פרנקל תאומים כתב:
1. פיין. אבל מה נטפלת דווקא ל''פאר הדור''? זה הגיוגרפיה קלאסית מן הסוג שאופייני לכל ספרות ההגיוגרפיה, ואצל החסידים היא במימדים מבהילים ממש (סיפורי מופתים ניסים ונפלאות או הפרזות וגוזמאות שלא מעלמא הדין). הקורא הנבון צריך לבור את התבן מן הבר. מרן החזו''א נ''ע לא שונה בכך מכל דמות של ''צדיק'' או ''גדול'' אחר.
2. אתה יכול לקבוע הכל, אם תפרוש את השמלה ותוכיח את דבריך (ואם אתה טוען להחרגה של 'פאר הדור' לגריעותא גם בין שאר הקולגות שלו, אתה צריך לערוך מחקר מקיף של השוואות בין ספרי הגיוגרפיה שונים), אבל אתה לא יכול להוכיח את טענתך על 'פאר הדור' או שאר ספרים חרדיים כיו''ב שנכתבו על החזו''א, על סמך שקר שמצאת בספרו של חיים גראדה. האין זאת?
3. לטעמי זה איזוטרי לגמרי, והלא העיקר הוא מה שמעיד שאמר לו מרן הגרח''ע ש"אין אנו מחליטים על שום עניין ציבורי חשוב מבלי להימלך איתו", ומה מעלה ומוריד זה שר' מאיר ליברמן היה בן דודתו. במחילה, אתה נתפס ממש לזוטי זוטות. ובכל מקרה, כאמור, המקור הוא מספרו של בעל המעשה ר' משה בלוי, והוא גופא לא מצא לנכון להזכיר את קרבת המשפחה.
4. אני מבין שזה מה שהתכוונת להוכיח. דא עקא, שלא הצלחת להוכיח זאת. זה שהתחזית "מתעדכנת" איננו הוכחה. אנשים חושבים שלא יתכן שגדול הדור טעה, או שלא יתכן שתחזית קודרת שלו לא התממשה, ולכן הם מזיזים את הדד ליין. זה באמת משעשע אבל זה לא מכחיש את האפשרות שאכן התחזית נאמרה.
אגב, את 'פאר הדור' כתב סורסקי (ר' משה גרילק אסף לו חומר), פנה אליו.
העיר לי מישהו באישי, נראה בקיא בפרטים, שהסיפור על הציור של המח או הלב, הוא שקר גדול אף יותר, שקר שגם לא מופרך בסיפורו של רבי דוב.
לדבריו ובלשונו של מי שהעיר לי: הגר"נ שולמן שנכח שם בעצמו, העיד שהסיפור אפילו לא מתחיל. מה ששאלו את החזו"א זה לא איך לנתח אלא באיזו דרך כדאי לבחור מבין שתי סיכונים אפשריים (איבוד ראייה ודאי או שמירת הראייה אבל סיכון חיים). לא שאלה רפואית אלא ערכית. החזו"א רצה להבין טוב יותר את הצדדים ולשם כך נפגש עם המנתח. הם ישבו יחד, ונפק מבינייהו השרטוט הזה, רנ"ש אמר שאינו זוכר אם הרופא צייר או החזו"א צייר! הכלל, זה לא ציור ששימש את החזו"א להסביר לרופא, אלא ציור ששימש את הרופא להסביר לחזו"א...
ולתשובה על דבריך:
1.
ככה אתה קובע על החסידים ועל כל ספרות ההגיוגרפיה?! ככה, בלי ביקורת עמיתים? בלי מחקר השוואתי?! כמו שאתה מבקש שאעשה מול פאר הדור.
ולדידי, אכתוב את דעתי הכללית על הכתיבה החרדית, אני לא חושב שהשם הרע שיצא על ספרות ההגיוגרפיה, שהיא איננה אמינה, היא צודקת.
מוזר ומשונה בעיניי, שבמחקר הקלאסי, אם אתה מציג מידע מתוך עיתון שהתפרסם בזמנו, יש לזה ערך וחשיבות, ובטח יכול להוות מקור מידע, אפילו שכולנו מכירים עיתונים ויודעים איך המידע מתקבל שם, כמה פעמים למחרת מתפרסמות הכחשות, וכמה פעמים מראש לא מתפרסמת ההכחשה, כי לאיש אין כוח או שהמידע לא ממש בלתי נכון?
אבל מידע שמתקבל מזקן ישיש, נבון ובר דעת, שזכרונו בהיר והוא ידוע כאיש אמין וכו', לא נחשב כמעט, ונתפס כמעט תמיד כהגיוגרפיה חרדית.
מאי חזיתם?
לדעתי המחקר, מגיע עם עיוותים מובנים בתוכו, כשם שהם כל כך הרבה תוקפים את ההגיוגרפיה.
אני כן חושב, שאם ההגיוגרפיה החרדית נחשבת כה מבוזה, הרי שהספר פאר הדור, כותביו ומגמתו, נוטלים חלק בראש בעניין זה. ונכון שציינת שחלק מכותביו כתבו עוד ספרים. הבעיה מופיעה בספרים אחרים בכתיבתם. הן הן הדברים. אין לי יכולת וכוח להתחיל במחקר, בטח לא תוך השוואה לספרים אחרים. בין כה וכה כל אחד כותב כאן את אשר נראה לו.
אין לי גם עניין שיתקבלו דבריי ובטח לא חשבתי להתחיל להתווכח, אבל זה נעשה מעניין.
2. העובדא הובאה, במסגרת ההוכחה שעל החזון איש ספציפית, כנראה בשל גדולתו, אישיות המסקרנת ומאידך שתיקתו וצניעותו, המציאו הרבה אגדות, מעבר לכל פרופורציה. בינתיים השיב איש ספר שהסיפור כן נכון.
3. אני מסכים איתך שהמשפט של רח"ע על החזון איש הוא חשוב וכבר כתבתי כך קודם. אני בהחלט לא מבין את זה, ויתירה מכך, מלבד המשפט הזה של ר' משה בלוי, לא מוצאים עוד הוכחות לזה, אזכורים במכתבים הרבים ועוד,
אבל אני כן חושב שהראיה שלי נכונה, שבגלל היות מאיר ליברמן בנדוד של החזו"א, בגלל זה שלח הגרח"ע להראותו.
הנה דוגמא שכן התרחשה: הייתי אצל רבי אהרן לייב שטיינמן לבחינה עם תלמידי ישיבה, ונודע לו שאחד מהם הוא בנו של אחד מגדולי הדור היותר צנועים, והוא התפלא מולו למה אתם לא הולכים לאביכם להיבחן.
אז אם הייתי כותב 'למי מרן הגראי"ל שטיינמן שולח להיבחן? חשיפת 'קול בחצרות', זאת הייתה אמת, אבל רק חלקית, בגלל שפגש בדיוק את בנו של הגאון הנ"ל.
ור' משה בלוי אכן לא ידע שהוא בן משפחתו של החזו"א ולכן לא טרח לציין זאת.
4. אני שוב מתקשה להבין את ההתעקשות שאכן התחזית הייתה, רק לא התממשה.
הרי מאיפה אנחנו יודעים על אותה 'תחזית' שכאמור לא נאמרה מעולם? מאותם אנשים שהעידו וסיפרו.
אבל אם אנו רואים שאותם אנשים משנים מפעם לפעם את השנים, מעדכנים את התחזית, מוסיפים לה הסברים וניתלים באיזה אסון קטן, או משבר קואליציוני להוכיח שאכן התחזית התקיימה,
ממילא, אין לנו עדים המעידים לתחזית ואין שום תחזית.
אני טוען שהוא לא אמר תחזית כזאת, בטח לא של כמה עשרות שנים, כי קראתי פרוטקול פגישה של ר' משה פרוש עמו, בתחילת תש"ח, ומשם נראה שהוא כלל לא האמין שהמדינה יכולה להתכונן. (וזה באמת היה נראה די קשה)
-----------------------------------------
הבטחתי אנקדוטה משעשעת. הרי היא מצורפת בזה. אני מביא תמונות, כי בהן קל למצוא את הזיוף המגושם שנעשה, אבל לעני"ד, הספר ברובו, מלא בעיוותים קלים וגדולים בנושאים הרבה יותר חשובים מתמונה זו או אחרת, שינויים שנעשו במטרה אחת חשובה, והוא נוטל חלק בראש הספרים שצריכים לבדוק בהן כל דבר ודבר, שבניגוד לשם הטוב שלהם, אינם מדוייקים בלשון המעטה.
2 תמונות שעשויות להסביר משהו משעשע ותרבות השקר בכתיבת והגשת פאר הדור, מה שכנראה בשום ספר על שום גדול חסידי או ליטאי אחר לא עשו דוגמת זה במשך כל שנות ההגיוגרפיה החדשה. (תש"כ-תש"פ) ראו בסוף.
אני חושב שתמונה אחת יכולה לספר 1000 מילים ושתיים, לחסוך לי את המחקר ההשוואתי מול ספרים אחרים:
בספר פאר הדור, מובאת תמונה מרשימה, של החזון איש בודק פרי עץ הדר = אתרוג. התמונה מופיעה בעמוד העוסק בדיני ערלת הפרי.
התמונה עצמה, האמיתית, כפי שהייתה לנגד עיני עורכי הספר, היא שהוא יושב בסנדקאות של ילד ומביט בחיתוך הערלה, ערלת הבשר,
אבל כעת צריך תמונה לערלת הפירות, גזרינן ערלה ערלה בגזירה שווה, חתכו אפוא את כל המסביב, כולל הותירו אותו לבד עם הטלית, בלי הכסא של אליהו שהיה באסותא במשך דורות ומישהו יכול לתפוס את העניין, והנה לנו תמונה.
בספר פאר הדור: החזון איש עם מלווהו זעליג שפירא בדרכם להרבות טהרה ביישובים נידחים.
תמונה זאת, כמה מטרים מרחק מביתו, בשכונת זכרון מאיר, למי שמזהה את המיקום המדוייק, ויתירה מכך, מחקו מאחריהם 2 בחורי ישיבה צעירים שליוו אותם, נראה לי ר' דוד פרנקל ור' מיכאל בראון, קשקשו על השבילים המסודרים למדי של המושבה השקטה והה-כה מרכזית במרכז גוש דן 'זכרון מאיר', ציירו קצת שיחים בצדדים, הכל בכדי לשוות לתמונה יותר דרכי נוד ויותר נדודים ויותר הרבות טהרה.
למען המטרה הנרציית להראות שהחזון איש בעצמו הסתובב ובנה מקוואות...
עוד אני כותב, ואני נזכר בתמונה שלישית, בה היה החזון איש נראה משוחח בחביבות ובקירבה עם רבי ברוך רבינוביץ ממונקאטש. הסטייפלר מאחור מטה אוזן בהתעניינות.
למחברים היה חבל לפספס תמונה כזאת, מאידך, ר' ברוך הוא טרייף ולא יוסיף עיגולים למטרה ולהשקפה, אז טשטשו מעט את דמותו של הרב, מחקו את כל הרקע ואת הסטייפלר היושב מאחור ושמו רקע אפרפר, הוסיפו צל ואור על הפרצוף, , וכתבו 'מטה את אזנו ללבטיו של רב צעיר באחת ממושבות ישראל'. אני לא כותב כרגע את הנוסח במדוייק
