ואבקש ממנהלי הפורום, שלא לשלב את האשכול הנוכחי עם האשכול האחר.
חבל שאיני יכול לכתוב את הדברים בשם אומרם, פשוט לא קיבלתי מהם רשות.
א.ו. ת"ח חשוב שספריו נמצאים גם באוצר, כותב:
את רבי שמואל אשכנזי היה אפשר לראות בספריה הלאומית, ירושלמי קטן- קומה פשוט למראה מוקף בעיגול של פרופסורים מצוחצחים, כולם עומדים לפניו כעבדא קמיה מאריה, וכל אחד מבקש ממנו לכסות את ערות אי-ידיעתו. אבל לדאוג לו למשכורת יותר גבוהה, שלא לדבר על השוואת משכורתו לשלהם, על זה לא חשבו, שכן אחרי ככלות הכל, הוא לא זכה שישימו על ראשו את הצניף הטהור של הדוקטעראציע, היינו אותו סודרא אוכמא שפתילים יורדים ממנו אל מול ערפו. והם ... כן זכו לכך.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
אני חושב שאם היו אוספים את החומר שלו על סדר התפלה זה היה שובר שווקים, כי למרות שיש היום את אוצר החכמה ומאגרים, אבל ישנם דברים שצריכים לא רק ידע, אלא גם עין חודרת והבנת הלב, ולו היה את זה בשפע.
ש. אשה חכמנית (שגם חלק מספריה נמצאים באוצר), כותבת:
הבוקר נודע לי על פטירתו של הרב שמואל אשכנזי ז"ל. אני מבינה שאיבדת אחד מחשובי מוריך. תלמיד חכם שאין שני לו בהיקף ידיעותיו ובמידותיו הטובות. לכל שאלה שהפניתי אליו הוא השיב, וחלק לי בנדיבות מאוצר ידיעותיו המדהים. יהי זכרו ברוך.
הרב ו. (לא אוסיף פרטים, שלא יזוהה), כותב:
צר לי מאוד על האבדה הזו, שבפשוט אין לה תמורה. זכיתי לעוררו מרבצו, ולהכניסו לשדה הספר באמצעות שכנועו לפרסם ממאמריו ב'צפונות'. והיה באמת צנא מלא ספרא, כמדרשו בטעות, ולא כפשוטו.
הרב י.ח.מ:
איזה צער יש לי לשמוע בשורת איוב כזאת, בימי בין המצרים, באמת היה איש האשכולות, שהכל בו. היה לי לעזר גדול בהוצאת כמה ספרים, בפרט בעריכת "ספר ..." ועוד.
מתי נפטר? ובן כמה היה? למי ימסרו או ימכרו את הספריה העצומה שלו?
ואגב: האם יש עוד חוקר שנקרא "שמואל אשכנזי" ללא כינוי "רב".
בשורות טובות.
פרופ' א.י.
רק מן האיגרת ששלחת נודע לי על פטירתו של האי גברא רבה, ר' שמואל אשכנזי ז"ל, שעשרות בשנים למדתי מדבריו.'חבל על דאבדין...'.
פרופ' ש. (שהוא גם ת"ח גדול, ממוצא רוסי):
ברוך דיין האמת
אמנם שמעו ומקצת דבריו הגיעו אלי דרכך. וגם ממה שקראתי וגם מדרך שדברת עליו היה ברור לי שהוא אדם גדול ומיוחד. אבל עכשיו הבנתי שאחד הספרים שהוא חיבר – אוצר ראשי התיבות יחד עם מילון אבן שושן בכרך אחד היו כלי העזר העיקריים שלי כאשר התחלתי לקרוא את ספרי הקודש ברוסיה. אמנם היו היהודים המבוגרים יודעי ספר ואף תלמידי חכמים, אך הם לא דברו רוסית (מעבר לרמה בסיסית יומיומית) ואני לא דברתי יידיש. לכן הספרים האלה היו (בשלב מסוים) המורים העיקריים שלי.
