתב:
ככלל, הגרד"צ היה "מאוהב" בגר"ז באופן יוצא מן הכלל. באישיותו, בסגנונו, בהליכותיו והיה מדבר עליו כ"חסיד", לכן בענין הערכותיו על השפעתו של זה מול זה, אם אמר כך, הייתי נזהר קצת...
הוא הרי היה חבדני"ק מהבית, ובתוך תוכו נשאר חסיד, ככל שניסה להסוות זאת, ולכן (כמדומה) היה גם מן הנלחמים בספר הגאון של אליאך.
לא רציתי להתנסח עד כדי כך, למרות שיש בזה מן האמת. עם כל הכבוד לגניזה החרסונית ולסכסוכיו עם האדמו"ר האחרון, הוא היה הרי מגזע חב"ד וממשפחת רם, וכמה היה מתרפק על זכרון זקנו הגרד"צ חן זצ"ל ודוד"ז הרמ"מ הי"ד ועוד ועוד, ולכן בודאי שהיתה עליו השפעה מדבית אבא. השפעה שאת שיעורה איני יודע. אגב, חסידים ומתנגדים: סיפר פעם שהגרש"י זווין אמר לו שהחסידים לא הכירו בערכם האמיתי של המתנגדים, וסיפר (גוף המעשה ידוע) שהצ"צ כתב בתוך אחד מתשובותיו, ע"ד רעק"א לשון: והנה קטנו עבה ממתני, והראה אותה תשובה לרד"צ חן לשמוע חוו"ד על גוף התשובה, וכשראה הרד"צ לשון זה, ביקש למחוקו ואמר, החסידים יסברו שבאמת כך הוא. הרב זווין סיפר את זה כדוגמא לאי הכרת החסידים בערך גדולי המתנגדים וכנ"ל. (וכלומר שלדעת הגרש"י זווין באמת כך הוא היחס בן הצ"צ לרעק"א...)
ההשפעה החבדי"ת עליו היתה רבה, וכמה פעמים שמעתי ממנו דברים כמו שרבני החסידים היו הרבה יותר חשובים בדרגתם הכללית [לאו דווקא התורנית נטו] מרבני המתנגדים [עכ"פ בימים עברו], עם כל מיני סיפורים חבדיי"ם ברוח זו. ובאופן כללי היתה לו הערכה רבה מאד לחב"ד "הישנה" ולדמויות המופת שלה. שמעתי ממנו גם כמה "סיפורי חסידים" על ימים ראשונים בחב"ד, ועל הסטראשעלער שהיה מצאצאיו. הראה לי פעם גם מחברת שכתב בה סיפורים חסידיים ששמעה מזקנתו בת הרד"צ חן בשם אביה וסבה, מעניין לברר אצל צאצאיו אם המחברת הזו תח"י.
גם על האדמו"ר האחרון על אף כל מה שהיה ביניהם, ועל אף הביקורת החריפה שהיתה לו, לא אבה לשמוע סתם דברי זלזול עליו, ופעם כשאחד האוכלים על שולחנו כמנהג הימים ההם זלזל ביראת השמים שלו, הגיב בפסקנות בשם הגר"י לנדא שאמר לו פעם איזה דבר ביקורת על הרבי בצעירותו בקשר לעיסוק ולימוד חכמות חיצוניות, אבל מאידך אמר לו שכבר בצעירותו היה חרד ממש מעבירה באופן מיוחד, וסירב לשמוע את הטיעונים שהיו מצויים אז בקרב הציבור הליטאי. ואילו לריי"צ היתה לו ממש פינה חמה יותר בלב, ופעם זלזל מאן דהו בפניו בריי"צ, והתווכח איתו בתקיפות.
אני הקטן ביקרתיו בסוף ימיו [כמדומה כמה חודשים לפני פטירתו] ודנתי איתו על מכתבי בעל התניא בנושא מחלוקת חסידים ומתנגדים ולא אבה לשמוע שוב דבר שלא יתאים לדברי הבעה"ת. באיזשהו שלב הויכוח התלהט, וילדות היתה בי ואף אני הרימותי את קולי, שהרי על אף עשרות השנים [למעלה מחמישים] שהיו בינינו, היה מדבר עם כל אחד כדבר איש אל חבירו בן גילו. לאחר שנרגעו הרוחות, התביישתי וביקשתי את סליחתו, והשיבני בביטול ובחיוך באומרו הרי אני מכיר אותך וזה סגנון הדיבור שלך.
אגב, סיפר לי שאחר פטירת המשוררת זלדה שהיתה בת דודה של אמו, שלח מכתב לרבי שחפציה נמצאים אצלו, והוא היורשם על פי ד"ת [היתה בת אח הרל"י], ושישלח מה לעשות בחפצים, אולם הרבי לא הגיב.
ועוד סיפר לי שהיה לו יד ורגל בחיבורו של הר"י מונדשיין לחסידות חב"ד, ולדבריו עודד את הרי"מ שהיה ממשפחה דתלי"ת להתקרב לחב"ד בצעירותו.
