תולדות כתב:מותיב ומפרק כתב:אין שום קשר משפחתי בינו למשפחת בלוך
כעת תיקנתי בבלוג. [והוספתי עוד נקודות].
עם הקוראים הסליחה.
הוכח שתחום היוחסין מביא בקלות לטעות.
אומנם, זה היה רשום אצלי כבר לפני כמה שנים, ולא מהיום.
כנראה מה שהביאני לטעות זו, [או שמא ראיתי זה אצל אחר], הוא שיווי השמות שנמצא בשתי המשפחות. אמו של ר' חיים, היתה חסיה מרים בת שמואל זלמן. ואשת ר' יוסף לייב בלוך היה שמה חסיה, ושם בנם זלמן שמואל.
אעתיק לכאן את ייחוס לבית אבותיו בנוסח המתוקן:
יחוסו לבית אבותיו
הגאון רבי חיים שטיין, היה בנו של רבי בנימין משה שטיין גאב"ד אופינא הי"ד, נהרג על ידי הרוצחים הליטאים כ"ו תמוז תש"א, וזוגתו מרת חסיה מרים נהרגה כ"ג אלול תש"א. צאצאיהם: רבי חיים שטיין זצ"ל. מרת עלא רויזעל הי"ד אשת ר' ישראל יהודה לייב רוטשטיין. רבי יהושע אריה לייב שטיין רב בסאלאנט הי"ד. ר' אבא מאיר שטיין הי"ד. והבחורים שלום ושמואל זלמן שטיין הי"ד.
רבי בנימין משה היה בנו של רבי יהושע אריה שטיין אב"ד אופינא וזוגתו אלקא רויזא. רבי יהושע לייב היה קודם לכן רב בוויאגאווא, ונספד בספר 'צרור החיים' ורשא תרעד. בתו של ר' יהושע היתה הרבנית גולדה (נפטרה תרצ"ב) אשת הגאון רבי נחום ברוך גינצבורג הי"ד אב"ד אופינא, ווארז'אן, קיבארט ויאנובה, ושימש כיו"ר אגודת הרבנים דליטא. נהרג ח' אב תש"א. מתורתו נדפס ספר מקור ברוך. ומעניין לציין כי ר' נחום ברוך נישא רק לאחר פטירת חמיו, [זוגתו גולדה היתה נשואה קודם בזיוו"ר ואף היתה לו בת ממנו, דבורה אשת ר' אפרים זלצמן הי"ד], ונבחר במיוחד כדי למלאות מקומו. לאחר פטירת חמיו, פורסמו מודעות בעיתונים, עליהם חתמו רבני הסביבה והם מודיעים על פטירתו של ר' יהושע אריה שטיין, וכי הם מחפשים חתן לבתו שימלא את מקומו, ולכן בל יהין אף רב או אברך לבוא לאופינא להשיג את הרבנות... צאצאים נוספים לר' יהושע היו, ר' אברהם אבא שטיין הי"ד. ר' אלעזר ראובן הי"ד. ומרת בילא ומרת עלא ניצלו.
רבי בנימין משה שטיין, היה חתנו של ר' שמואל זלמן ב"ר מאיר משקודוויל. בספר 'אמרי שפר', וילנא תרלד, חתום ר' שמואל זלמן פרענומעראנטן בראש הספר. מלבד בתו מרת חסיה מרים שטיין הנ"ל, היתה לר' שמואל זלמן בת נוספת, מרת שפרה (נפטרה טו טבת תרפ"ט) אשת ר' אליהו ראובן, ששרד את המלחמה ונפטר באמריקה בשנת תשי"ט. היו לו שתי בנות, מרת שעווע זעלדע (שבע זלדה) זיוו במיניאפוליס, ומרת רחל רבקה חיה אשת ר' יוסף גלמן, נהרגו שתיהם בשידלווע שבליטא. הי"ד.
משפחת חותנו
כאמור, רבי חיים שטיין, היה חתנו של רבי חיים אריה לייב זאקס, אב"ד הארזאווא. ר' חיים לייב ב"ר יהודה זקס, היה מחסידי חב"ד, ונתחנך בישיבתו של רבי שמואל יעקב בקר בקעלם בשנים תרס"ג-תרס"ד. נשא לאשה את צפורה חייענא בת ר' משה.
בתחילה נתמנה לכהן כרב במילוסלוביץ, משם נתקבל לק"ק הארזאווא, משם היה שולח מכתבי חידושי תורה, לכתב העת 'יגדיל תורה', שערך הגאון רבי יחזקאל אברמסקי. לאחר מכן נתקבל לרב באוזדא, ומשם נשלח על ידי הרוסים אל ארץ גזירה. כאשר יצא מרוסיה היה כמה שנים בפריז. בשנת תשי"ג לערך הגיע לאמריקה, והיה כמה שנים אצל חתנו בקליבלנד. שם הדפיס את ספרו 'דברי חיים' בשנת תשכ"ב.
אביו היה ר' יהודה ב"ר חיים. ואמו היתה מרת רבקה בת ר' דניאל אליהו גולדברג.
הוא היה שאר בשרו של רבי יוסף אליהו הנקין.
בסוף ימיו היה בכפר חב"ד בארץ ישראל ושם נפטר.
ושם בתגובה השניה, מתנצל ידידנו בעל הבלוג:
אכן, טעות גדולה היתה לי. שחשבתי שר' חיים היה נכדו של ר' זלמן שמואל בלוך. והתברר שהיה נכדו של ר' שמואל זלמן מהעיירה שקודוויל. [לא ידוע לי שם המשפחה].
תיקנתי את טעותי למעלה, ועם הקוראים הסליחה.
*****************************
בפורום אחר כתב כותב אחד קצת ממעשיו ותהלוכותיו, וראוי להעתיקו הנה, ויהיו הדברים לע"נ הטהורה:
היות שהציבור בארץ לא כ"כ שמעו על ראש ישיבת טעלז, רציתי למסור כמה פרטים וקווים על חייו של הרה"ג הרב חיים שטיין זצ"ל. (וסליחה מראש על טעויות בעברית.)
מקום לידתו ב1911 היתה בעיירה "שקודוויל" שבליטא. אבא שלו, הרב בנימין משה היה ידוע בתור א' מהת"ח שבעיר שמסר שיעורים לבעלי הבתים שם, והיה נמצא בבית המדרש רב שעות של היום.
הרב חיים היה טעלזער בכל רמ"ח אבריו ובנשמתו. כשהגיע לישבה עוד היה לפני הבר מצוה, בערך בגיל 11 דהיינו קרוב ללפני 90 שנה. .
בשנות ה20 (של המאה הקודמת) הוא זכה לשמוע שיעורים ושיעורי דעת מהרה"ג הראש הישבה הרב יוסף יהודה ליב בלוך זצ"ל וכן שמע השיעורים העמוקים ממו"ר הרה"ג הרב חיים רבינוביץ זצ"ל (הידוע בשם הרב חיים טעלזער). את שיעוריו שמע לפחות מחזור אחד של המסכתות שנלמדו בישבה. חוץ מזה שידע כל השיעוריו בע"פ, גם העביר לתלמידיו איך הרב רבינוביץ היה אמר את השיעור כמעט מילה במילה. כל ימיו היה מצטט בין מהשיעורים וכן משיעורי דעת ששמע, כשהיה מוסר שיעורים ושיעורי דעת בישיבה.
לימודו בישבה היה לשם דבר והיה מהאריות שבחבורה, מהשורה הראשונה. כמה שנים לפני המלחמה הוא היה לומד אח"צ בבית של הראש הישבה מו"ר הרה"ג הרב אברהם יצחק בלוך הי"ד בחברותה, שזה עצמו מראה על המעמד וחשיבות שלו בישיבה.
בשנת 1939 התחיל מלחמת עולם השניה, והרוסים כבשו את מדינת ליטא ומזרח פולניה. הישבה החזיקה מעמד לעוד שנה עד שהיא נסגרה ע"י הממשלה החדשה. רוב הבחורים חזרו הביתה בתקופה ההיא, ורק כמאה בחורים נשארו בטעלז. הם למדו במחתרת, שנחלקו לחמש קבוצות.4 נהלו על ידי ראשי הישיבה ואחד על ידי הרב חיים שטיין.
ביוני 1941 כשהגרמנים פלשו למזרח פולין וליטא, הן נכבשו בתוך 3 ימים. היות שהוא עוד היה בחור, הוא לקח הקבוצה שלו וברחו מזרחה לעמק רוסיה. הרוסים תפסו אותם ושלחו כולם לסיביר. שם הם היו שלשה שנים קשות בלי אוכל מספקת, ובתוך עבודת פרך. לא היו לו שום ספרים חוץ ממשניות סדר זרעים חלק ב' שחזר עליו תמיד. כל הזמן הוא נשא באחריות על החבורה שלו בסיביר הן בגשמיות והן ברוחניות.
בסוף ה3 שנים הוא ברח (עם הקבוצה) משם והגיע לסאמרקאנט . שם הוא התחתן עם הבת של הרב זאקס (שלשנים אח"כ היה גר בכפר חב"ד) והתחיל להרביץ תורה לצעירי הצאן שם. הרב פייבלזון שליט"א מצפת ואחיו היו חלק מהקבוצה ההיא. שם היה לו הזדמנות לבדוק בשלחן ערוך ולברר את כל פסקיו הקשות, שפסק בסיביר אם הם היו נכונים , והיה אומר שב"ה הוא לא טעה בכלום.
אחרי הזעם הוא בא לארצות הברית להצטרף לישיבת טעלז החדשה של קליבלנד. מיד כשהוא הגיע, שמו אותו למשגיח של הישיבה. הישבה פרחה והיה לאחד מהישיבות הכי גדולות בארה"ב . בשנות ה 60 ו70 היו שם למעלה מ 400 בחורים.
השפעתו על הבחורים היה חזק מאד. הוא דרבן אותם לגדול בתורה וביראה כמו שהיה לפני המלחמה, הן בדוגמה אישית שלו הן בשיעורים ובשיחות שמסר ברבים וליחידים. בקליבלנד הוא הרביץ תורה לעדרים של בני ארצות הברית שלאו דוקא באו מבתים של לימוד התורה. היה לו כוח מיוחד, (ממש, מלאך המכה על ראשו ואומר לו גדל!) לבנות תלמידים להיות ת"ח אמיתיים. לבסוף הם מסרו נפשם להישאר בישיבה ובלימוד התורה ולא ללכת אחרי פיתויים של אמריקה והם היו לשם דבר. ידוע שיש חותמת ניכרת על בחור שלמד בטעלז.
כמה מהם הגיעו לארץ ולמדו בפונוביץ ובבריסק וכו' והיו מהחשובים ביותר. במיוחד הבהירות שלו באמונה ובבטחון נחרצו בלב תלמידיו לכל החיים.
כאב מסור היה לכל בחור בישיבה. כל אחד שהיה לו מה שהוא על הלב, היה יכול לדבר איתו ולקבל החיזוק ועצה נכונה, שהיה זקוק לו.
הגדלות שלו בתורה בכל הש"ס ופוסקים שמה אותו על המזרח של גאוני הדור של פליטי אירופה ביחד עם גדולי הראשי הישיבות ופוסקי הדור של ארה"ב. הוא עצמו הקדיש את חייו לתלמידיו ועבודתו בישיבה. במשך השנים הכירו בו שהוא משרידי דור דעה, וכמה גודל כוח תפילותיו וברכותיו פועלים בשמים. כל זמן שהוא היה חי, הזכר של עולם הישיבות שלפני המלחמה היה חי בעיני תלמידיו וכל מי שהכירוהו. תמיד הוא דאג מאד על המצב בארץ ישראל והיה תמיד מתפלל עליה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
