מרן הגאון בעל אבן האזל זי"ע

[מה שנכון נכון]

שמעתי שה"תוכן עניינים" של אבן האזל (שמסכם דבריו באופן תמציתי) נכתבו על ידי נכדו הג"ר שניאור קוטלר זצ"ל. האם שמועה זו נכונה?

בחלק מהכרכים. אי"צ ב'שמועות', כתוב בכל כרך ע"י מי נערך.

[ר_חיים_הקטן]

שמעתי שה"תוכן עניינים" של אבן האזל (שמסכם דבריו באופן תמציתי) נכתבו על ידי נכדו הג"ר שניאור קוטלר זצ"ל. האם שמועה זו נכונה?

בחלק מהכרכים. אי"צ ב'שמועות', כתוב בכל כרך ע"י מי נערך.

אני מדבר על החלק של מדע. לא ראיתי שם של אף אחד שמה, אולי לא בדקתי במקום הנכון?

[מתפעל]

בזמנו , העליתי מכתב מהגרא"ז זצ"ל, בו הוא מקונן על כך שלא השכלנו החרדים להקים את המדינה, והשארנו את זה לציונים החילונים.
כעת איני מוצא את זה,

האם מישהו יודע איפה זה פורסם?

תודה מראש

[רציני]

באבן האזל לפעמים בסוף קטע יש נקודה, לפעמים ב' נקודות, לפעמים קו, לפעמים קו עם נקודה, ולפעמים כלום.
האם יש הסבר בזה [לדוגמא שזה נושא חדש וזה המשך וכדומה], או לאו דוקא.

[מתפעל]

"כי הוא יום תחילה למקראי קודש"

בקיאותו (של הגרא"ז מלצר זצ"ל ) בגרסאות השונות ברמב"ם היתה מדהימה ממש. אף ידיעתו את מקומו המדויק של כל ספר מתוך אלפי הספרים שבביתו היתה מופלאה.
מעשה ובליל שבת בשעת הסעודה, אמר לו רבי יעקב ויסברג שהתארח בביתו:
רבנו אמר בקידוש כי הוא יום תחילה למקראי קודש, ואילו הרמב"ם משמיט את המלים כי הוא יום,
ובכן, הוא אינו נוהג כאן לפי שיטת הרמב"ם. ואילו בפרטים אחרים בקידוש, הינו נוהג בהתאם לשיטת הרמב"ם,
רבנו מקדש על יין חזק, ולידו מוכנה כוס ובה מים עם סוכר, ולאחר הקידוש מערב את מי הסוכר ביין,
הוא אינו עושה זאת לפני הקידוש, הואיל וכפי הנראה נוהג כשיטת הרמב"ם, שפוסק אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור, אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה, אין מקדשין עליו,
כך אנו מורין בכל המערב.
מדוע אם כן נוסח הקידוש הינו שלא כפי שכתב הרמב"ם, ואילו בענין מזיגת מים עם סוכר ביין הקידוש נוהג כהרמב"ם?
לאחר ששמע את דבריו, קם ממקומו, ונגש לחדר בו היתה בביתו הספריה של רבי חיים ברלין.
רבי יעקב מהר ללכת אחריו, והנה לתדהמתו טיפס רבנו במהירות על הסולם שהיה בחדר זה, כדי להגיע לספרים שבמדפים העליונים, ומתוך אלפי הספרים שבחדר החשוך, שכן היה זה כאמור בליל שבת, שלח את ידו והניחה בדיוק על הרמב"ם. היה זה רמב"ם עתיק יומין, שנדפס בונציה בשנת של"ד.
לקח רבנו את ההוצאה העתיקה הזו של הרמב"ם, וחזר לחדר המואר בו ישבו וסעדו את סעודת השבת,
וברמב"ם זה הגרסה הינה כפי שאכן אמר בקידוש: "כי הוא יום תחילה למקראי קודש" ולא כמו בהוצאות האחרות שבהן הושמטו המלים כי הוא יום.
רבנו היה עקבי בדרכו, שהואיל והינו עוסק ברמב"ם שנים כה רבות, עליו לנהוג הלכה למעשה בהתאם לשיטתו".


[בדרך עץ החיים, ח"ב]


מעניין מי זה אותו רב יעקב ויסברג, במקום אחר כתבו שהוא מלייקווד. כנראה היה ירושלמי בצעירותו, וירד לאמריקה, אולי קיבל שטעלע.


הנה יש להעיר, אם אכן רצה לנהוג כהרמב"ם שצריך לקדש על יין הראוי למזבח, וכי הכוונה דוקא בזמן שאומר את הקידוש, צריך להקפיד על זה? הרי בודאי גם בשתיה צריך להקםיד על זה ומה מועיל שאחרי הברכה מערב את הסוכר?

[איש_ספר]

עי' תוס' פסחים קו ע"א זוכרהו שאפשר שאפי' אם יין ד"ת אבל הטעימה מדרבנן. ולדבריהם יש מקום להנהגה זו.

על ר' יעקב וויסברג

[מתפעל]

יישר כח.

[מכון חכמי ליטא]

מעניין מי זה אותו רב יעקב ויסברג, במקום אחר כתבו שהוא מלייקווד. כנראה היה ירושלמי בצעירותו, וירד לאמריקה, אולי קיבל שטעלע.

בנו נהיה חבדני"ק