מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

על חכמים ורבנים, צדיקים ויראים, אנשי השם אשר מעולם. לילך באורחות צדיקים ולדבוק במעשי ישרים.
חלמישצור
הודעות: 2344
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ב' ינואר 06, 2020 9:04 pm

תודה רבה הרב המבקש.

אוסיף כאן עוד שתי כתבות.

י. בן חגי [=פסבדון של יעקב יהושע], רבנים ספרדים ורבנים אשכנזים: פרק שני (במערכה, י"ח טבת תשכ"ד, עמ' 15; הפרק הראשון כאן; ככל הנראה פרק שלישי לא פורסם)

א.
אי אפשר להגיד כי היה קיים מגע תמידי בין בתי הדין הספרדים ובין בתי הדין לקהילות האשכנזים. בעלי דין אשכנזים לא באו להתדיין בפני בתי הדין הספרדים, ובפני בתי הדין של קהילות האשכנזים - לא באו להתדיין בעלי דין ספרדים. לרשות כל עדה עמדו המומחים והעוסקים בעניני הלכה. כשם שהיו גדולי תורה בעדה האשכנזית, כך היו גדולי תורה בעדה הספרדית. רק בימי צרה ומצוקה, בימי גזרות ובשעות חרום, באו ראשי אבות בתי הדין משתי העדות במגע ופרסמו מודעות ארוכות לעם היושב בציון ובשוליהן התנוססו שמותיהם של בתי הדין הספרדים, החסידים והפרושים.

הקשר בין חברי בתי הדין משתי העדות נתחזק לאחר הכבוש הבריטי, עם הקמתה של מועצת הרבנות הראשית המשותפת ששלושה מחבריה היו ספרדים ושלושה אשכנזים. בראש המועצה עמדו שני הרבנים הראשיים. המושב הראשון של המועצה נערך בבית היתומים הספרדי בירושלים. לאחר מכן ישבה המועצה בקומה התחתונה בבנין קמיניץ שחלונותיו פנו לעבר בית החולים האנגלי המסיונרי ברחוב הנביאים.

למועצה היתה צורה שונה מזו של בתי הדין הספרדים ובתי הדין האשכנזים הנפרדים. סופר בית דין הספרדי לא היה רב, אלא צעיר בעל השכלה עברית ותורנית, יוסף חי פניז'יל בנו של רבי אליהו פניז'יל, שהיה ידוע בקרב הספרדים בשם "חיוג'ו". המזכיר דמה לפאשה תורכי צעיר, מאלה אשר התהלכו בחצרו של השולטאן התורכי עבד אל חמיד. דבורו היה שקט והליכותיו נעימות. בקומתו הקצרה ובקלסתר פניו דמה לאביו.

ההיפך הגמור ממנו היה המזכיר האשכנזי רבי שמואל אהרן ובר (שזורי). גבה קומה שלבש את הקאפטן והג'יבה האשכנזיים המסורתיים, בעל זקן גדול ועבה. עינים פקחות ומחייכות, דבורו שקול ומדוד. לפעמים הופיע כשהגלימה תלויה בכתפיו וזרועותיו חופשיות או שלבש רק שרוול אחד מגלימתו ואילו השרוול השני היה תלוי באויר. בולט היה הנגוד בין שני המזכירים הראשונים של הרבנות הראשית.

ומה קשה היה היה לרבנים הספרדים להבין את דבורם העברי של הרבנים האשכנזים ולתאם ביחוד את דבורם להברה האשכנזית. וכשקצה נפשם היו נאנחים ואומרים "כפרת עונות נו מי איסטה אינדנדיינדו" (כפרת עונות אינו מבין אותי). לעתים הצליחו הרבנים הספרדים לסגל לעצמם את המבטא האשכנזי אולם היו מגוחכים. ואילו הרבנים האשכנזים עמדו בשלהם ולא ניסו לדבר בהברה ספרדית. והרבנים הספרדים הטו אזנם כאפרכסת כדי לעמוד על כוונות דיבורם.


ב.
לא היה רב אשכנזי אשר בימי השלטון התורכים לא השתדל להשיג הסכמתו של "הראשון לציון" הספרדי על חבורו התורני. רבות הן ההסכמות התנוססות בחבוריהם של הרבנים האשכנזים מאת הראשון לציון "יש"א ברכה", הוא יעקב שאול אלישר, ראש אבות בתי הדין הספרדים, ומעט מזעיר היו החבורים של הרבנים הספרדים שעליהם באו ההסכמות של הרבנים האשכנזים ובתי דינם.

עם הסתלקות התורה מקרב העדה הספרדית, אנו מוצאים בחבוריהם של אחרוני הרבנים הספרדים, הסכמותיהם של הרבנים האשכנזים. כך אנו מוצאים בחבורו של הרב חנניה גבריאל, משיירי הרבנים הספרדים בירושלים, "מנחת הח"ג", את הסמותיהם של הרבנים יוסף צבי דושינסקיא, איסר זלמן מלצר, צבי פסח פראנק, יעקב צבי הלוי, יעקב משה חרל"פ ויצחק יעקב וכטפויגעל.

הרב הספרדי אשר קשר קשרים עם גדולי התורה האשכנזים בדור שקדם לנו, היה הרב בן ציון קואינקה, בקובץ התורני שלו "המאסף" התפרסמו דברי הלכה של גדולי הרבנים האשכנזים בארץ ובגולה, בצדם של דברי ההלכה של הרבנים הספרדים. הרב המנוח שימש מעין מקשר בין הרבנים משתי העדות בארץ ובגולה.

הרבנים הספרדים ידעו כי מקורות הכספים שבידי עמיתיהם האשכנזים רבים ושונים הם, ורובם לא קיימו את התורה מעוני. ואכן תודות לתמיכות גדולות אשר זרמו מקהלות האשכנזים באירופה ואמריקה, יכלו האשכנזים להחזיק את תלמודי התורה והישיבות שהיו מלאים תלמידים ואברכים. הם לא חיכו ל"גביר" מאמסטרדם, מסלוניקי או מבגדד אשר ישלח מספר נפוליונים בשנה, לתמוך במספר מצומצם של תלמידי חכמים ספרדים שלמדו "בישיבות". שהנהלתן היתה בידי הרב הראשי. ישיבות אלו שמשו אמנם מקום מפגש לרבנים, לחדש ולרענן את ידיעותיהם בתלמוד ובפוסקים, אבל תלמידי-חכמים חדשים חדשים לא הכשירו.

שעות מצוקה קשות היו לרבנים הספרדים מאז תחילת המאה הנוכחית. אבל הם נשאו את סבלם בשקט ובדומיה ולעתים פנו לעזרת חבריהם הרבנים האשכנזים.

הרבנים הספרדים ידעו כי אם ברצונם לבקש בקשה מאת אחד הכוללים או מאת אחד הרבנים האשכנזים, עליהם לעבור דרך השמש. שכן השמש מיישר הדורים ומכשיר את הקרקע והוא הנותן עצות והדרכות לפונים אל המוסד או אל הרב. זאת לא יכלו הרבנים הספרדים להבין. שכן השמש הספרדי, בין אם היה שמש הכולל הספרדי ובין אם היה שמשו של הרב, לא הצטיין בדרך כלל בפקחות יתירה ולא העיז להוציא הגה מפיו בנוכחות הרב או יושב ראש הועד, וציית לכל פקודה בהכנעה, בהרימו את כף היד למצחו היה אומר "סוברי לאקבאסה פרונטו" (על ראשי מוכן ומזומן).

מי אינו זוכר את שלטונו של השמש הראשון של מועצת הרבנות הראשית ששמש גם שמשו של הרב קוק, הרב ליבוש שוכמן (ליבושקה). כחו וגבורתו היו מלא עולם. זוכר אני אותו בקומתו הבינונית, בתנועותיו הזריזות ובדיבורו הערבי והאיספניולי. הוא "סידר" לא רק את בעלי הדין אלא גם את מזכירי המועצה ולפעמים גם את חברי המועצה ואת הרב קוק עצמו. הוא נהל לא רק את עניני האשכנזים, אלא גם את עניני הספרדים ושימש מעין לשכת ייעוץ מיוחדת במינה.



בתמונה: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בדרכו לטקס הכתרת הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה, י' תמוז תרצ"ט. מימינו מזכירו רש"א ובר-שזורי (כזכור, מי ששכנע את הראשל"צ להיעתר לתפקיד).
הרב הרצוג בדרכו לטקס הכתרת הרב עוזיאל  - י תמוז תרצט.png
הרב הרצוג בדרכו לטקס הכתרת הרב עוזיאל - י תמוז תרצט.png (4.1 MiB) נצפה 1351 פעמים

חלמישצור
הודעות: 2344
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ב' ינואר 06, 2020 9:05 pm

מנחם רוטנברג, הצופה, כ"ד אדר ב' תשכ"ב, עמ' 7
הרב ש. א. שזורי: "היינו כחולמים"
את הרב ר' שמואל אהרון שזורי, מי שהיה מזכירה הראשון של הרבנות הראשית ואף עתה משמש הוא בה מזכיר-של-כבוד, פגשנו בדירתו שב"גאולה". שקוע הוא בכורסתו העמוקה הניצבת ליד שולחן רחב שעליו מונחת החוברת האחרונה לדברי תורה והלכה "קול תורה" שהוא עורכו, וכן מסכת זבחים שבשולי הגליון הוא מעיר את חידושיו והערותיו על הסוגיה.

ביקשנו מהרב שזורי שנולד בירושלים בתרמ"ה, לשמוע מעט זכרונות על ראשיתו של "המזרחי" בארץ בכלל ובעיר-הקודש בפרט, להעלות זכרונות על ימים-עברו, כאשר הסתדרות "המזרחי" היתה עדיין רכה לימים, כאותו תינוק העטוף בחיתוליו. הרב שזורי (בחיוך): "או, אז? - באותם ימים של תרס"ב היה שמו של "המזרחי" אפוף סוד ובחזקת תעלומה. היתה זו מעין שמועה שלדעת בני היישוב-הישן אין לה כל אחיזה במציאות".

ולימים, מה היה היחס לשמועות המבוססות יותר על הסתדרות זו מצד בני היישוב-הישן?
"כמעט שלא הרבו לעסוק בענין זה - פוסק הרב שזורי. - עיקר חיציה של הקנאות הירושלמית הופנתה נגד החילוניים, נגד ההשכלה, נגד המיסיון שרצה לפרוש רשתו בין בני-ירושלים, נגד בתיה"ס 'המודרניים' כביכול, שקמו אז - אבל על הציונות-הדתית באופן מיוחד, כמעט שלא!" חוזר שוב הרב שמואל אהרון שזורי על פסוקו.

מה זכרונות יש לו אודות הידיעות הראשונות על ייסוד "המזרחי" בווילנא בשנת תרס"ב?
מסתבר שהידיעות הראשונות הגיעו בדרך שהיא רחוקה מלהקרא "פורמאלית". היה זה ביום מן הימים של תרס"ב או תרס"ג, כאשר הביא הדואר האוסטרי את חבילת דברי-הדואר לירושלים, ובתוכה היו מונחים מספר מכתבים הדומים זה לזה בתכנם ובסגנונם כשתי טפות מים. היו אלה מכתבים של הרב יצחק יעקב ריינס שבהם מודיע לבני ירושלים על הווסדו של גוף דתי בתוך ההסתדרות הציונית. "הרב ריינס כתב - נזכר איש-שיחנו - כי בהסתדרות הציונית לא יוכלו לדאוג כדבעי לכל העניינים הדתיים. ועל-כן מוטב להקים גוף דתי מיוחד שיפעל בתוכה".

"אבל אני אגיד לך - ממשיך הרב שזורי להעלות זכרונות נלבבים בלטפו את זקנו הארוך - היו כאלה בירושלים שהרעיון הדתי-לאומי כבר פעם בליבם עוד בטרם הוולדו של הרעיון בלבם של בני חו"ל. למשל, ר' יצחק צבי ריבלין, ר' עקיבא יוסף שלזינגר ועוד מיקירי קרתא-קדישא".

הרב שזורי מספר, שבמכתבי הרב ריינס לרבני ירושלים הציץ במקרה בבית רבו, הרב אברהם אהרון פראג, שהיה ידוע בירושלים כתומך כה נלהב בציונות הדתית, עד שהיה רוכש באופן קבוע ולעיני כל את השקל-הציוני במחיר של רבע מג'ידה תורכית השקל - "עיסקא" שלא הכל הרהיבו עוז בנפשם לבצע באותם ימים.

"היישוב הישן בירושלים היה נתון אז במיני מחלוקות שונות ומשונות שאין להן שיעור. תמיד היו בו כיתות וכיתי-כיתות שנלחמו זו בזו בעטיים של ענינים טפלים ביותר. וכמובן משהופיע "המזרחי" בירושלים מצאו להם הקנאים ענין לענות בו. לעומתם, היו הגדולים שבהם עומדים מן הצד ונמנעו מלקחת חבל בוויכוח לצד זה או אחר", מציין הרב שזורי, בעל הזקן הלבן וה"קפטן" הירושלמי בצבעי זהוב ושחור העוטה את גופו.

גם "משוגעים לדבר" - במובנה הטוב של המלה - לא חסרו בירושלים. אחד מהם היה ר' עקיבא יוסף שליזנגר, בעל "הלב העברי" (פירוש על צוואתו של ה"חתם סופר"). יהודי זה אבד לו בזקנותו מאור-עיניו, אך עובדה זו לא הרתיעתהו מלהתלהב מן הרעיונות הציוניים-דתיים. כאשר סיר הרברט סמואל, הנציב הראשון ליהודה, ערך ביקור בירושלים, עמד ר' עקיבא יוסף שעה ארוכה בצד הדרך, סמוך על נכדו, והמתין בציפיה עצורה לבואו של הנציב. משהגיע, לחץ ר' עקיבא יוסף סגי-נהור את ידו וברך "ברוך שחלק מכבודו לבשר ובדם" בשם ומלכות באזני כל הנאספים, כשהוא לוחץ בחמימות את ידו של הנציב הנרגש. אך הוא היה, כאמור, "משוגע לדבר".

אמנם לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה מספרם של המצטרפים לשורות "המזרחי" והתנועה נעשתה בירושלים עממית יותר. באותה עת כבר נרתמו לשירותה אנשים נשואי-פנים וידועי-שם מקרב היישוב-הישן, שכמה שנים קודם-לכן לא פילל איש לראותם לימין "המזרחי". ביניהם ניתן למנות את ר' דוד וויינגרטן, מייסד בית-היתומות הנודע בירושלים, ר' יוסף גרשון הורוביץ, מי שהיה לאחרונה ראש המועצה הדתית בירושלים, ואחרים שלא שעו להתנגדותם של הקנאים הספורים, ונרתמו בכל ליבם ובכל מאודם לשירותה, בהיותם משוכנעים כי זוהי "דרך המלך" היחידה.

ומסיים הרב שמואל אהרון שזורי בדברי צחות: "נאמר בתהלים 'בשוב ה' את שיבת-ציון היינו כחולמים'. מאי משמע, 'היינו כחולמים'? אלא כך יש להבין: בנוהג שבעולם, כל חלום הבא לידי התגשמותו מאבד מן הזוהר והברק שלו. אך לא כך ענין התגשמותו של חלום שיבת-ציון. במקרה זה, אפילו בעת התגשמות החלום לא יאבד ברקו וזהרו אפילו כהוא-זה. זוהי מטרת 'היינו כחולמים' ולזה אנו מצפים..."



בתמונה: הכתרת הרב איסר יהודה אונטרמן לרב הראשי, היכל שלמה ל' ניסן תשכ"ד. ר' שמואל אהרון מקבל את פני הראשון לציון הרב יצחק נסים והרב אונטרמן (תמונה חתוכה). תמונות נוספות מהמעמד כאן וכאן (הרב שזורי נראה יושב בשורת הקהל הראשונה, לצד ר' שלמה זלמן אוירבך ועוד). רש"א השתתף גם בטקס מינויו של הרב אונטרמן לרבה של תל אביב, ביום ח' כסלו תש"ז (כאן).
הכתרת הרב אונטרמן - היכל שלמה ל ניסן תשכד.png
הכתרת הרב אונטרמן - היכל שלמה ל ניסן תשכד.png (1.7 MiB) נצפה 1349 פעמים

חלמישצור
הודעות: 2344
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ג' ינואר 07, 2020 6:39 pm

שניים נוספים, אחרונים למקבץ זה.

הצופה, ערב פסח תש"כ, עמ' 5 ועמ' 10
הרב ש. א. שזורי: דמויות-מופת
הרב שמואל אהרון שזורי שכיהן במשך כארבעים שנה בתור המזכיר הראשית של הרבנות הראשית וכיום מזכיר הכבוד שלה, רקם את חוטי הרבנות המוכרת בישראל ועיצב במדה רבה את דמותה מיום הווסדה. בתקופה הסוערת ששלטה בירושלים, בימי כהונתו של הגרא"י קוק זצ"ל, הופיע הרב שזורי כלוחם על כבוד הרבנות הראשית. כיום בהיותו בפנסיה מתמסר הרב שזורי לתפקידו כעורך הירחון הרבני התורני "קול תורה".

כאשר הצגנו לפני הרב שזורי את השאלה: האם תפקיד הרב הוא בעיקר הרבצת תורה? השיב לנו: מימי ילדותי יודע אני את דמותו של ר' יצחק אלחנן. לא שמעתי שר' יצחק אלחנן היתה לו ישיבה, ובכל זאת נשמעו דבריו בכל בית ישראל. והוא מספר מעשה שהיה עם ר' יצחק אלחנן, שהיה יושב בשבת ליד הנהר ומונע מאת הצעירים להושיט ספינות בשבת, למרות ששעתו היתה יקרה. דבר זה שמע מפי הגרצ"פ פרנק. ועוד שמע ממנו, כי ברגעיו האחרונים, לפני פטירתו, דאג להודיע לבני ביתו על פסק דין בענין עגונה אחת שהשאיר במגרתו ובכוחותיו האחרונים הורה לבני ביתו כיצד לבצע את פסק הדין.

והנה הדמות של ר' חיים עוזר גרודזנסקי, גדול בעסקנות עם הצבור כלו. התעניין בחיי הישיבות והיה יו"ר ועד הישיבות, אם כי היה גאון בתורה.

ושוב מעלה הרב שזורי דמות רבנית גדולה: ר' חיים מבריסק, אמנם היה ראש ישיבה בוולז'ין וקנה לו שם ותהלה בשיטת הלימוד שלו, אבל כשבא לכהן כרב בבריסק, היה איש-הציבור. ידוע כיצד ר' חיים היה מטפל באסופים. הרב שזורי מספר מעשה ששמע מפי בן דודו ר' לייבוש וובר, שעשה אצל ר' חיים שנה שלמה, וכאשר בא לבריסק שמע על סעודה שערך ר' חיים בביתו לאשה אחת שילדה ילד על סף ביתו, והוא הכניסה לבית ופינה לה את חדריו.

ובכן, אומר שהרב שזורי, לשאול על תפקידי הרבנות "הרי זה כאילו לעשות סעודה על פי ספר בישול. דברים אלה אינם נעשים לפי מיתודה. הרבנות שהצטיינו בגדולתם לא פעלו לפי מיתודה, אלא זו היתה הסתערות נפשית בלי להסתכל לצדדין וזה אשר העלה את ערכם".

הרב שזורי ממשיל משל, ששמע מפי ר' דוד בידרמן, האדמו"ר מללוב, בשם הרבי ר' ברוכל ממז'יבוז'. מעשה בחייל שהיה בחזית ובישל לעצמו מעט דוחן. באמצע הבישול קבל פקודה לעלות על הסוס, לקח אתו את הדוחן הרותח לתוך התרמיל והתחיל לרכב. כיוון שהדוחן צרב את הסוס, התחיל הסוס להשתוללל עד שקפץ אל מחנה האוייב. ראה החייל והנה הוא במחנה האוייב, אזר עוז ונפנף בחנית והרג על ימין ועל שמאל. כשראו חיילי האוייב את גבורתו ברחו לנפשם, והוא חזר עם שלל רב אל גדודו וקבל העלאה בדרגה על מעשי גבותו.

כאשר ישב החייל בחוילה חדשה שניתנה לו, עמד בחוץ חייל אחר מגדודו כשומר. אמר לו החייל השומר: מיצר אני על כך שאתה עלית לגדולה ואני לא, והלא שנינו היינו יחד בגדוד.ענה לו הגבור: שום מעשה מיוחד לא עשיתי, בשלתי דוחן, הסוס השתולל והגיע למחנה האויב וכולם ברחו. שמע זאת החייל, שעמד בקור צורב בלילה, לקח אף הוא את סוסו ורכב לעבר מחנה האויב. כשהגיע למחנה האויב תפסוהו וחתכו את לשונו. חזר חזרה לגדודו, שאלוהו, מה קרה אתך? והוא אינו יודע לענות והחזירו אותו לגדודו כחייל פשוט.

והנמשל הוא: אם יש הסתערות נפשית, בלי להסתכל לצדדים, מצליחים. ובזה טמון סוד גדולתם של הרבנים אשר היו לגדולים ונהפכו לעמודי אורי לכל העם.

ועתה מגיע הרב שזורי אל הרב קוק, תוך כדי העלאת זכרונות כיצד היה הוא מזכיר אסיפת הרבנים הראשונה, שהתכנסה ב"עץ חיים" ולפניה הרצה פרופ' חיים ווייצמן על יבנה וחכמיה ואחר כך כאשר עמד על יד העריסה של הרבנות הראשית החל מי"ג טבת שנת תרע"ט. הרב קוק לא שאל מעולם מה זה תפקידה של הרבנות, הוא יסד את ישיבת מרכז הרב, הציל אנשים רבים, וכשנכנסה אשה אומללה ובדמעות אמרה שאין לה כסף להביא רופא לחולה, נתן לה הרב קוק את שעון הזהב שלו כדי שתלך למשכן אותו בעבור הלואה. הוא לא ידע הגבלות וזה מה שעשה אותו לפרנס הדור.

ומעשה ברבי ר' השיל ששאל אותו מישהו: אתן לך זהוב ותאמר לי היכן ה'? ענה לו: אתן לך זהוב ותאמר לי איפה אין ה'. וזה אמור גם על הרבנות. היא צריכה להיות בכל מקום. התלמוד אינו מתבייש לדבר גם בהלכות בית הכבוד.

ושוב מעלה הרב שזורי אימרה ששמע בשם הרב משה סולובייצ'יק זצ"ל אביו של הרב ר' יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון. אמר ר' משה סולובייצ'יק: פעם היה רבן של כל בני הגולה נעשה מאליו ואילו היו בוראים אותו ואומרים: זהו!

והנה מעשה בר' שמואל סלנט שהרבנות היתה אצלו גם עסקנות יומם ולילה והיה מתאונן, איכה אשא לבדי משאכם. הוא התענין בכל פרט, ומעשה שבא אליו יהודי שרוט ופצוע, והתאונן על פלוני שהתנפל עליו ברחוב, מיד שלח ר' שמואל סלנט שליח לביתו של פלוני, לברר שמא הוא נסדק עד כדי כך שאינו יכול אף לבוא אליו ברגל להתאונן.

ושוב אנו מגיעים להרב קוק ולדרך רבנותו. מעשה בר' אריה לווין רב האסירים שהיה זקוק להמלצה בשביל אחד מבני משפחתו. בא אצל הרב קוק ומצא אותו יושב בתוך מונית ומתכונן לנסיעה. שאל אותו הרב קוק זצ"ל: מה ברצונו להגיד. אמר לו ר' אריה לווין: רציתי לבקש המלצה, אך כיוון שכב' נוסע, אבוא בזמן אחר. מיד קפץ הרב קוק מתוך המונית, עלה כצעיר במדרגות ביתו ותוך רגעים ספורים הכין לו מכתב המלצה.

ומעשה אחר מימי רבנותו של הרב קוק ביפו. אחד מתושבי יפו חלה בשבת, כיוון שהרופא ד"ר חיסין התגורר רחוק מבית החולה, סירב ללכת ברגל, ובגלל השבת לא נסע בעגלה. באו קרוביו אל הרב קוק לבקש עצה. פנה הרב קוק אל ד"ר חיסין ושאלו: מדוע אין הוא הולך אל החולה. ענה: המקום רחוק ואם אסע בשבת בעגלה ירגמוני. אמר לו הרב קוק: אני אלווה אותך ותסע בעגלה, וכך הלך הרב קוק ברגל מרחק של קילומטרים לצדי העגלה שבה נסע ד"ר חיסין עד לבית החולה.

האם צריכה הרבנות למחות ולצאת למאבק גם כאשר ברור שאין תועלת בדבר? הרב שזורי אומר, לפי התוספות: בדבר שמפורש בתורה, לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, ומחויבין להוכיח, אך ה"מגן אברהם" מתנה את זה ופוסק להלכה, כי מוכיחים רק אם יש אפשרות שתוכחתו תשנה את המצב, אבל אם ברור שזה לא יועיל, מוטב שיהיו שוגגין.

הרב שזורי שופע סיפורים וזכרונות על תולדות הרבנות בכלל, ועל הרבנות הראשית בא"י בפרט. עבודתו הצבורית ברבנות הראשית מקפלת בתוכה תקופה סוערת. בעבודתו כמזכיר הרבנות הראשית השתמש בעט הסופרים שלו, ארגון את הרבנות והשקיע בה כל מרצו, ערך תזכירים בעלי חשיבות בינלאומית ולחם את מלחמתה של הרבנות הראשית בכל השנים. הוא עצמו מהווה חלק מההיסטוריה של הרבנות הראשית, אך גם הוא עצמו משמש סמל לרבנות.

כעבור קרוב לארבעים שנות שרות לצבור, פרש ר' שמואל אהרון שזורי לפינתו - תחום ביתו ועבודתו הספרותית-תורנית. את דירתו מקשט היום ריהוט דל אשר אינו בשום יחס למרת משרתו המכובדת שתפס עד כה. הוא עוסק היום בעיקר בחידושי תורה והלכה, ביחוד בתירוצים לקושיות של ר' עקיבא איגר. אור הגנוז זרוע בעולמו, מבעד אור זה הוא סוקר במצפון נקי את פעילותו הרבנית שהייתה מלאה חוויות מאורעות ותסיסה.


בתמונה: בית הכנסת של האוניה "ירושלים", תשט"ו. ר' שמואל אהרון שזורי יושב מימין, עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. משמאל: הרב שלמה כהן ממרוקו (לפי מקור התמונה, הצופה, כ"ז כסלו תשט"ו, עמ' 3, התמונה צולמה "בהפלגתם לחו"ל").
על סיפון האוניה ירושלים - מימין רשא שזורי משמאל הרב שלמה כהן אבד ממרוקו - תשטו.png
על סיפון האוניה ירושלים - מימין רשא שזורי משמאל הרב שלמה כהן אבד ממרוקו - תשטו.png (645.31 KiB) נצפה 1225 פעמים

חלמישצור
הודעות: 2344
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ג' ינואר 07, 2020 6:40 pm

עוד מעט על עבודתו ברבנות הראשית.

א. בארכיון המדינה שמורים כמה תיקים מלאי עניין ממשרדו של הרב שזורי. חלק נכבד מהם עוסק ב"קול תורה". באחד מהם - תיק שחלק גדול ממנו הוא מכתבי תנחומים רבים שקיבל רש"א עם פטירת רעייתו הראשונה - תויק מכתב נרגש ומלא חום ששלח רש"א שזורי ביום כ"ח אלול תרצ"ז "להדר"ג הגאון האדיר, שר התורה ואוצר החכמה, הצדיק המפורסם, חכימא דיהודאי וכו' כקש"ת מרן יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט"א הרב הראשי ואב"ד הגדול לארץ-ישראל בירושלם" (תיק בארכיון המדינה, עמ' 119-120). במכתב מביע רש"א את צערו הגדול על ששכרו קוצץ משמעותית, וכעבור זמן לא נראה שישוב לתקנו. חשובים בעיקר דבריו של רש"א ביחס לעבודתו ברבנות הראשית. נצטט כמה שורות:
עם התכוננותה של הרבנות הראשית לארץ-ישראל לאחר הבחירות והכנסתה לרשות הצבור, נפתעתי לקראת העובדא שבמקום הסך 25 לא"י לחדש, שהועד הלאומי בתקציב התכנית הקציב מקודם למשכורתי, הורד שכרי והעמד על הסך 18 לא"י. בכל מפח הנפש, ובכל ההרגשה שמשכורת זו אינה כלל לפי ערכי בכשרון ובעבודה, באמונה ובמסירות, גבר עלי חפצי לעזור לצבור ולהקל מצדי את מעברו של מוסדנו והתבססותו ברשות הצבור, וקבלתי עלי להתענות באשר התענתי ... במצב כזה אינני יכול להוסיף ולהתגלגל מבלי לפגוע גם במצפוני וביושרי הטבעי, שאיננו נותן לי להחזיק בעבודה אחראית בתנאים השוללים ממני את המנוחה ואת מצב הנפש הדרושים בהכרח לטיבה ולשלמותה ... כי אם אינם מוצאים אפשרות לתת לי ... יעשו נא את חובתם לעובד נאמן לצבור לקבוע לי פנסיה מתאימה במשכי ידי בלי רצון ולב מעבודתי במשרד הרבנות שבמשך קרוב לתשע עשרה שנה - מיומו הראשון בי"ג טבת תרע"ט ועד היום - הקרבתי לו את מיץ חיי ויתר אוני ואת מבחר ימי ושנותי לבסוסו ולשכלולו ממוסד ועד הטפחות.

אפשר להניח שבעקבות הבהרה נחרצת זו סודר העניין. רש"א המשיך בעבודתו במשרד הרבנות עשרים שנה נוספות.


ב. מתוך דברים שנשא הרב שזורי במסיבה שנערכה בביתו של הראשל"צ הרב יצחק נסים, עם סיום תפקידו ברבנות הראשית (הצופה, כ"ט סיון תשט"ז, עמ' 2):
רבי מרדכי בנט ז"ל, בהגיעו לגיל בר-מצוה כבר הספיק לחבר ספר משלו בהלכה ואמר להגישו למוזמנים במקום הדרשה הנהוגה לבר-מצוה, והנה נודע הדבר לאביו-חורגו, שגם בנו התעתד להיות בר-מצוה, ומרב קנאה חתר אחרי חבור נהדר זה של הבן-החורג ועמד ושרפו לאפר. במשך שלושים ושבע שנה ומעלה שהייתי בעבודה מאז התכונן המוסד הזה שעמדתי על ערישתו מהמסד ועד הטפחות - ספר חובר על ידי, המכיל 15,000 תיקים, מאות אלפי מכתבים, אלפי תזכירים ומאות כרוזים ערוכים בדם ויזע ודמעות, סבלתי במשך שנים גם רעב ומחסור פשוטו כמשמעו. מחיר הספר לא שולם לי במלואו. היו לי אבות טובים, אכן, שום אב-חורג לא יוכל לספר זה לשרפו ולבערו כליל, ואת הספר הזה אני מגיש לפניכם. ספר זה הוא נאומי וזוהי דרשתי בפני מסיבת החגיגה.

מי שהחליף את הרב שזורי כמזכיר הכללי של הרבנות הראשית היה הרב אלימלך ירחמיאל וולגלרנטר (איתמר) (הצופה, ג' סיון תשט"ז, עמ' 3).


בתמונה: אירוע ציבורי בבית הכנסת ישורון. בשורה הראשונה משמאל: הרב יהודה ליב מימון, בן גוריון, הרב הרצוג והרב עוזיאל. בשורה השנייה משמאל: הרב שזורי (יד יצחק בן צבי, אלבום משה ברמץ, כאן).
בית הכנסת ישורון - הרב עוזיאל - הרב הרצוג - בן גוריון - הרב מיימון - הרב כהנא - בשורה השניה משמאל - הרב שזורי.png
בית הכנסת ישורון - הרב עוזיאל - הרב הרצוג - בן גוריון - הרב מיימון - הרב כהנא - בשורה השניה משמאל - הרב שזורי.png (744.94 KiB) נצפה 1224 פעמים

חמרא טבא
הודעות: 207
הצטרף: ג' דצמבר 13, 2016 12:46 am

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חמרא טבא » ד' ינואר 08, 2020 7:37 pm

מי הראשון משמאל עם הזקן הלבן?
קבצים מצורפים
פתיחה חגיגית.jpg
פתיחה חגיגית.jpg (41.57 KiB) נצפה 1124 פעמים

חלמישצור
הודעות: 2344
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » א' ינואר 19, 2020 11:40 pm

הרב חמרא, ייש"כ גדול על התמונה. האמן לי שבשבוע שבעבר הגעתי הרחק הרחק בנסיונותיי לפענח את תמונתך. מן הסתם שלפתה מאתר ישיבות בני עקיבא, במדור ישיבת כפר הרואה (ושם כותרה "טקס פתיחה הישיבה"), אבל אף אחד מוותיקי המקום עמם שוחחתי לא זיהה כלל אפילו את המיקום בו צולמה.


אעבור אפוא לתמונה נוספת: חגיגות שבעים למלך ג'ורג' החמישי, ארמון הנציב ב' בסיון תרצ"ה (תמונה באיכות מצוינת).
יום הולדת שבעים למלך ג'ורג החמישי - ב סיון תרצא.png
יום הולדת שבעים למלך ג'ורג החמישי - ב סיון תרצא.png (3.71 MiB) נצפה 780 פעמים

מימין לשמאל: מנחם אוסישקין, הרב שמואל אהרון ובר-שזורי, הרב יוסף מרדכי הלוי, הרב הרצוג, הראשל"צ הרב יעקב מאיר.

המסבה בגן ארמון הנציב
משעה 4 אחרי הצהרים אתמול השחיר הכביש ממאות המכוניות, שהובילו את המוזמנים למסבה המסורתית, שה. מ. הנציב העליון עורך מדי שנה בשנה ביום הולדת המלך. הנציב קיבל את אורחיו בלחיצת יד באולם, ומשם נתפזרו בגן הגדול, שבו נגנה תזמורת צבאית, והיטיבו את לבם ליד השלחנות הערוכים [...] בין הבאים היו מר מ. אוסישקין, הרב ד"ר הרצוג מאירלאנד, סיר פלינדרס פטרי, ד"ר י. ל. מגנס, בן-צבי, שרתוק. הרב הראשי ר' א. י. הכהן קוק לא בא מפני שאיננו בקו הבריאות ואת מקומו מילא הרב וובר (דואר היום, ג' סיון תרצ"ה, עמ' 1 ועמ' 6).

חלמישצור
הודעות: 2344
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ג' ינואר 28, 2020 11:39 pm

תמונה נוספת: חלוקת ספרי תורה בבית מאיר בירושלים, י' אלול תש"ט (תמונה באיכות גבוהה).

חלוקת ספרי תורה בבית מאיר - י אלול תשט.png
חלוקת ספרי תורה בבית מאיר - י אלול תשט.png (3.68 MiB) נצפה 490 פעמים

בתמונה: הקהל נעמד עם הכנסת ספרי התורה בידי הרב הרצוג (כסאו ריק במרכז הבימה) ועוד. במרכז הראשון לציון הרב עוזיאל ושר הדתות רי"ל מימון. הרב שמואל אהרון שזורי עומד משמאל, סמוך לבימה, ופניו אל המצלמה (וכהשערה גרידא: האם מימינו הרב יעקב ברמן?).

טקס רב רושם של חלוקת 30 ספרי תורה, שניצלו מימי ההשמדה באירופה, נערך אתמול בבית מאיר בירושלים.

ספרי התורה הובאו ע"י משלחת רבנים מארצות שונות ובראשם הרב ה. מדליה מאנגליה. בטקס השתתפו הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל, שר הדתות הרב מימון, הרב הראשי טולידאנו מת"א, נציגי המוסדות הלאומיים, חברי מועצת עירית ירושלים וקהל רב. שר הדתות, הרב מימון, הודיע בנאומו הקצר, כי ספרי-תורה נוספים יובאו בקרוב מחו"ל לישראל ויחולקו בין בתי-הכנסת בישובים בכל רחבי מדינת ישראל. הרבנים הראשיים הדגישו את החשיבות שבהעברת שרידי ספרי-הקודש המהדקים את הקשר הנצחי בין עם ישראל ותורת ישראל ובין עם ישראל וברית ישראל.

אחרי הנאומים הסתדרו הקהל והמוזמנים לתהלוכה רבת-רושם שיצאה מבית-מאיר דרך הרחובות הראשיים עד פרבריה הקיצוניים של ירושלים. ספרי התורה חולקו בין ישובי הפרוזדור, הגליל והדרום. שני ס"ת נמסרו למחנות האימונים של משטרת ישראל. בראש התהלוכה צעדו אנשי המשטרה, תזמורת של המוסד לחינוך עיורים, הרבנים הראשיים, מוזמנים וקהל תושבי ירושלים.

כפי שנמסר ניצלו עד כה 500 ס"ת בארצות השונות שיועברו בהדרגה לישראל (חרות, י"א אלול תש"ט, עמ' 1).


חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים