רבי ירוחם ליוואוויץ זצ"ל ממיר

[מחולת המחנים]

רבי שמחה זיסל ליוואוויץ היה ת"ח ובר אוריין, ערך את ספרי אביו המשגיח דעת תורה ודעת חכמה ומוסר, נלב"ע ב' מנ"א תשס"א, בתחילת דעת תורה על ספר בראשית הוקדש 'אלון בכות' לזכרו.

לאחר פטירת המשגיח רבי ירוחם החליטו הבחורים המבוגרים בישיבת מיר מהאריות שבחבורה שרבי זיסל ילך ללמוד בבית התלמוד דקלם ואחרי כן ימלא את מקום אביו, ולבינתיים הביאו את המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין שכיהן אז כמשגיח בישיבת לומז'א בפתח תקוה, אלא שנסתובבו הסיבות ונהפכו המדינות במלחמה הנוראה ומסובב הסיבות סיבב שרבי יחזקאל לוינשטיין ינהיג את הישיבה.

האמנם?

ארך שנתיים עד שהובא המשגיח רבי יחזקאל, הוא התמנה כמדומני בשנת תרח"ץ, רבי יחזקאל הכיר את החזו"א מימי שהותו בארץ ישראל, ולהיכרות זו היתה משמעות מיוחדת בשאלת קו התאריך שהתעוררה בהיות ישיבת מיר בקובה שביפן.

[פרנקל תאומים]

בתרצ"ו לא כיהן כמשגיח בלומז'ה פ"ת הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצוק"ל?

[מאיר סובל]

הגה"צ רבי אליהו דושניצר לא נשא תפקיד רשמי בישיבה, ובין גברא לגברא הוא כנראה אמר שמועס'ן. הוא ישב ולמד כל הסדרים בישיבה ומיאן להיקרא משגיח.
בתוך ימי שהותו של ר' אליהו כיהנו רבי יחזקאל לוינשטיין ורבי אבא גרוסברד.
אינני יודע בדיוק באיזה שנים כיהנו גם רבי דוב זוכובסקי ורבי יצחק ברוכסון באותו תפקיד, אם זה גם החל בחיי רבי אליהו.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ועוד אימרה מחוכמת משמו:

איתא בעירובין ק,ב שאלמלא ניתנה תורה היינו לומדים צניעות מחתול וכו', ואמר: אבער וואס פאהר אטעם וועלט עס געהאט, ווייא דיא צניעות פון אקאטץ .

כמדומה שזה משקף הרבה את הדמות אדם שכ"כ פיתחו בקלם ובנותיה.

יתרגם מר.

[יוסף חיים אוהב ציון]

מיהו "חכם לב"? "וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר ציווה ה'..." שואל הרב לייב חסמן זצ"ל: מהו חכם לב?! הרי כמה שידוע לנו החכמה נמצאת במוח, ומדוע משייכת התורה את החכמה ללב?! והוא מתרץ במתק שפתיו: "חכם מוח" זהו אחד שקנה חכמה – ניתן לומר עליו שהוא חכם אך אין קשר בין חכמתו למעשיו. דוגמת חמור נושא ספרים... נדמיין לעצמנו רופא שיניים האוכל מדי יום ממתקים לרוב... הוא חכם – הוא רופא, אבל מעשיו מעידים שהיא – החכמה, נשארה במוח ולא באה לידי ביטוי במעשה. לעומתו "חכם לב" החכמה מונחת אצלו לא רק בראש אלא גם בלב. היא באה לידי ביטוי במעשים שלו – חכמתו ניכרת. דוגמא אמיתית לחכם לב ניתן לראות אצל רבינו ירוחם ממיר זצ"ל: מסופר שפעם עלה לרכבת ותוך כדי הכניסה לקרון עם כל הדוחק והצפיפות, הבחין שנשמטה הכפפה מידו. במבט חטוף רגע לפני שהדלתות נסגרו הוא הספיק לראות אותה על הרציף כשהיא נתונה למרמס העוברים ושבים. הדלתות נסגרו ובהחלטה של השנייה האחרונה הוא זרק את הכפפה שנותרה לו החוצה – אל הרציף. הדלתות נסגרו והרכבת החלה בנסיעתה כשבבת חיוך על פניו של הרב. אחד התלמידים שצפה במתרחש, אזר אומץ, ניגש אל הרב ושאלו: "מדוע הרב זרק את הכפפה השנייה לא די שאחת הלכה לאיבוד"?! השיב הרב: אני כבר לא יוכל להשתמש באחת, לפחות זה שימצא את שתיהן – יהנה מהן... כל אחד יכול היה להגיע למסקנה כזו אבל שעתיים לאחר מכן... ההחלטה הזו של הרגע האחרון, מעידה שהחכמה לחשוב מה יצא לשני מזה... היא חלק ממנו. זו חכמת לב... [מאתר דרשו]

[יוסף חיים אוהב ציון]

"ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".
רגילים לפרש לקיים את המצוות היום ראיתי בדעת חכמה ומוסר שפירש זאת על פי הנאמר בתלמוד מסכת שבת דף לא/א
"ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה הלך והעלה לו אמר לו עירבת לי בהן קב חומטון אמר לו לאו אמר לו מוטב אם לא העליתה" והיינו שקיום התורה זה היר"ש וזהו פירוש ולקיים שע"י יראת ה' תתקיים התורה בידו.

[לבי במערב]

יתרגם מר.

אתיר לעצמי להתנדב לזאת, ברשות הרב 'נוטר הכרמים':
וכי איזה טעם הי' לזה?! צניעות כשל חתול בלבד...

[מיללער]

יתרגם מר.

אתיר לעצמי להתנדב לזאת, ברשות הרב 'נוטר הכרמים':
וכי איזה טעם הי' לזה?! צניעות כשל חתול בלבד...

וי ליה להצניעות של החתול (להבדיל מהצניעות של תורתינו הק')

[לבי במערב]

סבור הייתי כי היו"ד יתירה היא. נו, ניט געפערלעך...

[יוסף חיים אוהב ציון]

שאלני צורב אחד מה עומק דברי ר' ירוחם בענין זה של הצניעות?

[עושה חדשות]

יסודי הדעת על רבי ירוחם ממיר.pdf

(126.45 KiB) הורד 295 פעמים

[סגי נהור]

יתרגם מר.

אתיר לעצמי להתנדב לזאת, ברשות הרב 'נוטר הכרמים':
וכי איזה טעם הי' לזה?! צניעות כשל חתול בלבד...

וי ליה להצניעות של החתול (להבדיל מהצניעות של תורתינו הק')

צר לי אך זה לא נשמע משפט הגיוני ביידיש. למרות היו"ד היתירה תרגום ל"ב סביר יותר (אלא שהמשפט כולו נכתב באופן משובש ולכן קשה לדעת בבירור).

[לבי במערב]

עכ"פ, משמעותו אחת היא.

[זאב ערבות]

העתק מכאן viewtopic.php?f=7&t=51102#p633074
בסוף ספר רבי עקיבא איגר חייו ופעולותיו מאת ר' יעקב יהודה ווערשנער (ב"ב תשע"ח) עמ' תנ"ב יש קונטרס בן 70 על המשגיח במיר רבי ירוחם זצ"ל מבן מחבר ספר הנ"ל ר' יהושע יחזקאל וורעשנער מה שכתב על המשגיח ועל הסבא מקעלם ור' ישראל סלנטער.
הדבר לא נזכר על הכריכה או בדף השער אלא רק בתוכן הענינים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

שמעתי ממו"ר שפעם היסבו בחורים בבית ר' ירוחם ונתנו מרק ותלמיד א' ביקש עוד צלחת ואמר ר' ירוחם שיצא מהישיבה.

[אליסף]

שיבוש. המעשה היה בראש השנה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

מקור אפשר?

[אליסף]

כך שמעתי מתלמידי תלמידיו

[גיזונטע קאפ]

שיבוש. המעשה היה בראש השנה.

אין הכרח שזה קשור לר"ה,
לדעתי, (אני נכד של תלמידו, וגדלתי על דמותו), הוא יצא מהישיבה, על חוסר צורת אדם, לבקש עוד צלחת מרק, ועוד אצל המשגיח, ואין לזה שייכות לראש השנה

[יוסף חיים אוהב ציון]

כעין זה סופר על הגרי"ז גוסטמאן, שבליל ר"ה אמר לאחד התלמידים שילך לאיזה מארח והנ"ל עיקם את פניו.
אמר לו הרב הרב כעת קח את חפציך ולך מהישיבה.

[גיורא בשמי שמיא]

כעין זה סופר על הגרי"ז גוסטמאן, שבליל ר"ה אמר לאחד התלמידים שילך לאיזה מארח והנ"ל עיקם את פניו.
אמר לו הרב הרב כעת קח את חפציך ולך מהישיבה.

יבאו התלמידים ויאשרו, אני כשלעצמי מפקפק בסיפור כי אצלו זצ"ל בדר"כ לא הקפידו הרבה על רמת התלמידים. (ישיבתו, עכ"פ זו שבגולה, היתה ידוע כישיבה למשתמטים הגיוס)
[ח"ו לא באתי להפחית מגדולתו, ומגדולת התלמידים האמיתיים שמהם גאונים ומרביצי תורה לאויש"ט, כמדומה שגם הם יגידו שכך היתה מצב הישיבה.]

[תבא]

כעין זה סופר על הגרי"ז גוסטמאן, שבליל ר"ה אמר לאחד התלמידים שילך לאיזה מארח והנ"ל עיקם את פניו.
אמר לו הרב הרב כעת קח את חפציך ולך מהישיבה.

ראש הישיבה בישיבת הכותל בעיר העתיקה מצא בחור זר יושב בביהמ"ד בליל ר"ה. לשאלתו סיפר לו שהוא תלמידו של הגרי"ז גוסטמאן, אשר סידר את בני הישיבה בבתי השכונה לסעודת ליל ראש השנה. ומצא את הבחור לומד בביהמ"ד, לשאלתו מדוע לא הלך לסעוד שם, השיבו שאינו סומך על הכשרות שם. וסילקו.

[לבי במערב]

נכב"ב.

[סדנא דארעא]

שמעתי שאמר לתלמיד שלמד בהקפות "בעיני מי שלומד בשעת ההקפות בשמח"ת דומה למי שרוקד כל השנה בשעה שצריך ללמוד", אשמח לדעת אם יש מקור לשמועה זו.

[בן אליהו]

שמעתי ממו"ר שפעם היסבו בחורים בבית ר' ירוחם ונתנו מרק ותלמיד א' ביקש עוד צלחת ואמר ר' ירוחם שיצא מהישיבה.

המעשה שהרב וולבה סיפר היה אחר לגמרי: סיפר ר' נתן וואכטפויגל שתלמיד התארח אצל ר' ירוחם בראש השנה, וביקש עוד צלחת מרק, ור' ירוחם שילח אותו מביתו.
והרב וולבה התפעל מאוד מהסיפור ואמר שאין ספק שהתלמיד היה בר מעלה שר' ירוחם הכיר בו שיכול לקבל תוכחה, והוא לא יתפלא אם התלמיד המדובר לא היה אלא ר' נתן וואכטפיגל בעצמו.

[מילה בסלע]

מתוך הספר "אגרות לראי"ה".

בעקבות פרסום דברים שלא כדת אודות היחס בין שני אישים דגולים אלה, הנני לפרסם תמונת כי"ק רבינו ירוחם ממנו ניתן ללמוד על יחסו הנכון למרן הגראי"ה זצ"ל. ונצדק קודש.

[עמקן]

מתוך הספר "אגרות לראי"ה".

בעקבות פרסום דברים שלא כדת אודות היחס בין שני אישים דגולים אלה, הנני לפרסם תמונת כי"ק רבינו ירוחם ממנו ניתן ללמוד על יחסו הנכון למרן הגראי"ה זצ"ל. ונצדק קודש.

במה שהורדתי, רואים רק הפתיחה והחתימה. אולי הרב מילה בסלע הבין ממה שמדפיסי אגרות לראי"ה השמיטו גוף המכתב, שיחסתו הנכון היה שלילי ביותר. אבל צ"ע אם אפשר לבנות מזה.

[איש_ספר]

פטומי מילי בעלמא.

במקו"א פורסם על יחסו השלילי כביכול של ר' ירוחם לרב קוק, ובא הרב מילה בסלע ומראה את התארים שקשר ר' ירוחם לראשו של הרב קוק (זה לא שולל ביקורת כמובן אבל זה סותר סיפורים על יחס מזלזל). ההשמטה היא מן הסתם משום שמדובר בעניינים אישיים.
באגרות לראי"ה יש מכתב נוסף של ר' ירוחם עם תארים עוד יותר מופלגים ויוצאי דופן ונדפס במלואו. רצ"ב

צדיק וחסיד הדור, כליל המעלות והטוהר

[מחולת המחנים]

בפרסום המכתבים שהופנו לרב קוק על אודות השגת סרטיפיקטים ואישורי עליה לארץ, גורמים מעריציו למיעוט בדמותו במידה מסוימת, כאשר הרושם המצטייר מכך הוא רב-עסקן שאליו פנו בנושא מסוים, עם תוארי כבוד הולמים את מעמדו והכח הרב שניתן בידו.

אילו היינו רואים תוארים אלו במשא ומתן של הלכה בשו"ת משפט כהן, היתה התמונה אחרת לגמרי.

[איש_ספר]

נכתב באופן כללי ולא כמענה לדברי הרב מחולת:

כשרוצים מספרים סיפורים מוגזמים על מידת האמת עד הקצה, וכשרוצים (או כשלא רוצים) אומרים: סרטיפיקטים...

ולידידי הרב מחולת:

אני מסכים שהמכתבים לא מלמדים שהראי"ה היה תל תלפיות שכל רבני הדור פונים אליו בהלכה ובאגדה, אבל א"א להתעלם מהתארים הנדירים שהם כוללים.

[ברוז]

זה די שקוף שהתארים שניתנו לו אינם מלמדים דבר, ישנם עשרות מכתבים מרבנים ואדמורי"ם נודעים שעיטרוהו בתארים בהם לא השתמשו מעולם אף לא לגדולי וצדיקי דורם המפורסמים, וממש לא נראה שראו בו את האדם השלם מעל כל גדולי הדור. נראה שסברו שמחובת ההשתדלות היא להכביר בתארים כך יזרזו מזכירי הרב את הטיפול בבקשתם.

[בדיעבד]

כשרוצים מספרים סיפורים מוגזמים על מידת האמת עד הקצה, וכשרוצים (או כשלא רוצים) אומרים: סרטיפיקטים...

פרשנות חשובה וכללית על מידת כנות האיטלקטואלית בהרבה מהנרטיבים במחננו. אם המטבע נופל על הפנים אני מנצח, אם על הגב אתה מפסיד... (ובי מדרשא הדין לא נפק מן כללא).

[כדכד]

נכתב באופן כללי ולא כמענה לדברי הרב מחולת:
כשרוצים מספרים סיפורים מוגזמים על מידת האמת עד הקצה, וכשרוצים (או כשלא רוצים) אומרים: סרטיפיקטים...
ולידידי הרב מחולת:
אני מסכים שהמכתבים לא מלמדים שהראי"ה היה תל תלפיות שכל רבני הדור פונים אליו בהלכה ובאגדה, אבל א"א להתעלם מהתארים הנדירים שהם כוללים.

זה די שקוף שהתארים שניתנו לו אינם מלמדים דבר, ישנם עשרות מכתבים מרבנים ואדמורי"ם נודעים שעיטרוהו בתארים בהם לא השתמשו מעולם אף לא לגדולי וצדיקי דורם המפורסמים, וממש לא נראה שראו בו את האדם השלם מעל כל גדולי הדור. נראה שסברו שמחובת ההשתדלות היא להכביר בתארים כך יזרזו מזכירי הרב את הטיפול בבקשתם.

מניתוח הדברים נראה שגם הרב איש ספר וגם הרב ברוז מסכימים שרבנים ואדמו"רים פנו לרב קוק בתארים נדירים.
מחלוקתם היא בפרשנות שכנראה הרב איש ספר סבור שאם הם כתבו תארים כאלה הם סברו שהוא ראוי להם אולם הרב ברוז אינו מוכן לקבל זאת כיוון שממש לא נראה שהם ראו בו את האדם השלם מעל כל צדיקי הדור ולכן שקוף בעיניו שאם עיטרוהו בתארים שלא כתבו על אחרים אז כוונתם היתה רק לזרז את בקשתם.
אם המחלוקת היא בפרשנות ולא בעובדות למה לומר שזה שקוף? אולי יש לומר שזה מה שמר חושב

[עתניאל בן קנז]

מניתוח הדברים נראה שגם הרב איש ספר וגם הרב ברוז מסכימים שרבנים ואדמו"רים פנו לרב קוק בתארים נדירים.
מחלוקתם היא בפרשנות שכנראה הרב איש ספר סבור שאם הם כתבו תארים כאלה הם סברו שהוא ראוי להם אולם הרב ברוז אינו מוכן לקבל זאת כיוון שממש לא נראה שהם ראו בו את האדם השלם מעל כל צדיקי הדור ולכן שקוף בעיניו שאם עיטרוהו בתארים שלא כתבו על אחרים אז כוונתם היתה רק לזרז את בקשתם.
אם המחלוקת היא בפרשנות ולא בעובדות למה לומר שזה שקוף? אולי יש לומר שזה מה שמר חושב

זה יחסית 'שקוף' שכן מבין האישים ישנם כאלו שידוע בבירור ממקורות מוחלטים אחרים, שדעתם על הר"ק לא היתה לפי התוארים שתיארוהו. וכיון שישנם מקרים ברורים כאלו, לא קשה להסיק שאף במקרים שלא ידוע על כך בבירור, בכל אופן מידי ספק לא יצא, ואין בכך להוכיח כלום.

(כתבתי זאת, בעקבות מחקר על אישיות מסוימת שערכתי. וביניהם מצאתי מכתבו להר"ק - כאשר שלח לו כסף במגבית לאחר פרעות תרפ"ט, והתוארים שם בהחלט אינם משקפים את דעתו על האיש. והתחלתי לחקור עוד מעט, והתופעה לא היתה יחידאית... כך בהחלט ניתן להסיק שקשה ממאוד ללמוד איזה דבר או חצי דבר מתוארי מכתבים ותל"מ).

[עמקן]

לגבי הרב ירוחם בפרט, לכאורה לא קשה לדעת דעתו האמיתי. היה לו הרבה תלמידים. הוא היה מוסר שיחות ומדריך תלמידיו בעיני מוסר והשקפה תמיד. אם 'יחסו הנכון' להר"ק היה כפי היוצא מתואר במכתבים הנ"ל, הייתי מצפה שגם תלמידו ובניו היו רואים את זה. בפרט שהיו לו הרבה תלמידים מכורים מאד, שכל מילה שלו היה קודש קדשים אצלם, והם לא היו מוותרים על מה שקבלו מרבם משום שנעשה לא 'פוליטקלי קורקט' בציבור החרדי בשנים מאוחרים יותר.
עד כמה שידוע לי, אפילו תלמידי מיר שנתפסו למזרחי, כגון הרב בינה והרב בורנשטיין, לא העידו על יחס זה של הרי"ל להר"ק.

[מקדש מלך]

כשרוצים מספרים סיפורים מוגזמים על מידת האמת עד הקצה, וכשרוצים (או כשלא רוצים) אומרים: סרטיפיקטים...

פרשנות חשובה וכללית על מידת כנות האיטלקטואלית בהרבה מהנרטיבים בכללות המין האנושי. אם המטבע נופל על הפנים אני מנצח, אם על הגב אתה מפסיד... (ובי מדרשא הדין לא נפק מן כללא).

[בדיעבד]

צודק מאה אחוז. אבל בואו נקשוט עצמנו תחלה.

[כדכד]

לגבי הרב ירוחם בפרט, לכאורה לא קשה לדעת דעתו האמיתי. היה לו הרבה תלמידים. הוא היה מוסר שיחות ומדריך תלמידיו בעיני מוסר והשקפה תמיד. אם 'יחסו הנכון' להר"ק היה כפי היוצא מתואר במכתבים הנ"ל, הייתי מצפה שגם תלמידו ובניו היו רואים את זה. בפרט שהיו לו הרבה תלמידים מכורים מאד, שכל מילה שלו היה קודש קדשים אצלם, והם לא היו מוותרים על מה שקבלו מרבם משום שנעשה לא 'פוליטקלי קורקט' בציבור החרדי בשנים מאוחרים יותר.
עד כמה שידוע לי, אפילו תלמידי מיר שנתפסו למזרחי, כגון הרב בינה והרב בורנשטיין, לא העידו על יחס זה של הרי"ל להר"ק.

איש לא אמר שרבי ירוחם העביר שיחות מוסר בשבחו של הרב קוק
כל שאמרו הוא שהוא התכוון למה שכתב לו במכתב,
לא ברור לי למה התלמידים שלו היו צריכים לדעת מזה ולדבר על זה?
הרי המכתב היה אישי ומפרסמיו היו מחוגו של הרב קוק שפרסמו רק את הפניה והחתימה

[פולסברג]

כששאלו לר' רפאל אודות התארים שענד אביו הגרי''ז לר' קוק, ענה שזה היה חלק משמו...

[עמקן]

לגבי הרב ירוחם בפרט, לכאורה לא קשה לדעת דעתו האמיתי. היה לו הרבה תלמידים. הוא היה מוסר שיחות ומדריך תלמידיו בעיני מוסר והשקפה תמיד. אם 'יחסו הנכון' להר"ק היה כפי היוצא מתואר במכתבים הנ"ל, הייתי מצפה שגם תלמידו ובניו היו רואים את זה. בפרט שהיו לו הרבה תלמידים מכורים מאד, שכל מילה שלו היה קודש קדשים אצלם, והם לא היו מוותרים על מה שקבלו מרבם משום שנעשה לא 'פוליטקלי קורקט' בציבור החרדי בשנים מאוחרים יותר.
עד כמה שידוע לי, אפילו תלמידי מיר שנתפסו למזרחי, כגון הרב בינה והרב בורנשטיין, לא העידו על יחס זה של הרי"ל להר"ק.

איש לא אמר שרבי ירוחם העביר שיחות מוסר בשבחו של הרב קוק
כל שאמרו הוא שהוא התכוון למה שכתב לו במכתב,
לא ברור לי למה התלמידים שלו היו צריכים לדעת מזה ולדבר על זה?
הרי המכתב היה אישי ומפרסמיו היו מחוגו של הרב קוק שפרסמו רק את הפניה והחתימה

ברור שלא היה מצופה שהרב ירוחם היה אומר דברים מאורות בתוך שיחות שלו במיר. אבל ה'יחס הנכון' היה אמור לבוא לידי ביטוי באיזשהו מקום. הוא היה אדם מפורסם וקונטרבסיאלי [לא משנה אם זה היה באשמתו או לא], ור' ירוחם נהג להשמיע את דעתו. אינו עולה על הדעת שלא היה ידוע לאף אחד מתלמידיו של הרב ירוחם את דעתו.
בלי שחקרתי את זה לעומק, הרושם שלי הוא שהראי"ק לא היה המפלצת כמו שמציגים אותו הקנאים, אבל גם לא אדם השלם צדיק הדור ות"ח מופלג שבמפולגים כמו שמציגים אותו תומכיו. ואם כל מה שיש להראות יחס חיובו אליו הוא מתוארים במכתבים אליו לבקש עזרתו, דומני שלטובתו היה עדיף לשתוק ולא להעלות את זה.