אסקופה הנדרסת כתב:במשעולי האשכול, לא זכינו שבאוצר החכמה יהיה שום ספר של הגרב"ד, לא ברכת שמואל, לא השיעורים שנדפסו לסוגיהם, (הוצאת פרנקל והוצאת גראזאווסקי) ואפילו לא ספר תולדותיו הנפלא 'ר' ברוך בער' שנכתב ע"י מזכיר הישיבה הק' דקמניץ הרב יצחק אדלשטיין וי"ל מחדש ע"י משאבים.
להודיע צערנו לרבים.
בור ועם הארץ כתב:אז טעיתי, וצדק אסקופה.
.יחזקאל כתב:האם יש סיבה מסויימת שלא הזכירו פה את ספרו של ר' חיים שלמה רוזנטל *הרב הדומה למלאך* שי"ל בשנת תשס"ה[/url]
חכם באשי כתב:אוי, אם החסידים היו מספרים כזה דבר על אחד מרבותיהם מה היו עושים להם...
.ידו האחת של רבינו (= ר' אלימלך זצוק"ל), מראה מוזר היה לה, המביט בה היה מבחין כי אינה דומה לידי שאר האנשים, ואף לא לידו השניה של רבינו עצמו.
מקור הדבר, מובא בספה"ק "אמרי יוסף" דבר פלא:
באחד הימים, הבחין רבינו, בתינוק אחד אשר השתעשע עם אמו להנאתו, ובתוך שעשועו סטר לאמו על לחיה - מעשי ילדות.
מה מאד נזדעזע רבינו ממעשה אותו תינוק, מיד מיהר אליו וקרא: "כיבוד אם" איככה העזת להרים יד על אמך"...
אמו של רבינו, כאשר ראתה זאת, אמרה אל בנה: "הרפה ממנו, הלא אף אתה בהיותך עולל רך היית סוטר לי כזאת".
"ככה?" נשבר לבו של רבינו בקרבו, "הכזאת עשיתי?! עד איזה שפלות המדרגה הגעתי ר"ל"! כה הוסיף רבינו וייסר את עצמו על כך.
לא נחה דעתו של רבינו, עד שניגש אל תנור האש והכניס את ידו ה'פושעת' אל תוך האש לשרפה. אך האש הסתלקה אנה ואנה, ולא חפצה להזיק ליד הקדושה.
רבינו, התחיל שוב מאשים עצמו מרות וקשות: "וויי איז צו דיר מיילעך, אפילו דער פייער דערווייטערט זיך פון דיר"... (וי לך אלימלך, אף האש מתרחקת כבר ממך).
גרסה אחרת מסופרת על עובדא זו. והיא, שלסוף נשרפה ידו כליל. אך אז החל רבינו למרר בבכי, ולזעוק במר לבו: "ומצות תפילין, מה תהא עליה"?!.
התמלא ה' רחמים עליו, וברא לו יד חדשה, למען יוכל לקיים את מצות ה'
ירושלמי כתב:אגב, רבינו מרן איש ספר רגז עלי באישי וקפחני במילים וביטויין חריפין, על שייחסתי סיפור זה להגרב"ד, בעוד סיפור זה מיוחס להגרי"ד ה"בית הלוי".
נוטר הכרמים כתב:זרעו בחיים-הגאונים הגדולים רבי דן אונגרישער, רבי יצחק שיינר, רבי יצחק דזימיטרובסקי, רבי חיים שלמה ליבוביץ ומשפחותיהם ועוד.
האם אי מי מתלמידיו חי עמנו לאוי"ט?
סופר כתב:בנוגע לסיפור המסורס והמעוקם שהביא אי"ס על הגרי"ז והגרא"ז,
הנה כל היודע מעט בטיב יחסו של הגרא"ז להגר"ח שהיה רבו וביטולו כלפיו היה לאין שיעור, דעת לנקל שכפי שהובאו הדברים לא יעלה על הדעת שכך יתבטא על מה שסיפר הגר"ח.
ולגופו של ענין, סידורו של מעשה כך הוא, [אני כותב כפי ששמעתי מעדים נאמנים ודייקנים ששמעו מפי בעלת המעשה עצמה], הביה"ל התחתן כידוע בשלישית בסוף ימיו ומאשתו זו נולדה לו בתו שנשאה להג"ר שמואל יצחק יפה שהיה אב"ד בפוריסוב ואח"כ בת"א.
סופר כתב:ולגופו של ענין, סידורו של מעשה כך הוא, [אני כותב כפי ששמעתי מעדים נאמנים ודייקנים ששמעו מפי בעלת המעשה עצמה], הביה"ל התחתן כידוע בשלישית בסוף ימיו ומאשתו זו נולדה לו בתו שנשאה להג"ר שמואל יצחק יפה שהיה אב"ד בפוריסוב ואח"כ בת"א, הגר"ח נולד מאשתו בזיוו"ש בתרי"ג, והיה הפרש גילאים בינו לאחותו הנ"ל כ30 שנה, והנה מנהגו של הביה"ל היה כפעם בפעם להסגר בחדרו ואין איש אתו בבית מבואו ועד צאתו, והגר"ח איוה מאד לידע מה מעשיו שמה. ולקח עצה כי מעל הדלת של החדר שם היה חלון שקוף, והיה מרים את אחותו שהיתה אז כבת ה' או ו' והיא היתה אומרת לו את שראו עיניה, ופ"א אמרה בבהלה הלא אבא מכניס ידיו תוך האש, ומזה נודע מעשיו שמה [כעי"ז בגמ' ב"מ נ"ט], עד כאן כפי ששמעתי מעדי דווקני ששמעו מפיה.
לייטנר כתב:סוקר כתב:היום היארצייט של האי גאון וקדוש.
שמעתי מת"ח אחד, שהגרב"ב בספרו נמנע מלהזכיר שמות של תלמידיו, והביא דבריהם בעילום שמם, בלשון שמעתי והעירוני וכו'. וביאר הנהגתו, משום שאינו יודע מה יצמח מהם במשך השנים, אם ישארו בדרך התורה וכו'. ולכן אינו יכול לקחת אחריות להזכיר שמם בספרו!
מי "ביאר הנהגתו"? אותו ת"ח או הגרב"ב?
מה שנכון נכון כתב:בישיבות ליטא לא לוחצים ידים באמירת גוט שאבעס.
מתפעל כתב:הנה חסידישע מעשה על הגרב"ב זצ"ל, לא ציטוט, אלא מהזיכרון.
בישיבת קמניץ היה ידוע, כי כל בחור שלא טבל במקוה בערב שבת מכל סיבה שהיא, לא היה ניגש לומר גוט שבת להגאון רבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל ראש הישיבה, מחמת שברוב קדושתו הרגיש בזה. ואף אם הגיעו אורחים לישיבה, אמרו להם מראש שאם לא טבלו, שלא יגשו ליתן לו גוט שבת.
[מפי המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל]
נשר כתב:מתפעל כתב:הנה חסידישע מעשה על הגרב"ב זצ"ל, לא ציטוט, אלא מהזיכרון.
בישיבת קמניץ היה ידוע, כי כל בחור שלא טבל במקוה בערב שבת מכל סיבה שהיא, לא היה ניגש לומר גוט שבת להגאון רבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל ראש הישיבה, מחמת שברוב קדושתו הרגיש בזה. ואף אם הגיעו אורחים לישיבה, אמרו להם מראש שאם לא טבלו, שלא יגשו ליתן לו גוט שבת.
[מפי המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל]
והנה עוד שניים אצל גדולי ליטא.
א. הגאון ר' ברוך שמעון סלומון זצ"ל סיפר שתמיד היה לוחץ את ידו של הגריש"א ופעם אחת סירב הגריש"א ללחוץ את ידו היה זה כאשר רצה לטבול ולא הספיק. [/size]
איש חסיד כתב:כידוע בחר הגרב"ב את שם ספרו ע"ש אביו, ויש להביא כאן מעשה נפלא ולא ידוע אודות שרשיו המשפחתיים של הגרב"ב,
שמעתי שמועה נאמנה בשם הרה"צ רבי יצחק משה ארלנגר שאימת הדבר אף אצל בני משפחת הגרב"ב, כי אביו של הגרב"ב היה חסיד ובנו נולד בבין השמשות של ח"י-י"ט כסלו, וביום ח"י זהו היאה"צ של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז [בב"א קמ"א] וביום י"ט זהו היאה"צ של הרה"ק רבי דוב בער המגיד ממעזריטש, ועל כן קרא לבנו בשני השמות הללו ברוך בער,
לאור העובדא הנ"ל כל המעשים המסופרים על הגרב"ב הן בעניני אהבת ישראל והן בעניני הקדושה מקבלים משמעות יתירה.
באם יוכל מי להוסיף פרטים על המשפחה תבוא עליו ברכה.
בהקדמה לספר חידושי ושיעורי רבי ברוך בער מסופר שפעם אחת שלח לאשה המקשה לילד ספר לשמירה ובדקו ומצאו שהיה זה ספר בית אהרן להרה"ק רבי אהרן מקארלין,
יתכן ומסיפור זה ניתן לגלות על החסידות שבמשפחה.
איש חסיד כתב:כידוע בחר הגרב"ב את שם ספרו ע"ש אביו, ויש להביא כאן מעשה נפלא ולא ידוע אודות שרשיו המשפחתיים של הגרב"ב,
שמעתי שמועה נאמנה בשם הרה"צ רבי יצחק משה ארלנגר שאימת הדבר אף אצל בני משפחת הגרב"ב, כי אביו של הגרב"ב היה חסיד ובנו נולד בבין השמשות של ח"י-י"ט כסלו, וביום ח"י זהו היאה"צ של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז [בב"א קמ"א] וביום י"ט זהו היאה"צ של הרה"ק רבי דוב בער המגיד ממעזריטש, ועל כן קרא לבנו בשני השמות הללו ברוך בער,
לאור העובדא הנ"ל כל המעשים המסופרים על הגרב"ב הן בעניני אהבת ישראל והן בעניני הקדושה מקבלים משמעות יתירה.
באם יוכל מי להוסיף פרטים על המשפחה תבוא עליו ברכה.
בהקדמה לספר חידושי ושיעורי רבי ברוך בער מסופר שפעם אחת שלח לאשה המקשה לילד ספר לשמירה ובדקו ומצאו שהיה זה ספר בית אהרן להרה"ק רבי אהרן מקארלין,
יתכן ומסיפור זה ניתן לגלות על החסידות שבמשפחה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 147 אורחים
