פורום אוצר החכמה

חלמישצור כתב:כמובן, הנצי"ב שהוליד את בנו ר' מאיר בר-אילן כשהיה בן ע"ד שנים.

ויעויין אשכול זה.

שמשון כתב:הרה"ק הדברי חיים מצאנז שנשא אשה בזיווג רביעי ונולדו לו לעת זקנותו: הרה"ק רבי ישעי' מטשחיוב הי"ד והרה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט הי"ד שניהם נהרגו בשואה (הרה"ק מצאנז נפטר בתרל"ו)

באתי בזה בתשובה קצרה בענין בנין בית שני בגיל הזקנה. הנה פשוט להלכה דאעפ"י שקיים פ"ו בילדותו, וכבר עברו הימים דיהי' אפשר לקיים דין בערב אל תנח ידיך שיהי' לו בנים גם בימי זקנותו, מכ"מ איכא דין שלישי שלא יעמוד בלי אשה, ומשמע בהלכה דזה החיוב אינו פקע מן האדם לעולם, אב"א משום האי דר' נחמן ביבמות ס"א ע"ב דאעפ"י שיש לו לאדם כמה בנים דאסור לעמוד בלא אשה והיינו משום חשש הרהור עבירה כמש"כ הרמב"ם פט"ו מאישות הלכה ט"ז, ואב"א משום דהשרוי בלא אשה שרוי בלא תורה בלא שמחה וכו' ביבמות שם ס"ב ע"ב וכמש"כ בתרומת הדשן סוס"י רס"ג.
וכ' בתרומת הדשן שם ופסקו הרמ"א ס"א ס"ח דדין זה דאסור לעמוד בלא אשה אינו נדחה גם משום חשש דשמא האשה אינה בת מדות טובות, דמכ"מ חשש הרהור עבירה עדיף מזה כמש"כ בבי"ש שם.
ובשו"ע ופוסקים אינו מוזכר גבול בזה ומשמע דגם בזקנה גבוהה ולמעלה משמונים שנה, ומכ"מ פשוט דאם האשה בת מדות רעות ובעלת קטטה כל כך דלפי טבעו לא יהי' יכול לסבול אותה ובטל טעם התורה דיהי' לו יותר בטול תורה מאשר לפני זה, וגם לא תועיל לו גם לענין הרהור עבירה דאי אפשר לחייבו גם לשיטת התה"ד והרמ"א.
או דלפי מצבו בימי הזקנה קשה לו לסבול ולקבל בת קטטה וכיו"ב, ורק נשמה יקרה שתהא עזר ושמחה לו בשנות הזקנה וכל הנשואים חוץ מזה אינם אלא רע בשבילו לא טובה כלל גם ברוחניות, שאין זה בכלל החיוב של לא יעמוד בלא אשה, לכן על פי הנזכר, אם מרגיש האדם בנפשו לפי תכונתו ולפי מצבו ומעמדו דאם לא אשה כשרה ונשמה יקרה ובעלת מדות יוצא מן הכלל, במקרה דילי' יצא שכרו בהפסדו כי תגרום לו ח"ו ירידה, וגם אבדון שמחה היפך המבוקש, א"כ אין בכחינו לחייבו בנשואין גם לדעת התה"ד ורמ"א, או אם יהי' חשש לנזק הגוף ח"ו.

דודי צח כתב:מה בדבר לשאת אשה בגיל הזקנה - גם אשה שאינה בת בנים.

כמדומה, שבחו"ל הדבר מקובל יותר, הרבה רבנים ואדמורי"ם נושאים נשים בגילים מאוחרים ומופלגים. שלא לשם פו"ר. ולכאורה אף לא לשם עזר וסיוע ושימוש (יש להם מספיק משבקי"ם) ואף לא לשם קשר ידידות וכדומה שלא יהיו 'לבדו' במובן הפשוט (הרבי מסקולען נשא אשה כשכבר היה עיוור)

דומה שכאן בארץ, ובמיוחד אצל המגזר הליטאי פחות שומעים מדברים אלה.

אולי בגלל העניין הקבלי של לא להיות "פלג גופא"?

.השוחט כתב:ר' איצלה בלאזר - פעטערבורגער.
הדפיס את ספרו פרי יצחק לעת זקנה כדי שיהא לו שם ושארית, היות שלא זכה לזש"ק.
נראה שם מלשונו שלא היו לו שום ציפיות.
וכידוע אשתו נפטרה ונשא אשה צעירה, והתנה עמה מה שהתנה כידוע,
וממנה בנו (דומני ר' שלמה, אולי יש עוד) ובתו הרבנית מישקובסקי, אמא של ר' אליהו, שממנה משפחה עניפה ביותר.

.השוחט כתב: . . גם בויקיפדי' כתוב לאמר . .

.השוחט כתב:אם כתב שם שנפטרה, וזה אינו, אע"פ שהי' לפניו מה שנכתב . .

לבי במערב כתב:

.השוחט כתב:אם כתב שם שנפטרה, וזה אינו, אע"פ שהי' לפניו מה שנכתב . .

אפשר שתוקן בויקי' אחר העתקת הערך ל'המכלול'.

.השוחט כתב:אבל באשכול הזה היה דיון אחר לגמרי...

גם בויקיפדיה כתוב לאמר:

בתקופת פטרבורג חיבר והדפיס את ספרו "פרי יצחק". בהקדמתו לספר הוא כותב שהמניע לחיבור ספרו הוא היות שלא זכה לילדים, כדי להשאיר אחריו זכר לפחות בכתובים, ולכן הוא קורא לספר פרי יצחק. בגיל 50 החליטה אשתו, בניגוד לרצונו, שיתגרשו כדי שיוכל להנשא ולהביא ילדים, ולשם כך הייתה צריכה לקרוא אותו לדין תורה. הוא נשא אשה צעירה ונולדו לו ממנה בנו שלמה בלזר ובתו בריינה. במקביל הוא דאג מאוד לצורכי גרושתו, שהייתה שולחת לו קבלות עם דברי שבח יוצאים מן הכלל.

כלומר פשוט כתבתי מזיכרון וטעיתי, ומלכתחילה באשכול זה שלא היה הדיון גרושין וכו', אלא רשימת גדולים שנשאו בזקנותם והולידו, פרט זה לא היה חשוב.

אפרים זלמן כתב:להבילגורייער רב היו שתי בנות, אחת מהן נפטרה לפני המלחמה והשניה נהרגה בשואה.
(ואגב בעלז: אדמו''ר ר' יהושע נשא בשנית אשה בת בנים כשהיה קרוב לגיל השישים ונולד לו ממנה בן.)

פרנקל תאומים כתב:"נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנא' בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים" (יבמות ס"ב:).

עיקר מצוות "לערב" היא לשאת אשה אף בזקנותו להעמיד ממנה צאצאים, ולא כפי המקובל היום לחשוב שמצוות "לערב" היא בעיקר העמדת צאצאים נוספים מאשתו הראשונה אחרי שכבר קיימו פו"ר דאו'.

בעבר היו מקיימים מצווה זו כפשטותה, ואנשים זקנים ממש (במונחים של אותם ימים) היו נישאים בזיוו"ש לאשה בת בנים ומעמידים ממנה צאצאים.
כך נהגו למעשה הנצי"ב, הבית הלוי, הח"ח, הד"ח מצאנז ואף נכדו רבי צבי הירש מרודניק (שבנו הרבי מקלויזנבורג נולד לו לעת זקנה מזיוו"ש), ה'אמרי אמת' מגור (בנו ה'פני מנחם' כנ"ל), ר' יצחק שבדרון אב"ד חאצמער (בנו ר' שלום כנ"ל) ועוד ועוד. מעניין שלפעמים ניתן להיווכח שהשם והשארית של אותם גדולים (במובן הרוחני ו/או במובן החומרי) הינו בעיקר מהצאצאים שנולדו להם בזיוו"ש לעת זקנה, ממש כמאמר הכתוב "כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה".


כיום, דומה שאף הנישאים בזקנותם אינם נושאים אשה בת בנים ואינם מעמידים ממנה צאצאים, והעושה כן כמתמיה יחשב. ומה עם מצוות "לערב"?

מאת מורי זכריה חג’אמא מקרית עקרון. המורי התימני מקובל קדוש ונורא בגיל 107.לאחרונה נולדו לו תאומות מאשתו בת ה23,והוא אמר שזה מרמז על התגלות משיח בקרוב.