פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:כמדומה שהבאתי משם בעבר אנקדוטה אחת, הוא מספר שהלעיזו עליו אצל הדבר"י שהוא הוגה בס' הברית, ס' שהחסידים הביטו עליו בחשדנות בשל עיסוקו בחכמות, הדבר"י קרא לו ופתח עמו בשיחה על זה, הוא הפתיע את הדבר"י בהראותו שהישמח משה מזכיר את הספר באיזה מקומן.

נחמן נתן כתב:עס איז דא א ספר "זכרונות רמב"ח" פון ר' מנשה קעניג ע"ה (ס'איז מן הסתם שוין נישט דא צובאקומען היינט), ער שרייבט דארט א דו"ד וואס ער האט געהאט פארן קריג מיט רביה"ק מסאטמאר זי"ע לערנענדיג אין זיין הייליגע ישיבה אין סאקמיר, בקיצור: דער רבי האט אים פארגעהאלטן איבערן לערנען דעם 'ספר הברית', אויף דעם האט ר' מנשה געענטפערט אז דער חתם סופר זי"ע האט געהייסן זיינע תלמידים עס לערנען (הגם ער ברענגט נישט קיין מקור דערויף), אויף דעם האט דער רבי געענטפערט אז מיר האבן מקבל געווען פון ישמח משה זי"ע עס נישט צו לערנען. אויף דעם האט ר' מנשה געזאגט אז אין ישמח משה אויף נ"ך ברענגט ער אראפ פון 'ספר הברית', דער רבי האט זיך צושמייכלט און נאכגעקוקט אינעווייניג, דאן האט אים דער רבי געזאגט אז דער ייטב לב זי"ע האט אזוי באפוילן אז מען זאל דאס נישט לערנען.

מתעמק כתב:ככל שאני זוכר, חסידי סאטמר כן התלהבו ואהבו את ה'זכרונות רמב"ח'.
גישת קהלת סאטמר הרשמית, לא אדע.
אך אחד מזקני חסידי סאטמר, בשם ר' שמעון ווייס ז"ל, סידר ספר 'נועם מגדים' עם ביאור קל בשם 'תדרש נועם' (וכדרך זה עשה לספר 'תולדות יעקב יוסף' ביאור בשם 'נועם לתולדות').
בסוף ח"ב מספרו הנ"ל, הדפיס קונטרס 'תמר יפרח', רשימות אישיות שלו על האדמו"ר מסטאמר, בתור בנו של אחד מראשי חברא קדישא בעיר סאטמר, ובעצמו תלמיד הרב מסאטמר בישיבתו בקרולי וסאטמר, וכן נשא אשה וגר בסאטמר כאברך עד מלחה"ע הב', ואחר המלחמה התיישב באורוגויי, ומשם התיישב בארה"ב. ומכל אלו השנים, וקשריו האמיצים עם הרב, הדפיס זכרונותיו. יש שם הרבה דברים מאלפים.
בהדפסה שניה, חילק את הספר לחמשה כרכים, והדפיס שוב את ה'תמר יפרח' (כמדומה בסוף ספר בראשית). שם הוסיף כמה השמטות, וביניהם השגות על 'זכרונות רמב"ח'.
חלק מההשגות הם מרגשי חסיד, אך חלק גדול מהם מוכיח אותו מידע אישי שדבריו לקוחים מהדמיון, עיי"ש. ומציין שם שבירר כן אצל בעלי אכסניה שלו בבחרותו שהדמיון והמציאות שררו אצלו בערבוביא.
מתוך המובא באשכול זו, עולה לי חשש שהוא צודק. הסיפור עם הורטי לא יתכן! הורטי לא חזר להונגריה כלל אחר המלחמה, הוא נשאר מספר שנים בגרמניה, ומשם העתיק מושבו לספרד או פורטוגל. ואיך זה נראה בהקיץ בבודפשט?

מחולת המחנים כתב:להורדה מכאן
https://dl.dropboxusercontent.com/u/246 ... %D7%97.pdf.

משה ובני ישראל כתב:איזה בן חיים קניג זה ?

בכלל איך כותבים קניג או קעניג ?

אנא עבדא כתב:

משה ובני ישראל כתב:איזה בן חיים קניג זה ?

בכלל איך כותבים קניג או קעניג ?

הכרתי היטב את אחיו מאנטוורפן ר' יוסף הערש (צבי) ז"ל. חסיד בעלזא. היה סוחר בתכשיטי זהב, מוהל ידוע ואיש יודע ספר.
הקפיד לאיית את שמו "קאניג". אכן מעניין למה לא "קעניג". אולי מהסיבה הנ"ל שאחיו המיר את שמו ל"בן חיים".

בן ירושלים כתב:היה מראשי פא"י (הראה לי כרוז בחירות לכנסת הראשונה או השניה שהיה ברשימה עוד לפני ר' אברהם ורדיגר שאח"כ היה ח"כ).

עקביה כתב:

מחולת המחנים כתב:להורדה מכאן
https://dl.dropboxusercontent.com/u/246 ... %D7%97.pdf.

שמעתי בעבר על זכרונות אלו ורציתי לקוראם אך לא ידעתי היכן להשיגם.
יישר כוחך שזיכיתני.

איש_ספר כתב:אני מחפש אחרי הספר לקנותו.

מאיריחיאלק כתב:

איש_ספר כתב:אני מחפש אחרי הספר לקנותו.

I HAVE IT BUT HAVE TO FIND IT
U CAN TRY MR ITCHE FREUND IN BP

א גאליציאנער כתב:לא הכרתי אישית את דודי החשוב ז"ל בחיים חיותו, אולם סיפור אחד ששמעתי מסבי שיחי' הוא הסיפור הידוע שלאחר המלחמה חזרו הוא וכמה מחביריו שעוד היו בחורים, והיו בבודפשט כמדומני, וביום אחד ראו את הרשע הורטי מיקלוש ימח שמו, מסתובב ברחובה של עיר מהכא להתם, הם השיגו אקדח ועקבו אחריו, ובאחת הפעמים כשנכנס למקום מלא עצים - פארק או גן עירוני, נעמדו לפניו ובאיומי הנשק הכריחו אותו לעמוד שכפניו אל הקיר, כוונתם היתה להורגו, אולם כפי הנראה דם יהודי אינו מים, ולא מלאם ליבם לעשות כן, לכן השאירוהו שם ונמלטו, כך, פחות או יותר שמעתי את בסיפור מפי סבי שיחי' ששמע אותו מרבי מנשה אישית.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

הוד_והדר כתב:יש לו נכדים גם בויזניץ

קראקובער כתב:

א גאליציאנער כתב:לא הכרתי אישית את דודי החשוב ז"ל בחיים חיותו, אולם סיפור אחד ששמעתי מסבי שיחי' הוא הסיפור הידוע שלאחר המלחמה חזרו הוא וכמה מחביריו שעוד היו בחורים, והיו בבודפשט כמדומני, וביום אחד ראו את הרשע הורטי מיקלוש ימח שמו, מסתובב ברחובה של עיר מהכא להתם, הם השיגו אקדח ועקבו אחריו, ובאחת הפעמים כשנכנס למקום מלא עצים - פארק או גן עירוני, נעמדו לפניו ובאיומי הנשק הכריחו אותו לעמוד שכפניו אל הקיר, כוונתם היתה להורגו, אולם כפי הנראה דם יהודי אינו מים, ולא מלאם ליבם לעשות כן, לכן השאירוהו שם ונמלטו, כך, פחות או יותר שמעתי את בסיפור מפי סבי שיחי' ששמע אותו מרבי מנשה אישית.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

עכשיו מתברר שאתה בכלל הונגרי,
עשית עלינו סיבוב, גאליציאנר אמיתי...

ההוא גברא כתב:בעניין כיסוי הראש לנשים:
גם אני שמעתי מבני משפחתי שבבני ברק בשנים הראשונות אחרי השואה היו כמה נשי ליטאים שהלכו בלי כיסוי ראש, ואפילו בתקופה שאברכים לא היו מצויים - היו שנשותיהם לא כיסו ראש, עד שהתרבו ההונגרים בבני ברק ואז עברו אותן ליטאיות לפאה.

איטשע טבריאנער כתב:
סוף ימיו התגורר ברחוב חנה בירושלים והיה נחבב על ראש ישיבת טשעבין, כובד מדי שנה בחתן תורה, ובשנתו האחרונה [נ"ל אחרי פטירת הראש ישיבה] כובד בחתן בראשית.

בן ירושלים כתב:בימים אלה חל היארצייט של יהודי ספרא וסייפא במלחמתה של תורה שראוי להעלות זכרו -רבי מנשה בן חיים (קניג) ז"ל . נפטר ה' במרחשון תשנ"ט.
ר' מנשה נולד בהונגריה. למד אצל האדמו"ר ר' יואליש בסאטמער. הוא כתב זכרונות על התקופה בה למד אצל הרב'ה. הוא נכח בפטירתה של הרבנית, וכן בתקופת נישואי האדמו"ר בשנית לרבנית פייגא. התיאורים שלו את האדמו"ר מאד מלבבים ומבליטים את הצדדים האנושיים בהנהגותיו. סטמר הרשמית לא התלהבה (בלשון עדינה) מהזכרונות, אבל בסתר רבים הגיעו אליו לקבל העתק מהזכרונות.
לאחר שעבר את מאורעות השואה ושיכל אשה עם שני ילדים עלה לארץ, היה מראשי פא"י (הראה לי כרוז בחירות לכנסת הראשונה או השניה שהיה ברשימה עוד לפני ר' אברהם ורדיגר שאח"כ היה ח"כ). איש ספר ברמ"ח איבריו, ובעל ידע מקיף בהיסטוריה היהודית. חיבר את הספר "גלויות סנהדרין" שבזמנו נלמד בסמינרים של בית יעקב. חיבר ספר חידושים על התורה בשם אלפי מנשה.
גולת הכותרת הספרותית שלו היתה היוזמה להוציא לאור את הספר כפתור ופרח מוהדר ומוער ע"י ביהמ"ד להלכה בהתישבות. הוא היה הרוח החיה בין חברי המערכת ועסק בעיקר בזיהוי מקומות בארץ ישראל ובפרקים העוסקים בכך. ב"נספחים" שבסוף הכפו"פ מופיעים כמה מאמרים ממנו (למשל התכתבות עם ר' יוסף ליברמן על זיהוי בית שאן ).

חייו היו מרתקים והוא העלה את תמציתם בספרו "זכרונות רמב"ח"
היה אדם מקורי ומרתק. למרות הבדלי הגיל הגדולים בינו לבין חברי המערכת בכפו"פ הוא היה ידיד אמת ואיש שיחה מדהים .
אציין בעז"ה דברים בהמשך . אבל דוגמה קטנה. לאחר השואה סירב לשאת בשם גויי ולכן שינה שמו מ"קניג" ל"בן חיים" ע"ש אביו שנהרג על קידוש ה'.
ועוד אחת: פעם אמר בחיוך למרות שהפכתי לפא"יניק יש הרבה מן המשותף בין הרב'ה ר' יואליש לביני- שנינו לא סובלים את ה"אגודה".
סיפר פעם שלאחר המלחמה עסק הרבה בהצלה וסייע לאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל במפעל ההצלה והשיקום האדיר שלו.אך דרכיהם נפרדו כי היה ויכוח לאן להפנות את הפליטים. הרב'ה העדיף (בזמנו) לנסוע לאמריקה ולהפנות לשם, בעוד הוא לחץ לכיוון ארץ ישראל.