פורום אוצר החכמה

אהרון 37 כתב:נוטר, אולי תוכל להעלות את הכתבה מהפלס לכאן?

עובדיה חן כתב:ידוע כת"ח עצום.
ד"א יש איזה סיפור על זקנו שהלבין ביום אחד

שיף כתב:

עובדיה חן כתב:ידוע כת"ח עצום.
ד"א יש איזה סיפור על זקנו שהלבין ביום אחד

שמעתי מסלבודקאי מבוגר שנכנס לים להציל מישהו וכמעט טבע ובנס יצא חי ומאז הלבין

נוטר הכרמים כתב:ביום חמישי ל' כסלו תשי"ג הלכו הגרא"ל זצ"ל עם ידידו תלמיד הישיבה ר' משה ברגילבסקי זצ"ל לחוף הים בת"א לצורך בריאות, הם שהו במים הרדודים ונסחפו במערבולת, חבירו נטבע והוא ניצל. מאותו יום הלבינו כל שערותיו.

נוטר הכרמים כתב:
א. את השידוך שלו הציע מרן החזו"א לחמיו ר' יצחק מאיר קרלנשטיין זצ"ל בליל ש"ק האחרון לחייו.

דודי צח כתב:ולמי שאינם בני ברקים, מתקבל לפעמים הרושם, שכל שנה מתגלים 'תלמידי חזון איש' חדשים,
אולי ראוי לכתוב רשימה מעודכנת של תלמידי החזו"א הנותרים, כך נדע לעולמים מי ומי נמנה בין תלמידיו האמיתיים.

דודי צח כתב:(זכורני תקופה, לפני כעשר-עשרים שנה, שכל לוייה של אלמוני נכתב על פתק הלוייה שהיה מתלמידי מיר 'גולי שנחאי', וכולנו יודעים שלא מדובר באלפים)

וונדרבר כתב:שמעתי שמה שכתבו (באחד העיתונים) שהגר"א אברהמס זצ"ל נולד בשנת תר"ץ אינו נכון, הוא נולד בשנת תרצ"ג.

איני ראוי כלל לעלות שבחו של אותו צדיק, ובפרט כאשר אני עדיין בהלם, ואין ראשי מסודר,
אך אעלה בזה כמה נקודות מזווית עיני,
את שקיעותו ויגיעתו העצומה בתורה אי אפשר כלל לתאר ולשער, ומי שלא ראה זאת בעיניו לא יבין לעולם, אך מאידך את פשטותו וענוותנותו היה גם באופן בלתי מובן, אם אני מסתכל על עצמי אני הרגשתי כל השנים איתו בכזה מין ידידות כאילו אני מדבר עם חבר בן גילי, מעולם לא הרגשתי שאני מדבר עם מישהו יותר גדול ממני,
הפשטות היתה לאין ערוך, כאשר נסעתי לבני ברק להשתתף בשמחת נישואי נכדיו, הרי שלאחמ"כ זכר להודות לי על כך, ועוד דאג להודות להוריי על השתתפותי, כאילו כי כל מה שהיה חסר לו זה השתתפותי,
הירידה לחיי הפרט במשפחה היה ממש מבהיל הוא זכר כל שמחה ושמחה, והתעניין בכל אחד ואחד, כאשר הייתי נכנס אליו היה שואל על שלום הוריי ועל שלום אחיי ואחיותיי, והיה זוכר שפלוני נולד לו בן ובברית נתנו לו את שם פלוני, ממש פלא,
כשהיינו ילדים וחמותו (סבתא רבא שלי) היתה גרה אצלו בבית, היינו משחקים בביתו באופן טבעי בכל החדרים, לא היה חדר שהיה סגור בשבילנו, הרגשנו שם כביתנו הטבעי, היינו נכנסים ללא לדפוק, כאשר ע"פ רוב הדלת היה פתוח, וכל זה לא הפריע לו לשבת בחדר הספרים וללמוד כאשר הילדים משחקים מסביב, שיחקנו גם באותו חדר בו הוא למד והוא אפילו לא הרים עיניו כאשר היה שקוע בלימודו, גם כאשר היינו גרים בבני ברק (למדתי בת"ת סאטמאר), ובתור ילד כאשר הייתי הרבה פעמים פוגש אותו ברחוב בעת הליכתו לכולל היה הרבה פעמים שבאופן טבעי ליווה אותי לחיידר, והיה מתעניין על הלימודים בחיידר,

מה שכן תמיד היה דואג הוא או להבחל"ח אשתו הרבנית תחי' לכבד אותנו בשתיה ואוכל,

על אף שהוא גיס של סבא שלי הרגשנו תמיד בבית שלו כמו הבית הטבעי שלנו, לא פעם ולא פעמיים כאשר הזדמנתי לבני ברק ורציתי משהו לאכול או לשתות הייתי עולה באופן טבעי לבית שלו לקחת משהו אוכל ושתיה וממשיך הלאה,

הוא הצליח להסתיר את גדלותו באופן מופלג, היו הרבה במשפחה שקראו לו 'דוד אריה' בלי שום תואר זו היתה הגישה שלנו אליו,

אך שקיעותו ועיונו בתורה היה מבהיל ביותר, כאשר כל הזמן ממש היה יגע בתורה, אפילו בעת הילוכו היה ראשו ומחשבתו בסוגיות שלמד, והיראת שמים שלו היה לאין ערוך הזהירות מכל חשש,

והפרישות מעולם הזה היה ממש שלא לפי השגותינו, מעולם לא ראיתי בית וריהוט בכזה פשטות ללא שום שיפוצים,

כשביקרתי אצלו התעניין תמיד על מה שאני לומד, והיה נכנס באופן טבעי לסוגיא (על אף שהנני לומד בבריסק אצל מו"ר הגרמ"ד הלוי, ואנו לומדים בענייני קדשים), והיה מונח ממש בתוך הסוגיא כאילו עכשיו למד את הסוגיא,

הייתי אצלו בחודש תמוז העעל"ט עם בני שיחי' לקבל ברכה לקראת הבר מצוה של בני, והוא כדרכו בפשטותו התעניין אצל בני על כל פרט בחיידר ובבית על הלימודים מה שהוא לומד ועל הישיבה בו הוא אמור להכנס, וירד איתו עד לפרטי פרטים, באמצע נכנסו אליו שני בחורים בעלי תשובה, לקבל ברכה, ואז התחילו לשאול אותו שאלות, אשר לי אישית זה גרם כמעט לצחוק, אך הוא ענה להם בשיא הסבלנות, לדוגמא אחד מהם שאל אותו האם לקנות תהלים עם מילים גדולות או רגילות, והאם אפשר לקנות עם כריכה בצבע כחול, ועוד המון שאלות ממין הזה והוא בשיא הסבלנות התייחס ברצינות וענה לכל פרט ופרט,

זכורני כאשר היה 'עצרת המליון' על גזירת הגיוס בירושלים, הוא הגיע לירושלים אך מחשש שיהיו פקקים בדרך אשר יכול לגרום לביטול תורה, אז הוא יצא מבני ברק כבר בבוקר לאחר התפילה, והוא הגיע לבית הוריי שיחיו, ומיד נכנס לחדר עם אחד מנכדיו ולמד איתו בחברותא במשך כל השעות עד העצרת, ורק אז יצא לאכול קצת ומיד הלך לעצרת כדי למעט בביטול תורה,

כל דבר היה אצלו סוף מעשה במחשבה תחילה, בעוד כשהייתי ילד זכורני את הפתקאות שהיה כל יום כותב על המשימות מה שהוא צריך לעשות באותו יום מה ללמוד ואיך ללמוד, על איזה מידה לעבוד באותו יום ובמה להתחזק וכו',

דודי צח כתב:

נוטר הכרמים כתב:. את השידוך שלו הציע מרן החזו"א לחמיו ר' יצחק מאיר קרלנשטיין זצ"ל בליל ש"ק האחרון לחייו.

בגיליון של ד"ת של הגר"מ שטרנבוך, שבוע שעבר, נכתב (כמדומה ששמע) כי מרן החזו"א הקים מאתיים בתים בישראל בשנתו האחרונה !!!
מי יכול להחכימנו שהשמועה מדויקת ומאומתת (4 שידוכים לשבוע!) ובאיזו מדה נחשב כמקים בתים, האם שדכן כפשוטו או מזרז ומסכים לשידוכים והצעות שעלו על שולחנו. במה דברים אמורים?

קו ירוק כתב:אולי צ"ל שנכדו חיתן את ביתו

חלמישצור כתב:לפי חלק מן הדיווחים בעיתונות, אכן רא"ל (אברהמוב, אברמוף) היה זה שקפץ למים להציל את חברו (דבר, הבוקר, שערים, חרות, על המשמר והארץ).

די לחכימא כתב:

קו ירוק כתב:אולי צ"ל שנכדו חיתן את ביתו

לא הבנתי כוונת כת"ר,
ומלבד שאין לו עדיין נכדים שחיתנו,
המעשה היה עם חתנו הרב חנוך שוורץ,

די לחכימא כתב:באותו יום כשהם באו לר' אריה הוא אמר האתרוג לא נמצא
ולא הסכים להוסיף דבר,
והתברר שמשום הכרת הטוב ר' אריה נתן את האתרוג שלו לר"י.

די לחכימא כתב:שני מעשים ששמעתי,

פעם אירע שהלהבה של נרות השבת גדלה מאוד,
וכנראה לא היה חשש שהאש תאחז בכל הבית,
אבל קרוב לנרות הייתה שקית עם כסף רב,
ואמר לב"ב שאמנם למשנ"ב אפשר להציל,
אבל אנחנו פוסקים כחזו"א (כוונתו לטלטול מן הצד)
ואכן השקית עם הכסף נשרפה,