◆ אַלּוֹן בָּכוּת ◆

עובדיה חן · הודעהעל ידי **עובדיה חן** » ו' אוגוסט 28, 2020 2:04 pm

היה גם מלמד בתלמוד תורה תשב"ר וכן בעל קורא נפלא ומדוייק.

עושה חדשות

בד"ה.

את הסליחה דלהלן היה נוהג לומר חו"ק כמו פזמון בנעימה עריבה. ועד היום, כבר הרבה שנים, יש לי התעוררות גדולה בזה.

שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה מִדּוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּחֲנִינָה. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה. אֲחַלֶּה פְּנֵי מַלְכִּי בִּתְחִינָה. לְחַפֵּשֹ זְכוּת כְּנוּיִים קְרוּאִים שׁוֹשַׁנָּה. מַלְּטֵם מִכָּל רָעוֹת בְּזֹאת הַשָּׁנָה: אִם אַשְׁמָתָם גָּדְלָה עַד שְׁמֵי רוּם וְכוֹכְבֵיהֶם. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם. לְבַטֵּל מֵהֶם כָּתוּב אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם: אִם גָּבְרוּ עֲוֹנוֹת וְעָצְמוּ מִלְּסַפְּרָה. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה דְּחֵה אוֹתָם יְיָ לְהַסְתִּירָה. דִבּוּבֵי עֹז בְּתַחַן לְבַטֵּל מֵהֶם כָּתוּב אַסְתִּירָה. לָמָּה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה: אִם הֶעֱווּ פְּנֵי מַלְכָּם בְּעַזּוּת פָּנִים וּמֵצַח. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה אֶתְחַנֵּן לוֹ בְּפֶצַח. וְנַפְשִׁי שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח אָדֹם וָצַח. לָמָּה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח: אִם זְדוֹנוֹת הִשִּׁיאוּ לֵב טִפֵּשׁ וְנִשְׁחַץ. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה חַלֵּץ אוֹתָם יְיָ מִמַּחַץ. חוּשׁ וּבֹא וְשָֹא קוֹל נַחַץ. לָמָּה קוֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ: אִם טָפְלוּ שֶׁקֶר בְּהֶגֶה וְהַוּוֹת לְעֻמֶּךָ. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה יְדִידוּת תִּזְכֹּר מַנְעִימֶיךָ. יִתְגּוֹלְלוּ רַחֲמֶיךָ עַל שְׁאֵרִית עַמֶּךָ. לָמָּה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ: אִם כָּבְדוּ אֹזֶן לְסַלֵּף מִנִּי הַדֶּרֶךְ. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה אֲלַחֵשׁ עַל עַמִּי בְּעֶרֶךְ. וְנַפְשִׁי שִׁפְכִי לִבֵּךְ פְּנֵי קוֹנֵךְ וְצוּרֵךְ. לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עוֹבְרֵי דָרֶךְ: אִם מָרְדוּ בְּרֹב פִּשְׁעָם לְצוּר מַלְכִּי וּקְדוֹשִׁי. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה נַפְשִׁי נֹעַם עֲלֵיהֶם תְּבַקְּשִׁי. לְנוֹרָא מָרוֹם וְקָדוֹשׁ בְּעֶתֶר אֵלָיו תִּדְרְשִׁי. לָמָה יְיָ תִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי: אִם סָרְרוּ כְּפָרָה מֵרֹב עִתִּים וְיָמִים. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה אֶשָֹא עַיִן לִמְרוֹמִים. עַל עַמִּי אֶפְצֶה פֶה מְעוּטֵי עַמִּים. לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים: אִם פְּשָׁעִים עָצְמוּ וְגָבְרוּ מְאֹד כְּתֶלֶא. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה אֲצַפְצֵף קוֹל לְהַפְלֵא. צְרוּפָה אִמְרָתְךָ לְחַלוֹת עַל עַם אֵלֶּה. לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינְךָ מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה: אִם קִלְקְלוּ מַעֲשִֹים לְהָזִיד וּלְהַרְשִׁיעַ. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה רָחַשׁ לִבִּי לְהוֹשִׁיעַ. קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ. לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ: אִם אָמְנָם שָׁבוּ כֻלָּם בְּלֵב וָנֶפֶשׁ לְחַלּוֹתֶךָ. נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה תַּסְכִּים עִמָּם בִּמְחִילָתֶךָ. וַעֲשֵֹה אָדוֹן לְמַעַנְךָ מְחַל וּסְלַח לַעֲדָתֶךָ. שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ

נוטר הכרמים

הרב עו"ח,
אכן לזה התכוונתי.
עד היום, והתפללתי בהרבה מקומות מאז ימי נעורי, לא נתקלתי במי שנגש במנגינה כובשת זו.

אגב, בישיבת פוניבז' הגדולה במשך שנים היתה 'חזקה' בער"ה להגה"צ ר' משה דוד ליפקוביץ שליט"א,
בהגיעו למילים 'כנויים שושנה - מלטם מכל רעות בזאת השנה' היה נשנק קולו מבכי,
וכל ההיכל הגדוש, עליונים (על היציעים) ותחתונים, היה מוצף בהתעוררות ובתחנונים.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' אוגוסט 28, 2020 4:31 pm

נוטר הכרמים כתב:הגה"צ רבי יוסף אברהם גרבר זצ"ל.
מרח' האדמו"ר מצאנז בבני ברק.

יהודי ת"ח מופלג ביותר, דמות מופת בכולל חזו"א.

היתה לו קביעות לגשת לפני התיבה בישיבת פוניבז' לצעירים הסמוכה לביתו (בה נהג להתפלל שנים רבות) בערב ראש השנה,
לאמירת הסליחות הארוכה ולתפילה שאחריה.

תנצב"ה.

כאן נכתב על אביו (חתנו של ר' זליג תרשיש מקעלם) ומשפחתו
viewtopic.php?f=19&p=381539#p628084
viewtopic.php?f=19&p=381539#p628184
viewtopic.php?t=37545#p417813

מבקש חכמה · הודעהעל ידי **מבקש חכמה** » א' אוגוסט 30, 2020 8:10 pm

הרב יעקב הלוי ליפשיץ זצ״ל
מהדיר כנסת גדולה/קטנה ועוד.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » א' אוגוסט 30, 2020 10:12 pm

נוטר הכרמים כתב:הגה"צ רבי יוסף אברהם גרבר זצ"ל.
מרח' האדמו"ר מצאנז בבני ברק.
יהודי ת"ח מופלג ביותר, דמות מופת בכולל חזו"א.
תנצב"ה.

בנו ר' אפרים שליט"א מספר שידע ש"ס בבלי על בוריו, ובכ"מ שהיה נשאל באמצע תוס' מיד הסביר כמו לומד עתה במקום זה.
היה מוסר שיעור גמרא דף היומי בביכ"נ חיסדא, משנת תשכ"ה ועד לאדר האחרון, בה פרצה מגפת הקורונה.
בסוף ימיו כבר לא שמע היטב ושאלות של סתם שהופנו אליו באמצע השיעור לא ענה, אבל אם הבין שבמילה בא רצו לשאול יש שם משהו להעיר, הבין שזו כוונת השואל ומיד הסביר במתק לשון.
לא פסק פומיה מגירסא וכל ימיו שקד על התורה ללא הפוגה. בכל רגע פנוי היה מוציא מחיקו את הגמרא (החומות הקטנות דאז) ומשנן.
כשבן משפחתו שאלהו בזקנותו הרי קשה לעיין בזה, השיב לפעמים משננים בע"פ..
עד ליומו האחרון היה בעירנות מוחלטת. נפטר בשנתו הצ"א במיתת נשיקה ממש; השתעל ונפח נשמתו על יצועו בביתו.

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ג' ספטמבר 01, 2020 12:25 pm

מבקש חכמה כתב:הרב יעקב הלוי ליפשיץ זצ״ל
מהדיר כנסת גדולה/קטנה ועוד.

סנהדרי הגדולה.

יהודה בן יעקב

הגאון רבי יצחק זיסמן זצ"ל
ר"מ ישיבת תושיה - תפרח
בישיבה היה ניכר בבקיאותו הרבה בכל מכמני התורה, גם בהלכה, אגדה וקבלה.

הלוייתו תצא היום בשעה 13:00 מהישיבה, ובשעה 16:30 משמגר ירושלים

מאור עינים

מופלא האיש בכל דרכיו,
ראינו לרב"י מאחוריו,
מלבד גדלותו העצומה בתורה בכל התחומים,
הפליא בצדקותו בחסידותו בענוונתו,
דמותו נחקקה בלב רואיו כעובד ה' ברמ"ח איבריו,
מטו בשם המשגיח רבי מאיר חדש, שזהו האדם השלם שהיה בדעתו של הסבא מסלבודקא.

בן ירושלים

חד ברנש כתב:
מבקש חכמה כתב:הרב יעקב הלוי ליפשיץ זצ״ל
מהדיר כנסת גדולה/קטנה ועוד.

סנהדרי הגדולה.

בעבר היה לי קשר עם הגר"י ואף בקרתי בביתו כמה פעמים . ת"ח יסודי שהרבה מתורת הראשונים יצאה בההדרתו. וכל מה שיצא מתחת ידו היה בדקדוק רב.
היה תלמיד מובהק של רבי שלמה היימן זצ"ל. נדמה לי שקרוי על שם זקן זקנו שהיה יד ימינו של רשבה"ג ר' יצחק אלחנן זצ"ל.
אספן בולט של כל דבר שקשור לספרות תורנית. פעם הראה לי חדר מלא באוצרות ובעיקר של חוברות תורניות שיצאו בכל מקום.
הזדמנה לידי חוברת נדירה מלפני כ120 שנה ורבי יעקב היה מוכן לשלם עליה כמאה דולר כשהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו . הצעתי חליפין על דברים שענינו אותי, ולא ציפיתי לתגובת ההעלבות שלו : שאני אוציא מהאוסף שלי?! לקנות בכסף מלא אני מוכן.

קצת חבל שלא מצא מקומו הראוי כיון שהיה בסגנון של זקן ליטאי אמריקאי 'יבש' שלא מצא שפה עם ה'צברים' שלנו חסרי הסבלנות . היה אפשר לדלות ממנו הרבה פנינים.

נוטר הכרמים

ר' יצחק זיסמן. 'מרום וקדוש'.
לא אשכח את אותה שבת, ויחי תשנ"ז, הסמוכה לשובבי"ם,
בה התארחתי בישיבת תפרח.
ר' יצחק נשא שיחה בסעודה שלישית לכלל תלמידי הישיבה.
כמה יראת חטא נשפכה, גיצי 'קדושה וטהרה' מן המפוח הגדול.
מכונס וסגור היה האיש, ענו וצנוע.
ועם זאת - גביע המלא על גדותיו מיין המשומר.

הן בעוונותינו - מחולל היה מפשעינו, נזדכך ביסורים קשים.
זכותו תגן עלינו.

מחולת המחנים

בן ירושלים כתב:
חד ברנש כתב:
מבקש חכמה כתב:הרב יעקב הלוי ליפשיץ זצ״ל
מהדיר כנסת גדולה/קטנה ועוד.

סנהדרי הגדולה.

בעבר היה לי קשר עם הגר"י ואף בקרתי בביתו כמה פעמים . ת"ח יסודי שהרבה מתורת הראשונים יצאה בההדרתו. וכל מה שיצא מתחת ידו היה בדקדוק רב.
היה תלמיד מובהק של רבי שלמה היימן זצ"ל. נדמה לי שקרוי על שם זקן זקנו שהיה יד ימינו של רשבה"ג ר' יצחק אלחנן זצ"ל.
אספן בולט של כל דבר שקשור לספרות תורנית. פעם הראה לי חדר מלא באוצרות ובעיקר של חוברות תורניות שיצאו בכל מקום.
הזדמנה לידי חוברת נדירה מלפני כ120 שנה ורבי יעקב היה מוכן לשלם עליה כמאה דולר כשהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו . הצעתי חליפין על דברים שענינו אותי, ולא ציפיתי לתגובת ההעלבות שלו : שאני אוציא מהאוסף שלי?! לקנות בכסף מלא אני מוכן.

קצת חבל שלא מצא מקומו הראוי כיון שהיה בסגנון של זקן ליטאי אמריקאי 'יבש' שלא מצא שפה עם ה'צברים' שלנו חסרי הסבלנות . היה אפשר לדלות ממנו הרבה פנינים.

חבל על דאבדין.

ההדיר הרבה ספרי ראשונים, ושמעתי שלמרות עבודתו העצומה בהשוואת כת"י ובהערות הרבות שכתב, מעולם לא נכנס לספריה הלאומית, וזאת עוד בימים ההם שלא היו מחשבים ומאגרים ברשת ותוכנת אוצה"ח.

אכן היה נכד נכדו של רבי יעקב הלוי ליפשיץ ונקרא על שמו.
שאלתי אותו פעם על החלק הרביעי של ספר 'זכרון יעקב' מזקנוו ר"י ליפשיץ, שנותר בכת"י, ובו היה אמור לכתוב על מלחמתו בציונות ופעולות 'הלשכה השחורה' בקאוונא (בזכרוני שר"י ליפשיץ כתב בספרו זכרון יעקב שהוא מתעתד לכתוב חלק רביעי על מלחמתו בציונות), ענה לי הנפטר זצ"ל שידוע לו שאמור להיות כת"י של חלק רביעי על אודות הציונות, ולפני שלושים שנה (היה זה לפני יותר מעשר שנים) פנה אליהם יהודי מקנדה ואמר שהוא מחזיק בכת"י של החיבור, אבל יותר הם לא שמעו ממנו ואינם יודעים היכן נמצא היום הכת"י.

בימי השבעה על זקני זצ"ל בא ר' יעקב בין המנחמים ואמר שהוא זוכר שהתפרסם חידו"ת מזקני בקובץ נדיר וחד פעמי שיצא לאור על ידי הישיבה בה למד, לאחר כמה ימים הוא הגיע ובידו הקובץ מתוך האוסף העצום של החוברות והקבצים התורניים שאסף ואגר במשך השנים, והביא לבני המשפחה את החידו"ת של זקני.

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ה' ספטמבר 03, 2020 11:14 am

מחולת המחנים כתב:ההדיר הרבה ספרי ראשונים, ושמעתי שלמרות עבודתו העצומה בהשוואת כת"י ובהערות הרבות שכתב, מעולם לא נכנס לספריה הלאומית, וזאת עוד בימים ההם שלא היו מחשבים ומאגרים ברשת ותוכנת אוצה"ח.

מדוע לא נכנס לספרייה הלאומית? משום החרם הקדום? כזה 'קנאי' הוא היה?
אבל כמובן, שאפילו אם הוא לא נכנס, אחרים נכנסו בשבילו, במישרין או בעקיפין, האין בכך 'לפני עור'?...

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ג' ספטמבר 08, 2020 12:08 am

בשבוע שעבר נפטר הג"ר שמואל הלל בהג"ר אליהו ירוחם דרבקין זצ"ל
[אחיו של להבל"ח הג"ר צבי וגיס הגר"ב ויסבקר שליט"א

עובדיה חן · הודעהעל ידי **עובדיה חן** » ג' ספטמבר 08, 2020 3:31 am

שיף כתב:בשבוע שעבר נפטר הג"ר שמואל הלל בהג"ר אליהו ירוחם דרבקין זצ"ל
[אחיו של להבל"ח הג"ר צבי וגיס הגר"ב ויסבקר שליט"א

היה משגיח 50 שנה בישיבת שארית יוסף יחד עם רבי ניסים טולדנו זצ"ל ומפורסם בפיקחותו ומסירותו לתלמידיו
אותי תפס עניין שהוא העיד בהלויה של רבי ניסים טולדנו:50 שנה עבדנו ביחד ומעולם לא היה ריב או מחלוקת בנינו!
עוד סופר על תלמיד מבית שאן שהיה לו קשה בישיבה וחזר לביתו,רבי שמואל נסע עד איליו ושכנע אותו לחזור לישיבה,לימים אותו בחור נעשה ת"ח מופלג והקים קהילות וישיבות.

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ג' ספטמבר 08, 2020 11:24 pm

בד"ה הערב נפטר הרה"ג ר' בניה נבנצל זצ"ל בן להבל"ח הג"ר אביגדור שליט"א
מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די

אשרי יושבי ביתך

אכן כן. בנו של מרן גאון ישראל הגר"א נבנצל שליט"א.
אשר ממש אתמול זכיתי לדבר עמו דקות ארוכות בד"ת, ולא היה ניכר עליו כלל וכלל כי טרוד בכך שבנו על ערש דווי.
וכעת בעווה"ר נלקח לבית עולמו.
ת.נ.צ.ב.ה.

: הג''ר בניה נבנצל זצוק''ל.jpg (35.83 KiB) נצפה 13738 פעמים

[האם הנפטר זצ"ל הוא היה ממשיך דרכו של אביו הגר"א שליט"א ברבנות העיר העתיקה - או שמא זה בנו להבל"ח הג"ר חזקיהו נבנצל שליט"א?]

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ד' ספטמבר 09, 2020 1:41 pm

ה'ממשיך' הוא הגר"ח נבנצאל

נוטר הכרמים

נוטר הכרמים כתב:ר' יצחק זיסמן. 'מרום וקדוש'.
לא אשכח את אותה שבת, ויחי תשנ"ז, הסמוכה לשובבי"ם,
בה התארחתי בישיבת תפרח.
ר' יצחק נשא שיחה בסעודה שלישית לכלל תלמידי הישיבה.
כמה יראת חטא נשפכה, גיצי 'קדושה וטהרה' מן המפוח הגדול.
מכונס וסגור היה האיש, ענו וצנוע.
ועם זאת - גביע המלא על גדותיו מיין המשומר.

הן בעוונותינו - מחולל היה מפשעינו, נזדכך ביסורים קשים.
זכותו תגן עלינו.

הבוקר נזדמן לי קונטרסו הנפלא שהוציא בעילום שם 'רוח נמוכה' על מידת הענוה.
כמה אופייני, גם העיסוק בענוה, וגם תוך כדי ענוה.

נמצא באוצר https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... &pagenum=1

יהודה בן יעקב

נוטר הכרמים כתב:הבוקר נזדמן לי קונטרסו הנפלא שהוציא בעילום שם 'רוח נמוכה' על מידת הענוה.

מהיכן המידע שהוא זצ"ל המחבר?

נוטר הכרמים

יהודה בן יעקב כתב:מהיכן המידע שהוא זצ"ל המחבר?

כך שמעתי מתלמידיו לפני שנים.

זנב לאריות

הגאון המופלא ר' אברהם מאיר לוין זצוק"ל, ת"ח מופלג צנוע ומעלי מיחידי סגולה ממש בענותנותו ועדינותו.
משכונת רמות ירושלים
[חתנו של ר' ישעיהו ליברמן שליט"א מנהל סמינר החדש בירושלים]

בן ירושלים

זנב לאריות כתב:הגאון המופלא ר' אברהם מאיר לוין זצוק"ל, ת"ח מופלג צנוע ומעלי מיחידי סגולה ממש בענותנותו ועדינותו.
משכונת רמות ירושלים
[חתנו של ר' ישעיהו ליברמן שליט"א מנהל סמינר החדש בירושלים]

בד"ה. הלב ממאן להאמין.
ר' אברהם היה יחיד ומיוחד. צנוע ומעלי. עוד בצעירותו לאחר נישואיו היה לשם דבר בכולל "אמרי יושר" בראשות הגר"מ פטרובר שליט"א, סמל להתמדה, לשכל ישר בלימוד, ולשלמות במידות.. היה בולט בכולל בחידושיו וסיכומיו שהיו מופת לבהירות המחשבה.
לאחר כמה שנים בכולל החל לשמש כר"מ בישיבות קטנות. היה שם דבר כמחנך דגול ששימש כדוגמה לאהבת תורה ולבהירות בלימוד.

יונת אלם · הודעהעל ידי **יונת אלם** » ש' ספטמבר 26, 2020 8:52 pm

שבוע טוב
על שמועה כי באה בפטירת המשגיח רבי ישראל מאיר המניק זצ"ל האי גברא רבא עובד ד' באמת תלמיד מובהק למרן הגר"ש וולבה זללה"ה.

דעת_האברך · הודעהעל ידי **דעת_האברך** » א' ספטמבר 27, 2020 2:33 pm

אהה אהה. אויה לנו. אוי נא לנו כי חטאנו ובשלנו נאסף הצדיק.
צדיק נאבד ואין איש שם על לב.
יושב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק.

מו"ר הגה"צ ר' ישראל מאיר המניק זצ"ל. המשגיח.
אין אותיות במקלדת שיכולות להכיל את המילים.

או מי ייתן לנו תמורתו.
והחי ייתן אל לבו.

הכותב בדמע מדם לבי.
ראוי בקושי להחשב תלמידו.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ב' ספטמבר 28, 2020 8:55 pm

אום אני חומה כתב:בד"ה הגה"צ ר' אברהם יצחק כרמל זצ"ל,

מגדולי משפיעי ברסלב. נלב"ע בפתאומיות בשיא פריחתו.

נתקלתי בדברי זכרון יפים שכתב עליו אחד ממכריו:

דוד הלל
בערב י”ז בתמוז הסתלק בחטף לעולמו הרב החסיד אברהם יצחק כרמל זצ”ל, בן 57 בלבד היה, ופטירתו הממה את כולם.

זכיתי לעבוד עם הרב כרמל קרוב לעשר שנים. הרב שימש עורך אחראי לסדרת כרכי פירוש נעימות נצח על ליקוטי מוהר”ן שאני מופקד על תרגומו מאנגלית לעברית, ובמסגרת עבודתו זו עשינו שעות רבות ביחד בבירורים ועיונים, כדי להביא לפני הלומד את הטוב ביותר. הפעם האחרונה שהיינו בקשר הייתה יומיים לפני הסתלקותו, כאשר ענה לי על שאלה אחרונה ביחס לכרך י”א של הסדרה, ובזאת הסתיימה למעשה עבודתו על הכרך.

כל מכיריו ידעו שהרב כרמל היה בקי עצום לא רק בתורת ברסלב, אלא בכל חלקי התורה. לי, כמתרגם, יצא לפגוש את זה כאשר ביקש ממני פעמים רבות להוסיף מובאות מספרים נדירים שמעטים לומדים אותם. לפעמים שמות הספרים עצמם היו חדשים לי. אם הייתי צריך מקור כלשהו בדברי חז”ל, הראשונים או האחרונים, יכולתי לדעת בוודאות שהוא ימצא אותו. לא היה נדיר לשמוע ממנו משפט כמו: “איך שכתבת זה נכון בקבלת הרמ”ק אבל לא בקבלת האר”י”. כתבי המקובלים היו מונחים אצלו כבקופסה. היה לו חשוב מאוד שדברים יובאו עם מקור מדויק, שלתורה שנכתבת יהיה בית-אב. הוא הדגיש כמה התפתחות רוחנית יציבה תלויה בהכרח בקשר לדורות קודמים, לספרי רבותינו הקדושים.

אבל מה שהרשים אותי יותר מהבקיאות הוא המאמץ שלו לדייק ככל האפשר. ומכיוון שהתרגום מאנגלית לעברית בהכרח עלול ללקות בחוסר דיוק, הרב כרמל עבר בעיון על כל מילה ומילה בפירוש המתורגם כדי להבטיח שהדברים יהיו מדויקים ומתאימים לדברי רבי נחמן ולדברי מפרשי ליקוטי מוהר”ן. הוא לא חסך מאמצים, גם אם פירוש הדבר היה להסביר לי את העניין שוב ושוב, עד שהדברים ייכתבו באופן הראוי והנכון.

עבורי, זה היה שיעור חשוב. העולם מלא בכותבים בענייני “רוחניות” בכלל ובתורת ברסלב בפרט, אבל הרבה פעמים הם נוטים לכתוב דברים מעורפלים, עמומים, שניתנים להתפרש בכמה צורות, או שאינם מתאימים לגמרי למאמרי חז”ל ולדברי רבותינו הקדושים. נדמה לאנשים שכתיבה בעניינים פנימיים יכולה להיות יותר “משוחררת” ופחות כפופה לגבולות ולגדרים. מהרב כרמל למדתי, שאדרבא, צריך לעמול יותר ויותר דווקא בדברים דקים ונשגבים, ולשמש תלמידי חכמים מקבלי השמועה כדי שלא תצא טעות, חס ושלום. הרי אלו דברים שבכבשונו של עולם, וכל סטייה אפילו זעירה מהאמת עלולה להיות הרת אסון. לכן צריך לעיין בהם בזהירות ובדקדקנות ובמסירות עמוקה לאמת.

ראיתי מרחוק כמה עמל התורה שלו היה מופלא. ידעתי על סדר היום העמוס שלו ועל השיעורים הרבים שהעביר, מפני שלפעמים הוא תיאר לי אותו בפרוטרוט כדי להתנצל למה רק בעוד שלושה ימים וחצי תהיה לו חצי שעה להתייחס לשאלות שלי… כל פעם שסיפר לי על המקומות הרחוקים שהוא נוסע אליהם כדי להעביר שיעורים הייתי המום מהנכונות שלו לעבור כאלו טלטלות, בלוחות זמנים משוגעים ובלי מנוחה.

הייתה בו תשוקה עצומה ללמד עוד ועוד דעת לעם השם. פגשתי את זה באופן אישי הרבה פעמים. הייתי שואל שאלה שנוגעת לפירוש לליקוטי מוהר”ן והוא היה עונה תשובה ארוכה ומפורטת בכתב, שכוללת לפעמים עשרות מקורות וציטוטים. בהתחלה הייתי נבהל: “אתה רוצה שאכניס את כל זה עכשיו לתוך הספר?” והוא הרגיע אותי שלא, הוא כתב את הדברים עבורי, שאבין את העניין… בשבילי זו הייתה הפתעה גמורה: כל המאמץ הזה, רק כדי שאדם אחד יבין איזה עניין לאשורו? אבל הרצון שלו להשפיע שפע של דעת בתורת רבנו היה באמת מעבר לכלים. ולפעמים הרצון הזה שלו היה יוצר בינינו מתח: אני רציתי לקבל תיקונים והגהות גרידא, כדי לעבוד פחות, והוא עמד על כך שאני מוכרח להבין את העניין ורק אז לכתוב בהתאם.

ועם כל היותו תלמיד חכם עצום ועובד השם מסור, זה לא גרע ממאור הפנים והנעימות שלו. לא הרגשתי ממנו גינונים “רבניים” אלא יחס אנושי פשוט, עד שהיה קל לשכוח את הפער הגדול בינינו. פעם התנצלתי בפניו שמן הסתם אינני נוהג בו בכבוד שהוא רגיל לקבל מהתלמידים שלו, אבל הוא התייחס לזה בביטול גמור. ואתם יודעים מה המופת? שהאמנתי לו! ראיתי ונוכחתי שזה באמת לא תופס אצלו מקום. פעם העזתי פנים ושאלתי אותו באומן על כך שהוא עובר לפני העמוד – איך מתמודדים עם הגאווה?. הוא חייך ואמר בפשטות ובלי להתרשם מהשאלה: “מה אפשר לעשות, מתפללים על זה”.

אני נהנה להיזכר בפעמים שישבנו לעבוד יחד בבית כנסת סמוך לביתו. הוא היה מרוכז ותכליתי וישב אתי לפעמים חמש או שש שעות רצוף. ואני, שצעיר ממנו, התביישתי להגיד שאני זקוק להפסקה. אבל לקח לי זמן להבין כמה זה בלתי שגרתי שתלמיד חכם כמוהו יישב שעות ארוכות לעין כל עם מחשב בבית כנסת עם אחד כמוני, שנראה יותר כמו נער גבעות ופחות כמו חסיד ברסלב. אבל היכולת שלו להכיל אנשים שונים הייתה מיוחדת. הרגשתי שהוא רואה אותי, לא את הלבושים שלי.

היה בו המון הומור עצמי, והומור בכלל. החיוך שלו האיר פניו לגמרי, וקצת הצטערתי שהתמונות שהתפרסמו בעקבות פטירתו לא הראו את החיוך הרחב שלו. אחרי ששמע שמוצא משפחתי מיהודי בבל, היה מדבר אתי מדי פעם בערבית עיראקית כי ידע כמה זה מצחיק אותי. בדפים של ההערות שלו על התרגום היה שותל מדי פעם אמירה מחויכת. הוא לא ויתר על התעניינות בחיים שלי, על שמחותיהם וצרותיהם. ובכל פעם שסיפרתי על קושי כלשהו שאני עובר אמר: “אני אתפלל עליך. דוד בן שושנה נכון?” ואף המתיק את זה בראשי תיבות: “דב”ש”.

הפרטים האלה חשובים בעיניי, מפני שהוא היה יכול בקלות להתייחס לכל העניין כאל עבודה טכנית שצריך לעשות ולסיים. הרי היו לו בחייו מפעלים יותר גדולים מ“נעימות נצח”. אבל מעולם לא הרגשתי ממנו שהוא “עובד” ב”מקצוע”, אלא שהוא מסור לשליחות אישית להביא את תורת רבנו לעולם בכל עושרה ועומקה. ובגישה הזו, גם אי אפשר לפסוח על בני אדם ולהתייחס אליהם כאל “אנשי מקצוע” גרידא.

כמה הכאיבה לי הידיעה על פטירתו. כמה העולם חסר את כל התורה שהיה יכול ללמד. כמה ספרים היה יכול עוד לכתוב, כמה שיעורים היה יכול עוד ללמד, כמה בעלי תשובה היה יכול עוד לעשות. וכמה שמחה והתחזקות עוד היה יכול לעורר בלבבות צמאים. מי יתננו תמורתו.

תפילתי שנזכה לראות את תורתו מתפשטת, שיהיו דבריו זכרונו. בשנים האחרונות הוא עמל על פירוש מקיף לליקוטי מוהר”ן משלו בשם “מקור חכמה”, וזכה להוציא ממנו כבר שלושה כרכים כמדומני – עד תורה טז. אבל חביב עלי במיוחד הספר שלו “אשפוך לפניו שיחי”, שעשה לי סדר בכל נושא ההתבודדות, דבר דיבור על אופניו, ולא פחות חשוב – עשה לי חשק להתבודד.

שנזכה לנחמה אמיתית ממקור הנחמות והקב”ה יאמר לצרותינו די.

מקור: https://breslov.co.il/%D7%92%D7%93%D7%9 ... %9B%D7%A8/

מבקש חכמה

הרב מרדכי אוריה זצ״ל אב״ד חיפה נפטר ערב יום הכיפורים.

יוסף חיים אוהב ציון

הוא חיבר איזה ס'?
יש לו בן רב בנוה יעקב?

ישראליק · הודעהעל ידי **ישראליק** » ג' ספטמבר 29, 2020 10:48 am

בליל שני דראש השנה נפטר ר' מנשה יצחק מאיר ב"ר יוסף שיף ז"ל (בתוך השלושים על אביו ואמו ז"ל), מו"ל סדרת הספרים הילולא קדישא, ספר שבחי ר' אלימלך ועוד

מבקש חכמה

יוסף חיים אוהב ציון כתב:הוא חיבר איזה ס'?
יש לו בן רב בנוה יעקב?

אם כבודו התכוון לרב אוריה יש לו רק בנות ולא מוכר לי ספר שלו.

חיים שאול

בד"ה
הגאון הגדול רבי יואל פרידמן זללה"ה משכונת משכנות יעקב בב"ב
רב קהילה באלעד

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ה' אוקטובר 01, 2020 3:04 pm

אדרבה, יעלו חכמי הפורום ד"ת ועובדות מהת"ח הגדול ביותר באלעד רבי יואל פרידמן זצ"ל שנלב"ע היום ממחלת הקורונה הארורה ה"י והשאירנו לאנחות.
גאון מופלא בעל סברא ישרה וראש בריא, למדן אמיתי ויר"ש מופלג, בעל ידיעות נרחבות בכל מקום ובפרט בחו"מ כמובן.
שיחותיו יצאו מלב גדוש ביראה וכמובן, חוש ההומור המתוק והמסירות האין סופית לכל עניי ונצרכי העיר, והכל בענוות אמת וחן.

נוטר הכרמים

אכן, אבידה גדולה של ת"ח ענק בתורה ובענוה, לא מחזיק טיבותא לנפשיה
כוחו הגדול בפסק - מן המקורות.
אחיו הצעיר של הג"ר צבי פרידמן שליט"א.

אשרי יושבי ביתך

הגר"י זצ"ל אצל יבדלחט"א מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א:

דעת_האברך

מו"ר המשגיח
הגה"צ ר' ישראל מאיר המניק זצ"ל

עוד כשהיה בחור בישיבת באר יעקב בלט כארי שבחבורה. רבותיו הג"ר משה שמואל שפירא זצ"ל והגה"צ ר' שלמה וולבה זצ"ל משכוהו לשני צדדים. הראש ישיבה הגאון הגדול ר' משה שמואל אמר שבחור כזה עילוי מיוחד, מתמיד נורא ולמדן עצום ראוי להיות ראש ישיבה לעדרי הדור הבא, ואילו המשגיח הרב וולבה פסק כי בחור שכל כולו לב ורגש, מלא יראת שמים טהורה וקבלה מרבותיו צריך ללמד יראה ומוסר לצעירי הצאן. עד שגברה ידו של המשגיח לצערו של הראש ישיבה...

כבר בגיל 28 נתמנה להיות משגיח בישיבת לייקווד, ואחר כך כשהגיע לגיל 34 ונפתחה ישיבת יד אהרון על ידי ראש הישיבה שיבלדחט"א הג"ר יהושע אייכנשטיין שליט"א הוא הלך להתייעץ עם הרב שך זצ"ל את מי למנות למשגיח והרב שך אמר לו שאחד כזה שהיה ראוי להיות גם ראש ישיבה וגם משגיח כעדות רבותיו הגדולים, הוא זה שמתאים ללמד תורה ויראה לבחורים, שירגישו כי המשגיח שלהם שטופח על קדקדם ומעוררם ללמוד ולהתעלות בתורה הוא עצמו גם כן גדול בתורה.
סיפר לי אברך שלמד בישיבה והיה לומד מסכתות צדדיות שלא נלמדו בישיבה, שפעמים רבות היו לו שאלות בגמרא או בתוספות והוא היה שואל את המשגיח, והמשגיח היה עונה לו על המקום כאילו עתה הוא מונח ולמד את הסוגיא.

כוחו הגדול בישיבה היה שניכר לכל כי הוא נאה דורש ונאה מקיים. את מה שהוא דרש מאחרים הוא קיים בעצמו. הוא היה עובד ה' בכל לבבו, וכל הזמן עלה ונתעלה ולא נתן לעצמו מנוחה ולא שקט על השמרים.
הוא חי והרגיש כמעתיק השמועה של המשגיח הרב וולבה (בישיבה היה ברור שכשהוא אומר "המשגיח אמר" הכוונה לרבו הרב וולבה), וכל עקרונותיו בישיבה התבססו על הדברים ששמע מן הרב וולבה. [כך גם לא חשש "להתעמת" עם הראש ישיבה על כל מיני עניינים שהוא חשב שנכון לפעול ולעשות אחרת ממנו למרות הכבוד ההדדי שהם תמיד היו מעניקים זה לזה]. את השמועות ששמע מהרב וולבה הוציא אחר כך לאור בספרי אבני שלמה המופלאים.

תפילותיו היו מעומק הלב, וכשעבר לפני התיבה בימים הנוראים הוא היה מעלה את כל הישיבה לאטמוספרה אחרת. אחת מן ההדרכות שהיה רגיל להביא בשם הרב וולבה היתה שבתפילות בימים נוראים אין להרבות בניגונים יותר מדי כי אין זה "ערב שירה", ולכן היו פחות ניגונים חדשים מישיבות כמו עטרת וכדומה, אך התפילות היו מלאות נעימה ורגש, וכל מי ששמע לא ישכח את "הבן יקיר לי אפרים" שהיה מושך בבכיות בהתחטאות לפני קונו.
עם זאת הוא לא היה "ראש בקיר", וכשראה בשנים האחרונות שהציבור זקוק ליותר ניגונים הוא היה מוכן לשנות ולהוסיף למען הציבור.

הוא התמסר לכל אחד מן התלמידים ועקב באופן אקטיבי אחרי כל אחד ואחד לראות את התקדמותו ונפילותיו ולעזור היכן שהוא יכול לעזור. כל יום היה מקיים שיחות עם בחורים. הוא היה מזהה שיש בחור שצריך איזו דחיפה קטנה לפה או לשם והיה קורא לו בדיסקרטיות להיפגש בחדרו, ואז היה משוחח איתו. הוא לא היה מוריד הנחיות בהנחתות, אלא נותן הקדמה ורקע לענין שהוא רוצה לדבר עליו ובסופו של דבר הביא את הדברים כ"עצה טובה קמשמע לן", עד שהבחור היה משתכנע שכך אכן טוב וכדאי לו. את כל זה היה עושה בדרך כבוד בצורה שנתנה הרגשה שהוא מכבד עד מאד את הבחור ואת שיקול דעתו ולא אומר "קבלו דעתי". הרבה מאד בחורים חייבים לו את עלייתם והצלחתם וחלק גדול מגידולם.
הוא היה דואג לבחורים בישיבה לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות וחומריות, וכולם ידעו שהוא הכתובת אם יש איזה תלונות על האוכל או על התנאים, אם צריך סידור חדרים או סידור חברותות.
על לוח הזמנים בישיבה הוא היה אחראי והיה מקדיש שעות מחשבה ארוכות איך הכי טוב ונכון לארגן את הזמן של הסדרים, התפילות והאוכל כדי שעליית הבחורים תתמיד בצורה הטובה ביותר.

הוא היה רגיש מאד לפגיעה בזולת וכדברי רש"י אורייתא מרתחא ליה – שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם. אחד הדברים שהכי הפריעו לו והעכירו את רוחו היה לראות השחתה במידות אצל בחורים ומקורבים. הוא עצמו היה מכיר טובה בצורה יוצאת דופן ואם היה נתקל בחוסר הכרת הטוב משווע הדבר היה נוגע מאד לנפשו.

תמיד היה מקדים שלום לכל אדם ומאיר פניו באופן מיוחד בחיוך ובשמחה לתת הרגשה טובה לזולתו ולתלמידיו.

בתקופה מסוימת ביקשנו כמה חברים שימסור לנו ועד מיוחד. הוא הסכים ברצון אך לא רצה שבחורים אחרים ירגישו מקופחים ומופלים לרעה, ולכן נדד וחיפש באיזור הישיבה עד שמצא מישהו במרחק כמה רחובות מהישיבה לתת זכות שימוש בחצרו לקבוצה, וכך היינו יוצאים כמו במחתרת פעם בשבוע והולכים לשמוע דא"ח. כמדומני שחוץ מאיתנו היו לו עוד כמה וכמה קבוצות כאלה ואחד לא ידע מחברו.

בהספדים דברו רבות על מידת החסד הנדירה שלו. איך היה אביהם של שבורי לב, והיה מקדיש שעות מזמנו היקר לשמוע צרותיהם של אחרים ולנסות לסייע בידם ככל יכלתו. בנו סיפר שתמיד היו באים אליהם בשבתות מסכנים ונזקקים מסוגים שונים, והבנים חשבו תמיד שככה טבעי ורק כשגדלו הבינו שמדובר בדבר יוצא מגדר הרגיל. דברים רבים היה עושה בסתר ללא שמקבל הטובה ידע מזה.
סיפר אחד הספדנים שהמשגיח היה מתפלל בישיבתו, שהמשגיח הבחין שאחד האברכים בישיבה מדוכדך כי נלקח ממנו איזה "שטעלע" שהיה לו. הרב המניק פנה לראש ישיבה והתחנן שיכניס את האברך לכל מיני תפקידים של מסירת שיעורים שונים, והוא עצמו סידר לו תוספת כספים שתגיע לו דרך הישיבה, וכל זה ללא שהאברך ידע דבר וחצי דבר מכל זה. לאחר מכן הוא לא הרפה מהראש ישיבה וכל הזמן התעניין איך זה מתקדם ומסתדר.

עוד דברו בהספדים על כיבוד ואב ואם שיבדלחט"א שלו שהיה למופת לא מצוי. הדאגה שלו בבית הכנסת לכבוד אביו הורגשה לעיני כל.
סיפר בנו שיום אחד לקח אותו מבית חולים לאחר טיפול דיאליזה ארוך ומייסר עד מאד, כאשר כל גופו שבור ורצוץ, ובדרך ביקש המשגיח מבנו שיעבור דרך ההורים כי הוא רוצה לבקרם. הבן ניסה להניא את אביו בידעו שהוא סובל ייסורי תופת וזקוק למנוחה מיידית, אך האב התעקש. כהשגיעו לבנין של ההורים לא הצליח המשגיח לצאת מן המכונית, ובנו נאלץ למשוך אותו ולתמוך בו כל הדרך עד לבנין של ההורים. כשדפקו בדלת הורה המשגיח לבנו לעזוב אותו כדי שההורים לא ידאגו לו, וכשההורים פתחו את הדלת הוא גם עשה ריקוד בדירה כדי להראות שהוא בסדר ומרגיש טוב...!

אם בימים כתיקונם היה כל הזמן במהלך מתמשך של עלייה, הרי שמאז וחלה לפני כשלוש שנים נפתחה פרשיה חדשה בדברי ימי חייו.
הגוף שלו הלך ודעך לאיטו בלי שהרופאים יידעו מה בדיוק יש לו ואיך לשפר את מצבו, וכל כמה שהגוף נחלש ונידוך במדוכה כך זרחה נשמתו יותר ויותר. מסירות נפשו לתורה לעבודה ולתפילה היתה עד שערי מוות ממש.
גם תוך כדי ייסורי גוף ונפש עזים המשיך לבוא לישיבה בשארית כוחותיו ולמסור שיחות תמידים כסדרם. המצב שלו היה לפעמים כה נורא שלא היה יכול ללכת אפילו צעד אחד ללא תמיכה וייזכרו לטובה כמה תלמידים שהתמסרו אליו בכל כוחותיהם. [היציאה האחרונה שלו בחיים היתה לחתונה של אחד המיוחד מבחורים אלו. יציאה שעלתה לו בריאות פשוטו כמשמעו והוא היה נראה בה ל"ע כמו "מת מהלך", אך ביקש לקיים בה את מה שתמיד היה מלמד שהמקבל טובה מחברו נפשו הוא חייב לו].
כשכבר לא היה יכול לבוא לישיבה היה מוסר שיחות וועדים דרך הטלפון, וסיפר בנו שעל מיטת חוליו כשכולו רצוץ בכאבים נוראים הוא היה מבקש את הטלפון כדי למסור שיחה שהיו שומעים אותה בחורי הישיבה וגם אברכים (השיחות נמצאות בקול הלשון). לעתים לאחר השיחה היו מתקשרים תלמידים לומר שהם שמחים לשמוע שמצבו הוטב כפי שנשמע בשיחה שלו, ולא ידעו שהוא נמצא ומדבר עמם מתוך ערש דווי ממש.

כשכולו עור ועצמות וכל מה שמוליך ומקיים אותו היה הנשמה שלו נטו הוא היה מתאמץ להגיע לכל תפילה בציבור ואמר ששווה לו כל ההתאמצות הנוראית אפילו בשביל לשמוע קדיש אחד אחרון בסוף מנחה.
בהושענא רבה האחרון הוא התבקש לעבור לפני התיבה בתפילת הגשם בישיבת הר"ן כמו שהיה עובר כל השנים. הבקשה היתה לשם הנימוס ומפאת הכבוד בלבד כי היה ברור שהוא לא במצב שיכול להתאמץ בתפילה לפני התיבה, אך הוא לא נרתע מהקושי וחינן בשארית כוחותיו "לחיים ולא למוות". גם בתפילת הטל שאחריה המשיך בבקשה זו ויתכן שכך הצליח לדחות את מלאך המוות עוד כמה חודשים...

עוד רבות יסופר ורבות יתואר, ויותר מכל הוא מה שחרות בלב בני משפחתו ותלמידיו.

מי יתן לנו תמורתו
והחי יתן אל לבו

נוטר הכרמים

יאושר חילו של הרב דעת האברך שהעריך והחיה לפנינו דמותו הקורנת של המשגיח זצ"ל,
שהכרנוהו למראה עינים, 'גדול המלבין שינים', כשכן קרוב תרתי משמע, לבית אמי ולחדר הורתי.

בנוגע לר' יואל פרידמן זצ"ל,
שמעתי מאחיינו שהמידע שהבאתי לעיל אינו נכון, וככל הידוע לא חלה בקורונה עד כה.
הוא התאשפז אמש בביה,ח שיבא, נכנס בהכרה מלאה וכו', ועם בוקר השיב נשמתו לבוראו.

הוגה ומעיין

דעת_האברך כתב:מו"ר המשגיח
הגה"צ ר' ישראל מאיר המניק זצ"ל

עוד כשהיה בחור בישיבת באר יעקב בלט כארי שבחבורה. רבותיו הג"ר משה שמואל שפירא זצ"ל והגה"צ ר' שלמה וולבה זצ"ל משכוהו לשני צדדים. הראש ישיבה הגאון הגדול ר' משה שמואל אמר שבחור כזה עילוי מיוחד, מתמיד נורא ולמדן עצום ראוי להיות ראש ישיבה לעדרי הדור הבא, ואילו המשגיח הרב וולבה פסק כי בחור שכל כולו לב ורגש, מלא יראת שמים טהורה וקבלה מרבותיו צריך ללמד יראה ומוסר לצעירי הצאן. עד שגברה ידו של המשגיח לצערו של הראש ישיבה...

...

סיפר לי אברך שלמד בישיבה והיה לומד מסכתות צדדיות שלא נלמדו בישיבה, שפעמים רבות היו לו שאלות בגמרא או בתוספות והוא היה שואל את המשגיח, והמשגיח היה עונה לו על המקום כאילו עתה הוא מונח ולמד את הסוגיא.

שלחתי את דברי ההספד המיוחדים הללו לאחד מרעיו הקרובים של הרב המניק מתקופת לימודיו בקול תורה (בערך כשהיה בן 27-32), יבלחט"א. ומתוך סערת רגשות עצורה ביקש ממני לכתוב כאן, שחסר העיקר. מהדברים נראה כאילו עזב את עולם הלמדנות, דבק בהגר"ש וולבה, וכוחו היה בעיקר בבקיאות במסכתות שאינן נלמדות בדרך כלל.

וזה אינו.

בישיבת קול תורה, שעד אז היו בה רק בחורים, הובאה בשנות המ"מים קבוצת אברכים למדנים מופלגים, המפארת היום את עולם הישיבות. הרב המניק היה מהאריות שבחבורה, מהלמדנים המעמיקים ביותר. בדרך הלימוד קיבל את כל עוצמת הלמדנות מהגרמ"ש שפירא, וכזה היה ונשאר תמיד (גם אחרי שמהפן הטקטי הלך לשיחות של הרב וולבה ובגלל זה היה הגרמ"ש עוקץ אותו).

וכיון שכל מספיד מספר על התכונות הקרובות לתכונות נפשו, שאותן הוא רואה ומכיר ביותר בזולתו, על כן נכון להאיר גם פן זה, כפי שעמדו עליו רעיו הקרובים שנתייחדו במידת ההעמקה בתורה.

אש משמים · הודעהעל ידי **אש משמים** » ב' אוקטובר 05, 2020 2:01 am

אבל כבד בעולם החסידות, עם היוודע לפני זמן קצר (ראשון) הבשורה המרה על הסתלקותו לעולמו של האדמו"ר רבי מרדכי יששכר בער לייפער מפיטסבורג זצ"ל, בגיל 64 בלבד, מהקורונה בה חלה.

שמואל כהנא

ספה"ק פתגמי אורייתא מכ"ק מרן רביה"ק מפיטסבורג זצוקללה"ה
https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... &pagenum=1

סדנא דארעא

מעט מתולדותיו:

האדמו"ר רבי מרדכי מאטל יששכר בער זצ"ל, נולד בארה"ב בו' טבת תשט"ז, לאביו כ"ק האדמו"ר בעל ה'אמונת אברהם' מפיטסבורג זצ"ל, בנו של האדמו"ר בעל ה'צדקת יוסף' מפיטסבורג זצ"ל. אביו היה בנו של האדמו"ר רבי ישכר בער השני מנדבורנה זצ"ל ולאמו הרבנית מרת רחל ע"ה, בתו של האדמו"ר רבי איתמר מנדבורנה זצ"ל. בן האדמו"ר רבי מאיר מקרעטשניף זי"ע, שנודע בכינויו "האדמו"ר הזקן מנדבורנה".
בבחרותו קנה האדמו"ר את לימודו בישיבת גרודנא באשדוד, שם היה תלמיד חביב לרבותיו ראשי הישיבה ובראשם ראש הישיבה הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין זצ"ל, בעל ה'מעגלי צדק'. לאחר לימודיו בישיבת גרודנא עבר הרבי ללמוד בישיבת 'כוכב מיעקב' טשעבין בירושלים. בכל שנה היה מגיע הרבי בליל ראש השנה לראש הישיבה הגרד"צ קרלנשטיין זצ"ל לאחל 'לשנה טובה', מסורת שהמשיך גם אצל ראש הישיבה כיום הגר"מ שמידע.
בהגיעו לפרקו נישא לרעייתו הרבנית שתחי', בתו של הגאון רבי יצחק אייזיק ליעבעס זצ"ל, אב"ד אגודת הרבנים בניו יורק ומחבר שו"ת "בית אבי".
בעשרה בטבת בשנת תש"ן עם הסתלקותו של אביו הרבי בעל ה'אמונת אברהם' זצ"ל, מונה לשמש כממלא מקומו בחצר החסידות באשדוד. במסע הלוויה הכתירו האדמו"ר בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זצ"ל.
מאז הקים הרבי מחדש את קרית פיטסבורג והקים ישיבה ותלמוד תורה וביסס את החסידות שהפכה לממלכת של תורה שמקרינה על העיר אשדוד כולה.
מדברי תורתו יצאו כבר עשרות כרכים עבי כרס של ספרי "פתגמי אורייתא" ממה שאמר הרבי בין השנים תש"ן-תש"ע.
הרבי, מלבד היותו ידוע כמחדש חידושים נפלאים בתורה, ידוע לא פחות ואולי יותר גם כבקי בעל שם עולמי בעולם הנגינה ורבים הם לחניו הנוגים שהפכו לנכסי צאן ברזל ברחבי הגלובוס היהודי, כאשר פעמים רבות ניתן לחוות במהלך הטיש ברגעי הלחנה במקום, והציבור מזמר אחריו עד שהניגון נקלט. כך למשל הולחן השיר הידוע 'שיפקדונו ברחמים' באחד הטישים של הרבי והפך ללהיט בקרב כל העדות והחוגים.
אחד הפיוטים הידועים של פיטסבורג הוא 'לבי ובשרי', לחנו של אבי האדמו"ר - בעל ה'אמונת אברהם' זצוק"ל, אותו משורר הרבי לבדו כשהוא מסלסל בקולו הערב, ורבים הם המצטופפים בשעה זו לחזות ברבי משורר את הלחן המרטיט והציבור חוזר אחריו.
את הזמר "קה רבון עלם" בלחנו של האדמו"ר שהפך לנכס צאן ברזל בכל העולם היהודי, הרבי היה מושרר יחד עם החסידים בטישים. כאשר את הקטע האחרון "למקדשך תוב" שר הרבי לבדו והציבור חוזר אחריו.
הרבי זצ"ל הלחין מעל ל-250 שירים וניגונים - בפרט בזמן אמירת הלל בראש חודש וחגים, המפורסם שבהם הוא 'וידע כל פעול' שהתפרסם בכל קצוות תבל וריגש רבבות.
הרבי היה נושא את צרתם של ישראל ובמשך שעות היה מקבל קהל ועוזר לכל יחיד יחיד, בזכות גודל הקריבו, הצליח הרבי לקרב אלפי יהודים לאביהם שבשמים. כל יהודי זכה אצלו למאור פנים מיוחד.
הרבי זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנו בכורו ממלא מקומו באדמו"רות הרה"צ רבי משולם אליעזר לייפער, חתן האדמו"ר מקרעטשניף ירושלים, בנו הרה"צ רבי יעקב, חתן האדמו"ר מדז'יקוב-ויז'ניץ, בנו הרה"צ רבי יוסף, חתן הגאון רבי ישראל ארנסטר. חתניו: הרה"צ רבי יעקב הגר, בן הרה"צ רבי ישראל אליעזר הגר, רב קהילת סערט ויז'ניץ בירושלים, הרה"צ רבי אליעזר זוסיא שטרן, נכד הרבי מסקולען זצ"ל, הרב מנחם מנדל דוד פלדמן, נכד ה'ברכת משה' מסערט ויז'ניץ זצ"ל, הרב אלעזר ארנסטר, נכד הגר"ז ארנסטר מ'מאור חיים' ירושלים, הרב דוד מתתיהו קורנרייך נכד האדמו"ר משידלובצא, בחייו שיכל את אחת מבנותיו ע"ה, שנפטרה בגיל צעיר בחודש אלול תשנ"ז.
וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'.

---
ספר מענין שי"ל לרגל חתונת בנו בכורו (מ"מ) בתשנ"ט, עם תמונות ד"ת יוחסו ועוד הנמצא באוצר:
https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... &pagenum=1

: פטסבורג.jpeg (175.48 KiB) נצפה 10885 פעמים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר