הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל

אלטנוישול

קרובים אליו מעידים שהוא פשוט לא היה בעל מחלוקת. וזו בפשטות הסברה הפשוטה ביותר. וחבל שהיא נשמעת סברה מחודשת.

להעיר שבאופן כללי מחלוקות "הציקו" לו עד שכתב קונט' לירד לשרשן של מחלוקות בחז"ל.

א איד · הודעהעל ידי **א איד** » א' אוגוסט 30, 2020 2:52 am

אלטנוישול כתב:קרובים אליו מעידים שהוא פשוט לא היה בעל מחלוקת. וזו בפשטות הסברה הפשוטה ביותר. וחבל שהיא נשמעת סברה מחודשת.

להעיר שבאופן כללי מחלוקות "הציקו" לו עד שכתב קונט' לירד לשרשן של מחלוקות בחז"ל.

https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... pagenum=63

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' אוגוסט 30, 2020 5:43 pm

נחומצ'ה כתב:3. מפי השמועה: הרבנית תליט"א סיפרה, שמעולם היתה תמהה מתי הספיק הרב לדעת הכל,
בבית הוא היה כאבא רגיל עזר ושימח הילדים בכל מה שצריך......

ואבא שלה היה אבא רגיל?!

פרנקל תאומים

לייטנר כתב:ואבא שלה היה אבא רגיל?!

לא.

אגב, ה''מפי השמועה'' הובאה לעיל בקובץ מנכדם שהעלה הרב אי''ס (ושם גם הציטוט המדוייק יותר).

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ב' אוגוסט 31, 2020 11:21 am

[q
uote="פרנקל תאומים"]
לייטנר כתב:ואבא שלה היה אבא רגיל?!

לא.

לא?
הניסוח לעיל בציטוט מפי הרבני היה שהוא היה "כאבא רגיל". לפי מה שמספרים, הרי זה כן היה נכון על הגרשז"א?

בן ירושלים

כיון שעלתה הנהגתו של הגרש"ז כדאי להדגיש.
באופן כללי מרן הגרש"ז זצ"ל מצטייר בפי כל כ'סבא טוב'. מעין מהדורה משוכפלת של רבי אריה לוין זצ"ל.
כבר עמד על כך בנו מרן הגר"ש זצ"ל (בהקדמה לדרכי שמואל אהלות )שבתחום נועם המידות כבר נספד כהלכה אבל על גאונותו בתורה נספד שלא כהלכה. עיי"ש בתיאור מפעים על גדלותו בתורה.
כך הם גם פני הדברים על היותו אבי המשפחה. שמעתי מבנו הגר"מ וכן מעוד בני משפחה שהאבא הגרש"ז היה ממעט לשבח את ילדיו ובכלל תבע מהם הרבה מאד. לדוגמה כשאחד מבניו הגיע הביתה מהישיבה לסעודת פורים הוא נזף בו על ביטול הזמן.
גם ביחס לאחרים - כשהיה צורך הוא עמד בתקיפות על דעתו. זכורני מקרה שהיה צורך לקבל הכרעה רפואית קשה והיתה סחבת מצד אחד הנוגעים בדבר עם תירוצים שונים וכך נסחב הענין הרבה זמן. כשהגיעו הנוגעים בדבר לגרש"ז והוא תפס הענין, הוא 'חתך' את הדובר : "באת להשמיע או לשמוע מה אומרים לך? אם באת לשמוע אז תעשה כך וכך ואל תתחכם". ובזה נסגר הדיון.

נ.ב גם אצל רבי אריה לוין התיאור הסבאי הטוב שרק מלטף את הידיים, וכל כולו מלא חיוכים, רחוק מהדיוק, אבל זה כבר נושא אחר.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ב' אוגוסט 31, 2020 4:55 pm

פירסמו:
משפחת הרב זצ"ל תשמח אם ישלחו להם סיפורים, מכתבים ועוד לכתובת הדוא"ל: G5711176@gmail.com

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ב' אוגוסט 31, 2020 5:09 pm

הרב עדו רכניץ בניתוח ואפיון של קצת מדרכיו (את תחילת המאמר שעסקה בתולדות חייו, השמטתי):

ראוי לעמוד על מאפיין חשוב של גדלותו התורנית. בדרך כלל התחושה היא שגאונות מותנית בידע עצום ונרחב. אולם במקרה של הרב גולדברג הגאונות שלו באה לידי ביטוי בידע רחב, אבל חשוב מכך בידע עמוק. הוא טען כי ניתן להסיק מסקנות הלכתיות משאלות של פרשני הגמרא לא פחות מתשובותיהם, שהרי בכל שאלה טמונות הנחות יסוד אשר רק חלקן הקטן נדחה בתשובה. לידע עמוק כזה אין תחליף במאגרי מידע ממוחשבים, שכן מחשב אינו יכול לנתח את הנחות היסוד אלא רק לחפש מילים.
משיחות עם תלמידיו המובהקים עולה שאחד המאפיינים הבולטים בדרכו הוא היותו איש הלכה טהור. רוצה לומר, הרב התווה את דרכו הציבורית וההלכתית על פי ההלכה בלבד, ללא שיקולי מגזר, השקפה או מדיניות, שהלא בהלכה אין כל התייחסות או הבחנה כאלה. הביטוי הבולט ביותר של דרך זו היה קשריו הענפים עם תלמידי חכמים מכל המגזרים. בלשונו של אחד מתלמידיו, הוא היה "עיוור צבעים". השיקול היחיד שהנחה את הרב היה להרבות תורה ולסייע לכל שומר הלכה ולומד הלכה באשר הוא.
ברוח זו, הרב היה שותף בבתי דין ממגזרים שונים ונאות לכתוב מאות מאמרים תורניים בבמות שונות, שבהם עסק בכל יישומי המשפט בימינו (רק בקבצי "תחומין" לאורך השנים הוא פרסם למעלה מחמישים מאמרים), ואף העיר על ספרי המשפט העברי של פרופ' נחום רקובר.

לגישה זו, הרואה בהלכה את העיקרון המנחה היחיד, היו שתי השלכות חשובות. השלכה אחת היא בהחלטתו למצוא מענה בהלכה הבסיסית לכל שאלה מודרנית, ללא צורך בתקנות או בהסתמכות על חוקי המדינה. למשל, כאשר עסק בסוגיית זכויות יוצרים (תחומין ו) הוא ביסס את ההגנה על זכויות אלה על דברי ה"נודע ביהודה" – אשר את כתביו ידע על פה – שקבע כי למי שטרח ביצירה יש זכות לקבל תשלום על טרחתו. בנוסף, הוא הציע (תחומין ז) להרחיב את ההגנה על זכויות היוצר על ידי כך שהוא ישייר לעצמו חלק מהזכויות ביצירה בעת המכירה, ועל בסיס שיור זה יוכל להגביל את זכות השימוש של הקונה.
אמנם, הרב לקח בחשבון גם שיקולי יושר. כך במקרה של מחלוקת בין יורשים שחלקם קיבלו מהמוריש עזרה בקניית דירה וחלקם טרם קיבלו. הרב עמד על כך שיש לתת ליורשים שטרם נישאו סכום לרכישת דירה מתוך העיזבון, ואת היתרה לחלק בשווה. זאת אף שהנפטר לא הותיר אחריו צוואה.

השלכה שנייה, מהפכנית הרבה יותר, היא בנכונותו לבחון סוגיות רגישות ושנויות במחלוקת לאור שיקולים הלכתיים בלבד, תוך התעלמות משיקולי מדיניות או השקפת עולם. בעניין זה מן הראוי להרחיב מעט בעזרת כמה דוגמאות.

דוגמה ראשונה היא החלטתו להטיל תכלת בציצית שלבש, מבלי להכריז על כך ברבים. לשאלת תלמידיו הסביר שיש לו ספק האם התכלת המופקת מארגמון קהה קוצים היא אכן התכלת ההלכתית, אולם מספק עליו להחמיר ולהטילה בציצית. זאת, בהתעלמות מהדיון המחשבתי הסוער על הטלת תכלת בימינו, טרם בוא המשיח.
דוגמה שנייה היא מאמרו הידוע והמצוטט בעולם הדיינות "שבחי הפשרה" (משפטי ארץ א), שבו הסביר את יתרון הפשרה בכך שהיא מאפשרת לבית הדין לחייב בממון גם כאשר ישנה מחלוקת הלכתית, לחייב בנזקים עקיפים ("גרמא"), לחייב חובל בחברו ולחייב ממון גם ללא ראיות כשרות. על פניו נראה שמדובר ביתרונות כמעט טכניים, אולם בדבריו מסתתרת מהפכה דרמטית.
יישום דין תורה בימינו מחייב התמודדות עם שורה של מגבלות פנים־הלכתיות, שרובן נוצרו במהלך הגלות. במסגרת זו נשללה האפשרות להכריע במחלוקות (טענת "קים לי"), ונשללה הסמכות לדון בנזקי גוף ולחייב ממון על סמך שכנוע פנימי של הדיין. בנוסף, התקבע הנוהג לפסוק בדיני נזק עקיף כדעת רבינו יצחק (ר"י), מבעלי התוספות, המצמצם מאוד את החיוב, בניגוד לשיטת הרמב"ם והשולחן ערוך.
במשך עשרות שנים התנהל דיון הלכתי כיצד ניתן להשיב לבית הדין את הסמכויות שאבדו לו. על רקע זה מאמרו של הרב גולדברג מהווה לא פחות ממהפכה, בכך שהוא פתר את כל הבעיות על סמך הסכמת הצדדים לפשרה. עד אותו מאמר, ההבנה הרווחת של מושג הפשרה הייתה חיוב חלקי במקרה של ספק או למען השלום. הרב גולדברג הפך את משמעות הפשרה על פיה, וקבע כי היא מאפשרת לבית הדין להשיב לעצמו את מלוא הסמכויות של בית הדין הקדום, כדי לחייב על פי שורת הדין. ושוב, הדרך שבה צעד הרב לא הייתה דרך ה"תקנות" – שבה הלך הרב הרצוג – או הסתמכות על דין המדינה, אלא בדרך הלכתית שמרנית ביותר, ודווקא בדרך זו הוביל למהפכה.

דוגמה שנייה היא החלטתו לחייב מזונות לאחר נישואים אזרחיים (תחומין כד), זאת על סמך התקדים התלמודי שלפיו אדם שנשא אישה שוטה חייב במזונותיה, אף שאין תוקף לנישואין אלה, כיוון שהייתה לו תועלת מעצם הקשר. גם כאן, ברור לכול שלסוגיה זו השלכות ציבוריות רחבות היקף, אולם הרב בחר להתעלם משיקולים מעין אלה ולמצוא את העיקרון המנחה בהלכה כשלעצמה.
ברוח זו יש להבין את תמיכתו המסויגת בהסכמי קדם־נישואין (צהר כא), שהרי מבחינתו כל זמן שההסכם בעל תוקף הלכתי ואינו גורם ל"גט מעושה" שלא כדין – אין בו כל פגם. בניגוד לאחרים, הרב גולדברג לא ראה מקום להסתייג מהסכם זה משיקולי מדיניות של פגיעה במעמד המשפחה, כיוון שלשיטתו את המדיניות התורנית יש לקבוע אך ורק על פי ההלכה.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ב' אוגוסט 31, 2020 5:38 pm

פלוריש כתב:יישום דין תורה בימינו מחייב התמודדות עם שורה של מגבלות פנים־הלכתיות, שרובן נוצרו במהלך הגלות. במסגרת זו נשללה האפשרות להכריע במחלוקות (טענת "קים לי"), ונשללה הסמכות לדון בנזקי גוף ולחייב ממון על סמך שכנוע פנימי של הדיין. בנוסף, התקבע הנוהג לפסוק בדיני נזק עקיף כדעת רבינו יצחק (ר"י), מבעלי התוספות, המצמצם מאוד את החיוב, בניגוד לשיטת הרמב"ם והשולחן ערוך.

המילים המודגשות מקפלות בתוכן השקפת עולם, שאינני סבור שרבי זלמן נחמיה, עם כל "עוורון הצבעים" שלו, היה שותף לה.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ב' אוגוסט 31, 2020 5:42 pm

דברי הגרז"ן בשיעור שו"ת לנערים מישיבות תיכוניות, במסגרת 'המחנה התורני' של ישיבת כרם ביבנה, תשע"ו-תשע"ז.
רשמתי את הדברים בשעתו, תוך כדי השיעור. לא תיעדתי מילה במילה אבל השתדלתי לדייק בתוכן הדברים.

השכמת הבוקר ותפילה
• דיני לבוש בתפילה בארץ ישראל שונים מבמשנה ברורה כי המשנ"ב חי במקום קר. בא"י אין חיוב הלכתי ללבוש גרביים בתפילה, אבל כדאי.
• האם יש קדושה בכיפה? לא, כיפה זה כמו מכנסיים, אסור ללכת ערומים ברחוב אבל המכנסיים לא קדושים. זה פשוט חלק מלבושו של היהודי, 'גוי לבוש' מכוסה במכנסיים וחולצה ו'יהודי לבוש' מכוסה במכנסיים וחולצה וכיפה.

שבת
• מה הדין באמירה לנכרי בשבת להדליק מזגן, כאשר הגוי מדליק את המזגן גם לעצמו אבל בגלל שיש שם עוד יהודים הוא מדליק בעוצמה יותר גדולה? המהר"ם אומר שבחורף מותר לומר לנכרי להדליק תנור כי הכל חולים אצל צינה. יש טוענים שגם בארץ ישראל הדין כך, למרות שהצינה פחותה מבאירופה. איני יודע אם הם צודקים, ומכל מקום, מי שמרגיש כך מותר לו לומר לגוי.
• מעלית במלון בחו"ל - כאשר גוי עולה במעלית מותר להצטרף אליו.
• מעלית-שבת של הרב לוי יצחק היילפרין, נראה שזה טוב.
• האם כתיבה במסך מוגדרת כתיבה לעניין מלאכות שבת? לא יודע.
• האם מותר להיות בעלים על חנות שפתוחה בשבת, כאשר כל העובדים בה גוים אבל יש חשש שמחללי שבת יקנו? ומה הדין בחנות וירטואלית ברשת? אין בזה לפני עיוור, כי אם החנות תהיה סגורה הם ילכו לחנות אחרת. ולגבי מסחר בשבת, צריך לעשות שותפות (כמבואר בשו"ע). ואם כותב באתר 'נא לא לקנות בשבת', מותר.

כשרות
• אדם שלא אוכל חלב-נכרי והתגלגל לידיו מאכל כזה, האם מותר לו לזרוק או שבגלל שאחרים אוכלים את זה, אסור משום בל תשחית? אם הוא חושב שזה אסור בוודאות - יזרוק, ואם רק מחמיר - יכול לתת לאחרים. אבל גם אם חושב שודאי אסור - לא יזרוק חלב-נכרי של אחר. לדעתי, רוב האנשים לא ביררו את ההלכה הזו בעצמם ולא יכולים לומר ש'ודאי אסור', אלא לכל היותר 'אני הולך אחר הרב שלי שאוסר'.
• לאחרונה מדברים על ייצור בשר מלאכותי מתאי בשר משוכפלים, האם זה כשר? האם זה בשרי? צריך עיון, על שאלות חדשות לא עונים על רגל אחת.
• אכילת בשר ודג יחד - החתם סופר אומר שכיום אין בזה סכנה אבל קיבלו עליהם לאסור, ומותר כשנתבטל ב60.
• למה אסור לאכול פת-נכרי, הרי לא כל מי שאוכל מתבולל? צריך להסתכל על גזירת חז"ל מהצד ההפוך שלה - לא כל מי שאכל פת-נכרי התבולל, אבל כל מתבולל אכל פת-נכרי, ולכן חז"ל הוסיפו בזה גדר בינינו לבינם.
• בישולי-נכרי (עובד זר) בקשישים וחולים - אין ברירה ומותר. אבל למבקריו של הקשיש או החולה, אסור, אלא אם הדליק יהודי את האש (ועל הכלי אומרים נטל"פ, שסתם כלים אינם בני יומם).

פסיקת הלכה
• "עשה לך רב", האם דווקא רב אחד? כשיש שני חכמים שחולקים ביניהם ואינו יודע כמי האמת, בדאורייתא יילך לחומרא ובדרבנן לקולא. למשל, מי שאין לו רב מסויים אסור לו לפתוח בקבוקים בשבת, כי יש מי שסובר שזה איסור תורה. ואם הוא או הקהילה קיבלו עליהם רב, הם צריכים ללכת אחריו. וכשאדם עושה לעצמו רב, יכול לומר שלוקח רב פלוני לתחום מסויים ורב אלמוני לתחום אחר.
• אם הרב שלי לא כאן (אלא בעיר אחרת וכדומה), האם מותר לשאול רב אחר? כן, אין לנו לומר מראש שתהיה מחלוקת ביניהם, אלא אם כן ידוע שיש מחלוקת ואז לא ישאל את אותו רב.

מנהג
• גר-צדק שמטבע הדברים נהג כעדות המזרח, כי גר במושב שכך נוהגים כולם, וכעת הוא בישיבה אשכנזית, איך ינהג? אם הלך למקום אחר ואין דעתו לחזור, ינהג כמנהג אשכנז.
• יתום שאביו ז"ל התפלל בנוסח אשכנז ואביו המאמץ מתפלל בנוסח ספרד, מה יעשה? אני לא רואה הבדל כל כך גדול בין אשכנז לספרד - 'חכמה בינה ודעת' או 'דעה בינה והשכל', שתי הנוסחאות טובות ובשתיהן יוצאים ידי חובה. ולא רק בדוגמא זו אלא באופן כללי אין איסור לעבור מנוסח לנוסח. אמנם, אם אדם יודע את הסודות שבנוסח מסויים, אזי יתפלל דוקא באותו הנוסח (בכל הנוסחים יש סודות וכוונות, אלא שהאר"י גילה מהם הסודות שבנוסח הספרדי ואילו בנוסח האשכנזי לא גילה, ולכן היו מקובלים אשכנזים שהתפללו בנוסח הספרדי. אבל ליהודים פשוטים זה לא נפקא מינה וכל נוסח טוב).
• אם בענייני עבודת ה' התחברתי לרבנים ולזרם שונים מההורים שלי, ואני עדיין ברשותם, האם אני כפוף אליהם או שמותר לי ללכת בדרך זו? יש דברים שלא צריך לשמוע בקול ההורים. אם זה נותן לו צדקוּת ויראת שמים, יילך בדרך ההיא. אבל יבדוק האם זה באמת מוסיף לו או לא. למשל, יכול להיות שאדם חושב שהוא מתעלה כי הוא מכוון יותר בתפילה, אבל אם יתבונן, יראה שתוך כדי זה הוא יורד בלימוד, ואז זה 'שינוי כיוון' ולא 'התעלות'.

ממונות
• מה ההבדל בין גזלן למזיק? אדם שהזיק ושילם – תיקן, והכל בסדר, אבל אדם שחבל בשני, הכסף אינו פיצוי ותמורה מלאה וצריך לבקש מחילה (רמב"ם חובל ומזיק ה, ט). נראה שכך גם כאן, הגזלן משלם את החפץ אבל לא את השימוש שהשתמש בו, ולכן צריך גם לבקש מחילה.
• שואל שלא מדעת - מותר לקחת חפץ כשהבעלים יודע שלוקחים (למשל, עט שמונח על השולחן בבית המדרש), כמו שמותר לקחת תמר שנפל מהעץ כי הבעלים יודע שהרוח מפילה.

ארץ ישראל ומדינה
• יציאה לחו"ל - בהלכות חול המועד משמע שמותר לצאת לצורך פרנסה, הרווחה וביקור חבר, ובכל יציאה לחו"ל צריך לשקול האם היא חשובה כמו חבר. ומה שכתוב הרווחה, הכוונה הרווחה כספית, אבל הרווחת הדעת לא כתוב.
• משרה ציבורית לאשה - שלומציון המלכה הצילה את עם ישראל, ולכן עשתה טוב. אבל אם מדובר במצב שגם אם אותה מועמדת לא תיבחר יהיו מועמדים טובים אחרים, אסור. אבל צריך לשקלל שכר בהפסד, כי חילול שבת למשל יותר חמור משררה באשה, ועדיף שתיבחר אישה יראת שמים מגבר שאינו ירא שמים.

שונות
• תכלת בציצית: בדבר שאין עליו מסורת פסיקה (כמו תכלת ואבקת חלב נכרי) אי אפשר להורות לרבים, אלא יברר האדם את הסוגיה ויעשה כמסקנתו. אם יגיע למסקנה שאין זו התכלת - לא יטיל, ואם יגיע למסקנה שזו התכלת או אפילו ספק - צריך להטיל [הרב הוסיף: אם אתה רוצה יש לי ספר בבית של הרב מנחם בורשטין, עם ראיות לכאן ולכאן, אני יכול להשאיל לך].
• האם מותר להחזיק סמארטפון? כדאי להתרחק. לא בהכרח שתגיע איתו לעבירות, אבל אל תביא את עצמך לידי ניסיון, הגמרא אומרת שאפילו דוד המלך התחרט על כך שרצה להיכנס לניסיון. ואם יש סינון טוב, ואני לא בקיא בפרטים, אז מותר.
• עליה להר הבית - מצינו שחז"ל אסרו דברים המותרים ואפילו מצוות מחשש תקלה, כמו תקיעת שופר בשבת [תשע"ו]. שאלת ההיתר תלויה כמובן בפרטים, לאיזה שטח של הר הבית נכנסים ואיך, אבל גם אם יעשה מה שצריך, יש חשש שאחרים לא ידעו איך ואיפה ויטעו וצריך מאוד להזהר [תשע"ז].
• רבי יהודה הנשיא אמר שראה את רבי מאיר מאחוריו וזכה להתעלות בתורתו, האם זה קיים גם ברבנים בני זמנינו? כמובן, אבל אל תסתפק רק בזה...

שש ושמח · הודעהעל ידי **שש ושמח** » ב' אוגוסט 31, 2020 8:36 pm

פלוריש בשם הר' עדו רכניץ כתב:אמנם, הרב לקח בחשבון גם שיקולי יושר. כך במקרה של מחלוקת בין יורשים שחלקם קיבלו מהמוריש עזרה בקניית דירה וחלקם טרם קיבלו. הרב עמד על כך שיש לתת ליורשים שטרם נישאו סכום לרכישת דירה מתוך העיזבון, ואת היתרה לחלק בשווה. זאת אף שהנפטר לא הותיר אחריו צוואה.

מה זאת אומרת? הוא הוציא מהיורשים ממון שלא לפי ההלכה בגלל "שיקולי יושר"?

בברכה המשולשת

שש ושמח כתב:
פלוריש בשם הר' עדו רכניץ כתב:אמנם, הרב לקח בחשבון גם שיקולי יושר. כך במקרה של מחלוקת בין יורשים שחלקם קיבלו מהמוריש עזרה בקניית דירה וחלקם טרם קיבלו. הרב עמד על כך שיש לתת ליורשים שטרם נישאו סכום לרכישת דירה מתוך העיזבון, ואת היתרה לחלק בשווה. זאת אף שהנפטר לא הותיר אחריו צוואה.

מה זאת אומרת? הוא הוציא מהיורשים ממון שלא לפי ההלכה בגלל "שיקולי יושר"?

למה לא לפי ההלכה?
הרי מסתמא הם היו חתומים על בין לדין בין לפשר

בברכה המשולשת

סגי נהור כתב:
פלוריש כתב:יישום דין תורה בימינו מחייב התמודדות עם שורה של מגבלות פנים־הלכתיות, שרובן נוצרו במהלך הגלות. במסגרת זו נשללה האפשרות להכריע במחלוקות (טענת "קים לי"), ונשללה הסמכות לדון בנזקי גוף ולחייב ממון על סמך שכנוע פנימי של הדיין. בנוסף, התקבע הנוהג לפסוק בדיני נזק עקיף כדעת רבינו יצחק (ר"י), מבעלי התוספות, המצמצם מאוד את החיוב, בניגוד לשיטת הרמב"ם והשולחן ערוך.

המילים המודגשות מקפלות בתוכן השקפת עולם, שאינני סבור שרבי זלמן נחמיה, עם כל "עוורון הצבעים" שלו, היה שותף לה.

(גילוי נאות: הרב עדו רכניץ שליט"א הוא ידידי)
קים לי זה חידוש של הראשונים, ואכן נוצר בתקופת הגלות.
שלילת הסמכות לדון בנזקי גוף- אינני יודע לאיזה דין בדיוק התכוון מע"כ ידידי הרב עדו רכניץ שליט"א, אבל אם הכוונה לדיני קנסות שבזה, אז מפורש בגמרא שזה גדר של גלות.
שלילת האפשרות לחיוב ממון על-פי שכנוע פנימי של הדיין- מפורש ברמב"ם שזה לא מעיקר הדין, והוא תולדה של המצב העגום בגלות.
לפסוק בגרמי כר"י- לפי ר"י עצמו זה דין תורה, אבל לפי רש"י דין תורה הוא הפוך ולפי ריצב"א (וכמותו פוסק הש"ך) כל עניין גרמי הוא קנס, אז באמת מדאורייתא פטור אבל בית הדין מוסמך לקנוס.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ב' אוגוסט 31, 2020 9:06 pm

יישר כח על הפירוט. אמנם אין לזה קשר לגוף הערתי. אני מתרשם שבמילים שהדגשתי רמוזה, במובלע, השקפה ידועה הרואה ב"גלות" תקופה של התנוונות מסוימת של ההלכה ושל רוח עם ישראל ושואפת כביכול לקומם אותם מחדש באמצעות 'תורת ארץ ישראל', כפי שסבר הרב קוק. אינני סבור שרבי זלמן נחמיה היה שותף להשקפה זו. כמדומני שדי בזה.

חיים שאול

פלוריש כתב:דברי הגרז"ן בשיעור שו"ת לנערים מישיבות תיכוניות, במסגרת 'המחנה התורני' של ישיבת כרם ביבנה, תשע"ו-תשע"ז.
רשמתי את הדברים בשעתו, תוך כדי השיעור. לא תיעדתי מילה במילה אבל השתדלתי לדייק בתוכן הדברים.

פסיקת הלכה
• "עשה לך רב", האם דווקא רב אחד? כשיש שני חכמים שחולקים ביניהם ואינו יודע כמי האמת, בדאורייתא יילך לחומרא ובדרבנן לקולא. למשל, מי שאין לו רב מסויים אסור לו לפתוח בקבוקים בשבת, כי יש מי שסובר שזה איסור תורה. ואם הוא או הקהילה קיבלו עליהם רב, הם צריכים ללכת אחריו. וכשאדם עושה לעצמו רב, יכול לומר שלוקח רב פלוני לתחום מסויים ורב אלמוני לתחום אחר.

אפשר לקחת תמיד את הרב המיקל כרב בענין שהוא מיקל? איזה מין עשה לך רב זה?

מן הדרום · הודעהעל ידי **מן הדרום** » ג' ספטמבר 01, 2020 12:41 am

דוגמה שנייה היא החלטתו לחייב מזונות לאחר נישואים אזרחיים (תחומין כד), זאת על סמך התקדים התלמודי שלפיו אדם שנשא אישה שוטה חייב במזונותיה, אף שאין תוקף לנישואין אלה, כיוון שהייתה לו תועלת מעצם הקשר. גם כאן, ברור לכול שלסוגיה זו השלכות ציבוריות רחבות היקף, אולם הרב בחר להתעלם משיקולים מעין אלה ולמצוא את העיקרון המנחה בהלכה כשלעצמה.
ברוח זו יש להבין את תמיכתו המסויגת בהסכמי קדם־נישואין (צהר כא), שהרי מבחינתו כל זמן שההסכם בעל תוקף הלכתי ואינו גורם ל"גט מעושה" שלא כדין – אין בו כל פגם. בניגוד לאחרים, הרב גולדברג לא ראה מקום להסתייג מהסכם זה משיקולי מדיניות של פגיעה במעמד המשפחה, כיוון שלשיטתו את המדיניות התורנית יש לקבוע אך ורק על פי ההלכה.[/quote][/quote]

דברים ברוח זו שמעתי כ"פ מהגר"א וייס שנמנע מלהכניס לתוך הפסיקה שיקולים שאינם הלכתיים ממש. דומני שזה נושא נכבד לבירור בתורת שני הפוסקים הגרז"נ ויבדל"א הגר"א וייס, ובכלל , האם אין שיקולים ציבוריים שהם חלק מההלכה, ומה הגבולות, אשמח לשמוע

מן הדרום · הודעהעל ידי **מן הדרום** » ג' ספטמבר 01, 2020 12:42 am

מן הדרום כתב:דוגמה שנייה היא החלטתו לחייב מזונות לאחר נישואים אזרחיים (תחומין כד), זאת על סמך התקדים התלמודי שלפיו אדם שנשא אישה שוטה חייב במזונותיה, אף שאין תוקף לנישואין אלה, כיוון שהייתה לו תועלת מעצם הקשר. גם כאן, ברור לכול שלסוגיה זו השלכות ציבוריות רחבות היקף, אולם הרב בחר להתעלם משיקולים מעין אלה ולמצוא את העיקרון המנחה בהלכה כשלעצמה.
ברוח זו יש להבין את תמיכתו המסויגת בהסכמי קדם־נישואין (צהר כא), שהרי מבחינתו כל זמן שההסכם בעל תוקף הלכתי ואינו גורם ל"גט מעושה" שלא כדין – אין בו כל פגם. בניגוד לאחרים, הרב גולדברג לא ראה מקום להסתייג מהסכם זה משיקולי מדיניות של פגיעה במעמד המשפחה, כיוון שלשיטתו את המדיניות התורנית יש לקבוע אך ורק על פי ההלכה.

[/quote]

דברים ברוח זו שמעתי כ"פ מהגר"א וייס שנמנע מלהכניס לתוך הפסיקה שיקולים שאינם הלכתיים ממש. דומני שזה נושא נכבד לבירור בתורת שני הפוסקים הגרז"נ ויבדל"א הגר"א וייס, ובכלל , האם אין שיקולים ציבוריים שהם חלק מההלכה, ומה הגבולות, אשמח לשמוע

מן הדרום · הודעהעל ידי **מן הדרום** » ג' ספטמבר 01, 2020 12:43 am

סליחה טעות, רציתי לשים את הציטוט על דברי הרב רכניץ ומשהו השתבש

דורשי יחודך

[qu[/quote]

דברים ברוח זו שמעתי כ"פ מהגר"א וייס שנמנע מלהכניס לתוך הפסיקה שיקולים שאינם הלכתיים ממש. דומני שזה נושא נכבד לבירור בתורת שני הפוסקים הגרז"נ ויבדל"א הגר"א וייס, ובכלל , האם אין שיקולים ציבוריים שהם חלק מההלכה, ומה הגבולות, אשמח לשמוע[/quote]
הגר"א וייס מכניס לתוך פסקיו להדיא ובעליל שיקולים שאינם הלכתיים גרידא כגון חששות שזה יכול להביא לידי קלקול ומכשול או שזה נגד המסורה, והוא לא מתבייש להגיד את זה ולכתוב את זה במפורש. וכמו הרבה מאד פוסקים במשך כל הדורות שראו את עצמם אחראיים על צאן מרעיתם ולא רק כמכון לבירור הלכה.

ישראליק · הודעהעל ידי **ישראליק** » ג' ספטמבר 01, 2020 6:38 am

פלוריש כתב:דברי הגרז"ן בשיעור שו"ת לנערים מישיבות תיכוניות, במסגרת 'המחנה התורני' של ישיבת כרם ביבנה, תשע"ו-תשע"ז.

ייש"כ!

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ג' ספטמבר 01, 2020 10:42 am

בן ירושלים כתב:כיון שעלתה הנהגתו של הגרש"ז כדאי להדגיש.
באופן כללי מרן הגרש"ז זצ"ל מצטייר בפי כל כ'סבא טוב'. מעין מהדורה משוכפלת של רבי אריה לוין זצ"ל.
כבר עמד על כך בנו מרן הגר"ש זצ"ל (בהקדמה לדרכי שמואל אהלות )שבתחום נועם המידות כבר נספד כהלכה אבל על גאונותו בתורה נספד שלא כהלכה. עיי"ש בתיאור מפעים על גדלותו בתורה.
כך הם גם פני הדברים על היותו אבי המשפחה. שמעתי מבנו הגר"מ וכן מעוד בני משפחה שהאבא הגרש"ז היה ממעט לשבח את ילדיו ובכלל תבע מהם הרבה מאד. לדוגמה כשאחד מבניו הגיע הביתה מהישיבה לסעודת פורים הוא נזף בו על ביטול הזמן.
גם ביחס לאחרים - כשהיה צורך הוא עמד בתקיפות על דעתו. זכורני מקרה שהיה צורך לקבל הכרעה רפואית קשה והיתה סחבת מצד אחד הנוגעים בדבר עם תירוצים שונים וכך נסחב הענין הרבה זמן. כשהגיעו הנוגעים בדבר לגרש"ז והוא תפס הענין, הוא 'חתך' את הדובר : "באת להשמיע או לשמוע מה אומרים לך? אם באת לשמוע אז תעשה כך וכך ואל תתחכם". ובזה נסגר הדיון.

נ.ב גם אצל רבי אריה לוין התיאור הסבאי הטוב שרק מלטף את הידיים, וכל כולו מלא חיוכים, רחוק מהדיוק, אבל זה כבר נושא אחר.

את רבי אריה לוין זצ"ל לא זכיתי להכיר
אבל ממה שהכרתי את בניו זצ"ל התיאור הסבאי הטוב בהחלט הולם אותם, כמובן שלא בסתירה, ואף להיפך, לגדולתם והתמדתם בתורה.
כך גם ממה שהכרתי את הרב זלמן נחמיה זצ"ל - התיאור הסבאי הטוב בלט בנוסף, ולא בסתירה, לגדלותו בתורה ובמידות.
אני חושב שעצםפרסום הגדולים במידות יותר ממה שפורסמו בגדולתם בתורה הוא משום שגדולה במידות נתפסת לפחות כסיפור גם אצל אנשים רגילים אולם דולה בתורה היאמשהו שלא כל אחד מסוגל להבין ולעכל

מבקש חכמה

יש בהחלט מקום להדגיש שאנשים בעלי כשרון יוצא דופן נוטים לעתים רבות להיות חברי סבלנות לסביבתם. הרב זצ״ל למרות היותו בעל תפיסה מהירה מאד ויכולות חריגות היה לו את השאר רוח והמידות הנפלאות לשאת אנשים שהציקו לו בשאלות של מה בכך כמו את הלל הזקן בשעתו וכן בשאלות של חוסר הבנה בסיסית ולעתים חוסר יכולת של הבנה. והוא תמיד חייך אליהם והשיב להם בסבלנות עצומה. ראיתי זאת פעמים רבות.

פרי יצחק · הודעהעל ידי **פרי יצחק** » ג' ספטמבר 01, 2020 11:23 am

דברי מספד מאת חתנו הגאון רבי אריה שפירא שליט"א

פורסם בער"ש האחרון בעלון 'מבשר ציון' של בני קהילת אדרת אליהו (זילברמן) בעיה"ק ת"ו

יגל · הודעהעל ידי **יגל** » ג' ספטמבר 01, 2020 3:02 pm

דרומי כתב:אלו טוענים בלהט שהוא מעולם לא עבד באנציקלופדיה התלמודית ולא כתב שם מאומה, ואלו טוענים שבוודאי הוא הכין ערכים רבים...

אאמו"ר זלה"ה היה קרוב מאד לגרז"ן באנצ"ת (הגרז"ן אמר לי בהלוויה כשביקשתי שידבר "אני לא מסוגל להוציא מילה", ורק בסוף השבעה דיבר), ואמר לי פעם שהגרז"ן הוא רק מבקר. שאלתי מה התפקיד של המבקר ביחס לעורכים הראשיים, אז הוא אמר לי בערך כך (הציטוט מהזיכרון ממרחק של עשור לפחות): ר' זלמן נחמיה בעצם לא עושה באנציקלופדיה כלום, הוא רק יושב שם וקורא את מה שכולם כותבים ומעיר הערות, וההערות שלו בדרך כלל לא קשורות לגמרי לגוף הערך, אבל הוא מראה איפה הכותב לא למד את הסוגיא נכון.. רק עיין פה ועיין שם וצריך להתחיל הכל מההתחלה...

בן ירושלים

כדכד כתב:
בן ירושלים כתב:כיון שעלתה הנהגתו של הגרש"ז כדאי להדגיש.
באופן כללי מרן הגרש"ז זצ"ל מצטייר בפי כל כ'סבא טוב'. מעין מהדורה משוכפלת של רבי אריה לוין זצ"ל.
כבר עמד על כך בנו מרן הגר"ש זצ"ל (בהקדמה לדרכי שמואל אהלות )שבתחום נועם המידות כבר נספד כהלכה אבל על גאונותו בתורה נספד שלא כהלכה. עיי"ש בתיאור מפעים על גדלותו בתורה.
כך הם גם פני הדברים על היותו אבי המשפחה. שמעתי מבנו הגר"מ וכן מעוד בני משפחה שהאבא הגרש"ז היה ממעט לשבח את ילדיו ובכלל תבע מהם הרבה מאד. לדוגמה כשאחד מבניו הגיע הביתה מהישיבה לסעודת פורים הוא נזף בו על ביטול הזמן.
גם ביחס לאחרים - כשהיה צורך הוא עמד בתקיפות על דעתו. זכורני מקרה שהיה צורך לקבל הכרעה רפואית קשה והיתה סחבת מצד אחד הנוגעים בדבר עם תירוצים שונים וכך נסחב הענין הרבה זמן. כשהגיעו הנוגעים בדבר לגרש"ז והוא תפס הענין, הוא 'חתך' את הדובר : "באת להשמיע או לשמוע מה אומרים לך? אם באת לשמוע אז תעשה כך וכך ואל תתחכם". ובזה נסגר הדיון.

נ.ב גם אצל רבי אריה לוין התיאור הסבאי הטוב שרק מלטף את הידיים, וכל כולו מלא חיוכים, רחוק מהדיוק, אבל זה כבר נושא אחר.

את רבי אריה לוין זצ"ל לא זכיתי להכיר
אבל ממה שהכרתי את בניו זצ"ל התיאור הסבאי הטוב בהחלט הולם אותם, כמובן שלא בסתירה, ואף להיפך, לגדולתם והתמדתם בתורה.
כך גם ממה שהכרתי את הרב זלמן נחמיה זצ"ל - התיאור הסבאי הטוב בלט בנוסף, ולא בסתירה, לגדלותו בתורה ובמידות.
אני חושב שעצםפרסום הגדולים במידות יותר ממה שפורסמו בגדולתם בתורה הוא משום שגדולה במידות נתפסת לפחות כסיפור גם אצל אנשים רגילים אולם דולה בתורה היאמשהו שלא כל אחד מסוגל להבין ולעכל

כנראה לא הסברתי עצמי מספיק:
יש את הענין של סבא טוב כנגד גדלות בתורה, ובזה צודק המעיר שהרבה יותר נח ופופולרי להעמיד את דמות המופת של הסבא ולא להתפעל מהגדלות התורנית. אבל ישנה נקודה חריפה יותר : אותם 'סבאים טובים' ידעו לעמוד על שלהם ולעיתים אף בתקיפות. הם התנהגו עם הקרובים להם ואנשי ביתם , לעיתים בתובענות ובדקדוק וללא 'עיגולי פינות' , הרבה יותר ממה שהצטייר בחוץ. (והדברים נאמרים בפירוש לשבחם). והדברים אמורים גם ביחס לר' אריה לוין. (רק לסבר האוזן אציין שמרן הגרי"ז היה ידוע בקפדנותו מי החברים של הילדים, והיכן ילדיו שוהים בכל זמן. כעי"ז שמעתי מרש"ש לוין שאביו היה בודק אחריהם בערב היכן נמצאים, איפה לומדים ועם מי מתחברים. לעיתים אף עלה לבית הכנסת שבו היו כדי לראות במו עיניו מה איתם.)

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ג' ספטמבר 01, 2020 5:22 pm

כוונת מר לומר שהגדולים בתורה ובמידות לא הצטיינו רק במידת החסד והענווה אלא גם ידעו בחינוך ילדיהם מתי ומה וכמה ואיך לדרוש מהם להתעלות?
הלא זוהי גדלות במידות לדעת איך להשתמש נכון בכל מידה

בן ירושלים

אכן כן. אבל כיום רבים מתרשמים מרבנים עם כל מיני "מילים מכובסות" של אהבת הבריות, אחדות, הכלת הזולת, אהבת כלל ישראל ללא תנאי שבעצם משדרים רפיסות ורדידות.

נזכרתי ששמעתי שפעם ר' אריה לוין צעד עם מישהו בשבת ונקלעו להפגנות של קנאים שצעקו "שאבעס". ר' אריה הצטרף וצעק עמם. מלווהו התפלא : "אתה ר' אריה צועק שאבעס?!" רבי אריה השיב : זה אולי לא דרכי אבל הרי זה כואב לי כמו להם ואם יהודים צועקים מכאב על חילול שאבעס אני אעמוד בצד ולא אצטרף?"!
גם ביחס לגרש"ז ראה ב'שמואל בדורו' עמוד עדר-ערה עדות נאמנה על יחסו האידיאולוגי לישיבות תיכוניות והתעקשותו שאסור לתת להם שם ישיבה אלא "מוסד חינוכי". וזאת למרות המאור פנים שקיבל כל אחד מבלי לבדוק בציציותיו ובחוג שעליו הוא נמנה.
דומני שהגדרות מעין אלו תואמות גם את חתנו הגרז"נ זצ"ל.

לעולם יהיה אדם

בן ירושלים,
השאלה היא למה אתה קורא סיפורים על גדולי ישראל.
מי שקורא סיפורים כדי "להדבק" בהתלהבות ויראת שמים של גדולי ישראל, מטבע הדברים ימשך יותר לסיפורים של גדלות נוראה וכו',
מי שקורא כדי למצוא משהו שהוא יכול ללמוד ממנו, אז פחות מעניין אותו לדעת שגדול פלוני למד 18 שעות ביממה, גם כי הוא כבר שמע את אותו דבר על גדולים רבים אחרים, וגם כי הוא לא ממש יכול לעשות את זה בעצמו. לעומת זאת לשמוע שאדם גדול התייחס בסבלנות לילד קטן, זה משהו שאני יכול לקיים בקלות, ומאידך - בלי הסיפור כנראה לא הייתי חושב על כך.
זה שר' אריה כאב על חילול שבת - זה פשיטא. אבל זה שהוא לא אחז מהפגנות מסוג כזה - זה כבר לימוד עבורי.

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ד' ספטמבר 02, 2020 6:52 pm

בן ירושלים כתב:אכן כן. אבל כיום רבים מתרשמים מרבנים עם כל מיני "מילים מכובסות" של אהבת הבריות, אחדות, הכלת הזולת, אהבת כלל ישראל ללא תנאי שבעצם משדרים רפיסות ורדידות.

נזכרתי ששמעתי שפעם ר' אריה לוין צעד עם מישהו בשבת ונקלעו להפגנות של קנאים שצעקו "שאבעס". ר' אריה הצטרף וצעק עמם. מלווהו התפלא : "אתה ר' אריה צועק שאבעס?!" רבי אריה השיב : זה אולי לא דרכי אבל הרי זה כואב לי כמו להם ואם יהודים צועקים מכאב על חילול שאבעס אני אעמוד בצד ולא אצטרף?"!
גם ביחס לגרש"ז ראה ב'שמואל בדורו' עמוד עדר-ערה עדות נאמנה על יחסו האידיאולוגי לישיבות תיכוניות והתעקשותו שאסור לתת להם שם ישיבה אלא "מוסד חינוכי". וזאת למרות המאור פנים שקיבל כל אחד מבלי לבדוק בציציותיו ובחוג שעליו הוא נמנה.
דומני שהגדרות מעין אלו תואמות גם את חתנו הגרז"נ זצ"ל.

התרשמותי מהיכרותי עם הגרז"נ שהוא לא היה קיצוני כמו שכת"ר מתאר בהגדרה ש"אין לתת להם שם ישיבה" (נדמה לי שבמקור זו הגדרה של החזו"א שאמר לרב יגל לא לקרוא למדרשיה ישיבה)

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' ספטמבר 02, 2020 7:11 pm

יש שנוח להם לעבוד עם תבניות.
אחרים מבינים שהתבניות הן בסיסיות בלבד, ומשם כל אדם הוא מורכב בפני עצמו.

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ד' ספטמבר 02, 2020 7:15 pm

הוסף נא ביאור בדבריך, החבר!

בן ירושלים

כדכד כתב:
בן ירושלים כתב:אכן כן. אבל כיום רבים מתרשמים מרבנים עם כל מיני "מילים מכובסות" של אהבת הבריות, אחדות, הכלת הזולת, אהבת כלל ישראל ללא תנאי שבעצם משדרים רפיסות ורדידות.

נזכרתי ששמעתי שפעם ר' אריה לוין צעד עם מישהו בשבת ונקלעו להפגנות של קנאים שצעקו "שאבעס". ר' אריה הצטרף וצעק עמם. מלווהו התפלא : "אתה ר' אריה צועק שאבעס?!" רבי אריה השיב : זה אולי לא דרכי אבל הרי זה כואב לי כמו להם ואם יהודים צועקים מכאב על חילול שאבעס אני אעמוד בצד ולא אצטרף?"!
גם ביחס לגרש"ז ראה ב'שמואל בדורו' עמוד עדר-ערה עדות נאמנה על יחסו האידיאולוגי לישיבות תיכוניות והתעקשותו שאסור לתת להם שם ישיבה אלא "מוסד חינוכי". וזאת למרות המאור פנים שקיבל כל אחד מבלי לבדוק בציציותיו ובחוג שעליו הוא נמנה.
דומני שהגדרות מעין אלו תואמות גם את חתנו הגרז"נ זצ"ל.

התרשמותי מהיכרותי עם הגרז"נ שהוא לא היה קיצוני כמו שכת"ר מתאר בהגדרה ש"אין לתת להם שם ישיבה" (נדמה לי שבמקור זו הגדרה של החזו"א שאמר לרב יגל לא לקרוא למדרשיה ישיבה)

זו בדיוק הנקודה: מי שטוען שאין להגדיר שם ישיבה לכל מוסד שאינו עוסק בתורה מלא מלא הוא "קיצוני". אז לפי זה הגרש"ז היה קיצוני.
אבל לא היא. היו מקרים פרטיים שהגרש"ז יעץ לשלוח ל"ישיבה תיכונית" בגלל סיבה פרטית כלשהיא אבל זה לא סתר את התייחסותו העקרונית השלילית למוסד. היו אף מקרים שפנה בעצמו לבקש להכניס תלמיד כשהיה צורך. באחד המקרים המוסד המדובר בקש מכתב מהגרש"ז (מטעמים מובנים) אבל הגרש"ז בחכמתו לא נפל לבור הזה והסתפק בשיחה טלפונית (שאותה לא ניתן להציג כמובן כתמיכה במוסד).
ואם הוא מתייחס במאור פנים ורוח חפצה לכל אחד אז בכלל כבר הבלבול גובר.

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ד' ספטמבר 02, 2020 7:59 pm

כדכד כתב:הוסף נא ביאור בדבריך, החבר!

יעו"ע כאן, ותרו"ץ.

שומע ומשמיע

מחד בודאי שלהציג את הגרשזא שהוא תמך בישיבות תיכוניות זה שקר, מאידך להציג אותו באותו מקום עם הרב שך [ושאר גדולי שיראל שאחו כמהו] זה גם לא נראה לי נכון.

כבוגר מערבא אספר מה שאמר לנו כמה פעמים ר' ברוך חייט:
חשוב לי שתדעו, כשהלכתי לפתוח את הישיבה הלכתי לרב שך, והוא אמר לי 'תפתח, אני לא מתערב', אחרי שיצא המכתב מהרב שך בלי שהודיעו לי הלכתי לגרשז"א ואמרתי לו 'אני מרגיש מרומה', הגרשז"א ענה לי 'תמשיך וה' יצליח דרכך'. הקלטתי את השיחה איתו ועם הקלטת הזו אני הולך לעוה"ב, אני מקווה שהוא לא יקפיד עלי. ע"כ.

[ד"א מוסד מערבא לא כותב בלוגו הרשמי 'ישיבה']

בן ירושלים

אפשר להסכים עם קצת דבריך שהיה הבדל בניואנסים בין הרב שך לגרש"ז. אבל טענתי הבסיסית שבעקרון הם היו בגישה דומה ואפילו זהה. הבעיה מתחילה כאן : מנסים לחדד את הניואנסים של הבדלי התבטאות ומתעלמים מהדמיון הגדול בהשקפה הבסיסית.
אבל אני חייב למחות על הרמז בדבריך שהרב שך עשה תרמית. הגע עצמך למה בתחילה אמר שאינו מתערב הרי יכול היה לשלול זאת מלכתחילה.
איני יודע בדיוק מה היה שם אבל מהיכרות מקרוב של הרבה חלקים של הפזל אני יכול לקבוע שהתרמית היתה קצת הפוכה. באו לגדו"י והציגו את הצורך בהקמת מוסד בעיקר למשפחות חוצניקיות שהורגלו לשלוח ילדיהם לשילוב קודש וחול. הם דיברו במפורש שלא יקבלו למשל ילדים מחידרים. הם קיבלו הוראה מהרב שיינברג (שהיה אמריקאי במקורו וקרוב למנטליות שלהם) שמשפחה שנמצאת בארץ 5 שנים כבר לא נחשבת לאמריקאית. ובזה הם לא עמדו חד משמעית. אז סביר להניח שבתחילה הרב שך לא יצא נגדם כי טענתם היתה הגיונית, אבל כשהתברר שהם הטעו בדבריהם והם פונים אף לקהל אחר חרדי ישראלי אז הוא פרסם נגדם את מכתבו.

שומע ומשמיע

אני מכיר את כל הטיעונים ולא רמזתי שום דבר. ציטטתי.

נוטר הכרמים

שומע ומשמיע כתב:אני מכיר את כל הטיעונים ולא רמזתי שום דבר. ציטטתי.

ציטוט של צד אחד הוא בעייתי בעצם, כי לא כל קורא מפנים שיש פה בעצם רק גירסא אחת.
חוינו את זה באשכולות על ר' נתן קמינצקי, על הרב שטינזלץ ועוד.
משום מה יש גם נטיה להאמין לנרדפים הללו גם מול האמון בגדולי ישראל.
הרי כל מחוללי השינויים מאז ומעולם - ועד עולם - גם לא חפים מנגיעות ואינטרסים שונים,
ומשום מה רק מאלו שמתנגדים דורשים נקיות אבסולוטית מוכחת.

לגופו של ענין, חושבני שיש איזו הגדרה באמצע,
ז"א ההבדלים בין הרב שך להגרשז"א הם בודאי לא בבסיס ההשקפה,
וב'איני מלמד את בני אלא',
אבל אחרי ככלות הכל, לא מדובר רק בהחצנת ובהפגנת היחס השלילי לתופעות ולאנשים שונים,
אלא גם בגבולות יכולת ההכלה שלהם,
ובזה יש גם מימד אידאולוגי אמיתי,
כיצד לשפוט את המשנים מן הדרך המסורה,
וכמה חמורים מעשיהם.

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ה' ספטמבר 03, 2020 11:34 am

בן ירושלים כתב:זו בדיוק הנקודה: מי שטוען שאין להגדיר שם ישיבה לכל מוסד שאינו עוסק בתורה מלא מלא הוא "קיצוני". אז לפי זה הגרש"ז היה קיצוני.
אבל לא היא. היו מקרים פרטיים שהגרש"ז יעץ לשלוח ל"ישיבה תיכונית" בגלל סיבה פרטית כלשהיא אבל זה לא סתר את התייחסותו העקרונית השלילית למוסד. היו אף מקרים שפנה בעצמו לבקש להכניס תלמיד כשהיה צורך. באחד המקרים המוסד המדובר בקש מכתב מהגרש"ז (מטעמים מובנים) אבל הגרש"ז בחכמתו לא נפל לבור הזה והסתפק בשיחה טלפונית (שאותה לא ניתן להציג כמובן כתמיכה במוסד).
ואם הוא מתייחס במאור פנים ורוח חפצה לכל אחד אז בכלל כבר הבלבול גובר.

את ההתייחסות של הגרשז"א אני לא הכרתי ולכן לא הגבתי עליה. את הגרזנ"ג הכרתי ומהתרשמותי עם היכרות זו אני חושב שהוא לא היה טוען שאין להגדיר שם ישיבה לכל מוסד שאינו עוסק בתורה מלא.

פרנקל תאומים

נוטר הכרמים כתב:
שומע ומשמיע כתב:אני מכיר את כל הטיעונים ולא רמזתי שום דבר. ציטטתי.

ציטוט של צד אחד הוא בעייתי בעצם, כי לא כל קורא מפנים שיש פה בעצם רק גירסא אחת.
חוינו את זה באשכולות על ר' נתן קמינצקי, על הרב שטינזלץ ועוד.
משום מה יש גם נטיה להאמין לנרדפים הללו גם מול האמון בגדולי ישראל.
הרי כל מחוללי השינויים מאז ומעולם - ועד עולם - גם לא חפים מנגיעות ואינטרסים שונים,
ומשום מה רק מאלו שמתנגדים להם דורשים נקיות אבסולוטית מוכחת.

ישמעו נא אוזני ידידי מה שפיו דובר.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ה' ספטמבר 03, 2020 5:20 pm

בן אליהו כתב:
פלוריש כתב:אכתוב כאן כמה דברים שנזכרתי:
פעם, לאחר שהאריך הגר"א שפירא בסיפורים על גדולי ירושלים, סיים: "כל אלו כבר בעולם האמת, אולם אם ברצונכם לראות מעין דיוקנם בעולם הזה, לכו אל ר' זלמן נחמיה".

מה המקור של כת"ר לסיפור הזה?
אם יש מקור מוסמך אכוף את ראשי כאגמון ואקבל. אך על פניו נשמע כמו מעשייה ולא מעשה שהיה. רחוק מאוד מהלך רוחו של הגר"א שפירא זצ"ל, על אף הערכתו הגדולה לגרז"ן.

מצאתי דבר דומה אבל שונה ב"ראש דברך" של הרב יצחק דדון, עמ' תרסט, וחזקה עליו שדבריו יותר מדוייקים משלי:

תלמיד שמסר למרן זצ"ל דרישת שלום מהגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, נשאל מרבינו: יש לך קרבה אצלו? ומשנענה רבינו בחיוב, אמר: דע לך, תלמידי חכמים יש הרבה, אבל תלמידי חכמים ירושלמיים הם מיוחדים במינם. הרב זלמן נחמיה הוא תלמיד חכם ירושלמי, התורה שלו מיוחדת, האישיות שלו מיוחדת, ואפילו החיוך שלו מיוחד...

פורום אוצר החכמה

מי מחובר