הגאון הגדול ר' בן ציון אבא שאול

[אבני גזית]

ונחזור לעניין לשמו התכנסנו:

בילדותי הלכתי עם אבי מורי שליט"א לרופאת שיניים ברחוב ברנד בהר נוף.
בדיוק יצא משם מרן הגרב"צ עם מלווה. אולי בנו.
אבא ניצל את ההזדמנות לשאול אותו משהו בהלכות כתיבת תפילין, בדברי כף החיים (בקול יעקב). מרן אמר שגם לו היה ספק דומה, והכריע כך וכך (לא זוכר כלל מה היה הנושא. הייתי ילד).
שאל אותו אבא, ומה יעשה עם ראיותיו של מרן הגר"ע?
השיב לו חכם בן ציון, ואני זוכר את דבריו אלה, כמעט מילה במילה. הטענות שלו לא נותנות לי מנוח, קשות כברזל. אבל לבי אומר לי לא ככה. מה אני יכול לעשות?

ומי שהכיר את חכם בן ציון, יודע שזה היה אחד מביטויי רוח הקודש שפיעמה בו. "לבי אומר לי"...

[כמעיין המתגבר]

ועל זה כתוב בתורה לא בשמים היא

[כמעיין המתגבר]

מורינו הגריח"ס סיפר לי ששאל את הגרב"צ זצ"ל כאשר פתח את ישיבת כף החיים, איזה הלכות ללמוד עם התלמידים? וענה לו ס' בא"ח. [כמעיין המתגבר אולי אינך מכיר את הגאון הרב סופר?]

אני מכיר ויודע.
ואם היה אומר להרב סופר ללמד אותם בספרי הרב עובדיה, וכי היה שומע לו? הרב בן ציון ענה לו בחכמה מה שהיה צריך לומר לו.

[שומע ומשמיע]

פעם הייתי ליד תלמיד של הגרב"צ [מעיין גדול ונמרץ], ושאלוהו שאלה וענה בפשיטות על פי איך שיצא לו מהסוגיא. ושאלוהו שזה דלא כהוראת הגברב"צ, והוא ענה שהוא חינך אותם לא להתחשב בדעתו אלא בעיקר איך ללמוד. זוהי גישה בקרב כלל תלמידיו?

[כמעיין המתגבר]

תלמידיו האמתיים, כן.

[שמש]

פעם הייתי ליד תלמיד של הגרב"צ [מעיין גדול ונמרץ], ושאלוהו שאלה וענה בפשיטות על פי איך שיצא לו מהסוגיא. ושאלוהו שזה דלא כהוראת הגברב"צ, והוא ענה שהוא חינך אותם לא להתחשב בדעתו אלא בעיקר איך ללמוד. זוהי גישה בקרב כלל תלמידיו?

כך שמעתי בעצמי מאחד מתלמידיו (הוא אמר לי אישית אם אתה חושב שאני טועה אל תשמע לי, ושכך למד מהגרב''צ).
אגב אפרופו ה'דיון' לעיל בהבדלי הפסיקה בין הגרב''צ לגרע''י, שמעתי מהתלמיד הנ''ל כי כשהוא נשאל ע''י 'סתם ספרדי' (כלומר מי שהוא לא מכיר ויודע או מציין שהוא מבקש לדעת את דעת הגרב''צ) הוא משיב ראשית כדעת הגרע''י כי 'זה בעצם מה שמעניין את השואלים לדעת' ורק אח''כ אם זה נראה לו שייך ומתאים לשואל הוא מציין את דעת הגרב''צ וכדומה (מלבד בשני דברים שאכמ''ל).

[כדכד]

למה גאון זה לא התפרסם יותר בימי חייו?

אניח את הערותיי על יתר הנקודות, ואעיר רק על זו - אחר מיטתו צעדו שלוש מאות אלף יהודים.

הערה לדיוק בהיסטוריה וודאי שאיני בא לגרוע מכבוד תורתו של הגרב"צ זצ"ל:
אני הייתי בהלויה שלו.
לא זכור לי שהיו שם כשלש מאות אלף איש ונראה לי שהיו הרבה פחות מזה.

המשטרה דיווחה על 350,000 איש. הפחתתי בשביל האיזון.

בלי כלים מתאימים, לא מצופה מאדם רגיל לכמת את האנשים סביבו, כשמדובר במספרים כאלה.

אני לא מכיר את הדיווח הה
לדעתי אפשר להשוות למקרים מקבילים

[יוסף חיים אוהב ציון]

חכם בן ציון היה גדול הדור בכל המובנים גם בלי לויה גדולה

[אבני גזית]

כך זכור לי מהמודיע או יתד. ייתכן ששגיתי? אולי.

הרב אוהב ציון, צודק.

[אבני גזית]

עברתי על מאות מכתבים של הגרי"ש אלישיב לגדולי תורה אחרים. וכידוע כמה זמן השקיע בניסוח מכתבים אישיים, עם טיוטות וכדומה.

היחידי שכתב עליו 'שר התורה' זה על הגרב"צ אבא שאול.

[רון]

סיפר לי אתמול ידידי מה שראה בעיניו אצל הגרב"צ זצ"ל.

הוא עלה אליו לשאלה מסויימת ותוך כדי נכנס יהודי וסיפר את גודל צרותיו וייסוריו, בפרנסה, בילדים, באשה ועוד ועוד.
אמר לו הגרב"צ שיחכה בסלון ונכנס לחדר - תוך כדי שהוא נשען בידידי שסיפר לי את הסיפור - ששם שהתה הרבנית שלו שהיתה אשת חבר במלא מובן המילה,
ואמר לה בכהאי לישנא [כמעט],
הרבנית, ראי נא, הלא שנינו חולים ומיוסרים, ובלאו הכי אין אנו בריאים, מה דעתך שנקבל על עצמנו את הייסורים של היהודי המסכן שמחכה בסלון? לנו זה לא ישנה הרבה אם נוסיף קצת יסורים על הייסורים שלנו. והסכימה הרבנית.
יצא אל היהודי ופטרו לשלום!

[אבני גזית]

מאותו עניין. שמעתי מגיסו הגר"ר שרבאני זצ"ל.

בשנת תשי"ג הגיע יהודי לבית חמיו, הגאון רבי יוסף חיים שרבאני, הוא מבקש שהסבא חכם יהושע שרבאני, יערוך פדיון נפש לאביו.
חכם יהושע לא היה והאיש עמד לצאת בצער. החתן הצעיר, בן עשרים ושבע היה, ביקש את השם של החולה ונכנס לחדר. הוא יעשה פדיון נפש.
כעבור שלוש דקות יצא ושלח את היהודי.

שאלוהו גיסיו, סבא עושה פדיון במשך עשרים דקות. אתה עושה בשלוש דקות?
השיב מיניה וביה, למתים אי אפשר לעשות פדיון.
ולאחר כמה שעות כבר נשמע הכרוז ברחובות ירושלים.

[אבני גזית]

לא עדיף לשמור את פולמוס מסורת הפסיקה למקום אחר?

כאן נותיר את הזיכרונות, דברי החיזוק, עובדות והנהגות, הוראות והליכות משובבות נפש מחיי מרן זי"ע

[אבני גזית]

עם מרנן הגר"י צדקה והגר"י עדס

[אבני גזית]

מצורף בזה קונטרס זכרון יחודי היוצא לאור בימים אלו באלפי העתקים, הכולל בתוכו חידושים עמ"ס מגילה שלא התפרסמו ממנו עד עכשיו.

[כמעיין המתגבר]

מצורף בזה קונטרס זכרון יחודי היוצא לאור בימים אלו באלפי העתקים, הכולל בתוכו חידושים עמ"ס מגילה שלא התפרסמו ממנו עד עכשיו.

נראה עבודה יפה בהשקעה מרובה.

יש לכם את חלק א'?

[פלוריש]

מדברי תלמידי האול"צ עולה בבירור שהספרים נערכו תוך עמל ודיוק ואינם כלל של תלמיד טועה, ומה גם שחלק מההשגות עליו הם השגות גם על גדולי האחרונים.
ומצד שני, יש כאן משהו לא ברור. חלק מהכותבים בקובץ תורת ציון, שומעים את הקלטות השיעורים מקול הלשון ומשווים אותם לספר ודולים מן השיעורים טענות וראיות חזקות שלא הובאו בספר. אז יש איזו בעיה בעריכת הסידרה וחסרים בה טענות נוספות שהגה בעל השמועה.

[ישראל אליהו]

ישנן כמה אפשרויות:

אחת מהם, עיין בקובץ א', המאמר הראשון. [נמצא באוצר].

ועוד, ידוע שהעורכים רצו להוסיף ראיות נוספות בכמה וכמה הלכות. והוא עצר בעדם, ואמר שראיה אחת טובה, מספיקה!

בכל אופן, אין כאן "תלמיד טועה". וודאי לא בגוף ההלכות והראיות.

[יעקובי]

וכאן המקום לברך את עורך הקובץ הרב ישראל אליהו שליט"א, על היוזמה הברוכה של הוצאת הקובץ, על הטורח לקבץ מאמרים מתלמידי חכמים חשובים, על העריכה המוקפדת, ועל נתינת הדגש שיהיו הדברים באיכות וברמה גבוהה, מתוך מסירות ואחריות רבה.

באופן כללי מהקובץ הזה עולה מסר של הגדרת דברים בבהירות, ובעיקר בנתינת משקל נכון לסברות העולות להכרעת ההלכה, ממש כפי שהאציל הגרב"צ זצ"ל ברוחו הגדולה.

בוודאי כעת שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר, ע"י ששיטתו הבהירה והעיונית הולכת ומתבררת יותר ויותר, ובוודאי זכותו תעמוד לרב העורך שליט"א, שיפוצו מעיינותיו חוצה, ושיזכה עוד רבות בשנים לשבת על התורה ועל העבודה, וילך מחיל אל חיל להגביר חיילים לתורה ולהגדיל תורה ולהאדירה בנחת ובשמחה!

[דעת_האברך]

ונחזור לעניין לשמו התכנסנו:

בילדותי הלכתי עם אבי מורי שליט"א לרופאת שיניים ברחוב ברנד בהר נוף.
בדיוק יצא משם מרן הגרב"צ עם מלווה. אולי בנו.
אבא ניצל את ההזדמנות לשאול אותו משהו בהלכות כתיבת תפילין, בדברי כף החיים (בקול יעקב). מרן אמר שגם לו היה ספק דומה, והכריע כך וכך (לא זוכר כלל מה היה הנושא. הייתי ילד).
שאל אותו אבא, ומה יעשה עם ראיותיו של מרן הגר"ע?
השיב לו חכם בן ציון, ואני זוכר את דבריו אלה, כמעט מילה במילה. הטענות שלו לא נותנות לי מנוח, קשות כברזל. אבל לבי אומר לי לא ככה. מה אני יכול לעשות?

ומי שהכיר את חכם בן ציון, יודע שזה היה אחד מביטויי רוח הקודש שפיעמה בו. "לבי אומר לי"...

ועל זה כתוב בתורה לא בשמים היא

אין זה קשור כלל למושג לא בשמים היא, אלא הכוונה לתובנא דליבא שתלמידי חכמים אמתיים השקועים בעומקה של הלכה כל ימיהם קונים, שגם סברותיהם נובעים מכל לימודם כל ימיהם, וסברת עצמם היא היא תורה. וידוע שאחד הפוסקים אמר שהוא "חושש" מ"יראה לי" של הרא"ש יותר מכל הראיות שהוא מביא לדבריו, כי ראיות אפשר לדחות, אך ה"יראה לי" מגיע מצירוף של כל תורתו.

[כמעיין המתגבר]

לא הבנתי אפילו תג אחד.

[יוסף חיים אוהב ציון]

לא חייב להבין הכל.

[כמעיין המתגבר]

מה אפשר לעשות, נשגב מבינתי.

[יוסף חיים אוהב ציון]

הגריח"ס רגיל לומר לא -פסיק ,בשמים היא.

[כמעיין המתגבר]

זה מובן אבל לא מוסכם.
הוא חולק על מה שכתוב בתורה?

[אבני גזית]

תלמידיו מספרים על מקרים בהם שאלוהו היכן דברים אלו כתובים. טפח על לוח לבו ואמר, כאן הם כתובים!

ופעם שאלתי את תלמידו, הגאון הנורא (כפשוטו), רבי יעקב טופיק אביעזרי (אוי לדור שלא מכיר את המרגלית הזו) שליט"א על הנהגה מסוימת של חכם בן ציון, מהיכן למדה.

רבי יעקב נזעק כנגדי, חכם בן ציון היה התורה עצמה, הוא המקור שממנו התורה יוצאת. הוא צריך מקור?!

[יוסף חיים אוהב ציון]

הגריח"ס רגיל לומר לא -פסיק ,בשמים היא.

זה מובן אבל לא מוסכם.
הוא חולק על מה שכתוב בתורה?

אנא קצת כבוד.

[ישראל אליהו]

תלמידיו מספרים על מקרים בהם שאלוהו היכן דברים אלו כתובים. טפח על לוח לבו ואמר, כאן הם כתובים!

ופעם שאלתי את תלמידו, הגאון הנורא (כפשוטו), רבי יעקב טופיק אביעזרי (אוי לדור שלא מכיר את המרגלית הזו) שליט"א על הנהגה מסוימת של חכם בן ציון, מהיכן למדה.

רבי יעקב נזעק כנגדי, חכם בן ציון היה התורה עצמה, הוא המקור שממנו התורה יוצאת. הוא צריך מקור?!

גם אני שמעתי שיעור מהגאון רבי יצחק ברכה, והזכיר ענין מסויים שרבינו הגרב"צ חיוה דעתו בזה. ושאלוהו בני הישיבה, האם יש לרבינו מקור לדבריו?
וענה שהרב בן ציון לא צריך מקור לדבריו. ממש התבטל לפניו.

וכיו"ב בשיעור אחר הקשה כמה וכמה קושיות על רבינו הגרב"צ, ושאלוהו בני הישיבה האם מחמת כך הוא חולק לדינא? והשיב: אינכם יודעים מי זה הגרב"צ! היינו מביאים לו 'חבילות של קושיות', והיה פורך אותם ברגע! [ויש להדגיש שהגרי"ב לא נמנע מלחלוק על רבו, ואמנם כפי שיטת לימודו של רבו... אך כנראה רצה לתת תחושה והבנה מיהו בעל השמועה שעומד לנגדו].

[אבני גזית]

קטע מתוך דברים שפורסמו שנה שעברה במוסף 'תור הזהב' של עיתון 'הדרך'


"בשביל זה יש את גדולי הדור שיכריעו, למה אני צריך להידחף ולהורות הלכה"?!
לקט עובדות והנהגות מאוצר זכרונותיו של הגאון רבי נתן בן סניור שליט"א, ממה שחווה במשך השנים בצלו של רבו מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל

פעם ליוויתי את הרב בנסיעה, ובדרך העלה שאלה אודות מקווה שנכנסו מים מאחורי הקרמיקות ועוד לפני שיבשו כבר מילאו את הבור במים. בענוותנותו שאל אותי לדעתי ודיברנו בעניין הזה בנסיעה.
ואז סיפר ששאלו אותו את השאלה הזו והתחמק, לא רצה להורות, העדיף שמורי הוראה אחרים יכריעו. אבל השאלה נותרה ולא נמצא לה פתרון ושוב עלתה על שולחנו ורק אז נכנס לעובי הקורה לברר את הדין וההכרעה.
שאלתי אותו, ולמה מעיקרא לא הורה את הדין?
השיב, וכי קל בעיניך להורות במקוואות? די בסדק קל שיכול לשנות את כל הדין ודיני כריתות החמורים תלויים בזה, ובשביל זה יש גדולי הדור שהם יכריעו, למה אני צריך להדחף ולהעמיד את עצמי במקומם?!
והסיפור הזה תמיד מרטיט את לבי, הוא לא מחזיק את עצמו לגדול הדור, משוכנע שכל מורה הוראה אחר טוב יותר ממנו. והדבר הזכיר לי את דבריו של הגאון רבי משה פיינשטיין שאמר על עצמו שלא הורה בהלכות שבת עד שלמד טור בית יוסף הלכות שבת מאה ואחד פעמים.
ומכאן הערה לתלמידי חכמים שמשמשים בהוראה לרבים, לדעת עד היכן נדרש מהם להשיג ולהגיע לפני שמורים הוראות ברבים.

חשודים על שפיכות דמים
פעם צעדתי איתו בשבת קודש ברחוב בר אילן, וראיתי שנעצר ברמזור אדום. שאלתי, וכי גם בשבת צריך לעצור בשביל אותם עוברי עבירה? נתן בי חכם בן ציון את עיניו ואמר, "מי שחשוד על חילול שבת, לא יהיה חשוד גם על שפיכות דמים"?!

אל תקרב אל פתח ביתה
חותנו של רבינו, היה השקדן הנודע חכם יוסף חיים שרבאני, בנו של הגאון הקדוש חכם יהושע שרבאני. בשביל לבקר אותו בשכונת קטמון, היה חכם בן ציון צריך לעבור דרך כיכר מנורה, שם עמד באותם ימים מבנה ששימש את הכנסת. חכם בן ציון חשש לאיסור "אל תקרב אל פתח ביתה", ועל כן היה עובר למדרכה ממול, עד שסיים את אותו אזור.

כאן יש ראיה!
סיפר לי הרה"ג רבי יצחק ישעיה וייס שליט"א רב נוה אחיעזר מבני ברק, כי בעת שלמד בישיבת טשעבין, היה מרן הגרב"צ רגיל לבוא לתפילת מנחה בימות החול. באותה תקופה טיפל בעריכת ספר של זקנו הגאון רבי דוד דייטש שהיה תלמיד של הנודע ביהודה. ספר 'אהל דוד' על הש"ס.
באחד מחידושיו מציין המחבר לדברי תוספות, ללא ציון מקור לתוספות. והדברים הללו היו כלליים ושייכים לכל הש"ס ולא לנושא מסוים, אז היה עליו לחפש בכל הש"ס להסיק מאיזה תוספות אפשר להבין כדברי המחבר, יגע ולא מצא.
משראה שאינו מוצא, פנה לרבו הגאון רבי אברהם גניחובסקי, ביקש שיסייע בידו למצוא את הדברים. רבי אברהם שמע וביקש להמתין עד תפילת מנחה, אז יבוא חכם בן ציון ויאיר פשר דבר. וזאת יש לדעת כי רבי אברהם גניחובסקי היה מבאי ביתו של החזון אי"ש, והיה רגיל לומר שבכל דור יש אדם גדול כדוגמת החזון אי"ש בדורו, ובאותו דור היה זה מרן הגרב"צ אבא שאול.
קיצורו של דבר, חכם בן ציון הגיע לתפילה ורבי אברהם ניגש אליו עם תלמידו לברר את דבריו של בעל האהל דוד. מספר לי הרב וייס שיבדל לחיים טובים, הוא עומד לפני מנחה ושומע את השאלה. באותו רגע מתחיל להעביר בראשו את דברי התוספות בכל הש"ס, בריכוז ובמתינות: "במסכת ברכות זה לא נמצא... במסכת שבת... זה גם לא נמצא. במסכת עירובין... אני לא רואה קשר, זה לא שם. אולי פסחים... לא זה גם לא פסחים" - - - כמו שאני מדבר איתך, באותו קצב דיבור, ככה אמר להם רבינו הגדול. במוחו הכביר מעביר את כל התורה כולה עד שנעצר במסכת בבא בתרא, "אה, הנה זה. כן, יש בבתרא תוספות שמוכח מדבריו..." ויהי המקום לחרדת אלוקים!

מרן והרמב"ם
הוא היה אומר שבמקום שאין גילוי דעת של השולחן ערוך, חזרנו לקבל על עצמנו את הכרעת הרמב"ם. פעם הסביר שיש הבדל בין הרמב"ם שנקרא 'פוסק' לבין מרן השולחן ערוך שנקרא 'מכריע'.

[ישראל אליהו]

ונחזור לעניין לשמו התכנסנו:

בילדותי הלכתי עם אבי מורי שליט"א לרופאת שיניים ברחוב ברנד בהר נוף.
בדיוק יצא משם מרן הגרב"צ עם מלווה. אולי בנו.
אבא ניצל את ההזדמנות לשאול אותו משהו בהלכות כתיבת תפילין, בדברי כף החיים (בקול יעקב). מרן אמר שגם לו היה ספק דומה, והכריע כך וכך (לא זוכר כלל מה היה הנושא. הייתי ילד).
שאל אותו אבא, ומה יעשה עם ראיותיו של מרן הגר"ע?
השיב לו חכם בן ציון, ואני זוכר את דבריו אלה, כמעט מילה במילה. הטענות שלו לא נותנות לי מנוח, קשות כברזל. אבל לבי אומר לי לא ככה. מה אני יכול לעשות?

ומי שהכיר את חכם בן ציון, יודע שזה היה אחד מביטויי רוח הקודש שפיעמה בו. "לבי אומר לי"...

ועל זה כתוב בתורה לא בשמים היא

אין זה קשור כלל למושג לא בשמים היא, אלא הכוונה לתובנא דליבא שתלמידי חכמים אמתיים השקועים בעומקה של הלכה כל ימיהם קונים, שגם סברותיהם נובעים מכל לימודם כל ימיהם, וסברת עצמם היא היא תורה. וידוע שאחד הפוסקים אמר שהוא "חושש" מ"יראה לי" של הרא"ש יותר מכל הראיות שהוא מביא לדבריו, כי ראיות אפשר לדחות, אך ה"יראה לי" מגיע מצירוף של כל תורתו.

לא הבנתי אפילו תג אחד.

דברי האברך פשוטים.
כשאדם עמל על רש"י אחד 18 שעות, וטובל את פתו בשאריות השמן שנשאר מהנר, עם יר"ש מופלגת, הרי ש"נטיית לבו" היא נטיית סברת התורה עצמה. אין קשר ללא בשמים היא.

[ישראל אליהו]

קטע מתוך דברים שפורסמו שנה שעברה במוסף 'תור הזהב' של עיתון 'הדרך'


"בשביל זה יש את גדולי הדור שיכריעו, למה אני צריך להידחף ולהורות הלכה"?!
'

ידוע גם שהיה אומר: שמיעת חדשות, נועדה לנשים או לגדולי הדור.
ואני, לא זה ולא זה... ממילא איני שומע כלל.

[גביר]

חשודים על שפיכות דמים
מרן והרמב"ם
הוא היה אומר שבמקום שאין גילוי דעת של השולחן ערוך, חזרנו לקבל על עצמנו את הכרעת הרמב"ם. פעם הסביר שיש הבדל בין הרמב"ם שנקרא 'פוסק' לבין מרן השולחן ערוך שנקרא 'מכריע'.

יעויין למשל כאן -
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... book=25095
[שו"ת אור לציון חלק ג סימן ח, עמ' צט]

[ישראל אליהו]

ישנם כמה וכמה הלכות, שהשו"ע לא גילה דעתו, ובזה פסק כהרמב"ם. מכיון שבני ספרד קיבלו עליהם את הוראות הרמב"ם [למי שיודע קצת הסטוריה], ואף כאשר קבלו את הוראות מרן השו"ע, מ"מ כאשר לא גילה דעתו, ממשיכים לנהוג כהרמב"ם.
ולכן פסק שאין לבני ספרד לעשות אוצר בית דין. ועוד ועוד. כמובא במבוא לח"ב.
וענין זה, לא הוא המציא אותו, אלא זה כבר כתוב באבקת רוכל ועוד רבים מהפוסקים, ובארץ חיים וכו'. ורק בדור הזה ישנם שכותבים שהוא "המציא" את הכלל הזה..

[גביר]

ישנם כמה וכמה הלכות, שהשו"ע לא גילה דעתו, ובזה פסק כהרמב"ם. מכיון שבני ספרד קיבלו עליהם את הוראות הרמב"ם [למי שיודע קצת הסטוריה], ואף כאשר קבלו את הוראות מרן השו"ע, מ"מ כאשר לא גילה דעתו, ממשיכים לנהוג כהרמב"ם.
ולכן פסק שאין לבני ספרד לעשות אוצר בית דין. ועוד ועוד. כמובא במבוא לח"ב.
וענין זה, לא הוא המציא אותו, אלא זה כבר כתוב באבקת רוכל ועוד רבים מהפוסקים, ובארץ חיים וכו'. ורק בדור הזה ישנם שכותבים שהוא "המציא" את הכלל הזה..

כאן המבוא לחלק ב שם התבארו, כמו שציין הרב ישראל אליהו, עניינים אלה בהרחבה -
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... book=11377

[כמעיין המתגבר]

ונחזור לעניין לשמו התכנסנו:

בילדותי הלכתי עם אבי מורי שליט"א לרופאת שיניים ברחוב ברנד בהר נוף.
בדיוק יצא משם מרן הגרב"צ עם מלווה. אולי בנו.
אבא ניצל את ההזדמנות לשאול אותו משהו בהלכות כתיבת תפילין, בדברי כף החיים (בקול יעקב). מרן אמר שגם לו היה ספק דומה, והכריע כך וכך (לא זוכר כלל מה היה הנושא. הייתי ילד).
שאל אותו אבא, ומה יעשה עם ראיותיו של מרן הגר"ע?
השיב לו חכם בן ציון, ואני זוכר את דבריו אלה, כמעט מילה במילה. הטענות שלו לא נותנות לי מנוח, קשות כברזל. אבל לבי אומר לי לא ככה. מה אני יכול לעשות?

ומי שהכיר את חכם בן ציון, יודע שזה היה אחד מביטויי רוח הקודש שפיעמה בו. "לבי אומר לי"...

ועל זה כתוב בתורה לא בשמים היא

אין זה קשור כלל למושג לא בשמים היא, אלא הכוונה לתובנא דליבא שתלמידי חכמים אמתיים השקועים בעומקה של הלכה כל ימיהם קונים, שגם סברותיהם נובעים מכל לימודם כל ימיהם, וסברת עצמם היא היא תורה. וידוע שאחד הפוסקים אמר שהוא "חושש" מ"יראה לי" של הרא"ש יותר מכל הראיות שהוא מביא לדבריו, כי ראיות אפשר לדחות, אך ה"יראה לי" מגיע מצירוף של כל תורתו.

לא הבנתי אפילו תג אחד.

דברי האברך פשוטים.
כשאדם עמל על רש"י אחד 18 שעות, וטובל את פתו בשאריות השמן שנשאר מהנר, עם יר"ש מופלגת, הרי ש"נטיית לבו" היא נטיית סברת התורה עצמה. אין קשר ללא בשמים היא.

סברא יפה , אבל כך אי אפשר לפסוק הלכות. ואין לי ספק שהרב בן ציון לא היה פוסק כך אם לא הייתה לו הוכחה חזקה.

[אבני גזית]

מסה נוראת הוד על מרן הגרב"צ, מזכרונותיו של הגאון רבי יעקב טופיק אביעזרי שליט"א. פורסמה השבוע במוסף 'תור הזהב' של עיתון הדרך.

[כמעיין המתגבר]

מסה נוראת הוד על מרן הגרב"צ, מזכרונותיו של הגאון רבי יעקב טופיק אביעזרי שליט"א. פורסמה השבוע במוסף 'תור הזהב' של עיתון הדרך.

זה לא פורסם שם בעבר?

[יוסף חיים אוהב ציון]

היום קראתי בספר דרש בחכמה דברים נוראים על מרן הגרב"צ.

[אבני גזית]

מסה נוראת הוד על מרן הגרב"צ, מזכרונותיו של הגאון רבי יעקב טופיק אביעזרי שליט"א. פורסמה השבוע במוסף 'תור הזהב' של עיתון הדרך.

זה לא פורסם שם בעבר?

לא. דברים חדשים.

[אבני גזית]

היום קראתי בספר דרש בחכמה דברים נוראים על מרן הגרב"צ.

חלוק מימיך