איש_ספר כתב:זה בדיוק ההבדל בין דיון על ישיבת הישוב החדש שאמור להיות לגופה של ישיבה ורבניה ולא לגופם של כותבים, לבין מחאה על סגנון לא ראוי ומכוער שהוא בהחלט לגופו של כותב.
לא ידען כתב:איש_ספר כתב:זה בדיוק ההבדל בין דיון על ישיבת הישוב החדש שאמור להיות לגופה של ישיבה ורבניה ולא לגופם של כותבים, לבין מחאה על סגנון לא ראוי ומכוער שהוא בהחלט לגופו של כותב.
אכן הדיון כאן מרתק. מקוה שפרנקל תאומים ימשיך להביא מגוף ראשון בכתיבתו הרהוטה והקולחת.
אני לא ראיתי כמעט כתיבה אישית, וודאי לא 'מכות מכוערות ופוגעניות'. להיפך. הוא נזהר עד קצה היכולת.
לפעמים אי אפשר לחדד הבדלים מבלי להביא דוגמאות מההווה וויכוחי ההשקפה.
לייטנר כתב:אום אני חומה כתב:יבדל"א הרנ"ל - ר' נפתלי לב, שעלה ארצה עם משפחתו כילד בפרוץ השואה באוניה 'מפקורה'
אתה בטוח שבאוניה מפקורה?!
פרנקל תאומים כתב:(האגדה או' שבגלל כמה כאלה הורה מרן המשגיח דפונוביז' זי"ע להפסיק לקבל בחורים מישיבות שאינן על טהרת הקודש (אולי תטענו שדווקא מהישוב.
אפשר, אבל תצטרכו להביא לכך ראיה, בפשטות מה"ת לו' כן.
פרנקל תאומים כתב:והנה סיפור:
כשלמדתי בשעור ה' בהישוב, הגיע באיזה יום בהיר מפקח כל שהוא מטעם משרד החינוך(או כל כה"ג), והיתה כפי הנראה חובה לתת לו להביע את הגיגיו לפני התלמידים.
,ר' יידל הכניס אותו בשעת השעור שלו,שנתן לבני שעור ה' כאמור
האיש חבש כיפה סרוגה גדולה לראשו, היה מעוטר בפיאות לחיים,וציציותיו התבדרו להן החוצה משולי חולצתו. והוא דיבר בחביבות באשר לצורך להאהיב את לימוד הגמרא על תלמידי הישיבות התיכוניות כדי שיחשקו בתורה, ועל התוכניות שבאמתחתם כיצד לעשות זאת: למשל להשתמש באמצעים ויזואליים כדי להמחיש את השו"ט בגמ', וכן ע"ז הדרך...
כל אותה העת, עמד ר' יידל מאחוריו ועשה "פרצופים" שהמחישו היטב את דעתו על הנאמר...
לבסוף האיש סיים את דבריו ונפנה לדרכו(לא לפני שהתעניין אצל הבחורים, אם טוב להם ואם הם אוהבים ללמוד ואם הם מרוצים...). ר' יידל ליווה אותו החוצה בחביבות ובכל הכבוד הראוי, וחזר לשעור...
שתק לרגע קצר, ואז הרים את קולו בזעקות של ממש:
"להאהיב את הגמ', כדי שהתלמידים ירצו ללמוד אותה?!
את התורה לא לומדים כי אוהבים! תורה לומדים כי חייבים! "קשה לי ללמוד" אבל מ'דארף לערנען! צריך להכניס טוב לראש, רבש"ע מצווה עלינו ללמוד את תורתו,אם נאהב ואם לא, אנחנו חייבים ללמוד. כמו שבנ"א קם בבוקר והולך לעבודה, הוא לא עושה חשבון אם מתחשק לו או לא, אם הוא אוהב את עבודתו אם לאו. ואף אחד לא מנסה להאהיב עליו את העבודה כדי שהוא יקום בזמן וילך לעשות אותה...
הוא הולך לעבודתו, מפני שהוא חייב, מפני ש"איך האב נישט ברירה", "אין לי ברירה"!
ואם יהודי יודע שהוא חייב ללמוד תורה, בלי או עם חשק, לא פחות מכל באי עולם שהולכים לעבודתם בגשם ובשמש כי הם יודעים שאין להם ברירה..., אז בסופו של דבר גם האהבה והחשק יגיעו...אבל אין שום דרך בעולם לגרום לתלמידים ללמוד מלבד הדרך הזאת: חייבים ללמוד תורה! חייבים!
פרנקל תאומים כתב:הרב לייטנר:
בעבר קראתי איזה ראיון עם או על הרב צוקרמן, ושם התבאר שאכן הרב נריה זצ"ל שלח אותו להציע מועמדותו לשמש בתפקיד תורני כל שהוא בהישוב (שהיתה באותם ימים, בבעלות "המזרחי"), אומנם משדיבר הרב צוקרמן עם הצוות בישיבה הבין שרוח אחרת היתה עימם מאשר רוחו של הרב עמיאל, והוא ויתר על הרעיון.
פרנקל תאומים כתב:בעבר, קראתי על ת"ח אחד, ששימש כר"מ בהישוב. התפלאתי על כך, כי מעולם לא שמעתי על כך לפנ"כ. לאחר בירור קצר, התברר לי שהוא לימד בישיבת תל אביב, מוסד הניצב פיסית ליד הישוב, והיה קשור אליו מבחינה מנהלתית, הוא נועד לתלמידי כיתות ה' עד ח' בביה"ס היסודי, ובכל שנה היתה קבוצה ניכרת מבוגריו שהמשיכה להישוב.
מחולת המחנים כתב:אין מן הענין להיכנס כאן לכל השמועות המרושעות נגד הגר"י רוזן שליט"א באשר מקורן ידוע, ומה כואב הלב שישנם כאלו הנוהגים בכפיות טובה ומטילים אבן אל הבור ממנו שתו.
אך מעניין לציין את הידוע כי באותן שנים בישיבת פוניבז' היתה קיימת תחרות סמויה בין שני בחורים אשר האחד נקרא בשם יגאל רוזן והשני היה ישראל סגל, שניהם בוגרי 'הישוב החדש', ומשניצח הבחור יגאל רוזן וזכה בשידוך הנכסף עם נכדתו של המשגיח זצ"ל, לא יכל לשאת זאת ישראל סגל עד שפרק כל עול רח"ל, ולאחר מכן אף ירד מן הארץ אכול שנאה ומשטמה על הדת ונוטריה.
כעבור שלושים שנה לערך, כאשר חזר ישראל סגל מגרמניה ארץ הדמים בה היה מנותק מעט מהנעשה בארץ והציבור החרדי בפרט, וכאשר סיפרו לו שעמיתו לשעבר הגר"י רוזן שליט"א עומד בראש ישיבה חשובה ומוצלחת המונה מאות תלמידים, ענה ישראל סגל בקנאתו: "מה? הוא? הוא הרי לא יודע ללמוד!"
ללמדך קנאה ושנאה עד היכן יכולה להגיע.
לא ידען כתב:מחולת המחנים כתב:אין מן הענין להיכנס כאן לכל השמועות המרושעות נגד הגר"י רוזן שליט"א באשר מקורן ידוע, ומה כואב הלב שישנם כאלו הנוהגים בכפיות טובה ומטילים אבן אל הבור ממנו שתו.
אך מעניין לציין את הידוע כי באותן שנים בישיבת פוניבז' היתה קיימת תחרות סמויה בין שני בחורים אשר האחד נקרא בשם יגאל רוזן והשני היה ישראל סגל, שניהם בוגרי 'הישוב החדש', ומשניצח הבחור יגאל רוזן וזכה בשידוך הנכסף עם נכדתו של המשגיח זצ"ל, לא יכל לשאת זאת ישראל סגל עד שפרק כל עול רח"ל, ולאחר מכן אף ירד מן הארץ אכול שנאה ומשטמה על הדת ונוטריה.
כעבור שלושים שנה לערך, כאשר חזר ישראל סגל מגרמניה ארץ הדמים בה היה מנותק מעט מהנעשה בארץ והציבור החרדי בפרט, וכאשר סיפרו לו שעמיתו לשעבר הגר"י רוזן שליט"א עומד בראש ישיבה חשובה ומוצלחת המונה מאות תלמידים, ענה ישראל סגל בקנאתו: "מה? הוא? הוא הרי לא יודע ללמוד!"
ללמדך קנאה ושנאה עד היכן יכולה להגיע.
בן הישיבה כמעט באותה תקופה (למד באותו וועד עם רבי דן סגל), יהודי חשוב, אמר לי את אותו סיפור רק עם רבי חיים שלום דייטש שליט"א משפיע מפורסם בחב"ד וראש כולל צמח צדק בעיר העתיקה. כמובן בלי הקטע על השידוך. אלא ה'מאבק' היה מי ירכוש את ליבו של הרב שך.
איש_ספר כתב:
מארכיון מכון ת"א של מעלה.
מי מזהה?
שני הסיפורים להד"ם.
המשגיח אכן לא היה בחתונה של ר' יגאל אך זה בגלל שהיה חולה באותו זמן, ועקב גילו חשש לצאת מהבית. היות שלא היה, החתן והכלה הלכו לביתו של המשגיח אחרי החופה- או החדר ייחוד - להתברך ממנו.
מי שקצת מכיר יודע שהסיפור מופרך מעיקרו כי בבית לא זזו מטר בלי המשגיח ["אני לא הלכתי לרחוב רבי עקיבא בלי לשאול את המשגיח"] חתנו ר' ראובן גינזבורג - ביטל עצמו אליו כעפרא דארעא, כל דבר בבית נעשה רק על פי המשגיח [הם גרו יחד באותה דירה]. ולא ייתכן בשום אופן שיעשו שידוך בלי כנגד דעתו.
אגב ר' דוד פוברסקי היה השדכן [ואף הוא לא היה עושה מאומה כנגד דעתו של המשגיח].
[דוגמא לדבר - אני מוסיף - סיפר לי אברך שראה פעם את סבא שלי ב10:50 בוגשל באיזה חתונה לחוץ מאד ורץ לביתו כי ב11:00 המשגיח הולך לישון ואמורים לנעול את הבית... וזה הרי בית שלו...].
הסיפור השני -- מופרך מצד עצמו כי ר' יגאל התארס הרבה אחרי שישראל סגל עזב את הישיבה.
המשגיח היה מוערך מאד גם אצל הלומדים. [ברור שהיום ההסתכלות היא הרבה יותר ממה שהיה בזמנו כי כן טבע העולם - ביחס לכל גדולי הדור]
ואגב דיברתי לא מזמן עם ר' צבי שנקר שהיה ידוע כלמדן עצום כבר בזמנו וסיפר לי על ההערכה העצומה שהיתה לו למשגיח שלא עשה מאומה בלי לשאול לדעתו.
ר' שמואל ביטל עצמו ופחד פחד עצום מהמשגיח וכן הרב שך כידוע.
ר' שמואל פעם בסדר מוסר דיבר בלימוד פתאום המשגיח הופיע ור' שמואל השתתק בבהלה - מפי אבי]
ומסתבר שאם זה היה היחס של ראשי הישיבה המוערכים אצל הלומדים - יחס זה חלחל גם אל הבחורים
אום אני חומה כתב:טוב, עד שירגעו הרוחות נייחד כמה מילים על שאר אנשי הצוות:
...
הרב שמואל גרוסברד זצ"ל, מתלמידי גרודנא. בתו אלמנת הרב פלטי' בורשטיין ונשואה בזיוו"ש לרב יוסף שטיינהרטר מרבני ישיבת נתיבות עולם. את שאר ילדיו איני מכיר.
וונדרבר כתב:אום אני חומה כתב:טוב, עד שירגעו הרוחות נייחד כמה מילים על שאר אנשי הצוות:
...
הרב שמואל גרוסברד זצ"ל, מתלמידי גרודנא. בתו אלמנת הרב פלטי' בורשטיין ונשואה בזיוו"ש לרב יוסף שטיינהרטר מרבני ישיבת נתיבות עולם. את שאר ילדיו איני מכיר.
כנראה אחד מבניו הוא הגר"א גרוסברד שליט"א משגיח בפוניבז'.
צולניק כתב:וונדרבר כתב:אום אני חומה כתב:טוב, עד שירגעו הרוחות נייחד כמה מילים על שאר אנשי הצוות:
...
הרב שמואל גרוסברד זצ"ל, מתלמידי גרודנא. בתו אלמנת הרב פלטי' בורשטיין ונשואה בזיוו"ש לרב יוסף שטיינהרטר מרבני ישיבת נתיבות עולם. את שאר ילדיו איני מכיר.
כנראה אחד מבניו הוא הגר"א גרוסברד שליט"א משגיח בפוניבז'.
אכן, ואפשר זה כוונת ר' אום 'את שאר ילדיו איני מכיר'
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אליסף ו־ 146 אורחים
