אום אני חומה כתב:אך לפני שבועיים הוציא לאור את החלק השלישי של פרשגן על ויקרא במעמד חברים וידידים מתחנות חייו המגוונות, במה שנראה כעת כמפגש פרידה.
היה מיוחד בבקיאותו ועיונו בתרגום אונקלוס וגילה בו נפלאות.
חבל על דאבדין.
מיני תרגימא | שולמית אליצור
14 בMAR
פורסם ע"י מערכת 'שבת'
מעבר לתרגום המילולי, המתרגם הקדום חורג לעתים כדי לדייק, לבטא תפיסות עולם וליישב קשיים אמוניים. פניני מחקר נוספים בסדרה – הפעם לספר ויקרא
ספר פרשגן
ביאורים פירושים ומקורות לתרגום אונקלוס – חומש ויקרא
רפאל בנימין פוזן
מכון פרשגן, תשע"ו,
673 עמ'
תרגום אונקלוס, הנדפס ברוב החומשים בצד פסוקי התורה, הוא התרגום המסורתי הקדום ביותר ובמרוצת הדורות הוא עמד במרכז התרבות היהודית. התרגום הוא לכאורה מילולי: כנגד כל מילה עברית באה מקבילתה הארמית. אבל עיון מדוקדק בתרגום מגלה שהדברים אינם פשוטים כלל. לעתים קרובות מתורגמת מילה עברית אחת, החוזרת בכמה מקומות, במילים ארמיות שונות; לא אחת מופיעות בתרגום מילים שלכאורה אין כנגדן מילים עבריות בפסוקים; ביטויים עבריים – בייחוד כאלה הנראים כמגשימים את הקב"ה – מתורגמים במקומות רבים שלא באופן מילולי; ובקטעי שיר שבתורה מתרחק תרגום אונקלוס מרחק רב מתוכן הפסוקים, ומציע את הכוונה הנסתרת שמאחורי לשונם הציורית. כל אלו זוקקים ביאור ממצה.
ואכן, במרוצת הדורות נכתבו כמה וכמה פירושים על תרגום אונקלוס. הפירוש המקיף והממצה מכולם הוא ללא ספק פירושו של הרב דוקטור רפאל בנימין פוזן, שספרו "פרשגן" לספר ויקרא הופיע בימים אלה, והוא מצטרף אל שני אחיו הקודמים שיצאו לאור בארבע השנים האחרונות.
פרעון ולא נקמההספר מאיר העיניים – גם בצורתו וגם בתוכנו – מכיל קרוב לשבע מאות עמודים של ביאורים ודיונים בתרגום אונקלוס לויקרא, פסוק אחר פסוק. כל פסוק מובא בו עם תרגומו, כאשר המילים שיידונו בהמשך מובלטות באותיות מודגשות גם במקרא וגם בתרגום. לאחר מכן בא דיון בכל אחת מן המילים האלה, תוך הצגה רחבה של הקושי או הייחוד שבתרגומן, סקירה של ביאורי מפרשים קודמים, ציטוט מדרשים רלוונטיים והשוואות לתרגומים אחרים. על אלו נוספות הערות שוליים ובהן הבהרות, מראי מקום למחקרים והרחבות נוספות. העושר הרב שבספר איננו ניתן להצגה במאמר קצר, ובדברים הבאים אנסה רק להטעים את הקורא מקצת מטעמם של ביאורי ה"פרשגן".
תרגומים שונים למילה אחת עשויים לבטא תפיסות עולם מקיפות ועמוקות. כך, דרך משל, כבר בפסוק הראשון בספר – "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו" – מבליט המחבר (בעמ' 2) את תרגום המילה "אליו" בלשון "עִמֵּיהּ", כלומר עִמו, אתו, ומסביר שלשון זו ייחודית לדיבור ה' עם משה: כאשר הקב"ה מדבר אל אדם אחר, יתורגם "אל" במילית השימוש "ל", ולכן "וידבר ה' אל משה ואל אהרן" יתורגם תמיד: "ומליל ה' עם משה ולאהרן". כל זאת כדי להבליט את מעלתה של נבואת משה, המדבר עם ה' פנים אל פנים, על פני נבואתם של אחרים.
דיוק אחר מתוך שינוי לשון התרגום הוא בתרגום "לא תִקֹּם" (ויקרא יט, יח), שגם בארמית הוא "לא תקום". המחבר מבהיר (בעמ' 411) שכאשר נושא הפועל "תקום" הוא בן אדם, הפועל אכן מתורגם בשורש "נקם", אך כאשר הנוקם הוא הקב"ה מקפיד אונקלוס להציב כנגד השורש "נקם" את "פרע", מתוך כבוד כלפי ה': אדם הנוקם באחר מֵרֵעַ לאדם כמותו שהרע לו; אבל בן אדם אינו יכול להרע לה', ולכן הפורענות שהקב"ה מביא עליו אינה בגדר נקמה אלא פירעון וגמול על חטא. המבט הרחב והעיון הממצה שבביאור מתגלים בהוספת עוד מקרה יוצא מן הכלל לדיון: ההורג את עבדו הכנעני "נקֹם ינקם" (שמות כא, כ), אך לשון זה מתורגם "אתדנא יתדן" (שפוט יישפט), כדי להדגיש שאין לנקום בלא משפט.
דיבוב לארמיתהסברים לשוניים מאירי עיניים פזורים לכל אורך הספר. כך, דרך משל, בהמשך אותו פסוק – "ולא תטֹר" – מוסיף אונקלוס מילה על העברית, ומתרגם "לא תטַר דבבוּ", ובעברית: לא תשמור שנאה. ההסבר לתוספת לשוני ופשוט: התוספת "שנאה" אינה נחוצה בעברית, שכן בה הנטירה קיבלה גוון סמנטי שלילי, אבל בארמית – שבה לשון נטירה כללית, ומשמעה כל שמירה – צריך להוסיף את "דבבו", שנאה, כדי שיהיה ברור מה אסור לנטור. אגב כך מוסיף המחבר הסבר לביטוי הארמי "בעל דבב", המציין אויב, ומציין את הקשר בין השורש "דבב" לבין לשון דיבור (השווה: "דובב שפתי ישנים", שיר השירים ז, י): האויב הנקרא "בעל דבבו" הוא אויב המכריז בפיו על שנאתו, ואינו כובש את איבתו בלבו (הדברים מוסברים גם בעמ' 409, אגב הדיון ב"לא תלך רכיל בעמך").
קורה שאונקלוס חורג ממנהגו בתרגומה של מילה כדי לקרב את הדברים לדרשת חז"ל וליישב קושי אמוני. כך הוא בתרגום הפסוק "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו" (ויקרא כ, ה): הפסוק מעורר קושי, שכן "האיש ההוא" חטא והעביר את זרעו למולך, אך מדוע העונש מוטל גם על משפחתו? וכפי שכבר שאל ר' שמעון: "אם הוא חטא, משפחתו מה חטאת?" והשיב: "לומר לך: אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, שיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפין עליו" (בבלי שבועות לט ע"א). המשפחה מואשמת אפוא בסיוע לחוטא. ואכן, במקום התרגום הצפוי ל"משפחתו" – "זרעיתו", על פי דרכו הרגילה של אונקלוס בתרגום "משפחה", מופיע כאן התרגום "סעדוהי", כלומר עוזריו של החוטא (עמ' 443).
חריגות מעניינות מן התרגום המילולי באות כאשר אונקלוס מציב כנגד המילה העברית ניב ארמי בעל משמעות דומה, שאיננו מקביל ברכיביו למילה העברית. דוגמה פשוטה היא תרגום המילה "סביב" בכפל המילים "סחור סחור": בארמית לא הורגשה ההקפה המלאה במילה האחת "סחור", ויש הכרח לכפול אותה (ראה עמ' 13). אגב כך מציין המחבר את הצירוף הכפול "סביב סביב" השכיח בספר יחזקאל, ומעיר אל נכון: "מה עוד שיחזקאל, נביא הגולה, ישב בבבל ולשונו הושפעה הרבה מן הארמית" (עמ' 581, הערה 7). ניבים אחרים הנידונים בפירוט הם למשל "לא תיכול קורצין" – תרגומו של "לא תלך רכיל" (עמ' 404), ו"לישן תליתאי", הביטוי הארמי ללשון הרע (שם).
כל אלו אינן אלא כמה פנינים מן העושר הרב הצפוי למעיין בספר. לצדם נמצא עיונים בדרכי לימוד הלכה מתוך דיוק התרגום (בן כמה הוא הזקן שיש לקום מפניו [עמ' 432]? ומה הקשר בין השפה הארמית לבין זיהוי "פרי עץ הדר" כאתרוג [עמ' 530]?); סיפורים הקשורים בשימוש בתרגום זה או אחר; ושפע עצום של בירורים ודיוקים החורגים לעתים מלשונו של אונקלוס וגולשים אל תרגומים ארמיים אחרים ואל לשון התורה עצמה. כל אלו מוצעים מתוך בקיאות עצומה, ודומה שכל מי שציטט את אונקלוס או למד ממנו משהו במרוצת הדורות גלוי לפני המחבר ומוצא את מקומו בספר.
הברכה הגדולה הזאת היא פרי עמל של עשרות שנים. נאחל לרב ד"ר רפאל בנימין פוזן שיזכה להתגבר על מחלתו ולשמח את העולם גם בכרכים הבאים של "פרשגן", לספרי במדבר ודברים.
פרופ' שולמית אליצור היא מרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים
ומנהלת המפעל לחקר השירה והפיוט בגניזה
על שם עזרא פליישר
